ארקדי בוריסוב
 | |
| לידה |
13 במאי 1901 בוכרה, אוזבקיסטן  |
|---|---|
| פטירה |
27 במאי 1942 (בגיל 41) |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השכלה |
אקדמיית פרונזה |
| השתייכות |
הצבא האדום |
| דרגה |
מייג'ור גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
עיטור הדגל האדום | |
  | |
ארקדי בוריסוביץ' בוריסוב (ברוסית: Аркадий Борисович Борисов, 13 במאי 1901 - 27 במאי 1942) היה מפקד הגיס (קורפוס) הרביעי של חיל הפרשים הסובייטי. הוא נולד בעיר בוכרה, שהיא כיום באוזבקיסטן. בתחילת דרכו הצבאית נלחם עם הבולשביקים כנגד הלבנים במהלך מלחמת האזרחים, ונגד הבסמאצ'ים (מתנגדי המשטר במרכז אסיה), ועוטר פעמיים באות מסדר הדגל האדום. ב-10 בפברואר 1938, במהלך הטיהור הגדול, הוא נעצר ונכלא ברוסטוב. הוא שוחרר בקיץ 1941, הוחזר לתפקידו הצטיין בקרבות וקיבל את עיטור הדגל האדום בפעם השלישית. במערכה על חרקוב נפל בשבי ב-27 במאי 1942 כשניסה לפרוץ את הכיתור סביב חרקוב, ובאותו יום נרצח על ידי הגרמנים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד גל הטיהורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארקדי בוריסוביץ' בוריסוב נולד בשם אהרון שיסטר (шистер) למשפחה יהודית בעיר בוכרה. האב היה חייט (לפי גרסה אחרת, האב "עבד באיסוף") והאם הייתה רופאת שיניים. המשפחה עברה לטשקנט, שם גדל והלך לבית הספר. שיסטר (שלימים שינה את שמו ל"ארקדי בוריסוב") הפגין תכונות מנהיגות מאז ילדותו. ב-1918 הוא היה ממייסדי הקומסומול בטורקסטן (אזור היסטורי במרכז אסיה הרוסית; אוזבקיסטן, טורקמניסטן, קירגיזסטן וטג'יקיסטן של היום). שנה לאחר מכן, לאחר שסיים בית ספר תיכון, הצטרף לצבא האדום. בשנים 1918–1921 השתתף במאבק המזוין בטורקסטן עם הגופים האנטי-סובייטיים (תנועת ה"בסמאצ'י" הצבאית-פוליטית-דתית שקמה באסיה המרכזית בעקבות המהפכה של 1917) בטורקסטן. בשנת 1924 סיים את לימודיו באקדמיית הצבא האדום על שם פרוּנְזֶה, ומונה כסגן מפקד וראש המחלקה המבצעית של המחוז הצבאי של טורקסטן, בדרגת סגן ראש המטה. הוא פיקד על פלוגה מיוחדת של דיוויזיית חי"ר 3 של חטיבת חי"ר 13 במזרח בוכרה, ובשנת 1925 הוענק לו עיטור הדגל האדום על השתתפותו במאבק נגד הבסמאצ'י (אנ').
בשנים 1925–1928 פיקד על גדוד הפרשים ה-84. ב־1926 השתתף הגדוד בקרבות נגד הכנופיות של איברהים-ביי וגוראם-ביי בהרי הבאבאטאג בטג'יקיסטן; בוריסוב נפצע ושבר את רגלו בנפילה מסוס. הוא הוביל את המערכה של הגדוד במדבר קאראקום ב-1927. ב-27 במאי ביצע כוח מוטס בן 15 איש בראשותו את ההתקפה הראשונה מסוג זה בברית המועצות. נחיתת המטוסים בחולות, נחיתת הכוחות והפינוי חזרה ב-5 ביולי הסתיימו בהצלחה, ובאותה שנה קיבלו, הגדוד ובוריסוב באופן אישי, את עיטור הדגל האדום על הבסת הכנופיות של ג'ונַיִיד חאן (אנ') (מבצע זה תואר ונותח טקטית על ידו בספר שיצא לאור בהוצאה הצבאית ב-1932).
מאז נובמבר 1928 שירת במחלקה המבצעית של מפקדת הצבא האדום, שם עסק בנושאי ארגון של שירות הפרשים ופרסם שני ספרים בנושאי גאוגרפיה והיסטוריה צבאית וכן מספר מאמרים צבאיים.
בשנים 1930–1937 שימש כראש המטה של מסדר הפרשים המיוחד הראשון על שם לנין בחטיבת הדגל האדום על שם סטלין. ב־28 בנובמבר 1935 הוענקה לו דרגת מפקד בריגדה (חטיבה).
בתקופת הטיהורים הגדולים
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות כישוריו הגבוהים, הישגיו המרשימים בפיקוד ובעבודת המטה, דבקותו ומסירותו למדינה הסובייטית ולמפלגה, לא נמלט גם בוריסוב מחשדות והאשמות מופרכות שהועלו נגדו בראשית 1937. בהתחלה גורש, ללא שימוע, משורות המפלגה הקומוניסטית. תחילה, ב-7 באפריל 1937 פנה לקומוניסטים, עמיתיו בשירות, בבקשה להשיבו למפלגה, וכתב: " החיים מחוץ למפלגה לא יעלו על הדעת עבורי". כשלא נענה, פנה ב-2 ביוני של אותה שנה, מהעיר ארמביר (מקום השירות), לקומיסר ההגנה של ברית המועצות, המרשל וורושילוב, בבקשה שיתערב למען החזרתו לשורות המפלגה, בהתחשב בעברו ובדבקותו בערכי המפלגה. אם כתוצאה ממכתבו לוורושילוב, או רק בגלל הצורך הדחוף במחליף למפקד הקורפוס איבן קוסוגוב, שנעצר ב-26 במאי 1937, מונה באותו יום בוריסוב למפקד קורפוס (גיס) הקוזקים הרביעי על שם בודיוני. אך כשבוע לאחר מינויו כמפקד קורפוס פוטר מתפקידו.
הוא פנה שוב לוורושילוב וביקש, נוכח מלחמת האזרחים בספרד ועל סמך ניסיונו הרב בלוחמת הרים ולוחמת גרילה, להישלח לאחת היחידות הלוחמות כנגד הפשיסטים. התגובה היחידה לפנייתו הייתה פיטוריו מהצבא ב-28 בינואר 1938 והעברתו למילואים. ב-10 בפברואר 1938 הוא נעצר והוחזק בכלא בעיר רוסטוב. ייתכן שהמלצתו של וורושילוב הצילה אותו ממוות, כי באוגוסט 1938, בזמן שהייתו בכלא, הוצאו להורג בעוון "קשר צבאי", קודמו בתפקיד איבן קוסוגוב וגם יורשו יעקב שֶקוֹ.
בחזית הדרום-מערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנוכח איום המלחמה הקרובה והמחסור המחריף בפיקוד הגבוה בעקבות גל הטיהורים, שוחרר בוריסוב מהמעצר ב-23 בינואר 1941 והוחזר לשורות הצבא. בסוף יוני 1941, בעקבות פלישת הנאצים לברית המועצות הוחזרה לו דרגתו ונשלח לחזית. הוא הפך למפקד חיל הפרשים של החזית הדרום-מערבית. בוריסוב התמחה בחילוץ יחידות צבאיות מהכיתור וביצוע פריצות דרך בגזרות מסוכנות במיוחד בקו החזית. באוגוסט 1941 הוביל יחידת פרשים בלחימה ביער במסגרת הארמייה השלישית של החזית המרכזית והגיעה איתה לארמייה ה-21 של חזית בריאנסק, אך הם נהדפו על ידי האויב לחזית הדרום-מערבית והגיעו ל"כיס קייב". הוא ארגן במיומנות מבצע להוצאת יחידות מהקבוצה מהכיתור, תוך הפגנת אומץ וגבורה אישיים.
בנובמבר 1941 הועלה בוריסוב לדרגת גנרל-מיור וזכה בעיטור הדגל האדום השלישי שלו. בדצמבר השתתף חיל הפרשים בפיקודו של בוריסוב בשחרור הערים יֶלץ ויֶפרֶמוב. חודש לאחר מכן שחררה קבוצת הפרשים שלו עיר נוספת, חשובה מבחינה אסטרטגית, במחוז חרקוב. ב-23–24 במאי 1942 כותרו חיילי החזית הדרום מערבית. למרות שהחבורה של בוריסוב הצליחה לחדור מאחורי הקווים הגרמניים, זה לא הצליח לשנות את המצב. רק 22,000 מתוך 350,000 חיילים הצליחו לפרוץ את הכיתור. אנשי קבוצתו של בוריסוב נשארו בעורף הגרמני, 150 קילומטרים מקו החזית. בוריסוב הורה לקבוצתו לפרוץ. ב-27 במאי 1942, תוך כדי הניסיון לפרוץ, הוא נפל בשבי. באותו יום הוא זוהה על ידי הגרמנים כיהודי, ונורה מיד - כפי שנהגו הגרמנים בכל חייל יהודי שנפל בשבי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Aron Shister באתר יד ושם