זאכרי טיילור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זאכרי טיילור
24 בנובמבר 1784; וושינגטון הבירה - 9 ביולי 1850; וושינגטון די. סי. (בגיל 65)
Zachary Taylor half plate daguerreotype c1843-45-color crop.png
זאכרי טיילור
שם בשפת המקור Zachary Taylor
מדינה ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות של הקונגרס
מפלגה המפלגה הוויגית
בת-זוג
נשיא ארצות הברית ה-12
תקופת כהונה 5 במרץ 18499 ביולי 1850 (שנה ו-18 שבועות)
סגן מילרד פילמור
הקודם בתפקיד ג'יימס נוקס פולק
הבא בתפקיד מילרד פילמור

זאכרי טיילוראנגלית: Zachary Taylor‏; 24 בנובמבר 1784 - 9 ביולי 1850) היה נשיאה ה־12 של ארצות הברית (1849 - 1850).

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיילור נולד בוירג'יניה ב-1784 לריצ'רד טיילור ושרה סטרופר.

ב-1808 התמנה לסגן בצבא האמריקאי. לחם במלחמת 1812 (נגד הבריטים), מלחמת בלאק הוק ב-1832 (נגד האינדיאנים), ובמלחמת סמינול השנייה מ-1835 עד 1842 (שוב נגד שבטים אינדיאנים).

ב-1846 שלח הנשיא ג'יימס פולק כוח צבא בפיקודו לנהר הריו גראנדה. חיילים מקסיקנים תקפו את הכוח וטיילור הביסם, אף על פי שהיה בנחיתות מספרית של 1 ל־4. במלחמת ארצות הברית מקסיקו, שפרצה לאחר אירוע זה, הוביל טיילור סדרה של ניצחונות חשובים והפך לגיבור לאומי.

הנשיא פולק, שהיה מודאג מסגנון פיקודו הלא־רשמי של טיילור, ואולי גם מזיהויו עם המפלגה הוויגית המתחרה לו, שלח את טיילור להילחם בצפון מקסיקו, ואת גנרל וינפילד סקוט שלח למשימת כיבוש מקסיקו סיטי, שהייתה בעלת חשיבות גדולה יותר. מהלך זה הכעיס את טיילור, שחש כי ניצחונותיו המוקדמים הם אלו שאפשרו לגנרל סקוט לזכות בתהילה.

הבחירות לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות וויגית

טיילור לא היה משויך מפלגתית ואף לא ניצל את זכותו להצביע בבחירות קודמות, ואפילו לא במערכת הבחירות בה התמודד. הוא ראה את עצמו כעצמאי, הוא האמין במערכת בנקאות חזקה ויציבה, וחשב שהנשיא אנדרו ג'קסון לא היה צריך לבטל את הבנק השני של ארצות הברית. הוא האמין שזה לא מעשי להרחיב את העבדות אל מערב המדינה, כיוון שאי אפשר היה לגדל שם, לדעתו, כותנה וסוכר (גידולים מרכזיים בדרום). הוא היה מתנגד תקיף לפרישת הדרום. טיילור, למרות שלא הסכים עם מכסי מגן גבוהים ומימון לפרויקטים של שיפור פנימי, התחבר למפלגה הוויגית עם כמה עקרונות משותפים: הנשיא לא יכול להטיל וטו על חוק שאינו מנוגד לחוקה, אסור לו להתערב בפעולת הקונגרס, ושכוח הקבינט צריך להיות חזק.

טיילור זכה לתמיכה רחבה לנשיאות, כולל מצד הדמוקרטים. הוא טען שיהיה דמות על-מפלגתית. הוא הכריז לקראת הועידה הוויגית שתמיד היה וויגי, אולם שהחשיב את עצמו כדמוקרט מהסוג של תומאס ג'פרסון. דרומיים רבים האמינו שטיילור תומך בהרחבת העבדות, וכעסו כשטיילור טען שלא יבטל את הצעת וילמוט, שהתנגדה להרחבת העבדות. למרות זאת, הצפון שהתנגד לעבדות לא היה מוכן לתמוך בו אלא אם יכריז על תמיכה בהצעת וילמוט. רוב מתנגדי העבדות לא תמכו בו כיוון שהיה בעל עבדים. הדרום הבין שטיילור תמך בזכויות המדינות והתנגד למכסי מגן ולמימון ממשלתי לפרויקטים. הוויגים קיוו שיצליח לשמור על אחדות המדינה.

טיילור קיבל את מינוי המפלגה הוויגית לנשיאות ב־1848, כסגנו נבחר מילארד פילמור, וויגי מניו יורק. היה זה ניסיון לפצות את הוויגים הצפוניים, שכעסו על כך שדרומי בעל עבדים היה המועמד.

יריבו הדמוקרטי היה לואיס קאס, שבסוגיה השנויה במחלוקת של התרת העבדות בטריטוריות (שלא קיבלו עדיין מעמד של מדינה), סבר שתושבי כל טריטוריה רשאים להחליט בעצמם האם הם מעוניינים בהתרת עבדות. לאור עמדה זו, ולאור העובדה שטיילור היה בעל עבדים בעצמו, מצאו עצמם צפוניים רבים, שהתנגדו להתרת עבדות בטריטוריות, ללא מועמד שייצג את עמדותיהם. בעקבות כך הקימו מפלגה חדשה: "מפלגת הארץ החופשית", ומינו את הנשיא לשעבר מרטין ואן ביורן לעמוד בראשם.

הפיצול במחנה מתנגדי העבדות פגע בסיכוייו של קאס, והבטיח את בחירתו של טיילור בבחירות הצמודות, למרות יתרונם המספרי של אנשי הצפון שהתנגדו לעבדות.

הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כניסה לתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנשיא הנבחר, טיילור התרחק מוושינגטון. לקראת השבעתו הוא תכנן את הקבינט שלו בדיסקרטיות, לכעסם של הוויגים. הוא התנגד למשחקים פוליטיים, ולניסיון של פוליטיקאים לזכות בתפקידים בממשלו.

טיילור לא מינה דמוקרטים, אולם רצה קבינט מגוון, אז מינה מועמדים לפי שיוך גיאוגרפי. הוא לא בחר בוויגים בולטים כהנרי קליי.

בסוף ינואר, טיילור יצא אל וושינגטון, ונפגש עם הנשיא פולק. הנשיא לא חיבב את הנשיא החדש, ללא תובנות פוליטיות. טיילור נפגש עם האליטות הפוליטיות.

יום השבעתו המיועד של טיילור, 4 במרץ 1849, היה יום ראשון, וטיילור סירב להישבע לתפקיד ביום זה. סגנו, מילרד פילמור, הושבע גם הוא לתפקידו רק למחרת. עובדה זו הובילה אנשים מסוימים לטעון כי נשיא הסנאט הקודם, דייוויד רייס אטצ'יסון, היה נשיא בפועל באותו היום, והוא למעשה הנשיא ה־12, אבל עמדה זו אינה מקובלת כמעט על אף אחד ממפרשי החוקה, כיוון שהשבעתו המאוחרת של טיילור לא מנעה את כניסתו לתפקיד.

בנאום השבעתו, טיילור טען שהוא מעדיף שהמדינות יפתרו את בעיותיהן בעצמן.

משבר אזורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשטיילור נכנס לתפקיד, הקונגרס נאלץ להתעסק בטריטוריות שנכבשו ממקסיקו: קליפורניה, ניו מקסיקו ויוטה. לא היה ברור מי מהן תהפוך למדינה ומי תישאר טריטוריה, ומעמד העבדות בהן פילג את הקונגרס. טיילור לא היה מחויב לדרום שדרש את התרת העבדות. הוא רצה שלום אזורי, ושמירת האיחוד. ככל שהדרום איים לפרוש, הוא התחיל לתמוך במתנגדי העבדות וטען שיחתום על הצעת וילמוט.

לדעת טיילור, קליפורניה נועדה להיות מדינה. באותה תקופה החלה הבהלה לזהב, ואוכלוסיית קליפורניה עלתה. היה ברור שהתושבים יאמצו חוקה כנגד העבדות. באוקטובר 1849 המשימה הושלמה, וקליפורניה הצטרפה לאיחוד כמדינה חופשית.

כשטיילור נכנס לתפקיד, היו סכסוכי גבולות בין ניו מקסיקו וטקסס. הטקסנים דרשו שטחים מניו מקסיקו, אולם טיילור תמך בניו מקסיקו. הוא רצה לשמור עליה כטריטוריה, אולם לאחר מכן הסכים לאמץ אותה כמדינה כדי למנוע ויכוחים על העבדות בקונגרס.

תנועת הקדושים המאוחרים התיישבה ביוטה. טיילור שקל לאחד אותם עם קליפורניה, אולם לאחר מכן הסכים לארגן שם את הטריטוריה. בגלל דאגות המורמונים לגבי חופש הדת, טיילור הבטיח שתישמר עצמאות הטריטוריה מהקונגרס.

נאום מצב האומה של טיילור היה בדצמבר 1849. הוא הציע תיקונים למכסי המגן, אולם המשבר האזורי העיב על הכל. הוא דיווח על כך שקליפורניה וניו מקסיקו יהפכו למדינות. הדרום כעס על צירוף שתי מדינות ללא עבדות.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיילור ומזכיר המדינה, ג'ון קלייטון, היו חסרים ניסיון דיפלומטי, ולא היו הרבה משברי חוץ באותה התקופה. הם התנגדו לשלטון הסמכותני באירופה, ותמכו באביב העמים, אולם לא סייעו למהפכנים. עלבון מהשגריר הצרפתי כמעט הוביל למשבר דיפלומטי עד שהשגריר הוחלף, וסכסוך עם פורטוגל גרם לגינוי חריף מצד טיילור. מצד שני, הממשל הסכים לתת שתי ספינות לממלכה המאוחדת כדי לחפש את ג'ון פרנקלין. הוויגים הדגישו את הסחר במזרח הרחוק כהכרח כלכלי, אולם ממשל טיילור לא טיפל בנושא.

הממשל נשא ונתן עם נרקיסו לופז, שניסה לכבוש את קובה. טיילור וקלייטון ראו בכך מעשה בלתי חוקי, וארגנו סגר ומעצר של לופז, שזוכה לבסוף. הם התעמתו מול ספרד, שאסרה אמריקנים באשמת שוד ימי, אולם הספרדים שחררו את האסירים כדי לשמור על יחסים תקינים.

טיילור הצליח לחתום על הסכם עם בריטניה, שקבע הקמת תעלה במרכז אמריקה. ההסכם גרם לפיתוח היחסים בין בריטניה ואמריקה.

ניסיונות פשרה וימים אחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוני העבדות בקונגרס התרחבו, והנרי קליי נכנס לעניינים. טיילור הקפיד להתרחק מקליי למרות תיאום מסוים בין עמדותיהם. קליי הצליח להגיע לפשרת 1850. הפשרה אישרה את צירופה של קליפורניה כמדינה חופשית, ושאר הטריטוריות נשארו תחת שיפוט פדרלי, כולל החלקים של ניו מקסיקו שטקסס דרשה, ותפוצה עליהם. העבדות תישאר בתוך מחוז קולומביה, אבל יוטל איסור על סחר עבדים. בינתיים, יקבע חוק העבד הנמלט, כדי שהדרומיים יוכלו להשיג את העבדים הנמלטים שלהם. הויכוח היה חריף והדרום איים לפרוש. טיילור הודיע כי הוא בעצמו ינהיג את הצבא נגד ניסיונות פרישה מהאיחוד, אם יידרש לכך, וכן שיתלה את מי שישתתף במרד נגד האיחוד, "בפחות הסתייגות משהייתה לו כשתלה עריקים ומרגלים במקסיקו". החוק לא עבר, בגלל התנגדות הצפון ודרישתם של הדרומיים לחוקים חריפים יותר בנוגע להשבת עבדים נמלטים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־9 ביולי 1850 מת טיילור, ככל הנראה כתוצאה מסיבוכים של בעיות במערכת העיכול. בעקבות השערה כי הורעל בארסן ונרצח, הוצאו ב-1991 שרידי גופתו מקברם, ועברו בדיקה במעבדה, בה נקבע שלא נמצאו שרידי רעל בכמות מספקת לגרום למותו. ההשערה היא כי מותו נגרם מכיוון ששהה יותר מדי זמן בשמש בארבעה ביולי ולקה במכת שמש. הוא גם שתה מים ישירות מן הקנקן ומיץ דובדבנים, דבר שכנראה גרם לזיהום במעיו. בכך היה טיילור לנשיא השני שמת בעודו מכהן. הוא נקבר בלואיוויל, קנטאקי, וסגנו מילרד פילמור מונה לנשיא במקומו.

בנו של טיילור, ריצ'רד טיילור, היה גנרל בצבא הקונפדרציה במלחמת האזרחים, ובתו הייתה נשואה למנהיג הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס.

מורשתו של טיילור כנשיא אינה גדולה, בגלל הזמן הקצר בו שירת, ובגלל חוסר ניסיונו הפוליטי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתימת זאכרי טיילור
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זאכרי טיילור בוויקישיתוף