דוד ענבר

דוד ענבר
לידה	25 במרץ 1939; רחובות, פלשתינה (א"י)
פטירה	19 באוגוסט 2009 (בגיל 70)
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת בר-אילן
השתייכות	צבא הגנה לישראל
דרגה	סגן-אלוף
עיטורים
	עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
	חוקר מקרא;

דוד ענבר (25 במרץ 1939 - 19 באוגוסט 2009) היה דוקטור ללימודי ארץ ישראל, ארכאולוג וחוקר מקרא.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענבר נולד ברחובות וגדל בקיבוץ רמת הכובש. הוא שירת כקצין קבע בחיל ההנדסה.

ב-1966 נפצע קשה בתקרית בית מרסים, בדרום הר חברון, פציעה שגרמה לאובדן ידו השמאלית. על תפקודו בקרב זה זכה בעיטור העוז^[1].

תיאור המעשה: בתקרית בית מירסים, ביום ה-10 במאי 1966, גילה סרן דוד ענבר כושר מנהיגות ויכולת אישית תחת אש האויב, הראויים לציון, וזאת על אף התנאים הקשים ולמרות שנפגע בעת הקרב, פעמיים. סרן דוד ענבר המשיך להלחם גם לאחר פציעתו, וכאשר אזלה התחמושת לנשקו, מצא לעצמו כלי נשק אחר והמשיך לחפות על חייליו ולהדריכם. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי.

— עיטור העוז לדוד ענבר

לאחר פציעתו שירת ענבר באגף המודיעין, היה ראש המדור הצבאי בענף 2 (ירדן), ולאחר מכן היה ראש ענף 2 (ירדן) בחטיבת המחקר. הוא השתחרר בדרגת סגן-אלוף ופנה ללימודי ארכאולוגיה.

את עבודת הדוקטורט שלו על עמק בית שאן כתב באוניברסיטת בר-אילן תחת הדרכתו של פרופסור אנסון רייני.

בשנת 1988 הופיע ספרו הראשון: "מסע אל העבר המקראי".

דוד ענבר נפטר ממחלה קשה ב-2009. השאיר אחריו אישה, רחל, שלושה ילדים.

איפכא מסתברא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־2012 יצא הספר "איפכא מסתברא", שאת כתיבתו הספיק ענבר לסיים מעט לפני מותו.

המשנה יוצאת הדופן שמציג ענבר בספר זה היא סדורה ועקבית, ומבוססת על קריאה מדוקדקת בתנ"ך כולו כמקור היסטורי אמין, בממצאי הארכאולוגיה ומחקרי ההיסטוריה הישראלית והכלל עולמית, ובבדיקה דקדקנית של שמות יישובים ואתרים ברחבי אפריקה ואסיה.

עיקרי החידושים שמופיעים בספר הם:

תיארוך מחודש של כל תקופת האבות, מועד הירידה למצרים, יציאת מצרים וכיבוש ארץ כנען, כאלפיים שנה לפני המקובל.
ניתוח מחודש של תקופת יוסף ובניו במצרים תוך זיהויו של מנשה בן יוסף כמלך המצרי מנס, נערמר, וזיהוי של צאצאיו עם מלכים פרעוניים אחרים.
איתור עקבותיו של האירוע הקוסמי האדיר שגרם למכות מצרים ולחציית ים סוף.
שרטוט מסלול יציאת מצרים, לא דרך מדבר סיני, כמקובל, אלא דרך אפריקה ואסיה וכיבוש ארץ כנען דרך סוריה וירדן.
תיאור כיבוש ארץ ישראל המקראית והצגת גבולותיה כאימפריה אדירה, המשתרעת משני עברי הירדן ואף בתחומיהן של סוריה לבנון, עיראק סעודיה ואנטוליה.