לדלג לתוכן

אנטינומיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בלוגיקה ובאפיסטמולוגיה, אנטינומיהיוונית: ἀντί, "אנטי" – נגד, νόμος, "נומוס" – חוק) היא סתירה פנימית שאינה ניתנת ליישוב בתוך המערכת הלוגית שבה נוצרה.

הפילוסוף עמנואל קאנט הניח שכאשר החשיבה חורגת מגבולות הניסיון האפשרי היא עלולה להיקלע לאנטינומיות, כלומר תוצאות שהן רציונליות במידה שווה אך סותרות זו את זו. החשיבה אינה יכולה במצב כזה לשמש לקביעה של אמיתות, משום שהיא הופכת לטרנסצנדנטית. לדוגמה, סבר קאנט, מההנחה שליקום יש התחלה בזמן ניתן להגיע למסקנה שלא הייתה לו התחלה, ולהפך. דיון זה היה חלק מתוכניתו של קאנט לקבוע גבולות למדע ולחקירה הפילוסופית.

ניתן גם לטעון שאנטינומיות אינן מצביעות על גבולות כוחה של החשיבה ההגיונית. זאת משום שהמסקנה כי יש גבול נובעת מהאנטינומיה באמצעות חשיבה הגיונית. לפיכך כל הגבלה על תקפותה של החשיבה ההגיונית מגבילה את המסקנה כי יש גבול לכוחה של החשיבה ההגיונית (זהו טיעון של התייחסות עצמית (self-reference), שהוא פתח ידוע לתוצאות פרדוקסליות). בקצרה, במונחי תקפותה של החשיבה ההגיונית כשלמות, אנטינומיות מבודדות את עצמן: הן כמו נקודות אי-רציפות הפזורות בשדה הלוגיקה, שאינן מעוררות ספק אלא ביחס לעצמן.

גישה חסרת דאגות זו עומדת בסתירה לעיקרון המקובל בלוגיקה, לפיו מתוך סתירה ניתן להגיע לכל מסקנה אפשרית. בלוגיקה מתמטית אנטינומיות בפירוש אינן מבודדות את עצמן, הן נחשבות להרות אסון למערכת הפורמלית שבמסגרתה הן צצות (כמו השפעתו של הפרדוקס של ראסל על עבודתו של פרגה).

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]