גביע העולם בהוקי קרח
 לוגו גביע העולם בהוקי קרח 2016 | |
 | |
| ענף | הוקי קרח |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1996 |
| ארגון מפעיל |
NHL NHLPA (איגוד שחקני ה-NHL) |
| מספר מתמודדים | 8 |
| זוכה |
 קנדה (זכייה שנייה) |
| הכי הרבה זכיות |
קנדה (2 זכיות) |
  | |
גביע העולם בהוקי קרח (באנגלית: World Cup of Hockey) הוא טורניר הוקי קרח לנבחרות לאומיות לגברים המאורגן על ידי ליגת ה-NHL ואיגוד השחקנים שלה (NHLPA).
כוונתם המקורית של מארגני הטורניר הייתה לקיים מפעל לנבחרות לאומיות שייערך בקיץ, אחרי עונת ה-NHL, כך שכל שחקני ה-NHL יוכלו לייצג את נבחרותיהם הלאומיות, ויתקיים פעם ב-4 שנים בדומה לטורנירים מקבילים בענפים אחרים. המפעל יועד גם להיות ממשיכו של גביע קנדה, שהתקיים בין 1976 ל-1991.
בפועל, עד 2016 התקיים הטורניר פעמיים בלבד, ב-1996 וב-2004. לאחר הפסקה ארוכה שבה היה עתיד המפעל לא ברור, הודיעה ה-NHL על חידושו בקיץ 2016, אז התקיימה המהדורה השלישית של המפעל. ה-NHL ואיגוד השחקנים התחייבו לקיים את המפעל מאז והלאה בכל 4 שנים על פי התוכנית המקורית - אך לא עמדו בדיבורם, ועם האפשרות לפקיעת ההסכם הקיבוצי בליגה החליטו שני הארגונים על ביטול המהדורה הבאה של הטורניר שהייתה אמורה להיתקיים ב-2020.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גביע קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – גביע קנדה
המפעל שקדם לגביע העולם היה גביע קנדה, שאורגן במשותף על ידי ה-NHL, איגוד השחקנים שלה, ו"הוקי קנדה" - איגוד ההוקי קרח הקנדי החבר בפדרציית ההוקי קרח הבינלאומית. הוגה הרעיון היה ראש איגוד שחקני ה-NHL, אלן איגלסון, שארגן ב-1972 את סדרת הפסגה בה פגשה נבחרת ברית המועצות בהוקי קרח את נבחרת קנדה שהורכבה לראשונה משחקני NHL. הרעיון של איגלסון היה להפגיש את נבחרות ההוקי קרח הטובות בעולם בקיץ, לפני תחילת עונת ה-NHL, כך שהנבחרות השונות תוכלנה להציג את הרכביהן הטובים ביותר כולל כל שחקני ה-NHL - דבר שלא התאפשר להן באליפות העולם ובאולימפיאדת החורף. במקור היה אמור הטורניר להיערך פעם ב-4 שנים, בהשראת גביע העולם בכדורגל. בסופו של דבר התקיים הטורניר 5 פעמים בצורה בלתי סדירה בין 1976 ו-1991. קנדה זכתה בטורניר 4 פעמים, וברית המועצות פעם אחת.
גביע העולם 1996[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטורניר הראשון של גביע העולם, שהוכרז רשמית כיורשו של גביע קנדה, הורכב מ-8 נבחרות לאומיות. הן חולקו לשני בתים בני 4 נבחרות כל אחד: "בית אירופי" שמשחקיו שוחקו ברחבי אירופה וכלל את נבחרות צ'כיה, גרמניה, פינלנד ושוודיה; ו"בית צפון אמריקאי" שמשחקיו שוחקו בקנדה ובארצות הברית, שכלל את נבחרות קנדה, ארצות הברית, רוסיה וסלובקיה. המשחקים בכל בית נערכו בשיטת ליגה, בה הוענקו לכל ניצחון 2 נקודות, ומשחק שהסתיים בשוויון המשיך להארכה בשיטת "שער זהב". אם לא הובקע שער, המשחק הסתיים בתיקו וכל נבחרת קיבלה נקודה אחת.
בסיום משחקי כל בית, עלתה הראשונה בכל בית ישירות לשלב חצי הגמר של משחקי הנוק-אאוט; המדורגות 2 ו-3 בכל בית עלו לשלב רבע הגמר, כאשר מדורגת 2 בכל בית פוגשת את מדורגת 3 בבית האחר. שלבי הנוק-אאוט התקיימו כולם בצפון אמריקה. רבעי הגמר וחצי הגמר התקיימו במשחק נוק-אאוט יחיד, והגמר - כסדרה בפורמט "הטוב מ-3".
הבית האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|---|
 סטוקהולם |
שוודיה |
6 - 1 |  גרמניה |
26 באוגוסט |
 הלסינקי |
פינלנד |
7 - 3 |  צ'כיה |
27 באוגוסט |
| הלסינקי |
פינלנד |
8 - 3 | גרמניה |
28 באוגוסט |
| פראג |
צ'כיה |
0 - 3 | שוודיה |
29 באוגוסט |
| גרמיש-פרטנקירכן |
גרמניה |
7 - 1 | צ'כיה |
31 באוגוסט |
| סטוקהולם |
שוודיה |
5 - 2 | פינלנד |
1 בספטמבר |
| מדינה | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה | הפרש שערים | נקודות | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1. | שוודיה |
3 | 3 | 0 | 0 | 14 | 3 | 11+ | 6 |
| 2. | פינלנד |
3 | 2 | 0 | 1 | 17 | 11 | 6+ | 4 |
| 3. | גרמניה |
3 | 1 | 0 | 2 | 11 | 15 | 4- | 2 |
| 4. | צ'כיה |
3 | 0 | 0 | 3 | 4 | 17 | 13- | 0 |
הבית הצפון אמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|---|
| ונקובר |
קנדה |
5 - 3 |  רוסיה |
29 באוגוסט |
| מונטריאול |
רוסיה |
7 - 4 |  סלובקיה |
31 באוגוסט |
 פילדלפיה |
ארצות הברית |
5 - 3 | קנדה |
31 באוגוסט |
| אוטווה |
קנדה |
3 - 0 | סלובקיה |
1 בספטמבר |
| ניו יורק |
ארצות הברית |
5 - 2 | רוסיה |
2 בספטמבר |
| ניו יורק |
ארצות הברית |
9 - 3 | סלובקיה |
3 בספטמבר |
| מדינה | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה | הפרש שערים | נקודות | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1. | ארצות הברית |
3 | 3 | 0 | 0 | 19 | 8 | 11+ | 6 |
| 2. | קנדה |
3 | 2 | 0 | 1 | 11 | 10 | 1+ | 4 |
| 3. | רוסיה |
3 | 1 | 0 | 2 | 12 | 14 | 2- | 2 |
| 4. | סלובקיה |
3 | 0 | 0 | 3 | 9 | 19 | 10- | 0 |
רבע הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|---|
| מונטריאול |
קנדה |
4 - 1 | גרמניה |
5 בספטמבר |
| אוטווה |
רוסיה |
5 - 0 | פינלנד |
6 בספטמבר |
חצי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|---|
| פילדלפיה |
קנדה |
3 - 2 * | שוודיה |
7 בספטמבר |
| אוטווה |
ארצות הברית |
5 - 2 | רוסיה |
8 בספטמבר |
* אחרי שתי הארכות
סדרת הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|---|
| פילדלפיה |
קנדה |
4 - 3 * | ארצות הברית |
10 בספטמבר |
| מונטריאול |
ארצות הברית |
5 - 2 | קנדה |
12 בספטמבר |
| מונטריאול |
ארצות הברית |
5 - 2 | קנדה |
14 בספטמבר |
* אחרי הארכה
ארצות הברית ניצחה 2 - 1 בסדרה וזכתה בגביע.
מצטיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ל-MVP של הטורניר נבחר שוער נבחרת ארצות הברית, מייק ריכטר.
המבקיע המצטיין היה ברט האל (ארצות הברית) עם 11 נקודות (שערים + אסיסטים).
האל היה גם מבקיע השערים המצטיין, עם 7 שערים.
גביע העולם 2004[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטורניר השני של גביע העולם התקיים בהרכב זהה של נבחרות לטורניר הראשון, ובאותה שיטה - 8 הנבחרות הלאומיות חולקו לשני בתים בני 4 נבחרות כל אחד: "בית אירופי" שמשחקיו שוחקו ברחבי אירופה וכלל את נבחרות צ'כיה, גרמניה, פינלנד ושוודיה; ו"בית צפון אמריקאי" שמשחקיו שוחקו בקנדה ובארצות הברית, שכלל את נבחרות קנדה, ארצות הברית, רוסיה וסלובקיה. פורמט המשחקים בשלב הבתים היה זהה אף הוא: המשחקים בכל בית נערכו בשיטת ליגה, בה הוענקו לכל ניצחון 2 נקודות, ומשחק שהסתיים בשוויון המשיך להארכה בשיטת "שער זהב". אם לא הובקע שער, המשחק הסתיים בתיקו וכל נבחרת קיבלה נקודה אחת.
לעומת זאת, בשלבי הנוק-אאוט חל שינוי. כל הנבחרות המשיכו לשלב רבע הגמר, ושלב רבע הגמר נערך בתוך אותו הבית ולא בהצלבה בין הבתים - משמע, הראשונה בכל בית פגשה את הרביעית והאחרונה מאותו הבית, והשנייה בכל בית - את השלישית מאותו הבית. הגמר נערך הפעם במשחק יחיד ולא בסדרה.
הבית האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|---|
| הלסינקי |
פינלנד |
4 - 0 | צ'כיה |
30 באוגוסט |
| סטוקהולם |
שוודיה |
5 - 2 | גרמניה |
31 באוגוסט |
| סטוקהולם |
שוודיה |
4 - 3 | צ'כיה |
1 בספטמבר |
| קלן |
גרמניה |
0 - 3 | פינלנד |
2 בספטמבר |
| פראג |
צ'כיה |
7 - 2 | גרמניה |
3 בספטמבר |
| הלסינקי |
פינלנד |
4 - 4 * | שוודיה |
4 בספטמבר |
* לאחר הארכה
| מדינה | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה | הפרש שערים | נקודות | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1. | פינלנד |
3 | 2 | 1 | 0 | 11 | 4 | 7+ | 5 |
| 2. | שוודיה |
3 | 2 | 1 | 0 | 13 | 9 | 4+ | 5 |
| 3. | צ'כיה |
3 | 1 | 0 | 2 | 10 | 10 | 0 | 2 |
| 4. | גרמניה |
3 | 0 | 0 | 3 | 4 | 15 | 11- | 0 |
הבית הצפון אמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|---|
| מונטריאול |
קנדה |
2 - 1 | ארצות הברית |
31 באוגוסט |
| מונטריאול |
קנדה |
5 - 1 | סלובקיה |
1 בספטמבר |
| סיינט פול |
ארצות הברית |
1 - 3 | רוסיה |
2 בספטמבר |
| סיינט פול |
ארצות הברית |
3 - 1 | סלובקיה |
3 בספטמבר |
| טורונטו |
קנדה |
3 - 1 | רוסיה |
4 בספטמבר |
| טורונטו |
רוסיה |
5 - 2 | סלובקיה |
5 בספטמבר |
| מדינה | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה | הפרש שערים | נקודות | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1. | קנדה |
3 | 3 | 0 | 0 | 10 | 3 | 7+ | 6 |
| 2. | רוסיה |
3 | 2 | 0 | 1 | 9 | 6 | 3+ | 4 |
| 3. | ארצות הברית |
3 | 1 | 0 | 2 | 5 | 6 | 1- | 2 |
| 4. | סלובקיה |
3 | 0 | 0 | 3 | 4 | 13 | 9- | 0 |
רבע הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|---|
| הלסינקי |
פינלנד |
2 - 1 | גרמניה |
6 בספטמבר |
| סטוקהולם |
שוודיה |
1 - 6 | צ'כיה |
7 בספטמבר |
| סיינט פול |
ארצות הברית |
5 - 3 | רוסיה |
7 בספטמבר |
| טורונטו |
קנדה |
5 - 0 | סלובקיה |
8 בספטמבר |
חצי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|---|
| סיינט פול |
ארצות הברית |
1 - 2 | פינלנד |
10 בספטמבר |
| טורונטו |
קנדה |
4 - 3 * | צ'כיה |
11 בספטמבר |
* אחרי הארכה
משחק הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|---|
| טורונטו |
קנדה |
3 - 2 | פינלנד |
14 בספטמבר |
קנדה זכתה בגביע.
מצטיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ל-MVP של הטורניר נבחר חלוץ נבחרת קנדה, ונסן לקאוואלייה.
המבקיע המצטיין היה פרדריק מודין (שוודיה) עם 8 נקודות (שערים + אסיסטים).
קית' טקצ'אק (ארצות הברית) היה מבקיע השערים המצטיין, עם 5 שערים.
חידוש גביע העולם וההכרזה על גביע העולם 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 2015 הכריז קומישנר ה-NHL, גארי בטמן, בהודעה משותפת עם איגוד שחקני ה-NHL, על חידושו של גביע העולם בקיץ 2016 תוך כוונה, שוב, להפכו לטורניר קבוע מדי 4 שנים.
גביע העולם 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]
גביע העולם 2016 שינה את צורתו לעומת הטורנירים הקודמים. הוא נערך כולו באולם אחד, אייר קנדה סנטר בטורונטו, והרכב הנבחרות בו שונה לעומת המהדורות הקודמות של הטורניר. יחד עם שש הנבחרות של המדינות הנחשבות למעצמות ההוקי קרח (קנדה, ארצות הברית, רוסיה, שוודיה, פינלנד וצ'כיה) השתתפו גם נבחרת של כוכבים צעירים (עד גיל 23) מארצות הברית וקנדה, ונבחרת כוכבים אירופית שכללה שחקנים מ-8 מדינות אירופיות שאינן נמנות עם רשימת המשתתפות. השחקנים בנבחרות האירופית ייצגו את סלובקיה, גרמניה, אוסטריה, נורווגיה, סלובניה, צרפת, שווייץ ודנמרק.
בספטמבר 2015 נקבע לוח הזמנים ופורמט הטורניר. בית א' כלל את קנדה, ארצות הברית, צ'כיה, ונבחרת הכוכבים האירופית; ובית ב' כלל את רוסיה, שוודיה, פינלנד, ונבחרת כוכבי צפון אמריקה עד גיל 23. שתי הראשונות בכל בית עלו לשלב חצי הגמר שנערך בפורמט של נוק-אאוט - משחקים בודדים. הגמר נערך בפורמט של סדרת "הטוב מ-3".
בהתאם לשינויים שחלו בחוקת ה-NHL מאז המהדורה הקודמת של הטורניר, לא התאפשר סיום משחק בתיקו בשלב הבתים. משחקים שהסתיימו בשוויון בתום הזמן החוקי המשיכו להארכה בת 5 דקות, עם 3 מחליקים בכל קבוצה במקום 5. אם בתום ההארכה לא הושג "שער זהב" שהכריע את המשחק, הוכרע המשחק בדו-קרב מכות עונשין. קבוצה שהפסידה בתום הארכה או דו-קרב מכות עונשין קיבלה נקודה אחת בטבלה.
בית א'[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|
| אירופה | 3 - 0 | ארצות הברית |
17 בספטמבר |
| קנדה |
6 - 0 | צ'כיה |
17 בספטמבר |
| אירופה | 3 - 2 * | צ'כיה |
19 בספטמבר |
| ארצות הברית |
2 - 4 | קנדה |
20 בספטמבר |
| קנדה |
4 - 1 | אירופה | 21 בספטמבר |
| צ'כיה |
4 - 3 | ארצות הברית |
22 בספטמבר |
* אחרי הארכה
| מדינה | משחקים | ניצחונות | הפסדים בהארכה/מכות עונשין | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה | הפרש שערים | נקודות | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1. | קנדה |
3 | 3 | 0 | 0 | 14 | 3 | 11+ | 6 |
| 2. | אירופה | 3 | 2 | 0 | 1 | 7 | 6 | 1+ | 4 |
| 3. | צ'כיה |
3 | 1 | 1 | 1 | 6 | 12 | 6- | 3 |
| 4. | ארצות הברית |
3 | 0 | 0 | 3 | 5 | 22 | 6- | 0 |
בית ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|
| שוודיה |
2 - 1 | רוסיה |
18 בספטמבר |
| צפון אמריקה | 4 - 1 | פינלנד |
18 בספטמבר |
| רוסיה |
4 - 3 | צפון אמריקה | 19 בספטמבר |
| שוודיה |
2 - 0 | פינלנד |
20 בספטמבר |
| צפון אמריקה | 4 - 3 * | שוודיה |
21 בספטמבר |
| רוסיה |
3 - 0 | פינלנד |
22 בספטמבר |
* אחרי הארכה
| מדינה | משחקים | ניצחונות | הפסדים בהארכה/מכות עונשין | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה | הפרש שערים | נקודות | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1. | שוודיה |
3 | 2 | 1 | 0 | 7 | 5 | 2+ | 5 |
| 2. | רוסיה |
3 | 2 | 0 | 1 | 8 | 5 | 3+ | 4 |
| 3. | צפון אמריקה | 3 | 2 | 0 | 1 | 11 | 8 | 3+ | 4 |
| 4. | פינלנד |
3 | 0 | 0 | 3 | 1 | 9 | 8- | 0 |
חצי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|
| קנדה |
5 - 3 | רוסיה |
24 בספטמבר |
| אירופה | 3 - 2 * | שוודיה |
25 בספטמבר |
* אחרי הארכה
סדרת הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מדינה | תוצאה | מדינה | תאריך |
|---|---|---|---|
| קנדה |
3 - 1 | אירופה | 27 בספטמבר |
| קנדה |
2 - 1 | אירופה | 29 בספטמבר |
קנדה ניצחה 2 - 0 בסדרה וזכתה בגביע.
מצטיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ל-MVP של הטורניר נבחר קפטן נבחרת קנדה, החלוץ סידני קרוסבי.
קרוסבי היה גם המבקיע המצטיין עם 10 נקודות (שערים + אסיסטים).
מבקיע השערים המצטיין היה בראד מרשאן (קנדה), עם 5 שערים.
ביטול גביע העולם 2020[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאור האפשרות לפקיעת ההסכם הקיבוצי בין ה-NHL וארגון השחקנים בספטמבר 2020, ולאור הערכתם את הקשיים בצפויים במשא ומתן על חידוש ההסכם, חזרו בהם הליגה וארגון השחקנים מכוונתם לקיים את מהדורת גביע העולם הבאה בשנת 2020.
