קלימנט וורושילוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלימנט וורושילוב
Klim voroshilov.JPG
קלימנט וורושילוב, תמונה משנת 1935
תאריך לידה 23 בינואר 1881
מקום לידה האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית  האימפריה הרוסית
תאריך פטירה 2 בדצמבר 1969 (בגיל 88)
מקום פטירה מוסקבה ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
השתייכות הצבא האדוםהצבא האדום  הצבא האדום
תקופת שירות 19181944
דרגה מרשל ברית המועצות  מרשל ברית המועצות
תפקידים צבאיים
שר ההגנה של ברית המועצות
מלחמות וקרבות
עיטורים
גיבור ברית המועצות 3 פעמים גיבור ברית המועצות
עיטור לנין 8 עיטורי לנין
עיטור הדגל האדום 6 עיטורי הדגל האדום
עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור סובורוב מדרגה ראשונה
תפקידים אזרחיים
יושב ראש של הסובייט העליון

קלימנט יפרמוביץ' ווֹרוֹשילוברוסית: Климе́нт Ефре́мович Вороши́лов, ,23 בינואר 1881 - 2 בדצמבר 1969), היה מצביא ומדינאי סובייטי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וורושילוב נולד בכפר וורחניה (Верхнее), ליד העיר יקטרינוסלב (דניפרופטרובסק) באימפריה הרוסית. עד גיל 12 היה רועה ולא למד קרוא וכתוב. בגיל 12 קורב על ידי מורה הכפר ולמד במשך שלוש שנים. הוא הצטרף למפלגה הבולשביקית ב־1903 ובשנת 1905 היה ציר בוועידה הבולשביקית בלונדון. בשובו לרוסיה נשלח לסיביר לחמש שנים[1]. בעקבות המהפכה הקומוניסטית היה לחבר בממשלה הזמנית האוקראינית וכיהן כקומיסר לענייני פנים. במהלך קרבות ההגנה על העיר צאריצין במלחמת האזרחים, היה לידידו הקרוב של סטלין.

הוא היה ממייסדי המיליציה הסובייטית והיה מראשי המשטרה הסובייטית בפטרוגרד. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה היה בין מפקדי ארמיית הפרשים הראשונה.

וורושילוב התקדם בפוליטיקה הסובייטית ולאחר מותו של מיכאיל פרונזה ב־1925 הוא התמנה לקומיסר האחראי על הצבא והצי[2][3]. הוא היה לחבר בפוליטבירו ב־1926 כמקורבו של סטלין[4][5] ונשאר בו עד 1960. וורושילוב היה מעורב בטיהורים הגדולים של שנות השלושים, ומעמדו התחזק מאוד לאחר הוצאתו להורג של המרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי[6]. עם זאת, נטען שגם בעת הטיהורים בצבא "התאמץ לשמור על מעין שלמות ההמשך בין כוחות הצבא הנבוכים, וזכה עקב כך להערצה וליחס של כבוד מצד הקצינים והחיילים"[7].

הוא התמנה למרשל ברית המועצות ב־1935. בחודשים הראשונים של 1939 היה וורושילוב בין המתנגדים לכריתת ברית עם צרפת ובריטניה נגד גרמניה הנאצית[8]. עם זאת, באוגוסט 1939 הוא השתתף במשלחת הסובייטית לשיחות עם צרפת ובריטניה, במה שנתפרש שרצינות שייחסה ברית המועצות לשיחות[9]. בספטמבר 1939 הוא פיקד אישית על השתלטות ברית המועצות על מזרח פולין[10].

וורושילוב פיקד על כוחות הסובייטים במלחמת החורף נגד פינלנד מנובמבר 1939 ועד ינואר 1940. ישנם היסטוריונים המאשימים את חוסר ניסיונו ופיקודו הכושל כגורמים לאבדות הכבדות בצד הסובייטי. בפברואר 1940 החלו לצאת ידיעות שסר חינו בעיני סטלין והוא יודח בקרוב[11]. השמועות לא התאמתו, אולם במאי 1940 הוא קודם לתפקיד סגן ראש הקומיסרים[12], והוחלף בתפקיד שר הצבא על ידי סמיון טימושנקו, גיבור המלחמה בפינלנד[13].

לאחר פלישת הנאצים לברית המועצות פיקד וורושילוב על הכוחות בחזית הצפון מערבית[14] וגילה אומץ לב רב (מסופר עליו כי הנהיג אישית מתקפה כנגד שריון גרמני בעודו חמוש באקדח בלבד). צבאו של וורישלוב עצר את הצבא הגרמני לפני לנינגרד. היו ששבחו את תפקודו[15], בעוד אחרים בקרו אותו על שלא הצליח למנוע את המצור על לנינגרד[16]. לקראת סוף 1941 הוחלף וורושילוב על ידי זוקוב ונשלח להקים את צבא הוולגה. בהמשך מונה לפקד על כוחות הצבא על הגבול עם יפן[17]. הוא שב לחזית הצפונית בסוף ינואר 1942[18]. בסוף 1943 השתתף בועידת טהראן[19].

אחרי המלחמה הוא פיקח על הקמת המשטר הקומוניסטי בהונגריה עד 1947.

ב־1952 התמנה וורושילוב לנשיאות הסובייט העליון. מותו של סטלין שנה לאחר מכן הביא לשינויים משמעותיים במנהיגות הפוליטית הסובייטית, וורושילוב היה ליו"ר הנשיאות (נשיא ברית המועצות) כשניקיטה חרושצ'וב הוא מזכ"ל המפלגה ומלנקוב ראש הממשלה. שלושתם הביאו למעצרו של לברנטי בריה ב־1953 ולהוצאתו להורג.

עם התנערותו של חרושצ'וב מסטלין ב־1956, הצטרף וורושילוב לקבוצה האנטי-מפלגתית השמרנית ביחד עם לזר קגנוביץ' וויאצ'סלב מולוטוב. הם ניסו להדיח את חרושצ'וב ביוני 1957, אך כשלו, וורושילוב עבר לצדו של חרושצ'וב.

ב־1960 הודח בהדרגה וורושילוב מכל תפקידיו, ואף הודח מהוועד המרכזי של המפלגה, תחת הכיסוי של התפטרות בגלל בריאות רופפת[20]. ברז'נייב החזיר את וורושילוב לפוליטיקה, אך בתפקידים סמליים בלבד. הוא נבחר שוב לוועד המרכזי של המפלגה ב־1966 והוענקה לו מדליה נוספת של "גיבור ברית המועצות" ב־1968. שנה לאחר מכן הוא נפטר במוסקבה.

סידרת טנקי ה־KV של מלחמת העולם השנייה נקראת על שמו, ולתקופת מה הערים לוהנסקאוקראינה) ואוסוריסק(אנ') (במזרח הרחוק הרוסי). כמו גם אקדמיית השריון של הצבא האדום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלימנט וורושילוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בין השיטין, הבוקר, 6 בפברואר 1940
  2. ^ המנון המלחמה של וורושילוב, דבר, 24 באוקטובר 1929
  3. ^ אחד במאי בעולם, דבר, 5 במאי 1930
  4. ^ הועידה הקומוניסטית ברוסיה, דואר היום, 16 בנובמבר 1926
  5. ^ חלק האופוזיציה חוזר בתשובה, דבר, 20 בדצמבר 1927
  6. ^ ה. נ. בריילספורד, אחרי המתת הגנרלים, דבר, 19 ביולי 1937
  7. ^ הרוסים במורד בהתקפתם המכרעת בפינלאנד, דבר, 28 בינואר 1940
  8. ^ המרשל האדום, המשקיף, 26 ביוני 1939
  9. ^ סטראנג חוזר ללונדון - המשלחות הצבאיות דרך קופנהגן, דבר, 6 באוגוסט 1939
  10. ^ מדינת חיץ פולנית בפיקוח סובייטי?, הצופה, 20 בספטמבר 1939
  11. ^ בליכר במקום וורישלוב?, הצופה, 2 בפברואר 1940
  12. ^ וורושילוב - סגנו של מולוטוב, הבוקר, 8 במאי 1940
  13. ^ י. נוביקוב, המרשל טימושנקו, המשקיף, 31 ביולי 1942
  14. ^ אבידות הגרמנים ברוסיה נערכות במיליון נפש, דבר, 13 ביולי 1941
  15. ^ הסובייטים מחזקים את צבאם במזרח הרחוק, הבוקר, 23 בדצמבר 1941
  16. ^ התפקיד שמילאה צאריצין ברוסיה הצארית ובימי מלחמת-האזרחים, המשקיף, 13 בדצמבר 1942
  17. ^ משקיף מדיני, המשקיף, 15 בינואר 1942
  18. ^ הרוסים הגיעו לוויאזמה ואוריול, המשקיף, 28 בינואר 1942
  19. ^ נקבע היקף ומועד הפעולות, המשקיף, 7 בדצמבר 1943
  20. ^ וורושילוב התפטר ברז'נייב במקומו, דבר, 8 במאי 1960