חטיבת המחקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חטיבת המחקרראשי תיבות: חט"מ) היא יחידה צבאית השייכת לאגף המודיעין (אמ"ן) של צה"ל, והיא הגוף העיקרי בקהילת המודיעין האחראי על מחקר מודיעיני על כל רבדיו. על אף היותה יחידה צבאית, תפקידה אינו תחום למחקר המודיעין הצבאי, דהיינו לנושאים צבאיים מובהקים במדינות העימות הפוטנציאליות, והיא עוסקת מתוקף אחריותה כמעריך הלאומי גם במחקר מדיני, כלכלי, טכנולוגי, חברתי ופוליטי, לו יש נגזרות מדיניות, אסטרטגיות וכלכליות לצד הצבאיות.[1] חטיבת המחקר בנויה בעיקרה במתכונת של זירות האמורות לספק כל אחת בתחומה את "השלם המודיעיני", כך ישנן זירות אזוריות להן אחריות על מדינות וגזרות והן מבצעות את המחקר למול מדינות אלו בכלל הנושאים - צבאי, מדיני-אסטרטגי, כלכלי, חברתי ועוד. לצד הזירות האזוריות קיימות זירות נוספות הנותנות מענה רוחבי חוצה גזרות. כך בתחום הטכנולוגי, מחקר הטרור והמערכת הבינלאומית.

ראש חטיבת המחקר הוא קצין בדרגת תת-אלוף. ממרץ 2016 מכהן בתפקיד זה תת-אלוף דרור שלום.[2] רבים מרח"טי מחקר בעבר התקדמו לדרגת אלוף ולתפקידים בכירים בממשל הישראלי (כגון: יוסי בידץ, יעקב עמידרור, דני רוטשילד, עמוס גלעד, יהושע שגיא, שלמה גזית).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת המחקר הוקמה על בסיס פעילות שירות המודיעין של ארגון "ההגנה" - שירות ידיעות. הארגון פעל בשלושה מישורים של איסוף מודיעין - המישור הבריטי, המישור הערבי, והמישור הפנים-יהודי. בתחילת שנות הארבעים, יעקב שמעוני, החל להכין תשתית למאגר מידע על ערביי ארץ ישראל ויזם גם מעקב אחר עיתונות ערבית.

עם הקמת שירות-המודיעין במהלך מלחמת העצמאות, מילא אריה סימון, סגן ראש המודיעין הקרבי וקצין המודיעין של יגאל ידין, תפקיד מרכזי בהנחת יסודות מחקריים למודיעין השדה. הוא כתב חוברת הדרכה ראשונה והקים גוף שמנה כמה עשרות אנשים אשר חולקו לארבע חוליות שהפכו בהמשך למדורים: חולית סוריה ולבנון, חולית עיראק, חולית ירדן וחולית מצרים. בעזרתן ניתח סימון את החומר המודיעיני שקיבל והסיק מסקנות לגבי משמעויותיו".[3] במקביל אליו, פנחס פיק הניח יסודות למחקר בסיסי ולמחקר הצבאות הלא-ערביים והקים את ספריית המודיעין. פרופ' אברהם רייפנברג - מומחה לתורת הקרקע יוצא הצבא הבריטי שנקרא מהאוניברסיטה העברית - הניח יסודות למחקר שטח. לאחר המלחמה המשיך הנס לודוויג שטרים (לוץ) את פעולתו.[4]

ענף המחקר במחלקת המודיעין הוקם בתחילת שנות החמישים על ידי מרדכי גיכרמן (לימים גיחון). גיחון שירת בכיתת המודיעין של הגדוד הראשון בבריגדה ובהמשך פיקד על מחלקת המודיעין של "חטיבת עציוני". להערכתו הוצע לו התפקיד על סמך סקירות שטח ואויב שכתב כקמ"ן החטיבה ואשר עוררו את תשומת הלב של ראשי אג"ם ממ"ן. בראשית דרכו תחם גיחון את האחריות בין מדורי המחקר. חמשת המדורים הראשונים שהקים היו: לבנון, סוריה, עיראק, ירדן ומצרים. לאחר מכן הוקם מדור בין-ערבי ומדור מעצמות. בנוסף הוקמו מדורים תפעוליים: גאוגרפיה, כלכלה, אמל"ח וטכנולוגיה. עבודת המדורים התבססה על המידע שסיפק האיסוף. אחת ממשימות המחקר הייתה להחזיר את החומר מעובד עם הערכת מהימנות והמלצות תפעוליות.[5]

תחומי אחריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שבתחילה יועד משרד החוץ (ממ"ד - המחלקה למחקר מדיני) לשמש בתפקיד ה"מעריך הלאומי", בפועל חטיבת המחקר היא האחראית להערכת המודיעין הלאומית של ישראל ומתוקף כך גם מובילה את הערכת המודיעין השנתית בקבינט. תפקידיה הם:

  • ניתוח מידע מודיעיני המתקבל מסוכנויות האיסוף באמ"ן ובקהילת המודיעין.
  • גיבוש הערכות מודיעיניות בתחומים מגוונים, מחקר מדיני (לאומי), צבאי וביטחוני על כלל נגזרותיו, כולל האסטרטגיה הצבאית, תמיכה בתכנון המערכות הצבאיות ועד למודיעין טקטי (מטרות אויב וסיכול). בנוסף אחראית חטיבת המחקר לספק התרעה בכלל הסוגיות החל מפיגוע טרור (בישראל, בגבולות המדינה ובחו"ל) ועד למלחמה, ובכלל זה הערכת סבירותן והצגתן למקבלי ההחלטות בדרגים השונים, הצבאיים והמדיניים, ובראשם ראש הממשלה.
  • השתתפות בגיבוש "ציון ידיעות חשובות" (ציו"ח) והכוונת סוכנויות האיסוף על מנת להשלים את החלקים החסרים לצורך טיוב ההערכה מודיעינית.
  • חטיבת המחקר משמשת הלכה למעשה כקצין המודיעין (קמ"ן) למטה הכללי (המטכ"ל) ומשמשת גם ככלי המרכזי באמצעותו מממש ראש אמ"ן את אחריותו כמעריך הלאומי (וכקמ"ן הדרג המדיני).
  • בנוסף מובילה חטיבת המחקר את תחום הערכת המודיעין הרב שנתית כתמיכה בתכנון הרב שנתי (התר"ש) בצה"ל ומסייעת בכך לתכנן ולעצב את תהליכי בניין הכוח הצבאי-ביטחוני.

חטיבת המחקר פועלת בשיתוף פעולה עם גופי המחקר של יחידות מודיעין אחרות בצה"ל: מחלקות המודיעין בפיקודים המרחביים, להק המודיעין (למד"ן) בחיל האוויר, מספן מודיעין (מד"ן) בחיל הים, וכן עם גופי המחקר של המוסד והשב"כ. גופי מחקר אלו נותנים גם מענה מסוים לצורך ב"פלורליזם מחקרי", ביצוע מחקר והערכה עצמאי על ידי גופים אחרים בקהילה במקביל לחטיבת המחקר, עליו המליצה ועדת אגרנט. חטיבת המחקר נחשבת לגדולה ולמבוססת שבין גופי המחקר בקהילה, ולרשותה כוח אדם זמין מקרב משרתי החובה בצה"ל. הערכות החטיבה נתונות לבחינתה של מחלקת הבקרה, מחלקה באמ"ן שתפקידה הוא לבחון את הערכות המודיעין ואת תוצריו בגישה מקצועית ביקורתית לרבות פונקציית ה"איפכא מסתברא" (מארמית: ההפך מסתבר).

בניגוד למקובל במדינות דמוקרטיות אחרות, בהן מופקד המודיעין הצבאי על תחומים צבאיים בלבד, בעוד תחומים שאינם צבאיים והערכת המודיעין הלאומית נמצאים תחת אחריותם של גופי מודיעין אזרחיים, בישראל אחראית חטיבת המחקר גם על התחומים הלא צבאיים, לרבות תחומים כלכליים, חברתיים, אסטרטגיים ומדיניים. הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק התייחסה למצב אנומלי זה בדו"ח שפירסמה בחודש מרץ 2004, ובו המליצה, בין היתר, על העברתם של תחומים מדיניים-אסטרטגיים מסוימים ותחומים לא-צבאיים הנתונים כיום לאחריות אמ"ן לגורם מודיעיני אזרחי.

הצלחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד הכשלונות שחטיבת המחקר ואמ"ן ידעו לאורך השנים, נזקפות לזכות חטיבת המחקר גם לא מעט הצלחות.[6] מטבען של הצלחות בעולם המודיעין הרגיש נוטות אלו להשאר פעמים רבות חסויות ורק לחלקן ניתן ביטוי פומבי. לפיכך נראה כי לציבור הרחב עלולה להיווצר תמונה חלקית המעצימה הכשלונות וממזערת ההשגים והצלחות. בין הסוגיות אליהן התייחסו בעבר כהצלחות חטיבת המחקר ניתן למנות:

  • מודיעין שתרם להכרעת חילות האוויר והיבשה של צבאות ערב במלחמת ששת הימים.
  • מודיעין מדויק שסייע לפעילות צה"ל, כולל פשיטות עומק במצרים במהלך מלחמת ההתשה החל מ-1969 ועד ראשית שנות ה-70.
  • מודיעין שסייע לאורך השנים במאבק בטרור, החל ממודיעין שתמך בפשיטות נועזות לעבר בסיסי המחבלים ותקיפתם (מבצע קלחת 4 בשנת 1972 ותקיפת מפקדות אש"ף בתוניס ב-1985) וכן תמיכה ביצירת תשתית מודיעינית לניהול תקיפות ומבצעים ברמות עצימות שונות מול חזבאללה בלבנון וחמאס בעזה.
  • התרעה מפני כוונת סאדם חוסיין לשגר טיל קרקע-קרקע לעבר ישראל במהלך מלחמת המפרץ הראשונה (1991).
  • התרעת אמ"ן מפני סכנות הטרור הטמונות בהסכמי אוסלו (1993) מול הפלסטינים.
  • מודיעין אשר אפשר פיתוח הידע וניתוח האפשרות לפרוץ סבב עימותים אלים נוסף עם הפלסטינים (לקראת האינתיפאדה השנייה באוקטובר 2000) וסייע להערכות כוחות הביטחון בדגש לגזרת פיקוד מרכז.
  • מודיעין למאבק בתוכניות ההתעצמות הגרעיניות של מדינות ערב. כך מידע שליווה את המעקב ואת תקיפת הכור הגרעיני בעיראק במבצע אופרה בשנת 1981 וכך מידע אודות תוכנית הגרעין האיראנית. הן במודיעין טכנולוגי למעקב אחר התוכנית והן במודיעין המסייע בפעילות המדינית לקידום פעולות דיפלומטיות וסנקציות כנגד איראן.
  • סיוע מודיעיני למאמצי סיכול אמצעי לחימה עבור חזבאללה וארגוני המחבלים הפלסטינים. בין הפרשיות ניתן למנות את מעצרן של האוניות - ויקטוריה, פרנקופ וקלוס סי.
  • מודיעין שניתח היטב ובצורה מדויקת מגמות האויב בשנים האחרונות (דגש להסתתרות, הקטנת חתימה ובעיקר התעצמות דרמטית בתחום יכולות האש ומשמעויות הדבר לעורף האזרחי וניהול המערכה). בדרך זו סייעה חטיבת המחקר לבצוע תוכניות רב שנתיות לבניין והפעלת הכוח, אשר סייעה להיערך לנוכח ההתפתחויות בבניין הכוח, כולל העתידי, של האויב.

כשלונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחטיבת המחקר נרשמו הצלחות רבות הן ברובד הצבאי-אופרטיבי-טקטי והן במישור המדיני-אסטרטגי - רובן של הצלחות אילו נותרו חסויות עד עצם היום הזה. בה בעת, בדומה לגופי ההערכה מקבילים בקרב קהילות המודיעין בעולם, לעתים התקשתה חטיבת המחקר בניבוי תהליכים והתפתחויות ביטחוניות, מדיניות, ופוליטיות. הצלחות חטיבת המחקר (שרבות מהן עדיין לא ידועות לציבור), המאפשרות לדרג המדיני לקבל החלטות על סמך המידע וההערכה הנכונה ביותר, משולבות לעתים בכשלונות אשר מטבעם זכו להד תקשורתי רב מזה לה זכו ההצלחות אם בכלל. בין כשלונותיה הידועים של חטיבת המחקר:

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שלפני מלחמת ששת הימים העריכה מחלקת אמ"ן-מחקר, חד-משמעית, כי גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים, לא ייזום משבר כל עוד צבא מצרים מעורב במלחמת האזרחים בצפון תימן ובפברואר הוא הבהיר שמלחמה לא צפויה לפני 1970. ראש מחלקת אמ"ן-מחקר דבק בהערכה זו גם חודשים ספורים לפני פרוץ המשבר בהעריכו כי המצרים לא יוכלו להסתכן במלחמה בחמש השנים הקרובות.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכום מסמך ההערכה שהוציאה אמ"ן/מחקר ב-5 באוקטובר 1973, יום לפני פריצת מלחמת יום הכיפורים

חטיבת המחקר העריכה לפני מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, כי הסבירות לפריצתה של מלחמה היא נמוכה והמשיכה לדבוק ב"קונספציה" גם כאשר הצטברו לפחות 11 התרעות אסטרטגיות קונקרטיות, ולפיהן ההכנות הצבאיות של הסורים והמצרים סמוך לגבולה של מדינת ישראל הן למטרת יציאה למלחמה, ולא למטרות מגננה (כפי שהעריכה לגבי סוריה) או לשם עריכת תרגיל (כפי שהעריכה לגבי מצרים).

חרף ההתרעות הרבות שהצטברו נותרה "דעת מחקר", אותה ייצגו בעיקר סא"ל יונה בנדמן, רע"ן 6 (ענף מצרים בחטיבת המחקר של אמ"ן), תא"ל אריה שלו, רמ"ח מחקר, והאלוף אלי זעירא, ראש אמ"ן, לפיה "הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש את הלחימה היא נמוכה".

כישלונו של אמ"ן לספק התרעה אסטרטגית על המלחמה העומדת לפרוץ הנו יוצא דופן אפילו בהיסטוריה הארוכה של כישלונות מודיעיניים במאה ה-20. כישלון זה בולט במיוחד על רקע הפער הנרחב בין הכמות הרבה של מידע התרעתי, שעמדה לרשות אגף המודיעין ערב המלחמה, לבין איכותה הנמוכה של ההתרעה שהוא סיפק בסופו של דבר.

ועדת אגרנט, שהוקמה אחרי שוך הקרבות, ביקרה בצורה קשה ביותר את פעילות אגף המודיעין בתקופה שלפני המלחמה, ובעקבות המלצותיה הודחו מתפקידם שורה של קצינים בכירים באגף המודיעין ובחטיבת המחקר, ובראשם אלי זעירא ואריה שלו.

הסכם השלום עם מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בנובמבר 1977 הודיע אנואר סאדאת בנאום ארוך בפני חברי מועצת העם המצרי על נכונותו להגיע לכנסת בירושלים כדי לדון על שלום עם ישראל. ראש הממשלה מנחם בגין, המוסד הכפוף לו ושר החוץ משה דיין ניהלו מגעים חשאיים עם מצרים.

חרף העובדה שמדובר במהלך בעל השלכות אסטרטגיות הנמצא תחת אחריותה הישירה של חטיבת המחקר, בחר ראש הממשלה מנחם בגין שלא לשתף את אמ"ן במהלכים החשאיים ולא התייעץ עם חטיבת המחקר בנושא.

הסתרת המידע תרמה להתרעה של חטיבת המחקר שהעריכה כי ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל יסודו במזימה מצרית נוספת. הערכה זאת הובילה את הרמטכ"ל, מוטה גור, להזהיר את ראש הממשלה, מנחם בגין מפני כוונותיו התוקפניות של סאדאת יומיים לפני הגעתו. בעקבות אזהרתו המוטעית ספג גור נזיפה רועמת ופומבית מפיו של שר הביטחון, עזר ויצמן.

האינתיפאדה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1987 הופתעה ישראל מעצם פרוץ האינתיפאדה לאחר שחטיבת המחקר (אף כי היא לא אחראית לכך בלעדית לאור אחריותו המרכזית של השב"כ לתחום זה) לא זיהתה בצורה נכונה את ההתפתחויות בשטחים.

מלחמת איראן-עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988 הופתעה חטיבת המחקר מהפסקת האש במלחמת איראן-עיראק עליה הסכים רוחאללה ח'ומייני. ביום ההסכמה ב-22 באוגוסט טען בכיר בחטיבה בפני ועדת החוץ והביטחון כי "אנו מעריכים כי המלחמה תמשך עוד שנים רבות".[7]

מלחמת המפרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת המחקר לא התריעה ב-1990 על פלישת עיראק לכווית, אשר הביאה לפרוץ מלחמת המפרץ ב-1991.

הסכם השלום עם ירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־13 בספטמבר 1993 נחתם הסכם העקרונות בין ישראל לאש"ף והחל התהליך המדיני עם הפלסטינים. לאחר מכן עלתה השאלה האם בעקבות חתימת הסכם זה, יהיה אפשר לחתום הסכמי שלום עם גורמים ערביים נוספים, ובפרט עם ירדן, ששליטה, המלך חוסיין, קיים מגעים חשאיים ארוכי טווח עם ישראל.

חטיבת המחקר העריכה כי אין למהלך זה כל סיכוי וחזרה על הערכת המודיעין שהוצגה לראשי המדינה מזה שנים רבות, ולפיה, חוסיין לא יחתום על הסכם שלום פומבי עם ישראל עד שכל שכנותיה של ישראל, ובעיקר סוריה, יעשו זאת.

ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, דחה הערכה זו, והעדיף את הערכת המוסד, לפיה, הגעה להסכם עם ירדן אפשרית. רבין פתח במשא ומתן עם חוסיין, שבסיומו, ב־26 באוקטובר 1994, נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן. גם הסכם זה, מאז חתימתו, כמו הסכם השלום עם מצרים, איתן ויציב. לאחר ההגעה להסכם תקף רבין בפומבי את אגף המודיעין וטען כי הערכותיו הטעו אותו, והוא שמח שהוא בחר לבסוף שלא להסתמך עליהן.

הנסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת המחקר העריכה לאורך שנות ה־90 חד־משמעית כי לאחר נסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון יימשכו התקפות הרקטות של חזבאללה על יישובי הצפון, וכי בהיעדר רצועת הביטחון, יוכלו אנשי חזבאללה להתקרב לגבול ולהרחיק באמצעות הרקטות שברשותם עד לאזור הקריות, ואף לחדור לשטח מדינת ישראל למטרות ביצוע פיגועים. החטיבה העריכה כי מספר הפיגועים יגדל, וכי ישראל תשלם מחיר דמים גבוה מזה שהיא משלמת בעת שהות צה"ל ברצועת הביטחון. ברם, תחזית זו לא התממשה, ולאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון ב־24 במאי 2000 פחתה כמות הפיגועים מגבול לבנון באופן משמעותי, וכמות הנפגעים קטנה בסדר גודל בהשוואה למצב טרם הנסיגה. השקט היחסי ששרר בגבול הצפון בשש השנים שמאז הנסיגה בא לסיומו באופן חד ב-12 ביולי 2006, עם חטיפת שני חיילי צה"ל בידי חזבאללה והריגת חיילים נוספים. בתגובה לאירוע זה, פתחה ישראל בלחימה בחזבאללה בתוך שטח דרום לבנון, שהתפתחה למלחמת לבנון השנייה ובמהלכה חידש חזבאללה את ירי הרקטות לעבר יישובי הצפון. הירי נמשך לכל אורך המלחמה עד לכניסת הפסקת האש לתוקף ב-14 באוגוסט 2006. במלחמה ספגו שני הצדדים אבידות קשות, כאשר הצד הלבנוני ספג למעלה מ-1,100 הרוגים, מתוכם בין 600 ל-700 חיילים לבנונים ולוחמי חזבאללה והצד הישראלי 163 הרוגים, מתוכם 121 חיילים.

מלחמת עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת המחקר העריכה לפני מלחמת עיראק במרץ 2003, בסבירות גבוהה שהתקרבה לוודאות, כי בידי עיראק נמצאת "יכולת שיורית" בתחום הנשק הכימי והנשק הביולוגי, כמו גם עשרות טילי קרקע-קרקע המסוגלים להגיע לישראל ושניתן לזוודם בחימוש כימי וביולוגי. כמו כן, העריכה חטיבת המחקר ערב המלחמה, בסבירות נמוכה בדרך-כלל, כי סדאם חוסיין עלול לתקוף את מדינת ישראל באמצעות הנשק הבלתי קונבנציונלי (נב"ק) שברשותו; אם באמצעות טילי קרקע-קרקע (טק"ק), ואם באמצעות מטוסי קרב וכלי טיס בלתי מאוישים שהוכשרו לצורך כך.

אהרן זאבי-פרקש, ראש אמ"ן דאז, ונציגיו הפגינו ביטחון עצמי גבוה ביחס למובהקות הערכותיהם המודיעיניות בתחום היכולות בחודשים שקדמו למלחמה, חרף המצע האיסופי הדליל בנושאי נב"ק וטק"ק. עם זאת, בניגוד להערכות האמריקניות השגויות, אמ"ן לא האמינה בחידוש הפעילות בתוכנית הגרעין העיראקית ולא הסכימה כי קיימים קשרים בין משטרו של סדאם חוסיין עם אל-קאעדה.[8]

נוכח הערכות המודיעין בתחומי היכולות והכוונות, ובהתאם להערכות המצב, החליטה ממשלת ישראל לנקוט שורת צעדי התגוננות פסיבית ואקטיבית בעלות של מאות מיליוני שקלים, שכללו גיוס אלפי חיילי מילואים ממערך הנ"מ ומפיקוד העורף ומתן הנחיה לפתוח את ערכות המגן לאזרחים.

ככל שהלכה וקרבה המערכה, התרחש תהליך ברור של העצמת יכולות עיראק. כך למשל טיפסו לאיטן הערכות לגבי מספר הטילים ארוכי הטווח מבודדים עד לעשרות, ובשבועות האחרונים שלפני המערכה אף הגיעו ההערכות שמספר הטילים הוא בין 50 ל-100 יחידות.

גם בשלבי המלחמה המתקדמים ולאחר שצבא עיראק כבר ניגף כמעט לחלוטין בפני צבאות ארצות הברית ובעלות בריתה, נמנעה מערכת הביטחון מלהסיר את הכוננות ומלשחרר את אזרחי ישראל מערכות המגן הצמודות, מחשש לתקיפת ישראל מאזור "אל קאים" שבצפון-מערב עיראק, אשר טרם נכבש באותה עת. החלטה זו ממחישה את אמונתו העמוקה של אמ"ן בקיומם של נב"ק וטק"ק ברשות המשטר העיראקי, ומהווה המחשה מסוימת למידת הביטחון שבה הוצגו הנתונים בפני הדרגים המחליטים. ב-8 באפריל מסר ראש אמ"ן למליאת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי "אני מעריך שבסבירות גבוהה מאוד יש נשק בלתי קונבנציונאלי".

ברם, לאחר סיום המלחמה התברר כי הערכות המודיעין בתחום היכולות העיראקיות אינן עולות בקנה אחד עם המציאות שהתגלתה בשטח.

הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק מתחה ביקורת חריפה על תפקודי קהילת המודיעין אל מול עיראק, אך קבעה בדעת רוב כי בהינתן דלות החומר האיסופי בנושאי נב"ק וטק"ק, ההערכות השגויות שגובשו לבסוף נופלות, גם אם בדוחק, בגדר טעויות שאינן חורגות מגדר הסביר והמקצועי.

פרויקט הגרעין בלוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 הופתעה ישראל לשמע הצהרת שליט לוב מועמר קדאפי כי ארצו הגיעה ליכולת גרעינית, אך החליטה להתפרק ממנה בעקבות הפלישה האמריקנית לעיראק. לחטיבת המחקר לא הייתה כל ידיעה מקדימה על פרויקט מסוג זה בלוב, וכמובן גם לא הערכה נאותה בזמן.

האביב הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, חטיבת המחקר לא צפתה את התפרצות "האביב הערבי" ובפרט את ההפיכה במצרים בשנת 2011, שהובילה להדחת נשיא מצרים, חוסני מובארק. זאת חרף העובדה שקדמה להדחתו של מובארק הדחתו של הנשיא התוניסאי, בן עלי, דבר שסימן את פרוץ "האביב הערבי".[9]

ניצחון החמאס בבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 הוערך כי הפתח יגבר על החמאס בבחירות לרשות. הערכה זו הוצגה לוועדת חוץ וביטחון על ידי סגן ראש חטיבת המחקר, אל"ם זוהר פלטי.[10]

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת המחקר מחולקת לזירות לפי אזורים גאוגרפים או נושאיים. זירות אלו משתנות בהתאם להערכת האיומים וההתמודדות עימם. נכון לשנת 2016 חטיבת המחקר כוללת חמש זירות:[11]

בראש החטיבה עומד קצין בדרגת תת-אלוף ולו כפופים סגן החטיבה ועוזר להערכה, שניהם בדרגת אלוף-משנה.

תוכנית חבצלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית חבצלות היא תוכנית מצוינות צבאית-אקדמית, להכשרת קציני מודיעין בתפקידי הליבה באגף המודיעין. בשנת 2013 התוכנית הוכפפה להנחייתה המקצועית של חטיבת המחקר.

בוגרי התוכנית משתלבים בתפקידים מרכזיים ביחידות האיסוף והמחקר השונות בכלל האגף, ובחטיבת המחקר בפרט.

ראשי חטיבת המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
אריה סימון 1948 - 1949 אחראי על המחקר במלחמת העצמאות[12]
מרדכי גיחון 1950 - 1955 ראש ענף מחקר הראשון
יהודה בן-דוד 1955 - 1957 מלחמת סיני
דוד כרמון 1957 - 1964 לימים סגן ראש אמ"ן
שלמה גזית 1964 - 1967 מלחמת ששת הימים
ראש מחלקת מחקר. לימים אלוף ראש אמ"ן
אריה שלו 1967 - 1974 עוזר ראש אמ"ן למחקר.
יהושע שגיא 1974 - 1978 לימים אלוףראש אמ"ן
אביעזר יערי 1978 - 1982 ראש חטיבת המחקר. לימים אלוף מפקד המכללה לביטחון לאומי
עמוס גלבוע 1982 - 1984
אלקנה הר נוף 1984 - 1987
דני רוטשילד 1987 - 1991 לימים אלוף מתאם פעולות הממשלה בשטחים
קותי מור 1991 - 1992
יעקב עמידרור 1992 - 1996 לימים אלוף מפקד המכללות הצבאיות
עמוס גלעד 1996 - 2001 לימים אלוף מתאם פעולות הממשלה בשטחים
יוסי קופרווסר 2001 - 2006
יוסי בידץ 2006 - 2011 לימים אלוף מפקד המכללות הצבאיות
איתי ברון 2011 - 2015
אלי בן-מאיר 2015 - 2016
דרור שלום מרץ 2016 - ראש חטיבת המחקר הנוכחי

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיקרי הרצאת רח"ט מחקר
  2. ^ ראש חטיבת מחקר חדש באגף המודיעין בצה"ל, באתר ערוץ 7, 20 במרץ 2016
  3. ^ מבט מ.ל.מ: גיליון 58, 2011, עמודים 39-40
  4. ^ א' לפן, "הש"י – שירות הידיעות של ההגנה", בתוך: מודיעין וביטחון לאומי, תל אביב 1987, עמ' 102-101. יואב גלבר, תרומת העלייה ממרכז אירופה להתפתחות המשק החברה והתרבות: עולי מרכז אירופה בכוחות-הביטחון של היישוב
  5. ^ ניצה צמרת, "על ראשית המחקר של חיל המודיעין - ראיון עם פרופסור מרדכי גיחון", מבט מל"מ: גיליון 19
  6. ^ התייחסות להצלחות חטיבת המחקר לצד הכישלונות בין השאר-www.zeevgalili.com/2007/10/487
  7. ^ רונן ברגמן - נקודת האל-חזור: המודיעין הישראלי מול איראן וחזבאללה. עמ' 112.
  8. ^ הסוכן ש"תקע" את ארצות הברית, כתבת הארץ על הגולה העיראקי אחמד ג'לבי שהטעה את המודיעין האמריקני. ישראל סירבה להתייחס לג'לבי כמקור אמין, למרות פניות אמריקניות בנושא. 27 במרץ 2008.
  9. ^ המודיעין לא צפה את ההפיכה במצרים, ‏[1], באתר ‏mako
  10. ^ יוסי עבדי, חילופי האשמות קשים באגף המודיעין, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 27 בינואר 2006
  11. ^ יואב לימור, ‏"כנגד ארבע זירות". המודיעין 2015, באתר ישראל היום, 22 באפריל 2016
  12. ^ על פי עודד ינון, דב ינון - ראשית המחקר במודיעין הישראלי, חממה ספרותית, 2013
זרועות, פיקודים ואגפּים
אגפּים אגף המבצעיםאגף המודיעיןאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקהאגף התכנוןאגף כוח האדםאגף התקשוב וההגנה בסייבר
זרועות זרוע היבשהזרוע האוויר והחללזרוע הים
פיקודים פיקוד הצפוןפיקוד המרכזפיקוד הדרוםפיקוד העורף
גופים נוספים יחידת בתי הדין הצבאייםהפרקליטות הצבאיתהמכללות הצבאיותדובר צה"להרבנות הצבאיתמפקדת העומק
חילות צה"ל
חילות השדה חיל הרגליםחיל השריוןחיל התותחניםחיל ההנדסה הקרביתחיל האיסוף הקרבי
חילות נוספים חיל הרפואהחיל הלוגיסטיקהחיל הטכנולוגיה והאחזקהחיל המודיעיןחיל הקשר והתקשובחיל המשטרה הצבאיתחיל משאבי האנושחיל החינוך והנוערהחיל הכללי
חילות היסטוריים חיל המדעחיל נשים
שונות
מבנה צה"לאמצעי לחימהמילואיםיחידות מובחרותמבצעיםמדיםדרגותעיטוריםכומתותתגי כובעתג יחידהדגליםדין משמעתי