חוקי הגזע באיטליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרסום חוקי הגזע בעתונות שגרם להלם בציבור היהודי

ההצהרה אודות הגזעאיטלקית: Dichiarazione sulla razza) הגדירה את כוונות המפלגה הפשיסטית באיטליה ביחסה ליהודים. ב-15 ביולי 1938 פרסמו עיתוני איטליה בכותרות הראשיות על החלטת המפלגה הפשיסטית לנקוט בצעדים לשמירת טוהר הגזע האיטלקי.

ב-26 באוקטובר 1938 פורסם "דף הנחיות" של המפלגה הפשיסטית בנושא הגזע. הוראות אלה היו בסיס לחקיקה מלכותית מ-17 בנובמבר 1938. עם פרסום החוקים בא לקיצו שיתוף פעולה מלא תקווה עם העם האיטלקי שהחל בשנת 1870 עם הקמת הרפובליקה האיטלקית על ידי התנועה לאיחוד איטליה, ה"ריסורגימנטו" (Risorgimento), בו נטלו חלק פעיל יהדות איטליה.

טרם חוקי הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם הראשונה השתתפו יהודים בלחימה: שמם נכלל ברשימת המפקדים ביבשה ובים ולוחות זיכרון לנופלים מוצבים ברוב בתי הכנסת באיטליה.

בימי הרפובליקה האיטלקית ובימי איטליה הפשיסטית היהודים השתתפו במערכות הממלכתיות, הרבה מעבר למשקלם הזעום באוכלוסייה.

כיבושיה של איטליה בלוב החל משנת 1911 הביאו להגירת כ-150,000 איטלקים לערים השוכנות לחוף הים: טריפולי וקירנאיקה. החל משנת 1914 היה השלטון בלוב בידי האיטלקים ולאחר סיפוחה של לוב נראה החלום על ייסוד אימפריה אפריקאית ים תיכונית בהישג יד.

עם עלייתו לשלטון של המשטר הפשיסטי, היו בין היהודים שהביעו חששות מפני השלטון החדש. גישתו של שליט איטליה בניטו מוסוליני התאפיינה במשפט "בעיית היהודים אינה קיימת באיטליה" - דבריו בשנת 1932[1].

כיבוש סומליה, אריתריאה ואתיופיה החלו לעורר נטיות להבחנה בין "הגזע האיטלקי" ה"עליון", הנבנה החדש, לבין ה"גזע האפריקאי" ה"נחות" ובהמשך לגבי "הגזע היהודי".

בשנת 1936 חתמה איטליה על ברית עם גרמניה, שכונתה ציר רומא-ברלין. בועידת מינכן השתתף מוסוליני לצדם של היטלר, צ'מברליין ודאלאדיה, כ"מתווך", מנהיג ותיק ורב השפעה. כך, בשנת 1937 היו כבר סימנים שעומד לחול שינוי במצבם של היהודים.

ההצהרה אודות הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ההצהרה אודות הגזע" של המפלגה הפשיסטית ב-15 ביולי 1938 היוותה את תחילתו של תהליך. מוסוליני היה במרום יוקרתו: הוא חידש את השליטה האיטלקית ב"ים שלנו", החל לבנות אימפריה והסתופף בין מנהיגי העולם. מיניסטריון ממשלתי (Ministero della Cultura Popolare) פיקח באופן הדוק על אמצעי התקשורת, אשר בטאו את דעת המדינה.


תרומה ניכבדה לתודעה הציבורית תרם בטאון בשם "ההגנה על הגזע" (La difesa della razza) שיצא לאור מ-5 באוגוסט 1938 עד 20 ביוני 1943 - מועד נפילת השלטון הפשיסטי. בגיליונו הראשון פורסם "המניפסט של הגזע" עליו היו חתומים עשרה מדענים.[2] המסמך המקורי ועליו החתימות טרם נמצא עד היום.

הבטאון נשא אופי מדעי כפי שנראה מעורכיו: גוידו לנדרה (Guido Landra) עורך "המניפסט של הגזע", לידיו קפריאני (Lidio Cipriani) שהיה פרופ' לאנתרופולוגיה באוניברסיטת פירנצה, ליאונה פרנצי (Leone Franzì) מבית הספר לרפואה באוניברסיטת מילאנו, מרצ'לו ריקי (Marcello Ricci) שהיה זואולוג מרומא, ולינו בוסיקו (Lino Businco), פתולוג מאוניברסיטת רומא.

דף ההנחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 באוקטובר 1938 פירסמה המועצה הפשיסטית העליונה הצהרה בנושא הגזע אשר כונתה "דף הנחיות" (באיטלקית" Foglio d'ordine). בהקדמה להנחיות נכתב כי

"לאור דחיפות הנושא והצורך בתודעה בנושא הגזע האיטלקי, אנו מכריזים:
  • אסורים נישואים עם בני גזע חם ושם ולא אריים.
  • נאסר על המועסקים על ידי הממשלה או ברשויות ציבוריות - אזרחים וחיילים - לבוא בברית נישואים עם נשים מכל גזע שהוא.
  • נישואים של איטלקים או איטלקיות עם זרים - מכל גזע שהוא - חייבים באישור משרד הפנים.
  • יש לאכוף הוראות אלה, לשמירת כבוד הגזע, גם במדינות שנכבשו על ידי איטליה. (לוב ואריתראה).

פרק מיוחד ב"דף הנחיות" דן ביהודים. נאסרה כניסה של יהודים ממדינות חוץ. יוצאים מהכלל היו בני 65 ומעלה ויהודים שנישאו לאיטלקים עד 1 באוקטובר 1916.

ליהדות איטליה ניתנו הוראות בפרק נפרד. תחילה הוגדר מיהו יהודי, לאחר מכן נקבעו קבוצות היהודים שהם "יוצאים מהכלל ביהדות איטליה" (היו אלה שתרמו להקמה ולביסוס השלטון החדש באיטליה) ולבסוף הוגדרה המטרה: על היהודים הוטלו סייגים בפעילות האישית, הכלכלית והחברתית.

אלו הוגדרו כיהודים:

  • יהודים הם אלה אשר שני הוריהם יהודים.
  • יהודים יהיו גם אלה שהאבא שלהם יהודי והאמא שלהם מלאום זר.
  • יהודי יחשב גם מי שנולד מנישואין לפי הדת היהודית (הכוונה לכלול גם את המתגיירים).
  • לא יחשבו כיהודים אלה שנולדו בנישואין מעורבים, עם בני דת לא יהודית, לפני 1 אוקטובר 1916.

"יוצאים מהכלל" יהיו בני המשפחות של אלה אשר השתתפו באחד האירועים הבאים: התייצבו לשירות הצבא, נטלו חלק במלחמות, התנדבו למלחמה, נפצעו, חלו או היו לנכים וכן אם היו שותפים לפעילות המפלגה הפשיסטית. המלחמות הרלוונטיות היו רק אלה של המאה ה-20: כיבוש לוב, מלחמת העולם הראשונה, כיבוש אתיופיה והשתתפות במלחמת האזרחים בספרד.

מפקד יהודי איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1938 נערך מפקד בקרב יהודי איטליה על מנת לקבוע על מי יחולו חוקי הגזע. במפקד נכללו אנשים שלפחות אחד ההורים שלהם היה יהודי או יהודי לשעבר. מספר הנפקדים היה : 58,412. הריכוזים הגדולים היו:

מתוכם הצהירו כי הם יהודים 46,656 מהם 37,241 איטלקים. היו ביניהם 9,415 תושבי חוץ.

מעמדם של היהודים לשעבר, למעלה מעשרת אלפים, עורר דאגה בקרב הכנסייה הקתולית. נמצאו התכתבויות המעידות על כך כי הייתה התרעמות על כך שסירבו לחתן יהודי לשעבר עם נוצרי. היות שרישום הכנסייה עבר דרך משרדי השלטון היה הכרחי לקבל את אישור המינסטריון המיוחד לגזע.

היו גם מקרים שבני הזוג גילו כי בעצם הם צאצאים ליהודים. הבעיות האלה נפתרו בדרך כלל במישור המקומי ובאופן גמיש למדי.

השפעת חוקי הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקי הגזע נחקקו ב-17 בנובמבר 1938.

חוקי הגזע התבססו על ההנחה כי על "הגזע האיטלקי החדש" להיבדל מהגזע היהודי. היהודים של המאה ה-20 אינם יותר הצאצאים הישירים של העם ממנו בא הנוצרי הראשון. היה התבוללויות רבות והעם היהודי של היום אינו קשור גזעית לעם שהיה בעבר.

סעיף 9 נחשב לגרוע מכולם וקבע כי היהודים אינם נמנים עם הגזע האיטלקי ועל כן יש להפלותם לרעה.

"מבני שם אשר הגיעו במרוצת ההיסטוריה לחופי מולדתנו הקדושה, לא נותר כמעט זכר. כיבוש סיציליה בידי הערבים גרם לכך שתהליך התבוללותם היה מהיר. רק קומץ מהם, היהודים, מייצגים את אוכלוסייה שלא התבוללה באיטלקים. מקורם בגזעים לא אירופים ולכן הם שונים לגמרי מאיתנו"

מלבד העובדה שהיהודים נאלצו להפרד ממקומות עבודתם ומרכושם, במידה שהיה מסדר גודל מסוים, רושם חזק הותירו חוקי הגזע על הילדים, הנוער והצעירים. בבת אחת, "הדור הצעיר" נדרש לצאת ממוסדות הלימוד, לא להיכנס לספריות ציבוריות ולנתק מגע עם החברים שאיתם הוא גדל - וכל זה ללא מורת רוח מצד חבריהם הלא-יהודים והציבור האיטלקי. הדעה הייתה שאם המדינה החליטה כך והשליט תומך בצעדים, הרי יש הצדקה לכך. היו בודדים בלבד שהביעו מורת רוח מחוקי הגזע.

החוק חייב לספק חינוך עממי. לכן, הילדים היהודים הורשו ללמוד בכיתות מיוחדות בבתי הספר הממלכתיים, לאחר שעות הלימוד. ברוב קהילות איטליה הוקמו מוסדות חינוך יהודיים עבור הנערים מעל לגיל בית הספר העממי. הם קלטו גם את המורים שפוטרו ממוסדות החינוך הממלכתיים. בתי ספר אלה פעלו ברומא במבנה בית הכנסת ברחוב בלבו, בפירנצה בבית הרב, ובמילאנו בשתי וילות פרטיות. גם בערים אחרות אורגנו בתי ספר על טהרת התלמידים היהודים.

מעמדם של המוסדות התיכוניים היה כשל בית ספר פרטי, שתלמידיו יכלו לגשת לבחינות ממשלתיות. הבעיה הייתה שבית הספר סוווג בתור "בית ספר מדעי", דהיינו למלאכה, שהיה נחות יותר מבית הספר התיכון היוקרתי, בו למדו היהודים "בית הספר הקלסי".

בבתי הספר האלה, רבים מהתלמידים למדו לראשונה מקצועות יהודיים, בעיקר מורשת יהודית ותולדות עם ישראל. הייתה הקפדה שהלימוד לא ייחשב כמטיף לחזרה ליהדות.

בערים, עם הקהילות הגדולות יחסית, הוקמו בתי ספר על יסודיים. אבל בעשרות הקהילות הקטנות המשפחות נאלצו לעזוב את מקומות היישוב שלהם ולעבור לערים הגדולות או להשאיר את ילדיהם בבית ללא בית ספר.

בכנס שנערך בשנת 2008 ביד ושם, במלאת 70 שנה לחוקי הגזע, הודגש כי ההפליה החינוכית כלפי הנוער נחשבה לאחת הגזרות שהשפעתן הורגשה היטב בציבור היהודי.

ביטול החוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצווים הראשונים לביטול החוקים הוצאו על ידי ממשלת איטליה בסוף 1944, לאחר כיבוש דרום איטליה על ידי בעלות הברית. היה צורך ב-80 צווים שונים, שנתנו בשנים הראשונות לאחר המלחמה. קשה היה במיוחד היישום של החזרת היהודים לתפקידיהם במוסדות להשכלה גבוהה. יחד עם זאת נותרו עד היום (2008) השפעות אחדות של החקיקה:

  • הרכוש היהודי המולאם, לא הוחזר אם נמכר לגוף שלישי, אלא אם כן היהודי יכול להוכיח כי הרכישה לא בוצעה בתום לב.
  • עדיין קיימים הרישומים במרשם התושבים על היות האזרח בן הגזע היהודי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספריית פועלים, הערך "מוסוליני, בניטו", כרך ג' עמ' 679
  2. ^ המניפסט של הגזע