הצגת המקור של הדף "דוד"

{{פירוש נוסף|נוכחי=דוד המלך}}
{{מפנה|המלך דוד}}
{{מנהיג
| תאריך לידה = 
| תאריך פטירה = בן 70 לערך
| מקום לידה = [[בית לחם]], [[נחלת שבט יהודה]]
| מקום פטירה = [[ירושלים]], [[ממלכת ישראל המאוחדת]]
| תמונה = [[קובץ:David-icon.jpg|250px]]
| כיתוב = [[איקונין]] רוסי של דוד מ[[המאה ה-18]]
| שם = דָּוִד בֶּן יִשַׁי
| שם בשפת המקור = -
| מדינה = [[ממלכת ישראל המאוחדת]]
| מקום קבורה = {{דגל|ישראל}} [[קבר דוד המלך]], [[ירושלים]]
| שם השושלת = [[בית דוד|בית דָּוִד]]
| אב = [[ישי]]
| אם = [[נצבת|נִצֶּבֶת בת עדאל]]{{הערה|ראה {{בבלי|בבא בתרא|צא|א}}.}}
| צאצאים = {{טורים
|רוחב=4em
|תוכן=
*[[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]]
*[[כלאב]]
*[[אבשלום]]
*[[תמר (בת דוד)|תמר]]
*[[אדוניה]]
*[[שפטיה]]
*יתרעם
*[[שמוע]]
*[[שובב (דמות מקראית)|שובב]]
*[[נתן בן דוד|נתן]]
*[[שלמה]]
*[[יבחר]]
*אליפלט
*[[אלישוע]]
*[[נפג]]
*[[יפיע (דמות מקראית)|יפיע]]
*[[אלישמע (דמות מקראית)|אלישמע]]
*[[אלידע]]
*[[אליפלט (דמות מקראית)|אליפלט]]
*[[נגה (דמות מקראית)|נגה]]
*[[ירימות]]}}
| יורש העצר = [[שלמה]]
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = מלך [[ממלכת יהודה|יהודה]]
| למניין = 1
| הקודם בתפקיד = [[שאול]] על [[ממלכת ישראל המאוחדת|ישראל המאוחדת]]
| הבא בתפקיד = [[שלמה]] על [[ממלכת ישראל המאוחדת|ישראל המאוחדת]]
}}
| תפקיד2 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = מלך [[ממלכת ישראל המאוחדת]]
| למניין = 2
| הקודם בתפקיד = [[שאול]] (מלך הממלכה המאוחדת){{ש}}[[איש בושת]] (מלך ישראל בלבד)
| הבא בתפקיד = [[שלמה]]
}}
| בת זוג = {{טורים
|רוחב=6em
|תוכן=
*[[מיכל]]
*[[אחינועם היזרעאלית|אחינועם]]
*[[אביגיל]]
*[[מעכה בת תלמי|מעכה]]
*[[חגית (דמות מקראית)|חגית]]
*[[אביטל (דמות מקראית)|אביטל]]
*[[עגלה (דמות מקראית)|עגלה]]
*[[בת שבע]]{{הערה|ע"פ חז"ל היו לדוד 18 נשים ({{בבלי|סנהדרין|כא|א}})}}}}
}}
'''דָּוִד''' הוא [[דמות מקראית]], המתואר ב[[מקרא]] כ[[מלכי יהודה וישראל|מלכהּ]] השני של [[ממלכת ישראל המאוחדת]] (אחרי [[שאול המלך]]) ואבי [[שושלת]] [[בית דוד]] ששלטה ב[[ממלכת יהודה]] במשך למעלה מ-400 שנה לאחר מותו עד חורבן [[בית המקדש הראשון]]. התיאורים [[תנ"ך|התנ"כיים]] השונים,{{ביאור|[[ספר שמואל]]; תחילת [[ספר מלכים]] א'; [[ספר דברי הימים]] א' פרקים י"א-כ"ט; ומעט ממזמורי [[תהילים]].}} מייחסים לדוד [[כיבוש]] חבלי ארץ נרחבים בצפון [[ארץ ישראל]] ובמערבה.

דמותו ופועלו של דוד תפסו מקום חשוב במסורת ה[[יהדות|יהודית]] וב[[פולקלור]], והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מ[[גדולי האומה]]. דוד המלך מכונה במקרא {{הדגשה|נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל|{{תנ"ך|שמואל ב|כג|א|קצר=כן}}}}, המסורת היהודית רואה בו את המחבר של רוב [[ספר תהילים]]. על פי ה[[מסורת]], ה[[משיח]] יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]], בה נאמר כי [[ישו]] היה נצר לבית דוד.<ref>{{ברית חדשה|מתי|א|17}}</ref><ref>{{ברית חדשה|לוקאס|א}}</ref> ב[[קבלה]] נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה ל[[שכינה]]", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה [[אברהם]] [[יצחק]] ו[[יעקב]]).

דוד הוא חלק מרשימה בת 53 [[דמות מקראית|דמויות מקראיות]], שאושרו ב[[מחקר]] מבחינה [[ארכאולוגיה|ארכאולוגית]] כדמויות היסטוריות,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.purdue.edu/newsroom/archive/releases/2017/Q2/purdue-researcher-verifies-the-existence-of-53-people-mentioned-in-hebrew-bible.html|כותרת=Purdue researcher verifies the existence of 53 people mentioned in the Hebrew Bible|מידע נוסף=בעקבות מחקר שנערך ב[[אוניברסיטת פורדו]], [[אינדיאנה]], [[ארצות הברית]]}}</ref><ref>רשימת הדמויות מופיעה בסוף [https://www.israel365news.com/92823/study-confirming-existence-53-scriptural-figures-reflects-growing-academic-trend-bible-true/ מאמר זה]</ref> ותקופתו מתוארכת לסביבות [[המאה ה-10 לפנה"ס|המאה ה־10 לפני הספירה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.israeliarchaeology.org/על-מקסימליסטים-ומינימליסטים-או-על-פונ/|הכותב=|כותרת=על מקסימליסטים ומינימליסטים או על פונדמנטליסטים ופוסט-מודרניסטים - מכון ישראלי לארכיאולוגיה|אתר=מכון ישראלי לארכיאולוגיה|תאריך=13 בפברואר 2022}}</ref>

התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, אך מכיוון שהטקסטים המקראיים הנמצאים בידינו היום נכתבו מאות שנים אחרי תקופת חייו הנהוגה במחקר,<ref name=":7">{{צ-ספר|מחבר=[[יגאל בן נון]]|שם=[[קיצור תולדות יהוה]]|מו"ל=רסלינג|שנת הוצאה=2016|עמ=15-9}}</ref><ref>{{יוטיוב|EyaNavZOWH8|שם=מיתוסים, לאומיות וטריטוריה: המקרא כמעצב עבר ועתיד {{!}} פתיחה|אורך=47:32|ערוץ=The Van Leer Jerusalem Institute - מכון ון ליר בירושלים}}</ref> לאורך השנים [[השערת התעודות|חוקרי מקרא]], [[ארכאולוג]]ים ו[[היסטוריון|היסטוריונים]], היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו אל מול המציאות ההיסטורית שהייתה בתקופתו. ביחס לקיומה של מלכות דוד, אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות רואות בסיפורי דוד מסורות שהגיעו מסיפורים אחרים ושויכו בהמשך לדוד. ביחס למהימנות הסיפורים גופה, מקובל במחקר לראות בספרות זו כאפולוגיה, וכמתאימה ל"סיפורי אוזורפציה", במסגרתם מבקש האוזורופ להצדיק את מרידתו בשליט החוקי ועלייתו לשלטון.

==ביוגרפיה==

=== חיים מוקדמים ===
{{להשלים|נושא=יהדות}}

===משיחתו כנער===
{{ערך מורחב|משיחת דוד למלך}}
[[קובץ:Bénouville, Samuel sacrant David.jpg|שמאל|ממוזער|260px|[[משיחת דוד למלך|שמואל מושח את דוד למלך]], ציור משנת 1843]]

דוד מוזכר בפעם הראשונה בתנ"ך כאשר נשלח [[שמואל הנביא]] במצוות [[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] אל בית [[ישי]] ב[[בית לחם]], על מנת למשוח למלך אחד מבניו.<ref>{{תנ"ך|שמואל א|טז|יא|יג}}</ref> סיפור זה בא אחרי שנקרעה מלכות ישראל מ[[שאול המלך]] ובעקבות צו ה' לשמואל נשלח לבית ישי, ונזקק שמואל להעמיד פנים כאילו בא לזבוח זבח לאלוהים בבית לחם, כדי לפגוש בישי ו[[משיחת דוד למלך|לבחור לו את הבן הראוי למשיחה למלכות]].

שמואל מתרשם מבכורו של ישי, [[אליאב בן ישי|אליאב]], אך אלוהים אומר לו {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַי-הוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב.|{{תנ"ך|שמואל א|טז|ז|קצר=כן}}}}, ובאופן דומה נדחים גם שאר בניו של ישי. לבסוף שואל שמואל {{ציטוטון|הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים?|{{תנ"ך|שמואל א|טז|יא|קצר=כן}}}} וישי משיב בשלילה וקורא לקטן ביותר שרעה את ה[[צאן]], לפי [[חז"ל]], ישי לא קרא בהתחלה לדוד מפני שחשד שדוד הוא לא באמת בנו, שאשתו ילדה את דוד מזרעו של אחר. כאשר רואה שמואל את דוד, המתואר כ{{ציטוטון|אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי|{{תנ"ך|שמואל א|טז|יב|קצר=כן}}}}, הוא שומע מפי אלוהים: {{ציטוטון|קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא|{{תנ"ך|שמואל א|טז|יב|קצר=כן}}}}, ומאותו יום {{ציטוטון|וַתִּצְלַח רוּחַ יְ-הוָה אֶל דָּוִד|{{תנ"ך|שמואל א|טז|יג|קצר=כן}}}}.

=== הצלחות ראשונות ===
====מנגן בפני המלך====
בהמשך אותו פרק בספר שמואל, מסופר כי בעת משיחתו של דוד סרה רוח ה' מעל שאול המלך, ועבדיו הציעו כי ייקח לו מנגן שיקל על מצב–רוחו העגום, וממליצים על דוד, {{ציטוטון|בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַי-הוָה עִמּוֹ|{{תנ"ך|שמואל א|טז|יח|קצר=כן}}}}. דוד מגיע לחצר שאול, מנגן בפניו ומקל על רוחו הרעה, ונושא חן מלפניו עד כדי כך שהוא הופכו ל[[נושא כלים|נושא כליו]].

====מלחמת דוד וגָּלְיָת====
{{הפניה לערך מורחב|דוד וגוליית}}
[[קובץ:David and Goliath by Caravaggio.jpg|שמאל|ממוזער|200px|'''[[דוד וגוליית (קאראווג'ו)|דוד וגָּלְיָת]]''', ציור של [[קאראווג'ו]], בערך 1598]]

אחרי פרשה זו מתרחש סיפור [[דוד וגוליית|מלחמת דוד וגָּלְיָת]].{{ביאור|הסיפור מתרחש ב{{תנ"ך|שמואל א|יז}}.}} הסיפור התנ"כי שב ומציג את דוד כאילו מדובר בתחילת הסיפור, ולמעשה, לבד מאזכור מתרץ בודד ({{ציטוטון|וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם|{{תנ"ך|שמואל א|יז|טו|קצר=כן}}}}) אין קשר ממשי בין סיפור חייו של דוד שקדם לכך והסיפור שבא אחרי כן.

[[גוליית|גָּלְיָת]], [[ענק]] מן ה[[פלשתים]], מזמין את צבא ישראל לשלוח מולו נציג לדו-קרב שיכריע מי העם המנצח. רק דוד - שנשלח על–ידי אביו להביא צידה לשלושת אחיו הגדולים הלוחמים ב[[עמק האלה]] - מעז להילחם בגָּלְיָת. כשהוא מגיע לעמק האלה הוא שומע את הבטחת המלך לפרס הגדול המובטח למי שיכה את גָּלְיָת: {{ציטוטון|וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר־יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלְֶךְ עֹשֶׁר גָּדֹול וְאֶת־בִּתֹּו יִתֶּן־לֹו וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל|{{תנ"ך|שמואל א|יז|כה|קצר=כן}}}}. דוד גם נתקל בתגובה עוינת של אחיו הגדול: {{ציטוטון|לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ|{{תנ"ך|שמואל א|יז|כח|קצר=כן}}}}. למרות זאת, הוא מכריז באומץ כי יוכל להילחם בגָּלְיָת.

השמועה על הנער המוכן ליטול על עצמו את האתגר הגדול מגיעה לאוזני שאול, הקורא אליו את דוד ומזהיר אותו כי לא יוכל להילחם בפלשתי {{ציטוטון|כִּי נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו|{{תנ"ך|שמואל א|יז|לג|קצר=כן}}}}. דוד אומר לשאול שאינו מפחד וכהוכחה מספר את הסיפור הבא: ארי ודוב באו ונשאו שה מעדרו והוא {{ציטוטון|גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה|{{תנ"ך|שמואל א|יז|לו|קצר=כן}}}}, ושאול, אם משתכנע ואם מחוסר ברירה, משלח אותו להילחם בגָּלְיָת.

דוד אינו חש בנוח עם שריון וכלי המלחמה הרגילים, והוא יוצא למערכה כשבידו רק מקלו, חמש אבני קלע ו[[קלע]] רועים. גָּלְיָת מביט בנער ה[[אדמוני]] ויפה המראה, ובז לו: {{ציטוטון|יֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת? וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו|{{תנ"ך|שמואל א|יז|מג|קצר=כן}}}}. דוד מכריז בפניו מה עומד להתרחש: כי הוא עתיד להכותו ולהסיר את ראשו: "הַיֹּום הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת־רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים". הוא מזנק לקראת גָּלְיָת ובאמצעות קלע הרועים שלו מעיף אבן קלע אל מצחו של גָּלְיָת - החלק היחיד החשוף בשריונו - וכך ממוטט אותו וכורת את ראשו. הפלשתים הנבעתים נמלטים וצבא ישראל דולק אחריהם ובוזז את מחנותיהם. דוד לקח את ראשו של גָּלְיָת והביאו ל[[ירושלים]].{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|יז|נד|קצר=כן}}. קביעה זו מעוררת תמיהה, שכן ירושלים הייתה באותה עת עדיין בידי ה[[יבוסים]].}}

סיפור מלחמת דוד בגָּלְיָת מזכיר סיפור דומה המתואר בספר שמואל,{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|כא|יט}}}} שם מיוחסת הריגת גָּלְיָת, ענק שגם הוא "עץ חניתו כמנור אורגים" לאחד מגיבורי דוד, [[אלחנן בן יערי]] ולא לדוד עצמו: "וַתְּהִי־עֹוד הַמִּלְחָמָה בְּגֹוב עִם־פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן־יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתֹו כִּמְנֹור אֹרְגִים". גָּלְיָת מתואר כאן כאחד מארבעה ענקים "בני הרפה ([[ערפה]] - גיסתה של [[רות המואביה]])" שהרגו [[גיבורי דוד]].

לפי [[מדרש]] שניסה להסביר את הדמיון, הסתירה מתיישבת בכך ששמו המקורי של דוד הוא "אלחנן". אפשרות אחרת היא שהכתוב מנסה, כאן ובמקומות אחרים, להאדיר את שם דוד בקשרו בשמו עלילות גבורה שונות של התקופה, שלא בהכרח נעשו על–ידו.{{הערה|[[יאיר זקוביץ]], '''דוד מרועה למשיח''', יד יצחק בן-צבי, ירושלים 1995, עמ' 96–97.}}

====עלייתו לגדולה בחצר שאול====
בחצרו של שאול נקשרת נפשו של [[יהונתן]] בן שאול לאהבו "כנפשו", והוא כורת עמו [[ברית (מקרא)|ברית]], בנוסף יהונתן מביא לדוד את מדיו, את חרבו, את קשתו ואת חגורתו מפני שדוד בא מבית עני. שאול הופך אותו לשליחו האישי ופעולתו המוצלחת בתפקיד זה נושאת חן בעיני הלוחמים, העם ועבדי שאול גם יחד, ודוד צובר כוח והופך ל"שר אלף". הכתוב מגלה כאן עוינות רבה מצד שאול, ומאשים אותו במספר חטאים: ראשית, נטען כי שאול מקנא בדוד על הצלחתו בקרב עם גָּלְיָת, שכן אחרי הקרב יצאו בנות ישראל בשירה "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֱלְפיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" דבר שהיה לצנינים בעיני המלך; שנית, שאול, האחוז רוח רעה, מטיל בדוד המנגן בפניו את חניתו כמה פעמים במטרה להורגו; ושלישית, שאול מבקש להשיא את בתו הבכורה, [[מרב בת שאול|מרב]], לדוד, ודורש ממנו לצאת למלחמות כדי להוכיח את יכולתו ואומר לעצמו: "אַל־תְּהִי יָדִי בֹּו וּתְהִי־בֹו יַד־פְּלִשְׁתִּים".

אחרי הדברים הללו דוד מתבקש על ידי שאול להינשא גם למרב וגם לבתו הצעירה של שאול, [[מיכל]], ש[[אהבה]] את דוד. אך מכיוון שלטענתו היה עני ולא יכול היה לשלם את ה[[מוהר]], סירב דוד לשתי ההצעות. כתחליף למוהר מציע שאול לדוד להביא לו מאה [[עורלה|עורלות]] פלשתים, דוד מצליח מעל למשוער, ומביא מאתיים עורלות, הוא נישא למיכל בת שאול, עליה נאמר כי: "וּמִיכַל בַּת־שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ".{{הערה|ציון לאישה האוהבת את בעלה הוא חריג וייחודי בתנ"ך.}}

=== בריחתו משאול ===
====ניסיונות ההתנקשות של שאול====
למרות הקרבה ביניהם, נמשכת קנאת שאול בדוד, והוא שוב ושוב מבקש להמיתו. דוד ניצל בזכות עזרתם של בני שאול - מיכל ויהונתן. לבסוף הוא נמלט ל[[רמתיים צופים]] - מקום מושבו של שמואל, שם גורם שמואל לכל מבקשי נפשו של דוד מטעם שאול "להתנבא" ככל הנראה להתפשט ולנהוג כאחוזי רוח קודש.

====פגישה עם יהונתן====
בפרק כ' בספר שמואל א' נשלח יהונתן להביא את דוד אל שאול, אך דוד ממאן לבוא וחושש משאול המבקש את נפשו. יהונתן מנסה להרגיעו בכך שאביו מגלה לו את כל שבחפצו לעשות ואין זו כוונתו. דוד מוסיף ואומר כי לשאול נודע כי דוד מצא חן בעיני יהונתן, ועל כן עשוי להסתיר את כוונותיו להרוג את דוד ממנו, ומציע ליהונתן מבחן: כאשר ישב עם המלך לאכול, יאמר לו כי דוד הלך ל[[בית לחם]] לזבוח שם זבח עם משפחתו. אם יאמר שאול "טוב" אז "שָׁלֹום לְעַבְדֶּךָ" - סימן הוא שאין כוונתו רעה, אבל אם שאול יכעס אז ידעו כי כוונתו רעה.

יהונתן מסכים למבחן, ומוסיף ומבקש מדוד כי יעשה עמו חסד ולא ישמיד את ביתו כאשר יהפוך הוא למלך. כאשר יהונתן חוזר לבית אביו, הוא אינו אומר לשאול דבר על היעדרותו של דוד, ורק בערב השני שאול שואל לסיבת היעדרו, ויהונתן נוקב בסיבה שביקש ממנו דוד לנקוב: הוא הלך לבית לחם לזבוח "זבח משפחה". שאול כועס, כפי שצפה דוד, ואומר ליהונתן (פסוקים כ'-כ"א): "בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלֹוא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ׃ כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכֹּון אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ." שאול נוטל את החנית בידו, כמבקש להכות את בנו, יהונתן קם והולך מהשולחן בזעם, ושולח נער לאסוף [[חץ|חיצים]] שנורו על ידו לעבר מטרה מסוימת - סימן שנקבע מראש בין יהונתן לדוד לכך ששאול אכן מבקש את נפשו של דוד. השניים נפגשים, מתחבקים מתנשקים ובוכים איש על כתפי רעהו ונשבעים על ברית שלום ביניהם. ואז נפרדים, שכן ברור להם כי אין כל אפשרות לדוד להיוותר בחצר המלך.

====טבח הכוהנים בנֹב====
{{ערך מורחב|הטבח בנוב עיר הכהנים}}
[[קובץ:PikiWiki Israel 12060 Colombarium cave in Hirbat Midras.jpg|220px|ממוזער|שמאל|מערה בעיר המקראית [[עדולם]] שב[[שפלת יהודה]]. במערות שבמקום הסתתר דוד מפני שאול.]]
דוד מגיע אל [[נוב (עיר מקראית)|נוב]] ומבקש מ[[הכהן הגדול]] [[אחימלך בן אחיטוב]] פת מזון וחרב מפני שהוא נמצא במשימה סודית מטעם שאול. אחימלך נותן לו כבקשתו. משם הוא נמלט אל [[אכיש מלך גת]] הפלשתי, שם הוא מעמיד פני משוגע כדי שאכיש לא ימיתו, ומשם הוא נמלט פעם נוספת למערות [[עדולם]], שם הוא מקבץ סביבו חבורה של ארבע מאות אנשי שוליים ({{ציטוטון|כָּל־אִישׁ מָצֹוק וְכָל־אִישׁ אֲשֶׁר־לֹו נֹשֶׁא וְכָל־אִישׁ מַר־נֶפֶשׁ}}){{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כב|ב}}}} ועובר עמם ל[[מואב]], ארץ מוצאה של רות - אם סבו. אחרי שהוא יושב שם תקופת מה, הוא עובר בחזרה לנחלת יהודה ומתיישב ביער חרת.

לשאול נודע כי דוד יושב ביער חרת, וזועם על עבדיו. הוא שואל ב[[סרקזם]] האם דוד הבטיח לתת להם שדות וכרמים, או להפוך את כולם ל"שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאֹות"?! שכן אין הסבר אחר, לדעתו, לעובדה ש"קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי וְאֵין־גֹּלֶה אֶת־אָזְנִי בִּכְרָת־בְּנִי עִם־בֶּן־יִשַׁי". שאול רואה במעשהו של יהונתן בגידה בו וחלק מקשר בין דוד ויהונתן להמיתו.

[[דואג האדומי]] ראש [[הסנהדרין]] אומר לשאול כי דוד הגיע לנוב - אל ה[[כהן]] אחימלך בן אחיטוב, וזה העניק לו צידה ואת חרב גָּלְיָת הפלשתי. שאול קורא לאחימלך ושואל אותו מדוע סייע לדוד, והוא משיב לו כי אך דבר טבעי היה זה, שכן על–פי המידע שהיה בידו "דָוִד נֶאֱמָן וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ וְסָר אֶל־מִשְׁמַעְתֶּךָ וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ", ומכריז על תמימותו: "לֹא־יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל־זֹאת [על הסכסוך בין שאול ודוד] דָּבָר קָטֹן אֹו גָדֹול".

שאול אינו מאמין לדבריו ומכריז כי יהרוג את אחימלך וכל ה[[כהן|כהנים]] ב[[נוב (עיר מקראית)|נוב]]. עבדיו אינם רוצים לשלוח את ידם, אך [[דואג האדומי]] מתחיל במלאכת ההרג, ומתואר כי שאול מכה בכל יושבי נוב {{ציטוטון|לְפִי חֶרֶב מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעֹולֵל וְעַד יֹונֵק וְשֹׁור וַחֲמֹור וָשֶׂה לְפִי חָרֶב}}.{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כב|יט}}}} רק אחד מבני אחימלך, [[אביתר]], נמלט ומספר על [[הטבח בנוב עיר הכהנים]] לדוד, וזה אומר: {{ציטוטון|יָדַעְתִּי בַּיֹּום הַהוּא כִּי שָׁם דֹּוֵיג הָאֲדֹמִי כִּי הַגֵּד יַגִּיד לְשָׁאוּל אָנֹכִי סַבֹּתִי בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ}}.{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כב|כב}}}} כלומר דוד רואה בדואג האדומי מי שעומד בלב הסכסוך ביניהם וזה המסית את שאול כנגד דוד.

בשל מעשיו אלו של דואג (הלשון הרע שסיפר על דוד ורצח כהני נוב), מונה אותו התלמוד{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|קו|ב}}}} כאחד מארבעה הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא.

====דוד ושאול במערה====
[[קובץ:זיפים.JPG|שמאל|ממוזער|220px|[[זיף|תל זיף]] ב[[הר חברון]]. אנשי זיף הסגירו את מיקומו של דוד והוא נאלץ להימלט ל[[עין גדי (יישוב עתיק)|עין גדי]].]]

דוד הנמלט מפני שאול הולך ל[[קעילה]] ומושיע אותה מיד הפלשתים. כאשר נודע הדבר לשאול הוא יוצא לקעילה, ודוד חושש שאנשי קעילה יסגירו אותו לידי שאול, ונמלט משם בראש אנשיו אל מדבר [[זיף]]. כאשר הוא ב[[חרשה (אתר מקראי)|חרשה]] שבמדבר זיף, בא לבקרו יהונתן והשניים כורתים ברית, כלשונו של יהונתן: {{ציטוטון|אַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה|{{תנ"ך|שמואל א|כג|יז|קצר=כן}}}}. מיד אחר כך מגלים אנשי זיף לשאול היכן מסתתר דוד, ושאול מתחיל לרדוף אחריו. כאשר הוא ואנשיו עומדים ללכוד את דוד, מגיע שליח אל שאול המבשר לו על פלישה פלשתית, ושאול שב על עקבותיו.

דוד נמלט ממדבר זיף ל[[עין גדי (יישוב עתיק)|עין גדי]], ושוב באים אנשים ומגלים לשאול את מקום הימצאו. שאול יורד בראש שלושת אלפים איש ל[[מדבר]], ומגיע למערה שבעומקה נמצאים דוד ואנשיו, ומבלי להבחין בהם עוצר בפתחה. אנשי דוד אומרים לו כי אלוהים נתן בידו את שאול, ועליו לצאת ולהורגו. דוד מתגנב וחותך את כנף בגדו של שאול, אך אינו מוכן להרוג אותו. לאנשיו הוא מסביר: "חָלִילָה לִּי מֵה' אִם־אֶעֱשֶׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ ה' לִשְׁלֹחַ יָדִי בֹּו כִּי־מְשִׁיחַ ה' הוּא".

שאול יוצא מן המערה ואז פונה אליו דוד ממקום מסתור ואומר: {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ|{{תנ"ך|שמואל א|כד|ט|קצר=כן}}}} כלומר, מדוע אתה מאזין למשמיצים אותי כקושר עליך?{{ביאור|ייתכן והכוונה ב"אדם" כאן היא לדואג האדומי.{{דרוש מקור}}}} דוד פונה לשאול בשם "אבי", מציג את כנף מעילו של שאול ואומר כי יכול היה להורגו על נקלה, אך לא עשה זאת. הוא תוהה שוב מדוע רודף אחריו שאול, שהרי אינו חשוב כלל: {{ציטוטון|אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד|{{תנ"ך|שמואל א|כד|יד|קצר=כן}}}}. שאול מזהה את קולו של דוד, קורא לו "בני" ופורץ בבכי, ואחר–כך מצהיר "צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי... וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלֹוךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל" ומשביע אותו שלא ישמיד את זרעו אחרי שיהפוך למלך.

====פרשת נבל הכרמלי====
{{הפניה לערך מורחב|סיפור נבל הכרמלי}}
[[קובץ:Old_maon.JPG|שמאל|ממוזער|220x220 פיקסלים|[[מעון (יישוב עתיק)|מעון]] בדרום [[הר חברון]]. שם גר [[נבל הכרמלי]], ובסמוך לשם פגש דוד את [[אביגיל]].]]
הפרשה{{ביאור|הסיפור מתרחש ב{{תנ"ך|שמואל א|כה}}.}} מתחילה כאשר נודע לדוד כי [[נבל הכרמלי]], בעל עדרי [[צאן]] גדולים, גוזז עתה את צאנו. דוד שולח אליו עשרה נערים ומורה להם לומר לו: "כֹּה לֶחָי! וְאַתָּה שָׁלֹום, וּבֵיתְךָ שָׁלֹום, וְכֹל אֲשֶׁר־לְךָ שָׁלֹום. וְעַתָּה, שָׁמַעְתִּי כִּי גֹזְזִים לָךְ עַתָּה. הָרֹעִים אֲשֶׁר־לְךָ הָיוּ עִמָּנוּ. לֹא הֶכְלַמְנוּם וְלֹא־נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה כָּל־יְמֵי הֱיֹותָם בַּכַּרְמֶל. שְׁאַל אֶת־נְעָרֶיךָ וְיַגִּידוּ לָךְ". תמורת שירותי "שמירה" אלו, שנבל לא ביקשם מדוד, נתבע תשלום: "תְּנָה־נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבִנְךָ לְדָוִד". 

נבל מגיב בזלזול לתביעת דמי החסות של דוד: "מִי דָוִד וּמִי בֶן־יִשָׁי הַיֹּום רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו". האם עלי לקחת את לחמי ואת מימי ואת בשר הצאן, הוא שואל, ולתת "לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה" כאשר דוד שומע על סירובו של נבל הוא עולה בראש ארבע מאות מאנשיו על נבל. בינתיים מגלה אחד מנערי נבל לאשתו של נבל, [[אביגיל]], כי אכן אנשי דוד לא פגעו בהם כל זמן הגז וכי נקמתם תהיה קשה. אביגיל יוצאת בחשאי, עמוסת כל טוב, לקראת דוד, כורעת על ברכיה ומתחננת בפניו שלא להרוג את כל היושבים בבית בגלל נבל, "כִּי כִשְׁמֹו כֶּן־הוּא: נָבָל שְׁמֹו, וּנְבָלָה עִמֹּו".

דוד מקבל את דבריה של אביגיל, חוזר בו, ואביגיל שבה למשתה בחצר נבל. למחרת, היא מספרת לנבל השיכור על המקרה, ונבל לוקה בשבץ ומת כעבור עשרה ימים. אחרי מותו מגיעה אביגיל אל דוד ונישאת לו, בנוסף ל[[אחינועם היזרעאלית]] אותה הוא נושא מיזרעאל.

====דוד נמלט אל הפלשתים====
[[קובץ:Tel A-Sheria 5.jpg|שמאל|ממוזער|220px|[[תל שרע]] בצפון [[הנגב]], המזוהה עם [[צקלג]], בה התיישב דוד לאחר נדודיו]]
אחרי פרשת נבל הכרמלי מספר התנ"ך ששאול נתן את מיכל בתו לפלטי בן ליש מגלים ושב לדלוק אחר דוד.{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כז}}.}} בסיפור הזהה כמעט לחלוטין לסיפור כנף המעיל, גם כאן מתגנב דוד אל שאול הישן, אך הפעם הוא גונב את חניתו וצפיחית מים. שוב הוא קורא מרחוק לשאול, מכנה את עצמו "פרעוש" ותוהה מדוע שאול רודף אחריו, ושאול שוב מתחרט על התנהגותו ומבטיח שלא לרדוף אותו שוב. אך דוד אינו משוכנע כלל כי שאול לא ישוב לרדוף אחריו, והוא תר אחר מקום מחבוא בטוח יותר, עד שמוצא אותו אצל אויביו המושבעים של עם ישראל, הפלשתים, והוא מתיישב אצל אכיש בן מעוך, מלך [[גת (עיר פלשתית)|גת]] הפלשתי. שאול שומע על כך ומפסיק לרדוף אחר דוד.

דוד מקבל מאכיש את [[צקלג]] למשול בה, ויושב בה למעלה מארבעה חודשים{{הערה|כך לפי {{תנ"ך|שמואל א|כז|ללא=ספר}}. אכיש טוען ב{{תנ"ך|שמואל א|כט|ללא=ספר}} כי דוד יושב עמו "זה ימים או זה שנים".}} הוא יוצא למסע מלחמה כנגד אויבי ישראל, ה[[גשור הדרומית|גשורי]], והגזרי וה[[עמלק]]י, אך לאכיש הוא מספר כי פשט על נגב יהודה, נגב ה[[ירחמאל]]י ונגב הקיני, שטחים שבשליטת ישראל. בעקבות דברים אלו משתכנע אכיש כי דוד "הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמֹּו בְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עֹולָם".

אכיש משוכנע לחלוטין בנאמנותו של דוד לו, וכאשר מתכנסים כוחות הפלשתים באפקה הוא מבקש לצרפו לכוחות הנערכים למלחמה נגד שאול ביזרעאל.{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כט}}.}} שרי הצבא הפלשתיים מתנגדים בחריפות לצירופו: "הֲלֹוא־זֶה דָוִד אֲשֶׁר יַעֲנוּ־לֹו בַּמְּחֹלֹות לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתֹו". אכיש מבין כי הדבר לא יצלח, קורא לדוד ואומר לו כי אף שישר בעיניו, "בְעֵינֵי הַסְּרָנִים לֹא־טֹוב אָתָּה", ודוד שב לצקלג.
עם שובו לצקלג מגלה דוד כי העיר נבזזה על–ידי העמלקים ונשותיו נשבו. הוא דולק אחר הבוזזים, מצליח לחלץ את ביזתם מידם, ואף מעביר "מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה" ו"כָל־הַמְּקֹמֹות אֲשֶׁר הִתְהַלֶּךְ שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו".

====מות שאול====
{{ערך מורחב|המלחמה בגלבוע}}
יומיים אחרי שובו לצקלג הגיע נער עמלקי קרוע בגדים לצקלג, וסיפר לדוד על מות שאול ובניו ותבוסת ישראל במערכה ב[[הר הגלבוע]]. הנער טען באופן שקרי כי הוא זה שהמית את שאול בסוף המערכה, ונטל ממנו את נזרו ואת האצעדה שעל זרועו. דוד מורה להרוג את הנער כי שלח ידו במשיח אלוהים ונושא את ה[[קינת דוד|קינה המפורסמת על שאול ויהונתן]].{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|א}}.}}

אחרי מות שאול, הוכתר דוד למלך "בְּחֶבְרֹון עַל בֵּית יְהוּדָה", ומלך שם שבע שנים ושישה חודשים. ככל הנראה, אותו בית יהודה הייתה ממלכה מצומצמת תחת שליטה חלקית או מלאה של הפלשתים ותחומה היה ככל הנראה סביב [[חברון]] ו[[זיף]] בדרום גב ההר. משערים כי לא הגיעה צפונה עד ירושלים ובמזרח לא משלה ב[[עקרון (עיר מקראית)|עקרון]], [[עזקה]] ו[[תל לכיש|לכיש]] ששכנו בידי הפלשתים. לפי השערות מסוימות, הייתה מלכותו של דוד בחברון בחסותם של הפלשתים או לכל הפחות בהסכמתם.{{מקור}}

בצפון הארץ, בינתיים, הוכתר "אִֽישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל" למלך ישראל. השם "[[איש בושת]]" ככל הנראה אינו שמו האמיתי, ושמו האמיתי של איש בושת היה "אשבעל".{{הערה|שם המוזכר ב{{תנ"ך|דברי הימים א|ח}}.}} איש בושת קבע את בירתו ב[[מחניים (יישוב מקראי)|מחניים]], ושלט על ממלכת ישראל בצפון [[השומרון]], ב[[גלעד]], ביזרעאל, על נחלות אפרים ובנימין "וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה". התיאור התנ"כי,{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|ב|יא}}.}} גורס כי איש בושת מלך רק שנתיים, אך ייתכן ומדובר בשגגה שכן במצב כזה אין מתאם בין משך שנות מלכותו של דוד בחברון ושנות מלכותו של איש בושת.{{מקור}} השליטה הממשית בישראל הייתה נתונה בידי [[אבנר בן נר]] - דודו ו[[שר צבא]]ו של שאול, ואיש בושת היה [[שליט בובה]].{{מקור}}

===מלכותו===
[[קובץ:King David as Orpheus in a synagogue mosaic - Google Art Project.jpg|ממוזער|דוד, פסיפס מ-[[508]]. נמצא ב[[מוזיאון ישראל]] שבירושלים]]
לאחר מותם של שאול ויהונתן ב[[הר הגלבוע]], נמשח דוד למלך יהודה. נערכת מלחמת אחים ארוכה בין יהודה בהנהגת דוד, לבין רוב השבטים בהנהגת אבנר. בהדרגה כוחו של דוד גדל, עד שלבסוף [[אבנר בן נר]] מעביר אליו את נאמנותו. הוא [[כיבוש ירושלים (יבוס) בידי דוד|כובש את ירושלים]] ומוכר כמלכה של ממלכת ישראל כולה: {{הדגשה|בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּבִירוּשָׁלַ‍ִם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה| {{תנ"ך|שמואל ב|ה|ה|קצר=כן}}}}. דוד ביצר את מעמדה של ממלכת ישראל, ארגן צבא קבע, לחם וכבש את רב אויבי הממלכה בכל גבולותיה: פלשתים, עמון, מואב, ארם [[דמשק]] וארם צובא ועוד. הוא הפך את ירושלים לעיר הממלכה לאחר שכבש אותה מידי ה[[יבוסים]], והקים את ארמונו שם. על פי המסופר בספר שמואל, הוא רצה להקים את [[בית המקדש הראשון]], אבל [[נתן הנביא]] נשלח לבשר לו כי לא הוא יבנה את בית המקדש, אלא שלמה בנו. בספר [[דברי הימים]] מוסבר כי דוד לא יבנה את [[בית המקדש]] עקב המלחמות הרבות שערך.

====דוד ובת שבע====
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[דוד ובת שבע]], [[מעשה אמנון ותמר]], [[רצח אמנון]]}}
[[קובץ:Ehad Haam street P1130408.JPG|שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|דוד המלך באחד מארבעת מדליונים משוחזרים ומשובצים בחזית בית [[בנק הספנות]] לישראל בע"מ (לשעבר בית פ' קצמן) ב[[רחוב אחד העם]] 35 ב[[תל אביב]]]]פרשה מפורסמת שספר שמואל נותן לה מקום רב, היא מעשה [[דוד ובת שבע]]. דוד מלך ישראל חומד את [[בת שבע]] אשתו של [[אוריה החתי]], אחד מאנשי צבאו הבכירים, ואף שוכב עימה כאשר אוריה בשדה הקרב. לאחר שהיא נכנסת להריון מנסה דוד לשכנע את אוריה לשכב עם בת שבע כדי לטשטש את מעשהו, אך אוריה מסרב. דוד שולח אותו בחזרה לשדה הקרב, ובידו איגרת לעמיתיו שיביאו עליו מוות וינטשו אותו בשדה הקרב, ו[[יואב בן צרויה]] ממלא בשינוי אחר ההוראות וגורם למותו של אוריה יחד עם חיילים נוספים. לאחר שאוריה מת דוד אוסף את בת שבע לביתו ומתחתן אִתה.

נתן הנביא הוכיח את דוד, באמצעות [[משל כבשת הרש]], על הריגת אוריה ועל לקיחת בת שבע לאשה, ודוד מתוודה על חטאו, שב ב[[תשובה (יהדות)|תשובה]] ותשובתו מתקבלת. עם זאת, הוא מקבל עונשים על חטאיו, בסגנון הענישה המקראית המקובלת "[[מידה כנגד מידה]]": {{הדגשה|וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה; כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת|{{תנ"ך|שמואל ב|יב}}}}. עונשים אלו מתגשמים כאשר [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]] בנו בכורו, [[אונס]] את [[תמר (בת דוד)|תמר]] אחותו, וכאשר בנו הנוסף [[אבשלום בן דוד|אבשלום]] אחי תמר מאותה אם, נוקם את נקמתה ו[[רצח אמנון|רוצח את אמנון]]. שנים לאחר מכן אבשלום מורד באביו ועושה [[הפיכה]] שבמהלכה הוא מנסה להרוג את דוד, ואף שוכב עם פילגשיו של דוד ולבסוף נהרג בידי יואב שר צבאו של דוד. גם אדניה בנו מנסה להמליך את עצמו תחת דוד עוד בחייו.

סופר דברי הימים, שלא אוהב להטיל דופי בדוד, פשוט אינו מספר את הסיפור הזה.

בניגוד מובהק לעמדתו של המספר המקראי, המדגיש את חטאיו של דוד ואת ענשיו, בעיקר דרך דברי נתן הנביא בשמ"ב י"ב, הרי בתלמוד הבבלי מובאת דעת [[רבי שמואל בר נחמני]], לפיה "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה".<ref>{{בבלי|שבת|נו|א}}</ref> לדבריו, בימי דוד נהגו כי "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב [[גט]] כריתות לאשתו", כדי שאם לא יחזור מהמלחמה ויוכרז [[נעדר]], לא תשב אשתו ב[[עגינות]]ה, ותוכל להינשא בשנית. עם זאת, מובאות ב[[חז"ל]] גם דעות חולקות, ואף רבי שמואל בר נחמני עצמו אומר במקום אחר שדוד "הקים עולה של [[תשובה (יהדות)|תשובה]]", מה שמלמד שחטא.<ref>{{בבלי|מועד קטן|טז|ב}}</ref>

====מרד אבשלום====
{{ערך מורחב|מרד אבשלום}}

=====דוד בורח מירושלים=====
[[קובץ:David-fleeing-from-Jerusalem-is-cursed-by-Shimei.jpg|שמאל|ממוזער|280px|דוד בורח מירושלים ואחריו רודף [[שמעי בן גרא]], ציור מאת [[ויליאם בראסי הול]]]]

במהלך מלוכתו של דוד מרד בו בנו [[אבשלום]], והכריז על עצמו מלך. דבר המרד הגיע לדוד והוא החליט שלא להתבצר בירושלים ועזב בחופזה את העיר מחשש כי כוחותיו ההולכים וגדלים של אבשלום יטילו מצור על ירושלים ויחריבו אותה, בארמון בירושלים נשארות מאחור 10 נשים מפלגשי דוד "לשמור על הבית". איתו יוצאים {{ציטוטון|וְכָל עֲבָדָיו עֹבְרִים עַל יָדוֹ וְכָל הַכְּרֵתִי וְכָל הַפְּלֵתִי וְכָל הַגִּתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר בָּאוּ בְרַגְלוֹ מִגַּת עֹבְרִים עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ}}. באופן סמלי מספר המלווים את דוד בברחו מאבשלום זהה למספר הלוחמים שליוו את דוד בברחו משאול.{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כג|יג}}}} בהמשך מצטרף לשיירת הבורחים [[צדוק הכהן]] ועמו [[ארון הברית]] אך דוד דרש כי הם יחזרו לירושלים, בדברי דוד המורה על החזרת ארון הברית מתגלה אמונתו כי הוא רואה במרד ובגלותו מרצון מירושלים עונש מאת האלוהים, נקודה נוספת היא קביעתו של דוד המלך שהארון צריך להישאר ב"נָוֵהוּ" בכך קבע דוד כי ירושלים היא המקום המיועד לעבודת האל ומעלה את ירושלים מדרגת עיר בירה שבחירתה נעשתה על בסיס פוליטי למרכז עבודת קודש. בהמשך הדרך פוגש [[חושי הארכי]] הנושא בתואר הרשמי [[רע המלך]] בשיירה: {{ציטוטון|וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי רעהו היקר קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ}}. ואמרו חז"ל:
{{ציטוט|תוכן=שביקש דוד לעבוד עבודה זרה והיא לקראתו חוּשַׁי הָאַרְכִּי. אמר לו לדוד: מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה? אמר לו: מלך שכמותי יהרגנו בנו? מוטב יעבוד [[עבודה זרה]] ואל יתחלל שם שמים בפרהסיה, שיאמרו: חסיד שכמוני הרגו בנו, ויהיו מתרעמים על מידותיו של הקב"ה ונמצא שם שמים מתחלל בפרהסיה. אמר לו חוּשַׁי הָאַרְכִּי לדוד: הרי אתה נשאת [[יפת תואר]] - אמו של אבשלום, ונסמכה פרשת יפת תואר לפרשת [[בן סורר ומורה]], שכל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה.|מקור={{בבלי|סנהדרין|קז|א}}}}
בהוראת דוד נותר חושי בירושלים כדי שיהיה מרגל במועצת היועצים של אבשלום, ויסכל את עצותיו של אחיתופל.

לאחר שהתחיל לרדת בשיפולי [[הר הזיתים]], פגש דוד במפתיע ב[[ציבא]], משרתו של [[מפיבושת]], ואיתו צידה לשיירת המלך, לשאלת המלך היכן אדונו עונה ציבא כי הלה מעדיף להישאר בביתו בירושלים בתקווה שאבשלום יחזיר לו את מעמדו כיורש בית שאול. בתגובה לכך פועל דוד באופן נמהר ומעביר לידי ציבא את כל רכושו של מפיבושת. תגובתו הנמהרת של דוד נובעת ככל הנראה ממצוקתו הקשה אך הפרשה תגיע לשיא טרגי לאחר המרד. ציבא מתגלה כאן כאיש ערמומי אך בעל ראייה כמעט נבואית, בשעה קשה בה המלך בורח על נפשו הוא 'מהמר' שדוד ישוב לשלטון ויקיים את הבטחתו.

סיפור משני נוסף מתפתח בהמשך הדרך כש[[שמעי בן גרא]] תקף באבנים וקללות את שיירת המלך ואת דוד עצמו בהאשמות קשות על חלקו בהשמדת בית שאול, דוד סירב להצעת [[אבישי בן צרויה]] להרוג את שמעי, והוא מקבל את ייסוריו באהבה ובהבנה מלאה שהם עונש מאת האלוהים, אך גם לא שכח ולא סלח לשמעי על מעשיו, אדרבה ההשפלה והבושה שספג משמעי בן גרא ליוו את דוד המלך לשארית חייו, ונשמר לו מקום מיוחד בצוואתו לשלמה: {{ציטוטון|וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם... וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל}}.{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|ב|ח|ט}}}}

=====אבשלום ופילגשי דוד=====
בעקבות עצה שקיבל מ[[אחיתופל]], בעל אבשלום את פילגשי דוד באוהל על גג הארמון, לעיני כל תושבי ירושלים. מעשהו של אבשלום היה התגשמות נבואת [[נתן הנביא]] בפרשת [[דוד ובת שבע]]: {{ציטוטון|כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ}}.{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|יב|יא|יב}}}} העצה והמעשה מזעזעים מבחינה דתית מוסרית ואנושית, דבר שאינו פוגם ביעילות המעשה. רבי [[דוד בן זמרא]] ניסה ליישב את הבעיה המוסרית-דתית: "ואפשר לתרץ בדוחק כי אחיתופל היה יודע שהיו לדוד פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין ועליהם יעץ אחיתופל שיבוא אבשלום, אבל לא על אותם שהיו ב[[קידושין]], כי לא יעלה על הדעת שהתיר לו".{{הערה|שו"ת רדב"ז, חלק ז, סימן יג}} בספר "[[אמונות ודעות]]" אומר רב [[סעדיה גאון]]:
{{ציטוט|תוכן=ושואלים עוד היאך נענש דוד עליו השלום על עבירה שעשה, בכך שנגרם לאבשלום לעשות כמוה או יותר חמורה ממנה, כמו שאמר כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש. אומר אני כי הדבר הזה אשר הודיע אותו נתן לדוד נחלק לשני חלקים, האחד מעשה ה', והוא ניצחון אבשלום ושליטתו ושנכנעו לו כל אותם שהיו לדוד, ועל זה אמר הנני מקים עליך רעה מביתך, והשני מעשה אבשלום ברצונו, ועליו רמז באמרו ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת, ורצה במה שהקדים לספר לו מה שיעשה אבשלום ברצונו בדוד כדי להכאיב את לבו בכך".|מקור={{הערה|מאמר ד פרק ה}}}}

=====הקרב המכריע=====
בעצת [[חושי הארכי]] נערך אבשלום לקרב מכריע עם דוד. חושי הארכי עדכן את דוד בתוכנית זו, תוך אזהרה שעליו לעבור את [[הירדן]]. בתגובה דוד חצה את הירדן במהירות וביסס את מחנהו ב[[מחניים (יישוב מקראי)|מחניים]] שם קיבל סיוע נדיב ממכובדי [[עבר הירדן]]. בחירת דוד במחניים כמקום מבצרו, נבעה מרצונו במקום מרוחק יחסית מירושלים ובו בעת מרכז שלטוני וכלכלי שככל הנראה היה מבוצר היטב. אך יש פן אחר לבחירת מחניים בה נפגש יעקב עם שליחי האלוהים שנאמר: "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים",{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לב|ב|ג}}}} מפגש שהשרה על העיר ייחוד של קדושה וכוח ומקום אליו יברח אדם המרגיש צורך להתקרב לאלוהים בעת [[מצוקה]] קשה.{{הערה|לדיון מקיף בבחירת העיר ראו: ישי נחליאל, [http://www.etzion.org.il/dk/5768/1114tanach.html מלכים, יועצים ומקומות] בעלון ישיבת הר עציון}} על החשיבות הרבה של אזור זה ועל עושרו נתן ללמוד מן העובדה שבימי [[שלמה המלך]] ישב במחניים אחד מ-12 הנציבים של הממלכה.{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|ד|יד}}}}

בעת שהותו במחניים מצטרפים אנשים נוספים למחנה דוד {{ציטוטון|וַיִּפְקֹד דָּוִד אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת}}. על רקע הגידול במספר חייליו, שבשלב זה כבר מנו כמה אלפים,{{הערה|נסים מזוז, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/mazuz-1.htm מבנה צבא דוד], באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]].}} נוקט דוד בטקטיקה התקפית, מחוץ לביצורי העיר ומחלק את צבאו לשלושה כוחות נפרדים: {{ציטוטון|וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת הָעָם הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי}} טקטיקה האופיינית ללחימה ב[[שטח פתוח]] בה הצבאות חולקו למרכז ושני אגפים. דוד שנמנע ממנו מלצאת לקרב בעצמו נותן את הוראתו היחידה: {{ציטוטון|וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַשָּׂרִים עַל דְּבַר אַבְשָׁלוֹם}}.

אחרי דוד רודף אבשלום, שהצליח לאסוף צבא במהירות ומקים את מטהו בגלעד וקובע מפקד חדש לצבא ישראל, את [[עמשא בן יתר]] במקום יואב בן צרויה. המקרא מוסר פרטים מועטים על מהלך הקרב, ככל הנראה צבא דוד שניסמך בעיקר על חיילים מקצועיים תקף ראשון במקום בגלעד שנקרא '''יער אפרים'''. {{ציטוטון|וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם}} וכותב רש"י: "היכן היה יער לאפרים בעבר הירדן מזרחה, שלא ניתן שם חלק אלא לבני גד ולבני ראובן ולמנשה? אלא מתוך שהתנה יהושע שיהיו מרעין בחורשין, והיה אותו היער סמוך לאפרים אלא שהירדן מפסיק, היו מרעין שם בהמותיהם, והיה נקרא 'יער אפרים'".{{הערה|אפשר שהיער נקרא כך בגלל נוכחותם של בני אפרים, כפי שמסופר בפרשת יפתח, אשר המית רבבות מבני אפרים בגלעד. {{תנ"ך|שופטים|יב|ד|ו}}}} כתוצאה מההתקפה נשבר צבא אבשלום חלקו ברח משדה הקרב וחלקו נכנס אל תוך היער, שם נספו רוב ההרוגים המקרא מציין כי {{ציטוטון|וַיֶּרֶב הַיַּעַר לֶאֱכֹל בָּעָם מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא}} (הכוונה, כנראה, לחיות טרף ביער). בסך הכל נהרגו 20,000 מחיילי אבשלום - מספר דומה למספר חיילי דוד.{{הערה|משה גרסיאל, '''ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל''', כרך 3 הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]], 2008, עמודים 112-111}}

=====מות אבשלום=====
אבשלום ניסה לברוח ונלכד בעץ ה[[אלה (עץ)|אלה]], וכך תלוי בין שמים וארץ נותר חסר אונים ונתון לרחמי אויביו. חייל שגילה את אבשלום סירב להרוג אותו ולהמרות את פי המלך אך דיווח ליואב על שאירע. יואב לא נרתע ותוקע שלושה שבטים בלב אבשלום, אך מותיר אותו חי בלב האלה. את המלאכה מסיימים עשרת נעריו. עם מות אבשלום מפסיק יואב את הלחימה מתוך הבנה שאחרי מותו של אבשלום אין שום טעם בהמשך המלחמה.

עם תום המערכה נותר לספר לדוד היושב בשערי העיר וממתין לבשורות על הניצחון ומות אבשלום. {{ציטוטון|וַאֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אָמַר אָרוּצָה נָּא וַאֲבַשְּׂרָה אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטוֹ ה' מִיַּד אֹיְבָיו}}. יואב, המכיר את דוד היטב, יודע שדוד יתעלם מהניצחון ויתמקד במות בנו, שולח במקומו חייל כושי למסור לדוד את הבשורה מרה, ובניגוד להרגלו הוא לא שם מילים בפי הכושי ובכך מרחיק עצמו מהבשורה על מות אבשלום ומאחריות למעשה והבשורה: {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה}}.{{הערה|ראו פרשת מותו של אוריה החתי ({{תנ"ך|שמואל ב|יא|יח|כא|קצר=כן}}) ובפרשת [[האישה החכמה מתקוע]] (שמואל ב י"ד, ג–ט).}} בתחילה יואב מצליח לעכב במקצת את אחימעץ, אך לבסוף הוא נכנע להפצרותיו, מניח לו לרוץ והוא מקדים את הכושי. דוד מקבל תחילה את הידיעה על הרץ המתקרב ומשכנע את עצמו כי הוא עתיד לקבל בשורות טובות. כאשר אחימעץ הנרגש מגלה שדוד מתעניין בגורלו של אבשלום יותר מבגורל המלחמה הוא מאבד מעוז רוחו ומתחיל לגמגם בתשובתו. את הבשורה מוסר הכושי המגיע אחריו {{ציטוטון|אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטְךָ ה' הַיּוֹם מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ}}. ודוד שואל: {{ציטוטון|הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם?}} והכושי עונה שלא במישרין אך מבלי להותיר ספק: "{{ציטוטון|יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה}}.{{הערה|ראו התייחסות במזמור ג' ב[[תהילים]], שכותרתו "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ", בו נאמר "ה' מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי".}}

=====קינתו של דוד על אובדן אבשלום=====
[[קובץ:Gustave-Dore David-Absalom.jpg|שמאל|ממוזער|230px|[[קינת דוד]] על אבשלום, [[תחריט]] של [[גוסטב דורה]]]]

{{ציטוטון|וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי וַיֻּגַּד לְיוֹאָב הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלֹם וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לָבוֹא הָעִיר כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם הַנִּכְלָמִים בְּנוּסָם בַּמִּלְחָמָה וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי}}.

דוד מבטא את כאבו ללא מוטיבים ספרותיים או שימוש בדימויים ואומר משפט הנאמר על ידי מי ששכל את יקירו "מי יתן מותי אני תחתיך". להוציא משפט זה, הכולל פנייה אל הבן ומשאלה פשוטה, מורכבת ה[[קינה]] משני חלקים כמעט זהים, שמתקיימת בהם חזרה אוטומטית על כינוי החיבה 'בני' עם שמו של הבן האהוב 'אבשלום' – שניים שהם אחד. כך מדגיש המספר את עוצמת הכאב, הוא אינו מזכיר את הרצח ואינו מספר בשבחי המת, אלא מביע את כאבו שאין לו גבול תוך חזרה על המילה "בני" שמונה פעמים. חז"ל מצאו משמעות סמלית בדבר: "הני תמניא 'בני' למה? שבעה – דאסקיה משבעה מדורי גיהנם. ואידך – איכא דאמרי: דקריב רישיה לגבי גופיה, ואיכא דאמרי: דאייתיה לעלמא דאתי" (תרגום: אלו שמונה "בני" למה? שבעה – שהעלהו משבעה מדורי גיהנום. והאחרון – יש אומרים: כדי לקרב את ראשו לגופו ויש אומרים: כדי להביאו ל[[עולם הבא]]).{{הערה|{{בבלי|סוטה|י|ב}}}} ורש"י אומר לגבי הפעם השמינית "שהיה ראשו מושלך רחוק מגופו". פרופ' [[אהרן קומם]] טוען כי החזרה 8 פעמים מעיד על הספונטניות שבזעקת הכאב, בלי הזדקקות למספר מקובל כגון 3 או 7.{{הערה|{{מטח|אהרן קומם|קינת דוד - הרטוריקה של האבל והשכול|14550}}}}

אבלו הפרטי של דוד כאב שכול התנגש עם תפקידו כמלך ומפקד עליון של הצבא, על כך פונה אליו יואב בפגישה פנים-אל-פנים שנערכה בבית המלך. בדברים נוקבים וחריפים המתארים את נקודת המבט קרת הרוח ובה האמת של נאמני דוד, יואב מזכיר לדוד כי הקרב בין דוד לאבשלום היה על "כל הקופה" ועל כס המלכות, אם המרד היה מצליח דינם של תומכי דוד היה מוות. יואב ממשיך ומסביר כי האבל על אבשלום שנערך ברשות הרבים וללא התחשבות בצבא הנאמנים גרם לתומכי דוד מפח נפש, יואב מרחיק לכת וטוען, כי התנהגותו של דוד עלולה להבריח ממחנהו גם את הנאמנים לו ביותר. דוד למרות אבלו אינו יכול להתעלם מן האמת שבדברי יואב: {{ציטוטון|וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר וּלְכָל הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר וַיָּבֹא כָל הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיִשְׂרָאֵל נָס אִישׁ לְאֹהָלָיו}}.

====לאחר המרד====
[[קובץ:Stamp of Israel - Festivals 5721 - 0.25IL.jpg|150px|ממוזער|שמאל|דמותו של דוד על [[בול דואר|בול]] ישראלי "[[בולי מועדים לשמחה|מועדים לשמחה]] [[ה'תשכ"א]]" משנת [[1960]] בעיצובו של [[אשר קלדרון]]]]

מותו של אבשלום וכישלון המרד לא סימנו חזרה אוטומטית של דוד כמלך של הממלכה המאוחדת. המקרא מספר כי ישראל - כלומר עשרת השבטים מלבד [[שבט יהודה]] ו[[שבט בנימין]] התדיינו על עמדתם כלפי דוד ומלכותו ורק בסוף הוויכוח הגיעו להכרעה כי יש להשיב את דוד להיות מלך על כל ישראל: {{ציטוטון|וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ}}. מאידך דוד מקדיש את תשומת לבו ומאמציו לחיזוק הקשר עם בני שבטו - שבט יהודה: {{ציטוטון|וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אַחַי אַתֶּם עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ}}.

על פי הפסוקים, שנכתבו זמן מה לאחר האירועים, דוד הסיק מסקנות מבחירתו של אבשלום להתחיל את מרדו בחברון והבין כי מעמדו התערער בקרב בסיס כוחו המסורתי - שבט יהודה, על רקע זה בחר דוד לחזר אחרי שבט יהודה על חשבון שאר ישראל. צעד זה נגע ישירות במתיחות המסורתית בין הצדדים, וכך הוכשרה הקרקע למרד הבא כנגד דוד.

בצעד נוסף ושנוי במחלוקת דוד הדיח את יואב מתפקיד שר הצבא, ומינה במקומו את [[עמשא בן יתר]], שר צבאו של אבשלום המורד, ככל הנראה רצה דוד, מחד להעניש את יואב על הרג אבשלום ולהרחיק אותו מעמדת הכוח בה יכול היה לפעול כראות עיניו ללא חשש או התחשבות בפקודת המלך, ומאידך להמשיך בדרך הפיוס מול שבט יהודה, שעמשא היה אחד ממנהיגיו. הפסוקים מציינים את הצלחת המהלך: {{ציטוטון|וַיַּט אֶת לְבַב כָּל אִישׁ יְהוּדָה כְּאִישׁ אֶחָד וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שׁוּב אַתָּה וְכָל עֲבָדֶיךָ וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ וַיָּבֹא עַד הַיַּרְדֵּן וִיהוּדָה בָּא הַגִּלְגָּלָה לָלֶכֶת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת הַמֶּלֶךְ אֶת הַיַּרְדֵּן}}. הפרשן רלב"ג מעלה סיבה אחרת לפיטורי יואב: "או אולי התפעל על זה קצת התפעלות כנגד יואב בעבור הדברים הקשים שאמר לו על בכותו על אבשלום".

צעדי הפיוס והטקטיקה של דוד הביאו להתלקחות סכסוך בין ישראל ליהודה ששיאו [[מרד שבע בן בכרי]]: {{ציטוטון|וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל: וַיַּעַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וְאִישׁ יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם מִן הַיַּרְדֵּן וְעַד יְרוּשָׁלִָם}}{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|כ|א|ב}}}}

מרד שבע בן בכרי הוכרע בפעולה צבאית מהירה והחלטית בפיקודו של יואב בן צרויה, אבל תוצאות השבר שהתחולל נדחו בדור אחד, עד לאחר שנות מלכותו של שלמה. כאשר פרץ המרד בראשות [[ירבעם בן נבט]] שפיצל את [[ממלכת ישראל המאוחדת]], חזרה ונאמרה קריאתו של שבע בן בכרי: {{ציטוטון|וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו}}.{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|יב|טז}}}}

מרד שבע בן בכרי היה גם הרקע לחיסול החשבונות בין שר הצבא הכושל עמשא בן יתר לשר הצבא המודח יואב בן צרויה, הם נפגשים במקום כינוס צבא דוד ב[[גבעון]] ויואב הורג את עמשא בעורמה - הוא מעמיד פנים כאילו פניו לשלום ואז דוקר את עמשא בחרבו, בדרך המזכירה את רצח [[אבנר בן נר]], שר צבא שאול, בידי יואב. דוד המלך ראה את שני מעשי הרצח הללו כאחד ובצוואתו לשלמה הורה לו למצות את הדין עם יואב בן צרויה: {{ציטוטון|אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו}}{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|ב|ה}}}}

====פגישה עם שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא====
בדרכו חזרה לירושלים ובטרם עבר את הירדן מערבה פגש דוד את [[שמעי בן גרא]], שבשלב קודם, כאשר דוד ברח מירושלים, בחר להתקיף את המלך ונאמניו, וקרא לעברו: '''"צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים, וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל"''' (שמואל ב', ט"ז, ז'). שמעי, שהימר על המתמודד הלא נכון - ממהר להתנצל לפני דוד על מעשיו ומכה על חטא ומציין כי הוא הראשון ממנהיגי השבטים בישראל שירד לקבל את פני המלך. על מנת לחזק את עמדתו הגיע שמעי למפגש מלווה באלף נכבדים מ[[שבט בנימין]] להפגין את מעמדו הפוליטי האיתן. דוד דחה על הסף בקשה של [[אבישי בן צרויה]] להרוג את שמעי: '''"לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת-רֹאשׁוֹ"''' (שמואל ב', ט"ז, ט'). דוד שב ומוכיח את אבישי בכינוי "[[בני צרויה]]", על מזגו החם ורומז כי נזיפתו גם מופנית ליואב. ביום חזרתו לבירתו ולמעמדו כמלך ישראל לא רצה דוד לבוא חשבון עם מי שהאשים אותו בהשמדת בית שאול. דוד, אשר גילה ראייה ארוכת טווח, העדיף להתרחק בשלב זה מנקמה ולהשקיע את עצמו בבניה מחדש של מלכותו שהייתה בצומת דרכים רגיש ביותר.

====ברזילי הגלעדי====
לפני שובו לירושלים מתפנה דוד לגמול טובה ל[[ברזילי הגלעדי]] מ[[רוגלים]] שכלכל את דוד ואת צבאו בעת המרד. דוד מציע לברזילי לשבת בירושלים ולקבל את כל משאלותיו ותאוותיו מאת המלך, אך ברזילי, שהיה אז כבר בן 80, הציע שבנו [[כמהם|כִמהם]] יעבור עם דוד את הירדן, והוא שייהנה מטוב לבו של המלך. הכרת הטוב של שושלת המלוכה למשפחת ברזילי נמשכה גם לאחר מותו, ודוד ציווה את שלמה לפני מותו כי בני ברזילי יהיו סמוכים על שולחנו - בצוואת דוד לשלמה הוא מבקש ממנו {{ציטוטון|וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ}}.{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|ב|ז}}}} הפרשן [[רש"י]] מציין כי לשון הרבים מעידה שהיו לברזילי עוד בנים, ודוד מבקש משלמה לדאוג גם לרווחתם. השם כמהם מופיע במקרא שוב לאחר הריגת [[גדליה בן אחיקם]], לקח [[יוחנן בן קרח]] את שארית העם, {{ציטוטון|וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כִּמְהָם אֲשֶׁר אֵצֶל בֵּית לָחֶם}}.{{הערה|{{תנ"ך|ירמיהו|מא|יז}}}} רש"י ורד"ק כותבים על פי התרגום, שמדובר במקום שבו ישב כמהם, וייתכן שזהו המקום שהעניק לו דוד, סמוך למקום הולדתו של דוד, העיר [[בית לחם]].

====מפיבושת וציבא====
אדם נוסף שפגש את דוד לפני חציית הירדן הוא ציבא משרתו של [[מפיבושת]]. נכסי מפיבושת הועברו לציבא בעת שדוד ברח מירושלים, ועם תום המרד מיהר ציבא לנסות ולחזק את התמיכה בו - לפני הפגישה הצפויה בין דוד ומפיבושת בירושלים. דוד פנה מיד אל מפיבושת: {{ציטוטון|לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי מְפִיבֹשֶׁת?!}} הרב [[אמנון בזק]] מוצא בפנייה זו, ובכל המפגשים במערכת היחסים החד-סיטרית בין שתי דמויות תנ"כיות אלו, הד למערכת היחסים בין דוד ליהונתן שנקטעה עם מות יהונתן וכותב כי "דומה שבמשפט זה מסתתרת זעקה עמוקה יותר: 'למה לא הלכת עמי, יונתן? למה לא הלכת עמי, מפיבושת? למה לעולם אין אתם לצדי דווקא בשעה שאני זקוק יותר מכול לתמיכה מאנשים נאמנים? למה?!"{{הערה|הרב אמנון בזק, [http://10in.in/3/?p=237 תורה: דף יום יומי, ספרי התנ"ך ופרשנויות ספר שמואל ב: פרק י"ט (2) / שובם של שמעי וציבא ]{{קישור שבור|14 בפברואר 2017}}}} הסבריו של מפיבושת והצהרת הנאמנות שלו לא מצליחים להניא את דוד מפסק דינו: {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ אָמַרְתִּי אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה}} ו[[יצחק אברבנאל|אברבנאל]] מפרש: "יחסו הכתוב עליו לרמוז שדוד לא התנהג עמו בזה כבן יהונתן, אשר אהבת נפשו אהבו, כי אם כבן שאול".

חז"ל ביקרו קשות את החלטתו של דוד: "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת 'אתה וציבא תחלקו את השדה', יצתה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. אמר רב יהודה אמר רב: אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע, לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו".{{הערה|{{בבלי|שבת|נו|ב}}}}

====פילגשי דוד====
המקרא מתאר בפסוק אחד, תוך תיאור מהלך מרד [[שבע בן בכרי]] את שעלה בגורל עשר הפילגשים שנשארו לשמור על הארמון בירושלים ונבעלו בפרהסיה על ידי אבשלום: לאחר חזרתו של המלך לירושלים נלקחו הפילגשים לבית מבודד שנקרא "בית משמרת", שם דאגו לכל מחסורן, אך הן נותרו באלמנות מלאכותית ובאומללות על ליום מותן: {{ציטוטון|וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת{{הערה|רד"ק פירש: "קשורות, שלא היה להם עוד היתר"}} עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת}} וביאר רבי [[ישעיה די טראני]]: "שלא ינשאו לאחרים; ואליהם לא בא, שהיה מואס בהן מפני שבא בנו עליהן". רש"י דן בשאלה האם אסור היה לדוד לבוא עליהן, או שמא זו גזירה שקיבל על עצמו - מבלי לדון בגורל הנשים: "נחלקו רז"ל: מהם אמרו כי מותרות היו לו, אלא שכבש את יצרו מהן, תמורת מה שהשביע יצרו במה שהיה אסור לו מנע עתה יצרו ממה שהיה מותר לו. ומהם אמרו: אסורות היו לו, אמרו: ומה כלי הדיוט שנשתמש בו מלך אסור להדיוט, כלי מלך שנשתמש בו [[הדיוט]], אינו דין שיהא אסור למלך?". לפי פירוש זה הייתה קיימת מחלוקת בקרב חז"ל: דעה ראשונה גרסה כי דוד גזר על עצמו שלא לבוא על נשותיו כתשובה ומשקל נגד לחטאו עם בת שבע. לפי הדעה השנייה מאחר שאסור למי שאינו מלך לשאת אלמנתו של המלך אשת מלך שבא עליה אחר אסורה למלך. מכל מקום, לפי שני הפירושים נהג דוד כשורה.

====מסע הפוקדים====
{{ערך מורחב|המגפה בימי דוד}}
"מסע הפוקדים" של דוד נערך לקראת סוף מלכותו - עם סיום מסכת הכיבושים, כאשר ממלכתו משתרעת על פני התחום הגדול ביותר שהיה תחת שלטון [[עם ישראל]] אי-פעם. דוד ציווה על שר צבאו [[יואב בן צרויה]]: {{הדגשה|שׁוּט-נָא בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע|{{תנ"ך|שמואל ב|כד|ב|קצר=כן}}}}, אבל הוא מגיע בדרום עד ל[[נחל ארנון]], ובצפון עד צפונית ל[[בשן]] - "אֶרֶץ תַּחְתִּים, חָדְשִׁי", ונושק לחוף [[הים התיכון]] ולערים ה[[פיניקים|פניקיות]] [[צור (לבנון)|צור]] ו[[צידון]]. המפקד ארך תשעה חודשים ו-20 יום, ונועד למנות את מספר הלוחמים, או בלשון הכתוב: "אִישׁ חַיִל, שֹׁלֵף חֶרֶב", ולאחר תשעה חודשים התקבל הסיכום: "וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף ... וְאִישׁ יְהוּדָה, חֲמֵשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ". לאחר ביצוע המפקד דוד חש כי חטא במעשהו.

לאחר חטא ספירת העם, שלח ה' את גד כדי לתת לדוד לבחור בין שלושה עונשים: רעב של שבע שנים (בדברי הימים: שלוש שנים), הפסד במלחמות לשלושה חדשים, או שלושה ימים של דבר. דוד בחר בדבר, משום שרצה להיענש בידי האל ולא בידי אדם.
לאחר שניחם ה' על העונש שהטיל על העם, הוא שלח את גד לצוות על דוד לעלות ולבנות מזבח בגורן ארונה היבוסי ({{תנ"ך|שמואל ב|כד|יא|קצר=כן}} ואילך, ובמקבילה ב{{תנ"ך|דברי הימים א|כא|ט|קצר=כן}} ואילך)

מסלולם של הפוקדים היה כדלקמן: מ[[ירושלים]] חצו את [[הירדן]] והגיעו ל[[עבר הירדן]], בהמשך ירדו לצפון מואב, אל [[ערוער (מואב)|ערוער]] שעל [[נחל ארנון]] - הגבול הדרומי של נחלת [[שבט ראובן]]. משם עלו צפונה, חלפו על פני יעזר בנחלת [[שבט גד]], פקדו את ערי [[הגלעד]] והגיעו ל"ארץ תחתים חודשי" - ארץ מצפון לבשן. משם ירדו ל[[תל דן|דן]] ופנו מערבה לערי החוף צידון ו"מִבְצַר-צֹר", עברו על פני "ערי החוי והכנעני" וירדו דרומה ל[[באר שבע]]. לפי [[ספר דברי הימים א']] המפקד לא כלל את השבטים [[שבט בנימין|בנימין]] ו[[שבט לוי|לוי]] ({{תנ"ך|דברי הימים א|כא|ה|ללא=ספר|קצר=כן}}). לפי המקור האחרון מספר בני ישראל היה מיליון ומאה אלף.

==== שנותיו האחרונות ====
בעת זקנותו של דוד הוא סובל מקור שלא חלף, ויועציו ייעצו לו לקחת נערה שתחמם אותו, ואחר חיפוש מובאת אליו [[אבישג השונמית]]. חולשתו זו של דוד גורמת לבנו הרביעי, אדוניהו, לקשור קשר עם יואב בן צרויה ואביתר הכהן על מנת למלוך. ניסיונו של אדוניהו סוכל על ידי בת שבע אשתו של דוד ועל ידי נתן הנביא אשר פונים אל דוד בדרישה שיודיע עוד בחייו מי יירש את כיסאו; דוד נענה לבקשתם וממליך תחתיו את [[שלמה]] – בנו מבת שבע.

בסוף ימיו [[צוואת דוד|מורה דוד לשלמה]] בקשות אחרונות: לשמור את חוקיו של אלהים, וכך תשמר מלכותו; להרוג את יואב בן צרויה; לעשות חסד עם בני [[ברזילי הגלעדי]], ולהרוג את שמעי בן גרא שקילל אותו בזמן בריחתו מאבשלום.

=== פטירתו ===
דוד המלך נפטר בגיל 70.{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|ה|ד}}}} בספרים מלכים ודברי הימים מסופר עליו שמת בשיבה טובה, עושר וכבוד, לאחר שבנו שלמה נמשח למלך. ב[[תלמוד]] מסופר על שיחתו עם אלוהים אודות פטירתו, ועל פטירתו ב[[חגי ישראל ומועדיו|חג]] ה[[שבועות]].{{הערה|{{בבלי|ראש השנה|יא|א|ללא=שם}},{{בבלי|שבת|ל|א|ללא=שם}}.}} על-פי המסורת מקום קבורתו הוא ב[[עיר דוד]] ליד כפר [[סילואן]], פטירתו מתוארת ב{{תנ"ך|מלכים א|ב|י}}: " וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד". מסורות אחרות (יהודיות, נוצריות ומוסלמיות) מזהות את [[קבר דוד]] ב[[הר ציון]].{{הערה|[https://holy.org.il/epicenter/דוד-המלך/ קבר דוד המלך], באתר [[המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים]]}}

==דמותו==
מלבד גבורתו בקרב מול גוליית, מיוחסות לדוד [[רוח הקודש (יהדות)|רוח הקודש]], [[מוזיקה|מוזיקליות]], וכתיבת שירה - ספר [[תהלים]]. גם [[ספר עמוס]] מיחס לו מוזיקליות "הַפֹּרְטִים, עַל-פִּי הַנָּבֶל, כְּדָוִיד, חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי-שִׁיר".{{הערה|{{תנ"ך|עמוס|ו|ה}}.}} הוא מכונה '''נעים זמירות ישראל'''.{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|כג|א}}.}} ב[[מגילת התהילים הגדולה]] מיוחסת לו כתיבת שיר לכל יום בשנה לפי [[לוח השנה במגילות קומראן]] וכן לשבתות וחגים, ועוד אלפי שירים ובסך הכל 4,050 מזמורים.

דוד המלך במסורת היהודית מסמל מעין "ברווזון מכוער" שמשפחתו איננה מקבלת אותו או מעניקה לו ביטחון,{{הערה|{{ציטוטון|מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי|{{תנ"ך|תהלים|סט|ט}}}}; ודבריו של אחיו אליאב אליו: {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר לָמָה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר. אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ|{{תנ"ך|שמואל א|יז|כח}}}}.}} אך עבודתו את האלוהים קידמה אותו למלכות: {{ציטוטון|כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וה' יַאַסְפֵנִי|{{תנ"ך|תהלים|כז|י}}}}. דוד גם מסמל את היכולת לשוב ב[[תשובה (יהדות)|תשובה]] למרות חטאים כבדים.{{הערה|בלשון [[חז"ל]]: "דוד ייסד עולה של תשובה" {{בבלי|מועד קטן|טז|ב}}.}}

תכונה דומיננטית אצל דוד היא תכונת ה[[רחמים|רחמנות]] והחמלה. במדרש מסופר שקודם שנבחר דוד להיות מלך היה [[רעיית צאן|רועה צאן]], וכאשר כבשה הייתה פצועה או חולה היה דוד סוחב אותה על כתפיו, ובשל תכונה זו נבחר להנהיג את ישראל. מאוחר יותר מסופר שהוא הפך אהוב על העם בשל [[ענווה|ענוותנותו]] ועממיותו. כאשר גלה דוד מפני [[שאול]] שרדף אחריו התקבצו אליו "כל איש מצוק וכל מר נפש" ודוד היה להם למנהיג. גם כאשר קילל אותו [[שמעי בן גרא]] וסקל אותו באבנים, השיב דוד ל[[אבישי בן צרויה]] שרצה להורגו על ביזוי המלך "כה יקלל, כי ה' אמר לו קלל".

[[חז"ל]] בתלמוד מתארים אותו כמלך חכם, שעוסק בתורה בהתמדה רבה,{{הערה|הדרשה מבוססת על הפסוק {{ציטוטון|חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ|{{תנ"ך|תהלים|קיט|סב}}.}}}} וביום יושב על כס מלכותו ונענה לצורכי עם ישראל ואף פוסק להם בענייני [[הלכה]]. עוד הוא מתואר שם כמלך שיוצא למלחמות על פי בקשת עם ישראל ורק לאחר אישור היועצים ואישור ה[[סנהדרין]] ואלוהים באמצעות ה[[אורים ותומים]].{{הערה|[[תלמוד בבלי]], [[מסכת ברכות]], דף ג', ב', ודף ד', א'.}}

הוגי דעות רבים ביהדות, חז"ל, ה[[רמב"ם]] וה[[מהר"ל מפראג]], ראו בדוד המלך את המלך האידיאלי ואת תקומת בית דוד כסמל הגאולה העתידית.{{הערה|הרמב"ם קורא לדוד "המשיח הראשון", ומקביל בין דוד לבין המשיח של [[קץ הימים]] ([[משנה תורה לרמב"ם]], הלכות מלכים, פרק י"א, פסקאות ג'-ד'); והמהר"ל בספרו "נצח ישראל", פרק ל"ג, ובספריו "תפארת ישראל", פרק מ"ח.}} על-פי המסורת, ה[[משיח]] יהיה מזרע בית דוד. משמעויות רבות לכך, כמו המנהג להוסיף ב[[סוכות]] בנוסח [[ברכת המזון]] את המשפט: "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", כבקשה לבניין מלכות ישראל מחדש. בשל מסורת זו, יוחס [[ישו]] הנוצרי כצאצא של [[בית דוד]] (אף שבאמונה הנוצרית המאוחרת יותר מקובל שלא היה לו אב אלא נולד מ[[האל האב (נצרות)|האל האב]] על כן מיוחסת אמו, [[מרים, אם ישו|מרים]], לבית דוד). על-פי האפוס האתיופי-נוצרי - כברה-נגסט ("כבוד המלכים") - שושלת המלכים אשר שלטו בקיסרות האתיופית מוצאה מבית דוד ולהם אילן-יוחסין, עוד נכתב באפוס זה שהבכורה ניתנה להם ותחתיהם למלכות רומא, כמו-כן בית המלוכה ה[[בריטניה|בריטי]] אף הוא מייחס עצמו לבית דוד, ובטקסי ההכתרה שלו נהוג לצטט את הפסוקים על המלכת שלמה בנחל הגיחון.

ב[[חזון אחרית הימים (ישעיהו)|חזון אחרית הימים]]{{הערה|{{תנ"ך|ישעיהו|יא}}}} מנבא ישעיהו כי ב[[אחרית הימים]] "[[וגר זאב עם כבש]] ונמר עם גדי ירבץ", יגיע קץ למלחמות ויכון מצב של "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי". נבואה זו הייתה לאות ולמופת כי ייכון [[שלום עולמי]] וכי יתמתנו ניגודי הדעות והשנאה בין עמים ואנשים. מצב זה יגיע כאשר ימשול בישראל המלך המשיח, מצאצאי [[בית דוד]] - "חוטר מגזע ישי" או "שורש ישי". ישעיהו מוסיף לנבא כי לעתיד לבוא יתחדשו [[נס]]ים, כעין הנסים שהיו ב[[יציאת מצרים]]. עם קיבוץ הגלויות יהיה נס נוסף של [[קריעת ים סוף]] וכן נס פיצול [[נהר פרת]] לשבעה נחלים, על מנת שתתאפשר עלייה נוחה של הגולים החוזרים לארץ ישראל. לפי המקובל בחקר המקרא, הביטוי "חוטר מגזע ישי" מבטא דווקא תקווה למשיח אחר שאיננו מבית דוד, כחלק מתקווה להתחלה חדשה במקום בית המלוכה שכשל, וזאת משום שדוד לא נתפס על-ידו כטלית שכולה תכלת.<ref>יאיר זקוביץ "ספר בראשית בנבואות אחרית הימים לירושלים", '''מכון מגלי"ם - המכון הגבוה ללימודי ירושלים''', מתוך:מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה - מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה : דברי הכנס העשרים ואחד, עמ' 18-19</ref>

[[שמואל ייבין]] מגדיר את אישיותו של דוד כבעלת אמונה חזקה ורגשות דתיים עמוקים. רגש דתי זה הוא שהביאו לידי מעשה של חסידות מופרזת בכמה ובכמה מקרים, שהבולט בהם הוא ההימנעות מפגיעה בשאול המלך הרודפו להמיתו, כמו גם הפגיעה שהוא פוגע בנער שמספר לו כי המית את שאול הגווע לפי בקשתו.{{מקור}}

==אהבת דוד ויהונתן==
[[קובץ:David and Jonathan.jpg|שמאל|ממוזער|220px|[[דוד ויהונתן|דוד ויונתן]], איור מקלף צרפתי, סביבות שנת [[1300]]]]
{{הפניה לערך מורחב|דוד ויהונתן}}

הידידות העמוקה בין דוד ל[[יהונתן]] ואהבתם זה לזה מתוארת בפסוקים אחדים, כגון
*{{ציטוטון|וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ|{{תנ"ך|שמואל א|כ|יז}}}}
*{{ציטוטון|וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל|{{תנ"ך|שמואל א|כ|מא}}}}
*דברי דוד בקינתו על יהונתן: {{ציטוטון|נֶפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִים|{{תנ"ך|שמואל ב|א|כו}}}}

על אהבת דוד ויהונתן נאמר ב[[פרקי אבות|מסכת אבות]] במסורת היהודית נכתב רבות על אהבה זו שהיא באמת ייחודית בעוצמתה בתנ"ך. על אהבת דוד ויהונתן נאמר ב[[מסכת אבות]], ה', ט"ז:
: "כל [[אהבה]] התלויה בדבר - בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן".{{הערה|{{משנה|אבות|ה|טז}}.}}

על פי הפרשנות המסורתית, אהבת דוד ויהונתן היא אהבה נפשית המשוללת כל בסיס מיני-גופני. התנ"ך, שלא נמנע מלפרט את חטאיו וכשלונותיו של דוד בפרשת [[דוד ובת שבע|בת שבע]] ובמקרים נוספים, אינו מציג קשר מיני ביחסי דוד ויהונתן האסור על פי המקרא, וממקרא הפסוקים משתמע תיאור חיובי של אהבה זו, ומשכך אין מקום לפרש כי מדובר באהבה מינית אלא מושג האהבה המדובר הוא רגשי, כמו לאחוות גברים ו[[הקרבה עצמית]] עד [[מסירות נפש]] הנפוצה לא אחת בין לוחמים. למשל כפי שמתבטא ב"שיר של רעי" שכתב דן בירן לזכרו של רעו-חברו סא"ל משה (סטמפל) פלס המוכר מאוד בביצוע [[הגבעטרון]].{{הערה|[http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=332&wrkid=3018 "שיר על רעי"-הגבעטרון, מילים: דן בירן, לחן: חיים אגמון] באתר [[שירונט]]}} בשלהי המאה העשרים, בניגוד לעמדה האורתודוקסית ובניגוד לדעת חוקרי ביקורת המקרא, הועלתה פרשנות בדבר אפשרות למערכת יחסים רומנטית בין דוד ויהונתן.

==בארכאולוגיה==
{{מצגת
| כותרת = בארכאולוגיה
| רוחב = 270|קובץ:Qeiyafa city wall1.jpg#תל [[מבצר האלה]], מבט מהאוויר
קובץ:P7280128.JPG#הארכאולוג [[יוסף גרפינקל]] על רקע הביצורים ב[[מבצר האלה]]
קובץ:City of davidDSCN4600.JPG#קיר האבן ב[[עיר דוד]], אותו מזהה [[אילת מזר]] כקיר ארמונו של דוד
קובץ:David in Mesha Stele.jpg#הכיתוב "אראל דודה" (המכוון ככל הנראה ל"מקדש דוד" או ללוחם מבית דוד) ב[[מצבת מישע]]
קובץ:Tel dan inscription.JPG#[[כתובת תל דן]], הטקסט "בית דוד" מודגש בלבן
}}
החל מימיו של [[יוליוס ולהאוזן]] בסוף המאה התשע עשרה התבססה התפיסה במחקר לפיה מרבית הסיפורים על אודות דוד המופיעים בספר שמואל משקפים חיבורים עתיקים הכוללים תיעוד היסטורי אמין בעיקרו, וכי הם נכתבו בסמוך לזמנם של המאורעות המסופרים, בימי דוד או שלמה, גם אם עברו מאז אי אילו עריכות. לביסוס השקפה זו הועלתה ההשערה שחיבורים אלה - שאין הסכמה על טיבם והיקפם המדויק - נכתבו במסגרת תקופה של "הארה", פרץ של אוריינות ופעילות ספרותית מטעם חצר המלוכה שהתחולל בימיו של שלמה, ולהשערה זו ניתן אישוש מן הכתובים. אסכולות אחרות שהתפתחו במהלך החלק השני של המאה העשרים ערערו על הקונצנזוס אודות זמן חיבורם של סיפורי דוד ועל מהימנותם ההיסטורית. היו חוקרי מקרא שהחלו לראות בהם יצירה ספרותית בדיונית מעיקרה שנכתבה בתקופות מאוחרות יותר, כמו תקופת [[יאשיהו]] ואף [[התקופה הפרסית]]. מגמה זו הצטרפה למגמה מקבילה בארכאולוגיה, שקראה תיגר על הנחת קיומה של ממלכת ישראל המאוחדת כפי שהיא מתוארת במקרא כרקע לפעילותו של דוד, ועל השערת תקופת ההארה בימי שלמה.

מגמות אלו הביאו לתקופה, במהלך המאה ה־20, בה קיומו של דוד היה מוטל בספק מכיוון שלא היו [[ממצא ארכאולוגי|ממצאים ארכאולוגיים]] חוץ מקראיים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, ב[[ארץ ישראל]]. גילוי [[כתובת תל דן|מצבה ארמית]] בשנת [[1993]], בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אולם נותרה מחלוקת על מאפייניה, וכפועל יוצא, גם דמותו ההיסטורית של דוד והרקע לפעילותו שנויים במחלוקת. בעוד שידוע על קיומן של ממלכות נפרדות ביהודה ובישראל החל מן המאה ה־9 לפנה"ס לכל הפחות, המחלוקת היא על מה היה בשלבים שקדמו לכך, לרבות תקופתו של דוד. במאה ה־10 לפני הספירה מקובל שממלכת ישראל החלה את צעדיה כממלכה אזורית גדולה ומשמעותית, אולם ישנה מחלוקת האם מרכזה היה בירושלים בממלכה מאוחדת עליה מלך דוד, או שמא ב[[שכם הקדומה|שכם]] הצפונית, כך שממלכת ישראל הייתה הממלכה הדומיננטית והגדולה, וממלכתו של דוד צנועה וקטנה יותר.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=lWyHy0nxqMc&list=PLNiWLB_wsOg56IVOunaES9qw3FAVJrZXA&index=2|הכותב=פרופסור עודד ליפשיץ|כותרת=עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל|אתר=|מידע נוסף=דקות 13:47-12:58|תאריך=}}|שם=עודד ליפשיץ, שיעור מוקלט, עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל}}<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://youtu.be/5FQnW2bW10E|כותרת=עמיחי מזר עושה סדר בארכיאולוגיה והיסטוריה של בני ישראל}}</ref> ויכוח שנותר בעינו נוגע גם למפעלי הכיבוש המיוחסים במקרא לדוד, ומפעלי הבנייה המיוחסים ל[[שלמה]] אחריו, ולשאלה האם אכן בוצעו על־ידם, שכן [[תיארוך]] מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית ה[[האלף ה-1 לפנה"ס|אלף הראשון לפנה"ס]] עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה{{מקור}} ויש המאחרים אותו לימי [[עמרי]].{{ביאור|מייצגה המזוהה של אסכולה זו הוא ישראל פינקלשטיין}}

אין בנמצא ממצאים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים]] המתייחסים ישירות למתואר על דוד. ישנם ממצאים של בנייה ממלכתית נרחבת המיוחסת על ידי חלק מהחוקרים לתקופת דוד או שלמה, אולם לפי חוקרים אחרים הממצאים שייכים לתקופה מאוחרת יותר, לימי [[אחאב]]. בנוסף, לאור מכלול הממצאים הארכאולגים מאזור [[ממלכת יהודה]] יש המפקפקים בקיומה של ממלכת דוד ושלמה המאוחדת והגדולה כפי שהיא מתוארת במקרא. להלן סקירה של מספר ממצאים הנקשרים לאותה תקופה על פי חלק מהחוקרים:
*היישוב המבוצר היחיד מתקופת דוד הוא [[ח'ירבת קייאפה]] ([[מבצר האלה]]) שזוהה על פי החופר [[יוסף גרפינקל]] כשעריים המקראית. יישוב זה תוארך באמצעות [[תיארוך פחמן-14]] למחצית האחרונה של [[המאה ה-11 לפנה"ס]] ולשליש הראשון של [[המאה ה-10 לפני הספירה]], תקופת דוד בכרונולוגיה המקראית, והוא זוהה כיישוב עברי על פי היעדר עצמות חזיר, מציאת [[אוסטרקון]] בשפה ה[[עברית]] ושיקולים נוספים. הביצורים של יישוב זה יש בהם כדי להעיד על חוזקה של הממלכה שבנתה אותו.{{הערה|יוסף גרפינקל וסער גנות, [http://www.antiquities.org.il/article_Item_ido.asp?sec_id=17&sub_subj_id=517&id=1518#as חפירות חורבת קייפה וסופה של ה“כרונולוגיה הנמוכה”], באתר [[רשות העתיקות]]}}
*מציאת [[מבנה האבן הגדול בעיר דוד]] אשר ראשיתו בתקופה הכנענית-יבוסית, אולם הוא עמד על כנו עד לחורבן ירושלים עם חורבן ממלכת יהודה. [[אילת מזר]] הציעה לזהותו עם הארמון של מלך דוד המתואר במקרא, אולם חוקרים אחרים מסרבים לקבל את זיהוי זה ומצביעים על פגמים בקביעתו.
*[[כתובת תל דן]] המתוארכת בין המאה ה-9 לפנה"ס למאה ה-8 לפנה"ס בה מופיע השם "בית דוד" לתיאור בית המלכות ביהודה, מצביעה על קיומו של אדם בשם "דוד", שייסד את בית המלוכה ביהודה או לכל הפחות שזו מיוחסת אליו בזמן כתיבת הכתובת.
*[[מצבת מישע]] מזכירה את "אראל דודה" אשר נפל בשבי מישע והובל בתהלוכת ניצחון וייתכן שמדובר בלוחם מבית דוד,{{הערה|1=כעין "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי [חַיִל] רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב" (שמואל ב, כג ב).}} או בחפץ פולחני שיוחס לו.<ref>כתיאור הנביא יחזקאל למזבח: "וְהָאֲרִיאֵ֗ל שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֹ֔רֶךְ בִּשְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה רֹ֑חַב רָב֕וּעַ אֶ֖ל אַרְבַּ֥עַת רְבָעָֽיו" (מג, טז).</ref>
*ההיסטוריון וחוקר המקרא [[קנת קיטצ'ן]] {{אנ|Kenneth_Kitchen}} גורס כי בכתובת של [[שושנק הראשון]] (המזוהה עם [[שישק]] מלך מצרים המקראי) מופיע שמו של דוד. בכתובת נאמר כי שושנק פשט על מקומות יישוב בארץ ישראל בשנת [[המאה ה-10 לפנה"ס|925 לפנה"ס]], וביניהם "רמת דוד" שבנגב, בדרום יהודה, שם לפי הסיפור המקראי מצא דוד מקלט משאול. מאידך, פרשנות זו אינה וודאית, כיוון שהכתובת פגומה.{{הערה|סטיבן ל. מקנזי,
[https://web.archive.org/web/20180119124308/http://www.nytimes.com/books/first/m/mckenzie-david.html King David: A Biography (excerpth)], [[הניו יורק טיימס]]}}

==הסיפור כאפולוגיה - דוד כאוזורפ שחמס את השלטון מהמלך החוקי שאול==
==== רקע - מאפייניה של ספרות האוזורפציה ====
בספרות המחקרית ישנו פלורליזם ספרותי ביחס לתיאוריהם של האוזורפים. באופן טיפוסי, האוזורפ יכול להיות כזה שהכחיד את שושלת המלוכה הקודמת וייסד כזו חדש; כזה שכתב "אפולוגיה" להצדקת מלכותו, וכזה שבנה ושיקם את מקדש האל שבחר בו. ספרות האוזורפציה מדגישה שלושה יסודות מרכזיים: דרך תפיסת השלטון, הדגשת הלגיטימציה האלוהית של האוזורפ, והדגשת הלגיטימציה החברתית שהצליח לזכות לה בדיעבד לאחר שעלה לשלטון.

תפיסת השלטון נעשתה לא פעם ללא עימות צבאי, אלא תוך הישנות על גופים חברתיים משפיעים, דוגמת ירבעם בן נבט בישראל (מל"א י"ב 16–17, 24-22), שישק במצרים ונבונאיד בבבל. האוזורפ יכול להיות אדם חיצוני לחלוטין לבית המלוכה, אך לעיתים גם יורש עצר שאיננו הראשון בסדר הירושה (כדוגמת שלמה המלך), או אדם הטוען שהוא יורש עצר אבוד.

מבין חמשת המלכים הישראלים והיהודאים שזכו ללגיטימציה אלוהית, ארבעה מביניהם נחשבים במחקר לאוזורפים. המלכים שזכו ללגיטימציה זו הם שאול - מלכה הראשון של ישראל (שמ"א ט׳ 1-יי 27) ; דוד - שנבחר על ידי האל לאחר שזה הסיר את שאול ממלכותו (שמ"א ט"ז 113 ; שמ"ב זי 8) ; ירבעם בן נבט - מלכה הראשון של ממלכת ישראל ומפלגה (מל"א י"א 29–39) ; בעשא בן אחיה - מלך ישראל (מל"א ט"ז 2) ויהוא בן נמשי - מלך ישראל (מל"ב טי 13-1).{{הערה|T.N.D. Mettinger, King and Messiah (Coniectanea Biblica Old Testament Series 8), Lund 1976, on page 151.|כיוון=שמאל}} עם זאת, היו אוזורפים בממלכת ישראל שהמחבר לא הזכיר את בחירתם על ידי האל.

ספרות תאולוגית המבקשת להצדיק את עלייתם לשלטון של האוזורפים הייתה מחזה שכיח במזרח הקדום.{{הערה|T. Ishida, The Royal Dynasties in ANcient Israel, A Study on the Formation and Development of Royal Dynastic Ideology (BZAW 142), Berlin, New York 1977, pages 7-10|כיוון=שמאל}}{{הערה|ח' תדמור, אשור, בבל ויהודה - מחקרים בתולדות המזרח הקדום, ירושלים 2006.}} כך למשל, מלכי אשור נהגו לציין בכתובותיהם הדגשות לבחירה אלוהית במלכותם, שביקשה להתגבר על הבעייתיות שבעלייתם למלוכה שלא כיורשים חוקיים, בין אם באמצעות כוח צבאי ובין עם באמצעות הליך בחירה ייחודי. דוגמאות לאוזורפים בולטים שנהגו כך הן תגלת פלאסר השלישי, סרגון השני ונרם-סין מלך בבל.

==== סיפורי דוד כאפולוגיה ====
במחקר נהוג לראות בהסיפורים על דוד בספר שמואל כאפולוגיה. המחבר המקראי הציג את דוד מצד אחד כמלך נבחר וראוי, ומצד שני כמלך שהיה אוזורפ.
בסיפורים על דוד קיימים רוב המאפיינים להגדרתו כאוזורפ: דוד ייסד שושלת מלוכה חדשה שנבחרה על ידי האל לאחר הסרת השושלת הנבחרת הקודמת של בית שאול; בסיפורים על דוד קיים תיאור מודגש של הלגיטימציה האלוהית ושל הלגיטימציה החברתית שניתנה לו על ידי ה', ועל ידי אנשי יהודה וישראל (שמ״ב בי 4, הי 3-1 ; דה״א י״א 1–3) ; דוד נמשח בסתר על ידי נביא (שמ״א ט״ז 13) ; האל כרת ברית ייחודית עם דוד ושושלתו עד עולם (שמ״ב ז׳, בייחוד 16 ; דה״א י״ז 14) ; בסיפורים על דוד תוארו בהרחבה מעשיו של דוד לתפיסת כס המלוכה, ופעולותיו לאחר תפיסת כס המלוכה, בעיקר לקביעת ירושלים כבירה וכמרכז דתי, וההכנות הקשורות לבניין בית המקדש בירושלים.
המחבר התייחס אל דוד באמביוולנטיות, וערך את הסיפורים על דוד כ"אפולוגיה", שלצידה גם ביקר את התנהגותו של דוד. לדעתם של אישידה{{הערה|T. Ishida, "The SUcession Narrative and Esarhaddon's Apology: A Comparison", Ah, Assyria, Studies in Assyrian History and Ancient Near Eastern Historiography Presented to Hayim TAdmor (eds. M. Cogen & I. Ephwal), Jerusalem 1993, page 170.|כיוון=שמאל}} והלפרן{{הערה|B. Halpern, David's Secret Demons, Messiah Murderer Traitor King, Grand Rapid, Michigan \ Cambridge, U.K. 2001, page 73.|כיוון=שמאל}} תיאר המחבר את דוד מצד אחד כמלך מושלם וכמלך אידיאלי בתכונותיו החיצוניות והפנימיות: "וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמ״א ט״ז 12) ; יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ״ (שם 18) ; "וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ." (שמ״ב ח׳ 15, 24) ומצד שני תיארו כמלך שעשה את הרע בעיני הי: "וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה'... מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו [בְּעֵינַי] ... וְעַתָּ֗ה לֹא־תָס֥וּר חֶ֛רֶב מִבֵּיתְךָ֖ עַד־עוֹלָ֑ם עֵ֚קֶב כִּ֣י בְזִתָ֔נִי וַתִּקַּ֗ח אֶת־אֵ֙שֶׁת֙ אוּרִיָּ֣ה הַחִתִּ֔י לִהְי֥וֹת לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה" (שמ״ב י״א 27 ; י״ב 9–10).

בקרב חוקרים רבים, רווחת הסברה כי סיפורי דוד מציגים מקרי מוות "נקיים" של מתנגדיו, כאשר למעשה הוא זה שהביא למותם.{{הערה|David: The Usurper: Book Three The Covenant and The Scrolls [Liebowitz Ed.D, Dr. Steve], Jun 25, 2015|כיוון=שמאל}} סברה זו רלוונטית גם בקרב חוקרים שאין עניינם במהימנות ההיסטורית של הסיפורים, אלא בהיסטוריית המסורות שרווחו בקרב מי שחיו בארץ ישראל. כך למשל, חוקר המקרא [[יאיר זקוביץ]] מסביר כי בסיפור [[מרד שבע בן בכרי]], המסורת לפיה דוד הוא "איש דמים" שרצח את בית שאול, מובאת בפיו של מי שחוזר בו לאחר כישלון המרד, וזאת כאמצעי ספרותי-רטורי שבה להציג את המסורת שרווחה ולהתפלמס איתה. זקוביץ מנתח אמצעי זה כ"שסתום הביטחון", במסגרתו נותנים במה למסורות לא רצויות, אך בפי דמויות שלפי הגיונו הפנימי של הסיפור, אין מקום להאמין להן. אף המקרא עצמו מציג מקרים בהם דוד ממית את יריביו ואוסר מלחמה בשאול, כדוגמת [[סיפור רצפה בת איה]] וברית דוד עם הפלשתים, אך תיאור זה מלווה בהצדקת מעשיו. על-פי הסיפור, [[שמעי בן גרא]] אומר לדוד "צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל." (שמואל ב טז ז), אך לאחר מכן חוזר בו ומבקש את סליחתו של דוד על מעשיהו (שמואל ב יט יז–כד).

===בתרבות===
בספרה [[מלכים ג]], הסופרת [[יוכי ברנדס]] נותנת במה פרוזאית לסברות המחקריות לפיהן דוד היה אוזורפ אשר חמס את השלטון בכח, תוך שסופריו מצדיקים את מעשיו באמצעים שונים.
==דוד באמנות==
{{מצגת
| כותרת = פסלי דוד
| רוחב = 270|קובץ:Michelangelos David.jpg#[[דוד (מיכלאנג'לו)|פסל דוד]] מאת [[מיכלאנג'לו]], הנמצא ב[[פירנצה]], [[1501]]-[[1504]]
קובץ:Museo pushkin, calchi, verrocchio, david 01.JPG#[[דוד (ורוקיו)|פסל דוד]] מאת [[אנדראה דל ורוקיו|ורוקיו]], [[1473]]–[[1475]]
קובץ:Florence - David by Donatello.jpg#[[דוד (דונטלו)|פסל דוד]] מאת [[דונטלו]], [[1440]] בערך
קובץ:Bernini's David.jpg#[[דוד (ברניני)|פסל דוד]] מאת [[ג'ובאני לורנצו ברניני|ברניני]], 1623–1624

}}
דמותו של דוד מתוארת ב[[אמנות]] היהודית והערבית כבר בתקופה ה[[רומא העתיקה|רומית]]. לעיתים תיאור דוד כנגן יוצר הקבלה והשפעה מתאור דמותו של [[אורפאוס]].
באמנות [[הרנסאנס]] תואר דוד על ידי אמנים רבים ביניהם [[מיכלאנג'לו]], [[דונטלו]] ו[[ורוקיו]]. בתקופת ה[[בארוק]] ידוע פסלו של [[דוד (ברניני)|ברניני]].

ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] החלו יצרני [[קלף משחק|קלפים]] צרפתיים לייחס לדוד את דמותו של המלך על קלף העלה.{{הערה|[https://www.snopes.com/fact-check/the-four-king-truth/ Four Kings in Deck of Cards], Snopes|כיוון=שמאל}}

===דוד במוזיקה===
{{להשלים|נושא=יהדות|נושא2=ישראל}}
דמותו של דוד הייתה מקור השראה לכתיבת [[מוזיקה קלאסית]].
*"אבשלום בני" "Absalon fili mi" [[מוטט]] לקינת דוד על אבשלום מאת [[ז'וסקן דה פרה]].
*Planxit autem David מוטט לקינת דוד על שאול ויהונתן מאת ז'וסקן דה פרה.
*"אבשלום בני" "Fili mi Absalon" מוטט לקינת דוד על אבשלום מאת [[היינריך שיץ]].
*דוד הוא דמות ראשית ב[[אורטוריה]] "שאול" מאת [[גאורג פרידריך הנדל]].
*"המלך דוד" (Le roi David), אורטוריה מאת [[ארתור הונגר]].
*"הכתרתו של דוד", אורטוריה מאת [[יוהאן וילהלם קורנליוס פון קניגסלב]] אותה כתב בשנת [[1785]] והאורטוריה "קינת דוד על החרמון" אותה כתב בשנת [[1793]].

דוד מוזכר גם במוזיקה מודרנית, למשל ב[[הללויה (לאונרד כהן)|הללויה]] של [[לאונרד כהן]], ב-"Dead" של ה[[פיקסיז]], ב-"Mad About You" של [[סטינג]] וב-"Flash of the Blade" של [[איירון מיידן]].

===דוד בספרות, בשירה ובפזמונאות===
{{להשלים|סיבה=העדר התייחסות למקורות שאינם בעברית|נושא=יהדות|נושא2=ישראל}}
חוץ מספרו של דוד, תהילים, שהפך פופולרי בקרב רבים, ספרים ושירים רבים עסקו בדוד, בהם:
*[[משה שמיר]] - '''[[כבשת הרש (ספר)|כבשת הרש]]'''
*[[מרים ילן-שטקליס]] - '''[[ג'ינג'י (שיר)|ג'ינג'י]]'''
*[[ג'וזף הלר]] - '''[[אלוהים יודע]]''' (דוד בימיו האחרונים מהרהר בחייו שחלפו)
*[[יעקב שבתאי]] - '''כתר בראש''' (מחזה על מאבק הירושה של דוד)
*[[שחר פנקס]] - '''הבא אחריו''' (מחזה פוליטי העוסק בימיו האחרונים של דוד)
*[[שטפן היים]] - '''[[דוח המלך דוד]]''', אלגוריה על הקומוניזם המציגה את [[איתן האזרחי]] כ[[היסטוריון חצר]] הנשכר בידי [[שלמה]] כדי לטשטש את פשעי אביו.
*יעקב פרידמן (מ[[יידיש]] בנימין טנא) - '''המלך נוטה למות'''
*[[ברוס ברספורד]] - סרט הקולנוע '''[[המלך דוד (סרט)|המלך דוד]]''' בכיכובו של [[ריצ'רד גיר]]
*[[ירון כפכפי]] - [[דוד (מחזמר)|המחזמר "דוד"]]
*[[אהוד בנאי]] - '''דוד ושאול''' (שיר געגועים)
*בת-שבע אהרוני - '''איש חייל ואגדה'''
*אריה בן-אהרן - '''בעקבות משיחך'''
*[[נעמי שמר]] - [[הגשש החיוור]] - '''[[למה צחקה מיכל]]'''
*[[עקיבא נוף]] - '''[[מים לדוד המלך]]''' (בביצוע הגשש החיוור)
*[[אביהו מדינה]] ו[[יהודה בדיחי]] - '''[[כינור דוד (שיר)|כינור דוד]]'''
*[[כוורת (להקה)|כוורת]] - '''גָּלְיָת''' - שיר אודות [[דוד וגוליית|מלחמת דוד וגוליית]]
*[[יהונתן גפן]] - "'''אוריה החיתי'''" (בביצוע [[שולה חן]])

== משפחה ==

מוצאו של דוד ממשפחת אפרת שישבה בבית לחם: וְדָוִד בֶּן-אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וּשְׁמוֹ יִשַׁי, וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים.{{הערה|1={{תנ"ך|שמואל ב|יז|יב|}}}} אפרת מוזכרת לראשונה בתנ"ך כאשתו של [[כלב בן חצרון]]. בבית לחם היה אזור פולחני שאליו הגיע [[שמואל הנביא]] לזבוח זבח. גם שמואל נחשב כבן למשפחה אפרתית אך כאן הכוונה משפחה 'חשובה'.{{הערה|1={{תנ"ך|שמואל א|א|א|}}}} כמו כן, משפחת אלימלך, שממנה צמח דוד, גרה בבית לחם והייתה מצאצאי אפרת: וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי-בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, אֶפְרָתִים—מִבֵּית לֶחֶם, יְהוּדָה.{{הערה|1={{תנ"ך|רות|א|ב|}}}} על פי נבואת הנביא [[מיכה המורשתי|מיכה]], המושל העתיד להגיע יבוא ממשפחת אפרת מבית לחם.{{הערה|1={{תנ"ך|מיכה|ה|א|}}}}

=== שורשיו ===
{{מצגת
|כותרת=דוד מנגן בנבל
|רוחב=270
|
קובץ:Saul and David rembrandt.jpg#דוד מנגן לפני שאול, ציור של [[רמברנדט]], 1629–1631
קובץ:Gerard van Honthorst - King David Playing the Harp - Google Art Project.jpg#דוד מנגן בנבל, ציור של [[חרארד ואן הונטהורסט]]
קובץ:Shepherd David Playing the Harp.jpg#פסל דוד הרועה מנגן בנבל, של הפסל [[דוד פולוס]] בקיבוץ [[רמת דוד]]
קובץ:22.09.09 Jerusalem 086.jpg#פסל דוד מנגן בנבל, מחוץ למתחם [[קבר דוד]]
קובץ:PikiWiki Israel 14995 Mosaic of David playing the harp.JPG#[[פסיפס]] דוד מנגן בנבל, מבית הכנסת ב[[עזה]], ב[[אכסניית השומרוני הטוב|מוזיאון השומרוני הטוב]]
קובץ:Qeiyafa city wall1.jpg#חורבת קייאפה
}}
על פי המסופר ב[[מגילת רות]], היה דוד נינם של בעז ו[[רות המואבייה]] - [[גר צדק|גיורת צדק]] שעל שמה נקראת המגילה. [[ישי]], נכדם דרך אביו [[עובד (דמות מקראית)|עובד]], היה אביו של דוד ושמה של אמו לא נזכר במקרא, אך על פי [[חז"ל]], שמה היה [[נצבת|נצבת בת עדאל]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=בבא בתרא, צ"א, ע"א|תוכן=ואמר רב חנן בר רבא אמר רב אמיה [[אברהם|דאברהם]] [[אמתלאי בת כרנבו]] אמיה [[המן האגגי|דהמן]] אמתלאי בת עורבתי וסימניך טמא טמא טהור טהור אמיה דדוד [[נצבת|נצבת בת עדאל]] שמה אמיה ד[[שמשון]] צללפונית}}

=== ילדיו ===
בניו של דוד שנולדו ב[[חברון]]: הבכור [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]] ל[[אחינועם היזרעאלית]]; השני כלאב (או [[כלאב|דניאל]]) ל[[אביגיל|אביגיל הכרמלית]]; השלישי [[אבשלום]] בן [[מעכה בת תלמי]] מלך [[גשור (ממלכה)|גשור]]; הרביעי [[אדוניה]] בן [[חגית (דמות מקראית)|חגית]]; החמישי [[שפטיה]] בן [[אביטל (דמות מקראית)|אביטל]]; השישי [[יתרעם]] ל[[עגלה (דמות מקראית)|עגלה]] אשתו. וב[[ירושלים]] נולדו לו: שמוע, שובב, [[נתן בן דוד|נתן]] ו[[שלמה]] מ[[בת שבע|בת-שבע]] (בת שוע, דברי הימים א ג,ה); יבחר, אלישוע, נגה, נפג, יפיע, אלישמע, אלידע, אליפלט ו[[תמר (בת דוד)|תמר]].

===שושלת בית דוד===
{{הפניה לערך מורחב|בית דוד}}
האמונה כי ה[[משיח]] יהיה מצאצאי דוד המלך, נרמזת בברכת [[יעקב]] לבנו [[יהודה (דמות מקראית)|יהודה]]: "לא יסור 'שבט' מיהודה". על כך הוסיף ה[[רמב"ן]] בפירושו למקרא כי מלכי [[חשמונאים|בית חשמונאי]] נענשו, והופסקה שושלת המלכות שלהם, משום שנטלו לעצמם את המלוכה אף שלא היו מזרע דוד. ב[[תלמוד]] וב[[ספר הזוהר]] נכתבה האימרה המפורסמת (שאף הפכה לשיר-עם יהודי): "[[דוד מלך ישראל חי וקיים]]". גם בימינו קיימות משפחות המחזיקות ב[[ספר יוחסין|ספרי יוחסין]] עד דוד המלך, דרך ראשי הגלות שבבבל, ומאמינות כי אולי מתוכן יצמח המלך העתידי. ידועות כ-10 משפחות כאלה, בהן משפחות דיין (נשיא) מארם צובא, דנינו, פרץ, אברבנאל, שאלתיאל, דון-יחיא, פינטו, וחרל"פ.{{הערה|על פי הפתיח לספר 'מגדנות אליעזר', מספריו של אליעזר צבי הירש חרל"פ, וורשא התרנ"ט}}

משפחות אשכנזיות ובפרט שושלות רבניות מתייחסות לדוד המלך דרך יוחסין המתועד בספר '''מגיני שלמה''', בו הרב [[יהושע השיל (מגיני שלמה)|יהושע העשיל]] צאצאו של [[רש"י]] ו[[רבנו תם]] מתאר את שרשרת היוחסין שלו עד [[רבי יוחנן הסנדלר]] ומשם לפי התלמוד, עד לבית דוד. הרב [[אפרים זלמן מרגליות]] כתב ספר (שלשלת היוחסין) שבו הוא מייחס את [[הרמ"א]] וכן משפחות רבניות אחרות למגיני שלמה ולרש"י וכך גם הם מחוברים לשושלת זו ([[תוספות יום טוב]], ה[[ט"ז|טורי זהב]] וה[[שפתי כהן]] ועוד). למשפחת מרגליות היו קשרי משפחה מסועפים עם משפחות רבניות אחרות (חריף, רוקח ועוד).
רבי יהודה הנשיא, נשיא הסנהדרין ועורך המשנה, היה לפי המסורת מצאצאי דוד (מבנו [[שפטיה בן אביטל]]).

==== אביו הקדום של ישו ====
על פי הפרשנות ה[[נוצרית]] ל[[אילן ישי]] ועל פי תיאור אילן היוחסין של [[ישו]] בחלק מ[[ספרי הבשורה]], ישו הוא נצר לבית דוד; על כן, בין סיבות נוספות, הוא נתפס על ידי הנוצרים כ[[משיח]], ומחליפו של עם ישראל{{הערה|פאולוס ([[האיגרת אל הגלתים]]) על הפסוק ב[[פרשת לך לך]] "לך אתן את הארץ הזאת ולזרעך" - מפרש זאת לאיש יחיד מהזרע שלך - והוא ישו}} לאחר שיחטאו בהכרח, ובעקבות זאת האמונה תתפוס את מקומה של קיום מצוות התורה.

==אילן יוחסין==
{{עץ משפחת רות המואביה}}

==ראו גם==
{{קישורי פורטל|תנ"ך}}
*[[אוזורפ]]
*[[עץ משפחה של דמויות מקראיות]] – מ[[תרח]] ועד [[שלמה]]
*[[דוד וגוליית]]
*[[דוד ויהונתן]]
*[[סיפור נבל הכרמלי]]
*[[דוד ובת שבע]]
*[[מעשה אמנון ותמר]]
*[[בית דוד]]
*[[מרד שבע בן בכרי]]
*[[שירת דוד]]
*[[קינת דוד על אבנר]]
*[[דברי דוד האחרונים]]
*[[קבר דוד המלך]]

== לקריאה נוספת ==
* [[שמואל ייבין]], '''אנציקלופדיה מקראית''', בערך "דוד המלך"
* נורית אור ירח '''אוזורפטורים בממלכת יהודה וישראל''' (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור) בהנחיית פרופסור ורגון שמואל
* פרופסור [[אבשלום אליצור]], '''לפני ולפנים - עיונים פסיכואנלטיים במקרא''' (פרק ז')
* [[דובריש טורש]], '''מלכות דוד: תולדות דוד מלך ישראל...על פי מקורות חדשים''', [[וורשה]] [[ה'תרע"ד]], 1914
* [[יעקב פרמן]], '''דוד בן ישי: לקראת 3000 שנים מראשי מלכותו ויצירתו''', הוצאת ספרים בישראל למדעי המזרח העתיק, ת"א [[ה'תשט"ז]], [[1956]]
* [[אהרן ראובני]], '''דוד המלך: דמותו ומקומו בתולדות ישראל: מחקר היסטורי''', [[מסדה (הוצאת ספרים)|מסדה]], [[רמת גן]] [[תשכ"ה]], [[1965]]
* [[משה גרסיאל]], '''מלכות דוד: מחקרים בהיסטוריה ועיונים בהיסטוגרפיה''', הוצאת דון והחברה לחקר המקרא, [[תל אביב]] [[ה'תשל"ה]] ([[1975]])
* [[שמואל אברמסקי]], '''מלכות שאול ומלכות דוד: ראשית המלוכה בישראל והשפעתה לדורות''', [[הוצאת שקמונה]] (בשיתוף עם [[אוניברסיטת בן-גוריון]] ב[[באר שבע]], ירושלים [[ה'תשל"ז]] ([[1977]])
* [[יהושע בכרך]], '''יפיות מלכות וזמירות: למוד פרקי דוד המלך בספר שמואל ותהילים על פי המקורות''', "אריאל - מפעלי תורה, יהדות וחברה בישראל" ו"נזר דוד - אגודה להנצחת זכרו והוצאת ספריו של הרב [[דוד כהן (הנזיר)|דוד הכהן]] ('הרב הנזיר')", ירושלים [[ה'תש"ם]], [[1980]]
* [[פרנק פולק]], '''הסיפור במקרא''', ירושלים: [[מוסד ביאליק]], [[1994]]. עמ' 407–420
* פרופסור [[יאיר זקוביץ]], '''דוד: מרועה למשיח''' (מאמרים על דוד המלך—ובכלל זה מאמר על דוד במדרש מאת אביגדור שנאן, ומאמר על דמות דוד באמנות היהודית מאת [[שלום צבר]]), [[יד יצחק בן-צבי]], ירושלים [[ה'תשנ"ו]], [[1995]]
* יהושע בכרך, '''מחר ח[ו]דש :... המשך לספר "יפיות מלכות וזמירות"''', הוצאת הישיבה הגבוהה אור עציון (ישיבת "הסדר"), מרכז שפירא ה'תשנ"ו, 1995
* פרופסור יאיר זקוביץ, "הגם דוד בנביאים" שמ"א כא יא-טז במעגלי [[פרשנות פנים מקראית]], '''[[שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום]]''', יא, [[תשנ"ז]], עמ' 114–130
* פרופסור יאיר זקוביץ, '''דוד מלך ישראל חי וקיים?''' (הרצאות בכנס בוגרי החוג למקרא באוניברסיטה העברית), הוצאת סימור, ירושלים [[ה'תשנ"ז]], [[1997]]
* [[שמעון סבג]], '''דוד המלך: קוים לדמותו: פרקי גדולה, גבורה ומלכות בספר תהלים''', [[הוצאת ראובן מס]], ירושלים ה'תשנ"ז, 1997
* סימון, אוריאל, '''קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים'''. ירושלים: מוסד ביאליק, 2001
* הרב [[יעקב מדן]], '''דוד ובת שבע: החטא, העונש והתיקון''', [[ישיבת הר עציון]] ומכללת [[יעקב הרצוג]], [[אלון שבות]] [[ה'תשס"ב]], 2002
* פרופסור [[יאיר זקוביץ]] ופרופסור [[אביגדור שנאן]], '''גם כך לא כתוב בתנ"ך'''. תל אביב: [[ידיעות ספרים]]. פרק כג', 'וישלח ויקחני מאחורי הצואן': סיפור משיחת דוד ב[[מזמור קנ"א]] מ[[קומראן]]. 2004, עמ' 262–271
* [[ישראל פינקלשטיין]] ו[[ניל אשר סילברמן]], '''[[דוד ושלמה - בין מציאות היסטורית למיתוס]]''', בהוצאת אוניברסיטת ת"א, [[2006]]
* [[שולמית גד]], '''דוד מלך ישראל: סיפור חייו, ייסוריו ועצמת התהילים''', [[חולון]] [[ה'תשס"ו]], 2006
* [[אליהו שלומי]], '''דוד המלך: קורות חייו של דוד המלך על פי המקראות ומדרשי חז"ל''', ירושלים ה'תשס"ו, 2006
* גלפז-פלר, פנינה, '''ויולד –יחסי הורים בסיפור ובחוק המקראי'''. ירושלים: כרמל, 2006. עמ' 121–142
* [[יוסף גרפינקל]], סער גנור ומייקל היזל, '''עקבות דוד המלך בעמק האלה – תגליות מפתיעות בארכאולוגיה המקראית''', הוצאת [[ידיעות ספרים]], 2012
* [[אמיר אור]], '''הממלכה''', עורך: [[אלי הירש]], [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2015, 558 עמודים
* '''המלך דוד, האוצרות האבודים-התנ"ך בפרוזה''', [[ספרי ניב|הוצאת ספרי ניב]], תשע"ט-2019, 379 עמודים
* הרב [[שלמה לווינשטיין]], '''[[ומתוק האור]] - דוד המלך''', שני כרכים, תשפ"א

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=דוד}}
* {{בריטניקה}}
* {{יוטיוב|svYvSd_dnp0|שם= עיון ביחסי דוד ויואב, ד"ר איילת סיידלר}}
* {{אנצ דעת|1617}}
* [http://www.929.org.il/tag/96 עשרות מאמרים על דמותו של דוד המלך], באתר [[929 - תנ"ך ביחד]]
* {{תרבות|מתיה קם, פיליפ טריה|דויד המלך|דויד-המלך}}
* [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=11540&kwd=1303 מידע על דוד המלך] באתר [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]]
* אירית לוין, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/michlol/levin.htm דוד המלך בעקבות משה רבנו]
* [[ישראל פינקלשטיין]] ו[[ניל אשר סילברמן]], '''[[דוד ושלמה - בין מציאות היסטורית למיתוס]]''', הוצאת [[אוניברסיטת תל אביב]], [[2006]]
* שמעון קליין, [https://www.yeshiva.org.il/midrash/4479 'קדושה, מלכות ועולמו של דוד המלך']
* אבישי אלבוים, "[http://img2.tapuz.co.il/forums/71682095.pdf משפחות המתייחסות לדוד המלך]", בעברית
* {{אתר ישיבה1|3=4139 |1=זאב סולטנוביץ' |2=דוד אל מול המרידות מתוך ביתו }}
* [[יאיר זקוביץ]], [http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?source=364 פרקים מהספר "דוד: מרועה למשיח"], באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
* עדי אביר, [https://web.archive.org/web/20181218095235/http://www.1vsdat.org/index.php/2015-02-01-12-54-59/2010-07-23-09-15-21/2010-07-31-16-56-51/item/329-דוד-המלך-לא-חטא דוד המלך לא חטא], 28 יולי 2011
* {{סיפור רדיו|[[יאיר זקוביץ]] ו[[אביגדור שנאן]]|דוד המלך|david_mix48k}}
* [[אלי אשד]], "סופר המלך דוד" [http://www.notes.co.il/eshed/67039.asp חלק ראשון], [http://www.notes.co.il/eshed/67057.asp חלק שני], אתר "היקום של אלי אשד" - דיון בשאלת זהותו של ההיסטוריון המקורי של דוד המלך והאם השתמש במקורות חיתיים.
* [http://mikranet.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=23776&rel=1 שמואל ב' יח': דוד המלך או דוד האב | מחברות: סיגל שטרק; נעמי גרשון], באתר מקראנט
* {{מערכות|צ' פרידהבר |הצבא בימי דוד |6/108956|269, יוני 1979}}
* גלעד ששון, [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shavuot/psas.pdf סיפור מותו של דוד המלך בתלמוד הבבלי ובמדרש רות רבה] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20150923191625/http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shavuot/psas.pdf |date=2015-09-23 }}
* [[מאיר בר-אילן, (חוקר)|מאיר בר-אילן]], [https://faculty.biu.ac.il/~barilm/articles/publications/publications0111.pdf מזמורים חיצוניים המיוחסים לדוד המלך]
* Armin Lange, Emanuel Tov, and Matthias Weigold, in association with Bennie Reynolds (eds.), The Dead Sea Scrolls in Context: Integrating the Dead Sea Scrolls in the Study of Ancient Texts, Languages, and Cultures, VTSup, Leiden: Brill, 2011, pp. 693–718.
* [[חגי לונדין|הרב חגי לונדין]], [http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=30312 מושגים ביהדות - אבות האומה - דוד המלך], באתר "ערוץ מאיר"
* {{הקלטה}}[https://www.ranlevi.com/2019/03/11/david/ דוד המלך – סופרסטאר נולד], ב[[פודקאסט]] "עושים תנ"ך", בהשתתפות ד"ר בועז סתווי
* הרב [[קלמן בר]], [https://www.youtube.com/watch?v=-QIT6Aemky8&t=189s שאול ודוד מול פלשתים], כ' חשוון תשע"ח, באתר [[יוטיוב]]
* {{הקלטה}} [https://web.archive.org/web/20190125183445/https://ilanabc.co.il/?page_id=858 פרק 46 – דבר היום: שש אמות וזרת – מי הרג את גליית?] ב[[פודקאסט]] "דברי הימים" בהגשת אילן אבקסיס
* [[ורד נעם]], [https://www.youtube.com/watch?v=qE5cpdwpgkA מה בין דוד להומרוס? דוד בעיני חז"ל], בערוץ יוטיוב של [[929 - תנ"ך ביחד]], 11 בינואר 2016
* {{ynet|יצחק טסלר|"מבקרי המקרא טעו: דוד היה גאון והממלכה הייתה חזקה"|judaism/article/syws2mz00q|3 ביוני 2022}}
* {{Find a Grave}}
* {{אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית}}
{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}

== ביאורים ==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{דוד}}
{{ניווטים
|כותרת=דוד - תבניות ניווט
|רוחב=100%
|יישור=ימין
|תוכן=
{{ספר שמואל}}
{{מלכי ישראל ויהודה}}
{{תשעת המכובדים}}
{{אושפיזין}}
{{שבעת הרועים}}
{{אישים ביהדות}}
{{נביאים בתנ"ך}}
}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:בית דוד|*]]
[[קטגוריה:דוד|*]]
[[קטגוריה:אישים שחיו באלף ה-2 לפנה"ס]]
[[קטגוריה:אישים בתנ"ך המוזכרים במקורות חיצוניים]]
[[קטגוריה:משפחת ישי]]
[[קטגוריה:נבלאים]]
[[קטגוריה:אישים הקשורים לבית המקדש]]
[[קטגוריה:נביאים בתנ"ך]]
[[קטגוריה:משוררים יהודים]]
[[קטגוריה:משוררים ארץ-ישראלים]]
[[קטגוריה:נביאי האסלאם]]
[[קטגוריה:קדושים נוצרים]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בירושלים]]
[[קטגוריה:מלכי ישראל המאוחדת]]
[[קטגוריה:אישים בספר שמואל]]
[[קטגוריה:לוחמים בתנ"ך]]
[[קטגוריה:אישים בתנ"ך שהונצחו על בולי ישראל]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו על מדליות ישראל]]
[[קטגוריה:אישים שנכתבו רומנים על-פי חייהם]]
[[קטגוריה:אושפיזין]]
[[קטגוריה:שבעת הרועים]]
[[קטגוריה:יהודי המאה העשירית לפנה"ס]]
[[קטגוריה:משפחת שאול המלך]]