עופות חסרי יכולת תעופה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תוכי קאקאפו
וקה בניו זילנד
קורמורן גלאפגוס בעל כנפיים קטנות וחלשות ביותר
איור של דודו אפור

עופות חסרי יכולת תעופה היא קבוצת עופות שמסיבות אבולוציוניות שונות איבדו את יכולתם לעוף. הקבוצה מורכבת ממספר רב של מינים, וכיום קיימים 40 מינים שונים.[1] שתי קבוצות מרכזיות בתוך עופות אלו הן סדרת היענאים ומשפחת הפינגוויניים.

העוף הקטן מבין העופות חסרי התעופה הקיימים כיום היא רלית האי אינאקססיבל (משקלה מגיע עד ל-30 גרם בלבד) והגדול ביותר הוא יען מצוי, שהוא גם הגדול בעופות. מבין העופות הנכחדים שבקבוצה זו, ניתן למנות את משפחת הפורוסרקוסיים, שהפכו לטורפי על בפאונה בה התקיימו, עד לפני כ-2 מיליון שנים בדרום אמריקה ואת עופות המואה ועוף הפיל ממדגסקר, העופות הגדולים ביותר שהיו מעולם.

תת-קבוצה בתוך קבוצה זו היא עופות מבויתים שאיבדו את יכולת התעופה, אף על פי שבני-מינם הלא-מבויתים מיטיבים לעוף. כך למשל תרנגול הבית וברווז הבית הם חסרי יכולת תעופה, על אף שאבותיהם שלא בויתו תרנגול בנקיבה והברכיה מעופפים ללא כל בעיה.

לעיתים קרובות קיים קשר בין איבוד יכולת התעופה וענקיות איים או ננסות איים - אך לא בהכרח.

בניו זילנד קיים מגוון העופות חסרי יכולת התעופה הגדול ביותר, כולל הקיווי, כמה מיני פינגוויניים, הווקה, הקאקאפו, והטאקאהה. כך קרה בעוד כמה איים מבודדים. הקגו הוא עוף הדומה לסופית והוא חסר יכולת מעוף אך במקרים נדירים מצליח לדאות עם כנפיו.

עופות חסרי יכולת תעופה סבלו מהכחדות מהירות או מפגיעה חדה בגודל האוכלוסייה עם הגעת האדם לאזור מחייתם. כך למשל, דודו אפור נכחד כליל תוך פחות ממאה שנים אחר הגעת האדם לאי מאוריציוס; עוף המואה, שהיה אנדמי לניו זילנד, נכחד במאה ה-16 עקב ציד אינטנסיבי על ידי המתיישבים המאורים, ועקירת יערות שהיוו את אזורי המחיה שלו. האלקה גדולה אף היא נכחדה במאה ה-19, כשבאמצע המאה ה-17 חיו מיליוני פרטים במושבות ענקיות. גם הקורמורן גלאפגוס חסר יכולת התעופה כמעט ונכחד בשנת 1983, ושרד רק הודות למאמצי שימור נרחבים.

עופות בני זמננו ונכחדים חסרי יכולת תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עופות חסרי יכולת תעופה באתר מוזיאון הטבע של לוס אנג'לס