ארדנגו סופיצ'י
 | |
| ארדנגו סופיצ'י, 1939 | |
| לידה |
7 באפריל 1879 ריניינו סול'ארנו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוגוסט 1964 (בגיל 85) Vittoria Apuana, איטליה |
| מדינה |
ממלכת איטליה, איטליה, איטליה |
| שפות היצירה |
איטלקית |
| תקופת הפעילות |
1900–1964 (כ־64 שנים) |
  | |
ארדנגו סופיצ'י (באיטלקית: Ardengo Soffici; 7 באפריל 1879 – 12 באוגוסט 1964) היה צייר, משורר וסופר איטלקי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סופיצ'י נולד בריניינו סול'ארנו הסמוכה לפירנצה.
לאחר שלמד באקדמיה לאמנויות בפירנצה, עבר בשנת 1900 לפריז, שם נעשה מיודד עם פיקאסו, בראק, דרן, גריס ואפולינר. ימי שהותו של סופיצ'י בבירת צרפת הטביעו את חותמם בשירתו: בשיריו שזורים משפטים בצרפתית ושמות עיתונים פריזאיים.
ב-1907 שב לאיטליה והשתקע בפוג'ו א קאיאנו שבמחוז טוסקנה. סופיצ'י מילא תפקיד חשוב בהפצת התרבות הצרפתית באיטליה כשפרסם בעיתון La Voce מאמרים על אמנות מודרנית, למשל על הקוביזם ושירת רמבו.
לאחר ביקור בתערוכה פוטוריסטית במילאנו, פרסם סופיצ'י ביקורת חריפה ב-La Voce. פגועים מדברי הביקורת, עלו האמנים הפוטוריסטים מארינטי, בוצ'וני וקרה על רכבת לפירנצה ותקפו את סופיצ'י וחבריו לעיתון בבית קפה בעיר. בשנת 1912 הצהיר במאמרו על תנועת הפוטוריזם שלמרות מגרעותיה הריהי תנועה חדשנית.
בשנת 1913 ייסד יחד עם ג'ובאני פאפיני את כתב העת השבועי Lacerba שהתמקד באמנות והיה מזוהה עם הפוטוריזם. ציוריו מהעת ההיא נטו מן הקוביזם אל הפוטוריזם.
מאוחר יותר פרשה קבוצת Lacerba מן הפוטוריזם בעקבות חילוקי דעות אמנותיים עם הזרם הראשי ממילאנו. סופיצ'י ניסה לעבד דוקטרינה פוטוריסטית עצמאית משלו.
אחרי ששירת במלחמת העולם הראשונה נשא סופיצ'י לאישה את מריה סדירגוטי. לזוג נולדו שלושה ילדים. בשנים שלאחר המלחמה, ובעקבות גילוים המחודש של נופי טוסקנה, דחה את האוונגארד ושינה את סגנונו. ציוריו הפכו נטורליסטיים והתמקדו בנוף.
ב-1925, כשמוסוליני בשלטון, חתם סופיצ'י על מניפסט האינטלקטואלים הפשיסטים וב-1938 תמך בחוקי הגזע באיטליה. בתום מלחמת העולם השנייה ישב בשבי הבריטי כאסיר מלחמה למספר חודשים, ומצבו הבריאותי התדרדר. יחד עם אמנים אחרים שהואשמו בתמיכה בפשיזם, צייר וכתב מחזות במחנה המעצר. כששוחרר מחוסר ראיות שב לביתו בפוג'ו א קאיאנו, שם חי עד מותו.
ארדנגו סופיצ'י מת ב-12 באוגוסט 1964.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אריאל רטהאוז, פוטוריסטים וחדשנים אחרים - מבחר שירה איטלקית, המכון האיטלקי לתרבות, הוצאת כרמל, 1991.
