בנדיקוט קצר-חוטם
 בנדיקוט קצר-חוטם
| |
|---|---|
בנדיקוט חום
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | בנדיקוטאים |
| משפחה: | בנדיקוטיים |
| סוג: | בנדיקוט קצר-חוטם |
| מינים | |
|
3 | |
| שם מדעי | |
 Isoodonדמארה, 1817 | |
| |
בנדיקוט קצר-חוטם או איסואודון (שם מדעי: Isoodon), הוא סוג של כיסאי בינוני במשפחת הבנדיקוטיים שכולל 3 מינים החיים ביבשת אוסטרליה וגינאה החדשה. הסוג הוגדר בשנת 1817 על ידי הזואולוג הצרפתי אנסלם גאייטאן דמארה (אנ') והוא גדול יותר מהסוג בנדיקוט המצוי אף הוא באוסטרליה.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבנדיקוט קצר-החוטם דומה במראהו החיצוני לקנגורו החולדתי. מבנה גופו גוצי ושמנמן, זנבו קצר ודקיק, וראשו המחודד רחב וקצר יותר מהסוגים האחרים במשפחה. סוג זה נבדל מהסוג בנדיקוט בהיותו כבד, גדול ומסיבי יותר, עם אוזניים קצרות ופרווה כהה. הטפרים שלו גדולים וחזקים ומשמשים לחפירה. הפרווה של הבנדיקוט קצר החוטם בצבע חום בהיר, קפה או זהוב בצד העליון (תלוי במין) וצהבהב-אפרפר בצד התחתון. אורך הראש והגוף של המינים בסוג 21–47 סנטימטרים, אורך זנבם 8–21 סנטימטרים ומשקלם 3-0.3 קילוגרם. הזכר גדול בצורה ניכרת מן הנקבה.
תפוצה וביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המינים בסוג מצויים בעיקר בחופים הצפוניים והדרומיים של אוסטרליה, בטסמניה ובדרום גינאה החדשה. בית הגידול שלהם מורכב מיער אקליפטוס פתוח, חורש ים-תיכוני, סוואנות שיחים, בתה, וכרי דשא ליד ביצות ומקווי מים אחרים. בניגוד לסוג בנדיקוט, מיני הבנדיקוט קצר-החוטם נמנעים מאזורים מדבריים וצחיחים למחצה.
המינים בסוג פעילים בלילה, וישנים במהלך היום בקינים שבנו לעצמם מזרדים, עשבים ועלים בתוך מאורות או גזעי עצים חלולים. במהלך שעות הפעילות הליליות, הם נוטים לנוע בשבילים קבועים שיצרו בתוך העשב הגבוה או השיח הצפוף. הם אוכלי כל, וניזונים בעיקר מחרקים, תולעים, פירות, זרעים ופטריות. הבנדיקוטים הללו חיים בבדידות בטריטוריה קבועה המסומנת בבלוטות ריח, והם מגיבים באגרסיביות יוצאת דופן כלפי פולשים מבני מינם.
הרבייה של המינים בסוג מתרחשת לאורך השנה באזורים חמים, ובחודשי הקיץ באזורים קרירים יותר. הבנדיקוטית יכולה להמליט מספר פעמים בשנה (5-2), ותקופת ההיריון שלה היא בין הקצרות ביותר בקרב היונקים - 10 יום בלבד. גודל השגר הממוצע הוא 2–4 גורים; אף על פי שהבנדיקוטית עשויה להמליט עד 7 גורים, לרוב רק 4 מתוכם ישרדו. הגורים מבלים בכיס 7–8 שבועות ונגמלים זמן קצר לאחר מכן. הם הופכים לבוגרים סביבות גיל שנה. תוחלת החיים קצרה יחסית: 3-2 שנים ובמקרים חריגים עד 4 שנים.
מיני הבנדיקוט קצר-החוטם מאוימים בעיקר מצד אובדן בית גידול למטרת חקלאות ומרעה, והתפשטות טורפים לא-ילידים שהובאו ליבשת על ידי האדם כמו שועל אדום וחתול הבית.
מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוג זה 3 מינים:
- בנדיקוט חום צפוני (Isoodon macrourus) - המין הגדול בסוג. חי בצפון אוסטרליה ובדרום גינאה החדשה.
- בנדיקוט חום דרומי (Isoodon obesulus) - חי בדרום אוסטרליה ובטסמניה.
- בנדיקוט זהוב (Isoodon auratus) - המין הקטן בסוג. אנדמי לאזור קימברלי וארץ ארנהם בצפון-מזרח אוסטרליה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנדיקוט קצר-חוטם, באתר ITIS (באנגלית)
- בנדיקוט קצר-חוטם, באתר NCBI (באנגלית)
- בנדיקוט קצר-חוטם, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- בנדיקוט קצר-חוטם, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- בנדיקוט קצר-חוטם, באתר GBIF (באנגלית)
