ברווז קיטור מגלני
ברווז קיטור מגלני | |
---|---|
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | אווזאים |
תת־סדרה: | תרופודה |
משפחה: | ברווזיים |
סוג: | ברווז קיטור |
מין: | ברווז קיטור מגלני |
שם מדעי | |
Tachyeres pteneres פורסטר, 1844 | |
תחום תפוצה | |
ברווז קיטור מגלני (שם מדעי: Tachyeres pteneres) הוא מין ברווז חסר יכולת תעופה ממשפחת הברווזיים. הוא חי בדרומה של אמריקה הדרומית, בדרום צ'ילה לאורך החופים וכן בארכיפלג צ'ילואה וארץ האש, בקצה הדרומי של היבשת.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מין זה הוא הגדול מבין ברווזי הקיטור. הוא מגיע לאורך 65–84 ס"מ, מוטת כנפיים של 85–110 ס"מ ומשקל של 3.5-7 ק"ג, כאשר הזכרים מעט יותר גדולים מהנקבות אך דומים להן במראה. מוטת הכנפיים של הברווז קצרה מכדי לאפשר לו לעוף אך מסייעת לו לחתור במהירות במים. צבעו אפור-כחול עם נקודות לבנות לאורך הגוף. הרגליים והמקור הגדול כתומים ובולטים והראש כהה מעט משאר הגוף. העיניים שחורות ומוקפות בטבעת לבנה, ממנה נמשך פס לבן עד אחורי הראש. קצות הכנפיים לבנים וכך גם הזנב.
הברווזים חיים סביב חופים או אגמים קטנים ברחבי תפוצתם. תפריטו של הברווז מתבסס על מזון מהחי אותו הוא תופס מתחת למים. הוא ניזון מסרטנים שונים, רכיכות ימיות ומדגים. בעונת הרבייה הוא יאכל חלזונות, חרקים, שטצדאים ושווה-רגלאים. הזכרים אגרסיביים מאוד בעונת הרבייה ויגרשו כל פולש המתקרב לשטחם. בשאר עונות השנה הם מתקהלים לצד עופות מים אחרים. הם מקננים בצמחייה עבותה בקרבת המים, לעיתים בקנים טבעיים או בנקרות נטושות של פינגווינים. הנקבה מטילה 4–11 ביצים הבוקעות תוך 28-40 יום. הצעירים גדלים לצד הוריהם ומתחילים לשחות לאכול מגיל צעיר בכוחות עצמם. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים עד שלוש.
לברווזים הצעירים או הביצים ישנם מספר טורפים: שחפיים, חמסניים, קרקרים, יסעורי ענק ושועלים. לברווזים הבוגרים ישנם מעט טורפים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברווז קיטור מגלני, באתר ITIS (באנגלית)
- ברווז קיטור מגלני, באתר NCBI (באנגלית)
- ברווז קיטור מגלני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ברווז קיטור מגלני, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ברווז קיטור מגלני באתר הרשימה האדומה של IUCN