גטו קיילצה
 | |
| בית הכנסת קיילצה בתקופת שבין המלחמות | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גטו, למאסר, רעב, ירי המוני, עבדות |
| מדינה | פולין |
| מחוז |
קיילצה  |
| מחנות נלווים | טרבלינקה |
| אוכלוסייה | |
| השתייכות האסירים | יהודים פולנים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 25,000 יהודים |
| קואורדינטות | 50°50′00″N 20°40′00″E / 50.8333333333°N 20.6666666667°E |
  | |
גטו קיילצה (ידוע גם כגטו קילצה; בפולנית: getto w Kielcach; בגרמנית: Ghetto von Kielce) היה גטו נאצי ליהודים במהלך מלחמת העולם השנייה אשר הוקם בשנת 1941 על ידי האס אס בעיר הפולנית קיילצה שבדרום-מערב הרפובליקה הפולנית השנייה, שנכבשה על ידי הכוחות הגרמניים ב-4 בספטמבר 1939. חיסול הגטו התרחש באוגוסט 1942, כאשר למעלה מ-21,000 קורבנות (גברים, נשים וילדים) גורשו למותם במחנה ההשמדה טרבלינקה[1] ועוד כמה אלפים נורו בידי הנאצים.[2]
הייתה נוכחות יהודית ניכרת בקיילצה. הקהילה הפעילה שני בתי כנסת, בית מדרש ללימוד, מקווה, בית עלמין עם אוהלים, בית יתומים, בית אבות, שלושה בתי ספר יסודיים, שני בתי ספר תיכוניים, מכללה לתלמוד וספריית תרבות גדולה עם 10,000 כרכים. היו גם ארגונים ואגודות רבות, כולל שני מועדוני ספורט. אף על פי כן, השפל הגדול גרם ליהודים צעירים רבים להגר לפני תחילת המלחמה, בעיקר לאמריקה.[3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-4 בספטמבר 1939 הופצצה העיר על ידי הלופטוואפה ונכבשה על ידי הצבא הגרמני יום למחרת.[1] ב-26 באוקטובר 1939, קיילצה הוכנסה למחוז ראדום החדש שהוקם על ידי ד"ר קארל לאש שמונה מברלין. חודש לאחר מכן, האוברפיהרר פריץ קצמן - פושע מלחמה ידוע לשמצה - השתלט על השיטור של המחוז.[4] כמו בכל הערים הפולניות ששולבו בשטח הכללי של גרמניה הנאצית, הורה הממשל החדש על הקמת יודנראט בקיילצה. בראשו עמד הרופא ויועץ העיר לשעבר משה פלץ, דובר גרמנית שוטפת.[5] ב-1 בדצמבר 1939 נצטוו כל היהודים לענוד מגן דוד על בגדיהם העליונים. במקביל, הוחרמו מפעלים בבעלות יהודית על ידי הגסטפו, חנויות לאורך הצירים הראשיים חוסלו,[6] וכל הבתים בבעלותם של יהודים עשירים נשדדו על ידי הפקידים הנאצים. בית הכנסת הגדול התרוקן והפך למחסן עם תא מעצר.[7] בינואר 1940 הפכו בתי תפילה יהודים לבלתי חוקיים.[5][8]
בין תחילת המלחמה בספטמבר 1939 למרץ 1940, האוכלוסייה היהודית של קיילצה התרחבה מ-18,000,[9] ל-25,400 (35% מכלל התושבים),[3] יהודים רבים היגרו לעיר בעזרת רכבות שהגיעו בליווי חיילי משטרת הסדר מאזורים פולניים שסופחו לגרמניה הנאצית. פלץ' והיודנראט הבטיחו להם דיור כמיטב יכולתם. עקב מגפת טיפוס שפרצה בתחילת 1940, נפתחה מרפאה חדשה באזור.[5]
פלץ' נעזר בחבריו הפולנים על מנת לעזור למשפחות יהודיות לשרוד. האוכלוסייה הפולנית הכללית לא הייתה מופרדת מהיהודים עד כה. כמו כן, היודנראט קיבל עזרה חומרית מסניף קרקוב של ארגוני העזרה העצמית היהודית יס"ס וג'וינט. אולם פלץ' לא היה מסוגל להתמודד עם דרישות הכופר הגרמני, ובאוגוסט 1940 הציע שהתעשיין הרמן לוי יהפוך ליורשו. פלץ' הודח, ושנה לאחר מכן נרצח בחשד ל-"שיתוף פעולה" עם הפולנים.[10] לוי חידש את תפקידו והטיל נטל מס כבד יותר על הקהילה.[3] באוקטובר 1940 מונה הנס דרכסל, בן 36, לראש עיריית קיילצה. דרכסל כבר הצליח לגטא 12,000 יהודים בעיר הכבושה פיוטרקוב טריבונלסקי, במרחק של 98 ק"מ (61 מייל). מקיילצה.[11]
ב-31 במרץ 1941 הורה רייכסאמסלייטר לאש להקים את גטו קיילצה והורה שיהיה מוקף בגדרות גבוהות, תיל דוקרנים ושומרים. דרכסל הביא את גדוד משטרה 305 כדי לעזור להם להקים את הגטו.[12] הפולנים הגויים נצטוו לפנות את השטח וליהודים ניתנו שבוע לעבור אליו. הגטו חולק לשניים, לאורך רחוב ורשבסקה (Nowowarszawska) כשנהר סילניקה זרם בו.[3] הגטו הגדול כביכול הוקם בין הרחובות אורלה, פיוטרקובסקה, פוצ'שקה וורשבסקה ממזרח, והגטו הקטן יותר בין ורשבסקה ממערב, לרחובות בודזנטינסקה, סנט וויצ'ך וסנט וויצ'ך. שערי הגטו נסגרו ב-5 באפריל 1941; שירות הסדר היהודי הוקם עם 85 חברים והורה לשמור על הגטו.[5] בינתיים, גירושים נוספים במקומות אחרים וגירושים לקיילצה נמשכו עד אוגוסט 1942, אז היו 27,000 אסירים דחוסים בגטו. רכבות עם משפחות יהודיות הגיעו מכל מחוז קיילצה, וגם מווינה, פוזנן ולודז'.[1] הצפיפות הקשה, הרעב המשתולל והתפרצויות מגפת הטיפוס גבו את חייהם של 4,000 אנשים לפני אמצע 1942.[1]
כמה מפעלי עבודת כפייה הוקמו בעיר על ידי האס אס, ובהם האסאג גרנאט ורקה עם 400–500 יהודים אשר ייצרו תחמושת, וכן את לודוויגשואט (בית היציקה לודוויקוב לפני המלחמה) עם 200–300 פועלי עבדים; מפעל העץ הנריקוב ובתי מלאכה שונים לכלכלת המלחמה הגרמנית. היהודים שעבדו במפעלים אלו היו כמעט היחידים ששרדו את חיסול הגטו, ועבדו שם למשך שנתיים נוספות.[3] ההתנגדות החשאית היהודית, בהנהגתם של דוד ברווינר (בחווינר) וגרשון לבקוביץ', ניסתה להשיג נשק, אך הם לא הצליחו ברובם. הייצור הסודי של נשק ותחמושת עבור המרד המתוכנן נכשל בפתאומיות כאשר מפקד המשטרה היהודית, וואהן שפיגל (שפיגל), הודיע לגסטפו על המתרחש בחנויות המתכת הגרמניות.[1]
פעולות הרצח
[עריכת קוד מקור | עריכה]גורלם של יהודי הגטו ברחבי פולין הכבושה נחתם בוואנזה בתחילת 1942, כאשר הפתרון הסופי יצא לדרך. גטו קילצה חוסל בשלושה מבצעים במהלך חמישה ימים בלבד במסגרת מבצע ריינהרד, שסימן את השלב הקטלני ביותר של השואה בפולין הכבושה. פעולת חיסול הגטו הראשונה התרחשה ב-20 באוגוסט 1942.[3] במהלך הסקירות, כל היהודים שלא יכלו לזוז נורו במקום, כולל חולים, קשישים ונכים. כ-6,000-7,000 יהודים, רובם נשים וילדים, הובלו לרחוב אוקזיי והועברו למחנה ההשמדה טרבלינקה. בתוך ארבעה ימים נורו 1,200 אנשים בידי הנאצים, כולל חולי בית החולים היהודי, ו-20,000–21,000 יהודים הובלו לרכבות שואה הממתינות, נשלחו לטרבלינקה ונרצחו בתאי הגזים. עד סוף 24 באוגוסט 1942 נותרו בגטו רק 2,000 אנשים.[1]
כל העובדים המיומנים היהודים שנותרו בחיים אוחסנו במחנה העבודה ברחוב סטולרסקה וברחוב יאסנה בתוך הגטו הקטן, כולל חברי היודנראט, לוי עם משפחתו[10] והשוטרים היהודים.[1] ניצול השואה, אדם הלפנד, נאלץ יחד עם קבוצת גברים יהודים לאסוף גופות של אסירים שנטבחו במהלך חיסול הגטו, והשתתף בחפירת קברי אחים בבית הקברות היהודי. הלפנד זכר כי הפשיט את הגופות לפני הקבורה בפקודות גרמניות, וראה את היהודים המאוימים מושכים שיני זהב מפי גופות בכאב רב.[13]
מחנה העבודה פעל מספר חודשים נוספים, וסיפק עבודת עבדים למפעלים גרמניים שעדיין פעלו. במאי 1943 נלקחו כמה אסירים יהודים מקיילצה למחנות עבודת כפייה בסטראצ'וביץ', סקארז'יסקו-קמיינה, פיונקי ובליזין.[3] ב-23 במאי 1943 אספה המשטרה הגרמנית 45 ילדים יהודים שנשארו במחנה המחוסל. הם הובאו לבית העלמין פאקוש ונורו. הגילאים שלהם נעו בין 15 חודשים ל-15 שנים.[14] בספטמבר 1943, כשהחזית הסובייטית התקדמה מערבה, נזנח בהדרגה מה שנותר ממתקני העבודה של העבדים בקיילצה. יתר העובדים המיומנים נשלחו למתחם אושוויץ ובהמשך לבוכנוולד, כולל האמן הקנדי לעתיד גרשון איסקוביץ.[15] הצבא האדום הגיע לקיילצה ב-15 בינואר 1945. הקהילה היהודית התוססת שפעם התקיימה בקיילצה מאז אמצע שנות ה-1800 כמעט נמחקה לחלוטין.[1]
במהלך חיסול הגטו היו מספר בריחות של יהודים וכן ניסיונות חילוץ של גויים פולנים מקומיים. כמה יהודים שנמלטו מהגטו קיבלו מחסה על ידי סטפן סאווה בכפר זגורזה שליד דאלשיצה. חיילי צבא הפנים הפולני של יחידת "ויברנייצקי", בפיקודו של מריאן סוליטסיאק ("ברבאש"), רצחו את היהודים המסתתרים ואת סאווה. שישה יהודים מזוהיים נרצחו, אך ככל הנראה יותר מעשרה נרצחו. לסאווה הוענק לאחר מותו אות חסיד אומות העולם.[16] אנשים נוספים שסייעו ליהודי גטו קילצה כוללים את בולסלב אידז'יקובסקי ומשפחת שלווינסקי.[17]
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיילצה בוצע ב-4 ביולי 1946 פוגרום קיילצה, שבו נרצחו 37 (40) יהודים פולנים (מתוכם 17–21 לא מזוהים)[18] ו-2 פולנים אתניים[15], כולל 11 שנורו למוות ברובי סער צבאיים ו-11 נוספים שנדקרו בכידונים, מה שמעיד על מעורבות ישירה של הכוחות הסטליניסטיים (על פי הממצאים הרשמיים של המכון לזיכרון לאומי).
בשנת 2007 נחשפה בקיילצה אנדרטה לזכר חיסול הגטו והרס הקהילה היהודית בעיר. האנדרטה בצורת חנוכייה, ששקועה למחצה באדמה, תוכננה על ידי האמן מרק צ'קולה שהוא ניצול שואה יליד קיילצה.[19]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Towns - Virtual Shtetl, web.archive.org, 2016-02-08
- ^ History - Jewish community before 1989 - Kielce - Virtual Shtetl, web.archive.org, 2016-08-14
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Historia - Społeczność żydowska przed 1989 - Kielce - Wirtualny Sztetl, web.archive.org, 2016-08-14
- ^ Distrikt Radom, www.territorial.de
- ^ 1 2 3 4 Holocaust Historical Society, www.holocausthistoricalsociety.org.uk
- ^ Kielce, Poland (Pages 76-116), www.jewishgen.org
- ^ Synagoga w Kielcach - Synagogi, domy modlitwy i inne - Zabytki - Kielce - Wirtualny Sztetl, web.archive.org, 2012-03-26
- ^ Yad Vashem studies., WorldCat
- ^ YIVO | Kielce, yivoencyclopedia.org
- ^ 1 2 Wayback Machine, web.archive.org
- ^ מרקוס רוץ', Herrenmenschen: die deutschen Kreishauptleute im besetzten Polen : Karrierewege, Herrschaftspraxis und Nachgeschichte, גרמניה: Wallstein, 2009, עמ' 180, 197
- ^ Wolfgang Curilla, Der Judenmord in Polen und die deutsche Ordnungspolizei 1939-1945, Verlag Ferd.Schââ¢ningh GmbH & Co KG, 2011-04-06, ISBN 978-3-506-77043-1. (בגרמנית)
- ^ Cmentarz żydowski w Kielcach - Jewish cemetery in Kielce, cmentarze-zydowskie.pl
- ^ 70 rocznica zamordowania 45 dzieci żydowskich w Kielcach, dzieje.pl (בפולנית)
- ^ 1 2 Jean Clair, Pierre Théberge, The 1930s: The Making of "the New Man", National Gallery of Canada, 2008, ISBN 978-0-88884-853-6. (באנגלית)
- ^ Joanna Tokarska-Bakir, Barabasz and the Jews
- ^ The Śliwiński Family - Polscy Sprawiedliwi - Przywracanie Pamięci, web.archive.org, 2016-08-03
- ^ Bukowski & Jankowski 2008, עמוד. 171.
- ^ World Jewish Congress, World Jewish Congress, World Jewish Congress (באנגלית)