דולורס איברורי
 | |||||
| לידה |
9 בדצמבר 1895 גאלארטה, ספרד  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
12 בנובמבר 1989 (בגיל 93) Hospital Universitario Ramón y Cajal, ספרד | ||||
| שם לידה |
María de los Dolores Ibárruri y Gómez | ||||
| מדינה |
ספרד, ברית המועצות | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות דה לה אלמודנה | ||||
| השכלה |
סמינר למורים | ||||
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ספרד | ||||
| בן או בת זוג |
Julián Ruiz Gabiña | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
.jpg) | ||||
  | |||||
דולורס איברורי גומס (בספרדית: Dolores Ibárruri Gómez; 9 בדצמבר 1895 - 12 בנובמבר 1989), הידועה גם בכינוי "לה פסיונרייה" (La Pasionaria), הייתה מנהיגה קומוניסטית ספרדייה, דמות בולטת במלחמת האזרחים של ספרד, המזכירה הכללית של המפלגה הקומוניסטית הספרדית בשנים 1944 - 1960, וחברת בית המחוקקים הספרדי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דולורס נולדה בגאלארטה, עיירה בנפת ביסקאיה שבחבל הבסקים, בספרד. היא הייתה הילדה השמינית מתוך 11 ילדים במשפחה קתולית ענייה. למרות היותה תלמידה מצטיינת לא המשיכה בלימודיה בגלל עונייה. כבר בצעירותה הייתה מעורבת בפעילות פוליטית. בשנת 1916 התחתנה עם פועל מכרות ופעיל פוליטי בשם Julián Ruiz. לזוג היו שישה ילדים, אך ארבעה מתו בצעירותם בגלל עוני המשפחה. בנה נהרג בגיל 22 בקרב על סטלינגרד ורק בת אחת, אמיה, שרדה אחריה. בשנת 1917 השתתף Julián Ruiz בשביתה כללית ונכלא. איברורי החלה לקרוא בכתבי מרקס ואחרים וכתבה את המאמר הראשון שלה ב-1918 בעיתון הכורים המקומי. המאמר עסק בצביעות דתית וכדי להצניע את זהותה חתמה בשם עט שהפך לכינוי שלה: la pasionaria (ה"פסיפלורה", פרח הייסורים).[1] ב-1920 הצטרפה עם אחרים למפלגה הקומוניסטית של ספרד. אחרי עשר שנים של פעילות מקומית נבחרה לוועדה הארצית של המפלגה ב-1930. בין השנים 1931 ו-1936 חיה במדריד. מונתה לעורכת עיתון המפלגה. נעצרה מספר פעמים ובכל פעם יזמה פעולות לחיזוק האסירים ולהעלאת המודעות הפוליטית שלהם.[2] כתבה עוד שני מאמרים בבית הסוהר. ב-1932 נבחרה למועצה המרכזית של המפלגה בקונגרס הרביעי שנערך בסביליה. ב-1933 יסדה ארגון נשים המתנגד לפאשיזם ולמלחמה ובסוף אותה שנה נסעה למוסקבה, כנציגת המפלגה, לכנס היסוד של האינטרנציונל הקומוניסטי, שם דנו בסכנה הנשקפת מן הפאשיזם ובאיום המלחמה. הוקסמה ממוסקבה ולא חזרה לספרד. ב-1934 נכחה בכנס הראשון של נשים כנגד המלחמה והפשיזם שנערך בפריז וחזרה לספרד. ב-1936 נאסרה שוב ועברה התעללות בכלא. מיד עם שחרורה התגייסה לפעילות למען הבחירות ומפלגתה הצליחה לצבור די קולות למושב אחד בפרלמנט שאותו היא איישה. בשנים 1936–1939 התרחשה מלחמת האזרחים בספרד. איברורי הייתה פעילה בעידוד הכוחות המורדים בסדרת נאומים, אך הבינה כי ללא עזרה מבחוץ לא יוכלו לנצח, וקראה למתנדבים מכל העולם הדוגלים בחופש וקידמה לבוא לספרד ולסייע.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דולורס איברורי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- דולורס איברורי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Luis del Almo, [Dolores Ibárruri. Luis del Olmo con La Pasionaria onYouTube. COPE Radio program Protagonistas. COPE Radio, 1988, seconds 13 to 32. Dolores Ibárruri], 1988
- ^ Enrico Galavotti: HomoLaicus. ., "Storia della Spagna—La Pasionaria.", storia -spania -pasionaria, September 3, 2005