גנים אפורים

גנים אפורים
Grey gardens

כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי	אלברט מייזלס, דיוויד מייזלס
הופק בידי	אלברט מייזלס דייוויד מייזלס סוזן פרומקה
עריכה	סוזן פרומקה אלן הובד מופי מאייר
צילום	דיוויד מייזלס, אלברט מייזלס
מדינה
חברת הפקה	קריטריון קולקשן
חברה מפיצה	Portrait Films
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	7 בספטמבר 1975 (פסטיבל הסרטים של ניו יורק)
משך הקרנה	95 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט תיעודי
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb

גנים אפורים (באנגלית: Grey Gardens) הוא סרט תיעודי אמריקאי משנת 1975 שנוצר על ידי הבמאים אלברט ודייוויד מייזלס.

הסרט מתאר את חיי היום יום של אם ובת, שלהן השם הזהה אידית "אידי" בובייה ביל, נשות חברה לשעבר שחיות בבדידות באחוזה ישנה ומוזנחת בשכונת היוקרה פונד ג'ורג'יקה במזרח המפטון, ניו יורק. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן בשנת 1976 אך לא נכנס לתחרות הראשית. בשנת 2010 הסרט הוכר על די ספריית הקונגרס האמריקאית, כסרט בעל חשיבות היסטורית, תרבותית ואסתטית בהיסטוריית הקולנוע הלאומי של ארצות הברית.

רקע

הדמויות הראשיות בסרט, אידית בובייה ביל יואינג (1895-1977), המכונה "אידי הגדולה", ובתה אידית בובייה ביל (1917-2002), המכונה "אידי הקטנה", היו דודה ובת דודה מדרגה ראשונה של אשת הנשיא המנוח ג'ון קנדי, הגברת ג'קלין קנדי אונסיס. שתי הנשים חיו יחד באחוזת "גנים אפורים" במשך עשרות שנים עם קרנות כספים קטנות, בעליבות ובבדידות.

הבית תוכנן בשנת 1897 על ידי ג'וזף גרינליף ת'ורפ ונרכש בשנת 1923 על ידי "אידי הגדולה" ובעלה פילן ביל. לאחר שביל עזב את הבית עם שני בניהם ועבר לגור עם אישה אחרת, "אידי הקטנה" שבה לשם מניו יורק כדי לטפל באמה והשתיים חיו שם יחדיו במשך מעל 40 שנה. הבית נקרא "גנים אפורים" בשל צבעי הדיונות, קירות גן הבטון, ונוף הים שמקיף את האחוזה.

בסוף 1971 תנאי המחיה בבית היו קשים ביותר בעקבות ההזנחה המתמשכת שלו, הבית היה נגוע בפרעושים ומאוכלס על ידי חתולים ודביבונים רבים. השתיים גרו שם ללא אספקת מים זורמים או חשמל ואשפה וריקבון הצטברו בכמויות גדולות בכל פינה. בעקבות תלונות רבות של השכנים של השתיים על ריח רע שמגיע מהבית ומתפשט בכל השכונה, פשט משרד הבריאות האמריקאי על הבת בקיץ 1972. בפשיטה קבעו הרשויות שהבית מהווה מפגע תברואתי ליושביו ולסביבתו ודרש מהשתיים לדאוג לניקיונו לאלתר, ולא יפונו מהמקום והבית ייהרס. לרוע המזל, לשתיים בדיוק נגמרה קרן הירושה המצומצמת שהוריש להן פילן ביל לאחר שנפטר ולא היו בידיהן אמצעים לשלם על הניקיון והתחזוקה הנדרשים. כתב חדשות מקומי ששמע על המקרה הגיע עם מצלמה לביתן של השתיים וביקש לצלם ולראיין אותן לכתבה בנושא. הסיפור התפרסם בצהובון הנשיונל אנקוויירר, תפס תאוצה והגיע עד למגזין הניו יורק טיימס. הכתבות מתחו ברובן ביקורת קשה על התעלמותה של קרובת המשפחה המפורסמת ממצבן של האם והבת, ובעקבותיהן יצרה עמן ג'קלין קנדי אונסיס קשר אחרי שנים רבות של נתק. כשבאה לבקר בעצמה באחוזה ונחשפה למצב המזוויע שלה, אונסיס ואחותה הקטנה לי רדזיוויל דאגו שהמקום יעבור נקיון, ייצוב ושיפוץ וכן החלו להעביר כספים באופן קבוע מדי חודש למחייתן של השתיים.

החשיפה בתקשורת עוררה את סקרנותם של יוצרי הדוקו דייוויד ואלברט מייזלס, והשניים הגיעו לאחוזה בבקשה לצלם סרט תיעודי עליה ועל השתיים. אידית הגדולה והקטנה הסכימו בתמורה לחלוקה שווה ברווחי הסרט.

השפעת הסרט ותרומתו להיסטוריה הקולנועית

הסרט נחשב לפורץ דרך בתרבות הקולנוע הדוקומנטרי. בשנים שלפני כן סרטים בז'אנר היו ברובם נטולי התפתחות דרמטית, וגם במקרה הזה מבנה הסרט היה אמור להיות דומה לכזה של כתבות טלוויזיה. זו הייתה כוונת היוצרים מלכתחילה, אך במהלך הצילומים הופתעו היוצרים מהפתיחות של שתי כוכבות הסרט שלא חסכו שום פרט מחייהן האישיים, ומבלי ששמו לב יצרו שפה קולנועית חדשה בתחום הדוקומנטרי. משקעי עבר עלו ובין השתיים התפתחו ויכוחים קולניים והאשמות הדדיות, הכל לעיני המצלמות. יוצרי הסרט זנחו את רעיונם המקורי להתמקד בהיסטוריית הבית והחלו להתמקד בסיפורן האישי של השתיים.

לאחר יציאת הסרט

אידי הגדולה נפטרה מדלקת ריאות בשנת 1977 בגיל 81 .למרות שנהנתה מהמעמד הכלכלי שהקנה לה הסרט, היא סרבה כל השנים להתראיין לכלי תקשורת בטענה ש"כל מה שתרצו לדעת נמצא בסרט". לאחר מותה של האם מכרה אידי הקטנה את הבית לעורך הוושינגטון פוסט לשעבר בן בראדלי ואשתו סאלי קווין תמורת 220 אלף דולר והבטחה שלא יהרסו את מבנה הבית. אידי הקטנה המשיכה ליהנות בשנים שלאחר מכן מתמלוגי הסרט, עלתה לבמות עם מופע קברט בכיכובה ואף פתחה ליין אופנה שהתבסס על סגנונה האישי הייחודי שזכה לתשומת לב נרחבת כשהסרט יצא לאקרנים. היא נפטרה בדירתה בפלורידה בשנת 2002 כשהיתה בת 84. בשנת 2006 הוציאו האחים מייזלס מהדורת DVD מוגבלת של הסרט עם קטעים שלא נראו לפני כן.

הסרט בתרבות האמריקאית

הזמר רופוס ויינרייט הוציא בשנת 2001 את אלבומו Poses שכלל בתוכו את הסינגל Grey Gardens שנכתב בהשפעת הסרט.

בשנת 2006 הוצג המחזמר "גנים אפורים" בהשראת הסרט על במות ברודוויי וזכה בשלושה פרסי טוני על עיצוב תלבושות למחזמר, ועוד שני פרסים בקטגוריית "השחקנית הטובה ביותר במחזמר" לכריסטין אברסול ומרי לואיז ווילסון ששיחקו את האם והבת.

בשנת 2009 הוציאה חברת HBO סרט טלוויזיה בשם "זיכרונות מאחוזת הגנים האפורים" בכיכובן של ג'סיקה לאנג ששיחקה את אידי הגדולה ודרו ברימור ששיחקה את אידי הקטנה. הסרט סיפר את סיפורן האישי של שתי כוכבות הסרט המקורי בשנים שקדמו לצילומי הסרט ובמהלכו. תפקידה של לאנג בסרט זיכה אותה בפרס אמי בקטגוריית "השחקנית הראשית הטובה ביותר במיני סדרה או סרט" של אותה השנה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גנים אפורים בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של גנים אפורים
• "גנים אפורים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "גנים אפורים", באתר נטפליקס
• "גנים אפורים", באתר AllMovie (באנגלית)
• "גנים אפורים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "גנים אפורים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "אידית ואידית מהגנים האפורים", באתר "תרבות אוטיסטית".