ג'וזף הוקר
 | |
| צילום בידי מת'יו בריידי או לוין קורבין. | |
| לידה |
13 בנובמבר 1814 האדלי, מסצ'וסטס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
31 באוקטובר 1879 (בגיל 64) גארדר סיטי, ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית העלמין ספרינג גרוב  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| כינוי | "ג'ו הלוחם" |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית של ארצות הברית |
| בן או בת זוג |
Olivia Groesbeck Hooker |
| השתייכות | |
| תקופת הפעילות | 1837–1868 (כ־31 שנים) |
| דרגה | מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| |
  | |
ג'וזף הוקר (באנגלית: Joseph Hooker; 13 בנובמבר 1814 – 31 באוקטובר 1879) היה איש צבא אמריקאי בדרגת מייג'ור גנרל בצבא האיחוד במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. הוקר החל דרכו הצבאית במלחמות האינדיאנים ומלחמת ארצות הברית–מקסיקו קודם מלחמת האזרחים. לאחר שהראה את יכולותיו הפיקודיות במהלך קרב פרדריקסברג, מונה הוקר בידי הנשיא אברהם לינקולן למפקד ארמיית הפוטומק במקום ג'ורג' מקללן. הוקר הנהיג מתקפה של ארמיית הפוטומק לעבר ריצ'מונד (וירג'יניה), בירת הקונפדרציה, אך הובס נחרצות במהלך קרב צ'נסלורסוויל נגד כוחות הקונפדרציה בפיקודו של רוברט אדוארד לי. לקראת מתקפת הנגד של לי שהובילה לקרב גטיסברג, הוקר הוחלף בג'ורג' מיד והועבר לפיקוד בזירה המערבית תחת מייג'ור גנרל ויליאם שרמן. לאחר שלא הועלה בדרגה, הוקר התפטר מתפקידו בכעס זמן קצר לפני כיבוש אטלנטה בידי כוחותיו של שרמן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוקר נולד בהאדלי, מסצ'וסטס, ב-13 בנובמבר 1814, בנם של ג'וזף הוקר האב, איש עסקים לא מצליח, ומרי סימור. סבא רבא שלו, ג'וזף הוקר, לחם במלחמת הצרפתים והאינדיאנים (1755–1763), וסבו, אשר גם כן נשא את אותו השם, היה קפטן בצבא הקונטיננטלי במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית (1775–1783). לאחר שלמד באקדמיית הופקינס בהאדלי, הוקר סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט-פוינט בשנת 1837, וסיים במקום עשרים ותשע בכיתה של חמישים ונשא עם מוניטין של אדם בעל נטייה לבקר צוערים צעירים כמותו. לאחר ששירת בחיל הארטילריה במהלך מלחמת הסמינול השנייה (1835–1842) חלק ממלחמות האינדיאנים בפלורידה, הוא חזר לווסט פוינט בשנת 1841 כשליש.
במהלך מלחמת ארצות הברית–מקסיקו (1846–1848) שימש הוקר כראש מטה של כוחות רגלים תחת פיקודם של חמישה גנרלים שונים, בהם זאכרי טיילור (לימים נשיא ארצות הברית) ווינפילד סקוט (שפיקד על כיבוש מקסיקו סיטי). התנהלותו העזה בקרבות מונטריי (1846), נשיונל ברידג' (1847) וצ'פולפטפק (1847) אפשרה לקצין הוקר הצעיר לסיים את המלחמה בדרגת לוטננט קולונל. עם זאת, הוא הטיח ביקורת על וינפילד סקוט, כאשר העיד נגדו בבית משפט צבאי ושימש עד הגנה לגנרל אחר. ב-21 בפברואר 1853, בעת ששימש כעוזר המפקד הכללי של דיוויזיית האוקיינוס השקט, התפטר הוקר ממטה הדיוויזיה ועזב את הצבא לעבוד בחקלאות בחוות בסונומה, קליפורניה. לאחר שנכשל כחקלאי, נפוצו שמועות כי הוא פנה לשתייה חריפה ולהימורים. בשנת 1858 כתב הוקר אל מזכיר המלחמה האמריקני, ג'ון ביוקנן פלויד, לקבל מחדש תפקיד בצבא כלוטננט קולונל, אך בקשתו מעולם לא נענתה.
במלחמת האזרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחת גנרל ברונסייד
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, הוקר היה רווק עם מוניטין של שתיין ומהמר. הוא לא הסתדר עם אלוף הכללי של הצבא, וינפילד סקוט, וגם לא יורשו, הנרי האלק. להעלאה בדרגה נאלץ הוקר לפנות ישירות לנשיא ארצות הברית אברהם לינקולן. לאחר הקרב הראשון על מנאסאס (1861), בו הופנו כוחות האיחוד אל הנסיגה בידי צבא הקונפדרציה, כתב הוקר ללינקולן שהוא עצמו: "מראה ארור אך טוב יותר ממה שהיה לך על המגרש הזה [במנאסאס]." עד מהרה מונה הוקר למייג'ור גנרל והוטל למפקד מוצב ההגנה של מחוז קולומביה.
הוקר פיקד על דיוויזיה במהלך מערכת חצי האי בשנת 1862 ומילא את משמעות כינויו; "ג'ו הלוחם" באותו קיץ בויליאמסברג ובמספר קרבות נוספים. בקרב אנטיאטם ב-17 בספטמבר 1862 הוא פיקד על צבא הקורפוס הראשון של ארמיית הפוטומק וספג פציעה מירייה בכף רגלו במהלך לחימה פראית באגף הימני של כוחות האיחוד[1]. הוא ראה לחימה רבה כמו כל גנרל אחר בארמיית הפוטומק באותו קיץ ובסתיו, אך כינויו, באופן אירוני, היה תוצאה של טעות משרדית - כותרת בעיתון, "ג'ו הוקר - הלוחם", איבד בטעות את המקף והודפס כ"ג'ו הוקר הלוחם" - והוקר נעלב והתלונן שזה גורם לו להישמע כמו גנרל ראשי חסר ערמומיות, מיומנות או השכלה. לעיתים קרובות היה הוקר דעתן ומיהר לזלזל בקצינים אחרים.
הוביל הוקר את הדיוויזיה המרכזית במרכז המערך של ארמיית הפוטומק במהלך קרב פרדריקסברג בדצמבר בתקיפה חזיתית הרת אסון על גבעות מרי. הוא מתח ביקורת על הפעולה מראש והסביר את כישלונו בסופו של דבר בהתקפה באומרו כי "איבדתי כמה שיותר גברים שההוראות שלי חייבו אותי להפסיד." פקודות אלה הגיעו מהגנרל אמברוז בורנסייד, עליו הוקר גם כן מתח ביקורת לאחר שניסה לפטר אותו. הוקר בסופו של דבר התפטר מהפיקוד תחת בורנסייד לאחר הקרב. הוקר, שכל חייו תמך במפלגה הדמוקרטית, אפילו התפרץ על הנשיא וממשלו הרפובליקני, וסימן אותם כחסרי יכולת ואף כינה את הממשל "דיקטטורי". לאחר כישלון הפיקוד של ג'ורג' מקללן לינקולן הציע בפני הוקר את הפיקוד על ארמיית הפוטומק, ובמקביל הרתיע אותו כשאמר כי: "רק אותם גנרלים שזוכים להצלחות יכולים להקים דיקטטורות. מה שאני מבקש ממך עכשיו זה הצלחה צבאית, ואני אסכן את הדיקטטורה שלי[2]." מפקדיו של הוקר בקרב פרדריקסברג הוכיחו חוסר מסוגלות אל מול פיקוד צבא הקונפדרציה תחת רוברט אדוארד לי ולכן הייתה ציפייה רבה מהוקר.
מפקד ארמיית הפוטומק
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמה חיילים היו סקפטיים ביחס אל הוקר, לאחר שראו חמישה גנרלים מפקדים באים והולכים בשנה שקדמה למינויו, אם כי היו מעטים שהעריצו את הוקר מבין דרג הקצונה שהוסדר תחת פיקודו בארמיית הפוטומק. הוקר ארגן מחדש את הצבא במיידית, איחד את יחידות חיל הפרשים ליחידה אחידה ובעל אפקטיביות גדולה יותר, הגדיל את השימוש בסמלים של כל חיל, צמצם את סך כמות העריקות, קבע מוצבים סדירים ליחידות חי"ר ופרשים, הקים איסוף מודיעיני יעיל ומדויק יותר, ושיפר דרכי אספקה ולוגיסטיקה בכלל. צעדים אלה הגבירו את המורל בקרב הגברים והאמונה בו כקצין בכיר. באביב 1863, עם 135,000 איש, טען הוקר כי יצר את "הצבא המשובח ביותר על פני כדור הארץ" והודיע לאנשיו: "שאלוהים ירחם על הגנרל לי, כי לי לא יהיו כל רחמים."
התוכנית של הוקר למערכת צ'נסלורסוויל כללה שליחת חיילי פרשים של האיחוד תחת ג'ורג' סטונמן מאחורי הקווים של לי כדי לקצץ את קשרי התקשורת והאספקה של הקונפדרציה. הוקר, בינתיים, תכנן להוביל בשקט את חיל הרגלים על פני נהרות רפאהאנוק ורפידן במאמץ להפתיע את אגף השמאל הקונפדרציה באזור סבוך ומיוער כעשרה קילומטרים מערבית לפרדריקסברג. ההתקפה, שהחלה ב-1 במאי 1863, הצליחה בתחילה, בין השאר מכיוון שצבאו של לי היה מפוצל והתפרש על שטח נרחב שהקשה על פעילותו עקב המיעוט המספרי לעומת ארמיית הפוטומק: שתי דיוויזיות היו בדרום-מזרח וירג'יניה והטילו מצור על העיר סאפול עשירת האספקה, ואילו כוחות תחת ג'ובאל פרי היו מוצבים בפרדריקסברג, שם אוימו בידי הקורפוס השישי של ארמיית הפוטומק.
עם זאת, ב-2 במאי, לי חילק מחדש את צבאו, ושלח את תומאס ג'ונתן ג'קסון "סטונוול", בפיקוד הקורפוס השני, סביב אגף הימין של כוחות האיחוד, והחל במתקפת פתע שהעמידה את קורפוס ארמיית הפוטומק האחד-עשר, תחת פיקודו של אוליבר הווארד, במלוא המרץ לפעולה. הוקר הורה על נסיגה חזרה למערך צבאי הגנתי, וב-3 במאי יריית תותח ארטילרי פגעה במפקדה שלו והותירה אותו עם זעזוע מוחי קשה. לאחר שמחליפיו בפיקוד לא הצליחו לפעול ביעילות אל מול מתקפת הפתע של הקונפדרציה נותרו הכוחות בעמדת מגננה ממושכת. כשפרשיו של "סטונוול" ג'קסון נכשלו במשימתם לפרק את מערך האיחוד, הוקר הורה על נסיגה חזרה לנהר רפאהאנוק ב-6 במאי. כמות הנפגעים הייתה כבדה משני הצדדים (כ-17,000 אבדות לאיחוד ו-13,000 אבדות לקונפדרציה). האחריות על תבוסת האיחוד הוטלה על גנרל לי, שהחל במתקפת נגד לעבר וושינגטון הבירה זמן קצר מאוחר יותר. לי סבל מהפסד אחד בסופו של הקרב, כאשר בלילה האחרון שלו, חיילי קונפדרציה לא זיהו את "סטונוול" ג'קסון בחשכה וירו לעברו. ג'קסון מת מפצעיו לאחר שמונה ימים.
לאחר קרב צ'נסלורסוויל, הנהגת ארמיית הפוטומק שוב סערה. הוקר האשים את התבוסה בכפופיו, בעוד שאלו בעיקר כיוונו אליו את אצבעותיהם בהאשמה. כוחות האיחוד, בינתיים, היו בנסיגה ולא יכלו להוציא לפועל מתקפה נוספת לעבר וירג'יניה. בלי קשר להטלת האשמה והאחריות על התבוסה בקרב, לינקולן החליט להשאיר את הוקר בפיקוד, אך כאשר הוקר ביקש תגבורת כדי להגיע לעבר כוחותיו של לי בפנסילבניה, לינקולן וראש המטה הכללי הנרי האלק סירבו לדרישה. כתוצאה מכך הוקר ביקש מלינקולן להעביר את הפיקוד על הארמייה מידיו. שלושה ימים בלבד לפני התנגשות כוחות האיחוד בצבאו של לי במהלך קרב גטיסברג שקבע את הדרך לוושינגטון, הוקר הוחלף בפיקוד על ארמיית הפוטומק בג'ורג' מיד.
בחזית המערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי פיטוריו מהנהגת ארמיית הפוטומק קודם קרב גטיסברג, הוקר הועבר אל הזירה המערבית במלחמת האזרחים. תחת פיקודו הוטלו הקורפוסים ה-10 וה-11 של צבא האיחוד והיה עליו לשנות את המערכה לטובת האיחוד לאחר ההפסד הקשה במהלך קרב צ'יקמוגה. תחת פיקודו של יוליסס ס. גרנט, הוקר שלח את כוחותיו להסיר את המצור מעל צ'טנוגה, במדינת טנסי. לאחר שהגיעו, תקפו אנשיו של הוקר את מערך הקונפדרציה החלש והדפו אותו מאזורי הגבעות מסביב לעיר ב-24 בנובמבר (היה זה במסגרת קרב צ'טנוגה הכולל, שנערך בין ה-23 ל-25 בנובמבר 1863, אשר זכה לכינוי "הקרב מעל העננים"). במהלך השנה הבאה, לקחו חייליו של הוקר חלק במערכה לכיבוש אטלנטה תחת פיקודו של ויליאם טקומסה שרמן.
שנים אחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר אוליבר הווארד - ששירת בתור כפוף תחת הוקר במהלך קרב צ'נסלורסוויל - קיבל קידום מעל הוקר לפיקוד על ארמיית טנסי, הוקר זעם על כך, והעיר כי שירת ב"צבא שמתעלמים בתוכו מדרגות ושירות". שוב ביקש מהממונה עליו, הפעם היה זה שרמן, להתיר לו לרדת מדרגת הפיקוד שלו. הוקר שימש כמפקד מחלקתי בזירה המערבית עד סוף המלחמה, ולאחר מכן קיבל את הפיקוד על מחלקת הכיבוש המזרחית. ב-3 באוקטובר 1865 נישא לאוליביה גרוסבק, אחותו של חבר קונגרס דמוקרטי לשעבר מסינסינטי, אוהיו. ב-15 באוקטובר 1868 הוקר הפך למשותק חלקית עקב שבץ מוחי, מה שאילץ לבסוף לצאת לפרישה מהשירות הצבאי. הוא המשיך חייו בגמלאות ונפטר ב-31 באוקטובר 1879 בגארדן סיטי, ניו יורק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'וזף הוקר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'וזף הוקר, באתר שדה הקרב (באנגלית)
- ג'וזף הוקר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ג'וזף הוקר; מחצי האי למרילנד: תפקידו של הוקר בקיץ 1862 (Joseph Hooker; From the Peninsula to Maryland: Hooker's role in the summer of 1862), באתר שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית (National Park Service)
- ^ מכתב למייג'ור גנרל ג'וזף הוקר (Letter to Major General Joseph Hooker), באתר אברהם לינקולן; נאומים ורישומים (Abraham Lincoln; Speeches & Writings)