דימיטריוס איפסילנטי
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| לידה |
25 בדצמבר 1793 קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
5 באוגוסט 1832 (בגיל 38) נאפפליו, יוון |
| מדינה |
יוון, האימפריה העות'מאנית |
| השתייכות |
צבא האימפריה הרוסית |
| דרגה |
גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| |
  | |
דימיטריוס איפסילנטי או דימיטריוס איפסילנטיס (Δημήτριος Υψηλάντης; 1793 – 16 באוגוסט[דרושה הבהרה] 1832) היה דרגומן פנריוט של האימפריה העות'מאנית, שירת כקצין בצבא האימפריה הרוסית בנסיכות מולדובה וכפילדמרשל הראשון של יוון המודרנית, גיבור מלחמת העצמאות היוונית.
איפסילנטי היה בנו השני של קונסטנטין איפסילנטי, נולד בקונסטנטינופול בתקופה בה היה אביו המתורגמן הראשי של השער הנשגב. כילד הוא נשלח לצרפת, שם הוא התחנך בבית ספר צבאי צרפתי.
נפטר בנאפפליו. על שמו קרויה העיר איפסילנטי(אנ') במישיגן, כ-10 ק"מ מאן ארבור.
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]איפסילנטי התגייס למשמר הקיסרי של הצאר, הצטיין בקרב ב-1814 והגיע לדרגת סרן.
ב-1820 עבר לאודסה והצטרף לאחיו אלכסנדר איפסילנטי, מנהיג הפיליקי אטריה, הוא היה חלק מהכוח היווני שחצה ב־6 במרץ 1821 את הנהר פרוט בין רוסיה לנסיכות מולדובה ונכנס ליאשי. בתגובה שלל אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה שחשש מזליגת רעיונות העצמאות למחוזותיו את דרגותיהם הצבאיות של כל משתתפי המסע ואישר לקיסר העות'מאני לשלוח כוחות צבא לתוך הנסיכות על מנת לדכא את המרד. תקוותם של היוונים שהעם הרומני יצטרף למרד נכזב והרומנים העדיפו להישאר משועבדים מאשר לסתכן במלחמה מול כוחות הצבא העות'מאני.
לאחר כישלון המרד במולדובה נסע איפסילנטי לפלופונסוס, שם פרצה מלחמת העצמאות היוונית. יחד עם פפאפלסאס (Παπαφλέσσας) ותאודורוס קולוקוטרוניס(אנ') הוא היה אחד מהבולטים שבמנהיגים הפנריוטים בשלבים הראשונים של המרד. ב-20 ביוני 1821 הוא ניסה לצרף את מפקדי המורדים ולארגן צבא סדיר. אולם מנהיגים מקומיים והשלטונות האזרחיים בראשותו של אלכסנדרוס מברוכורדטוס (Αλέξανδρος Μαυροκορδάτος) הערימו עליו קשיים. כתוצאה מקשיים אלו הארגון של צבא המורדים הואט והפעילות הייתה מוגבלת. בזמן המצור על טריפוליס הוא לא הצליח להגיע להסכמות עם ראשי המיליציות החמושות ופרש מהנהגת המרד.
כאיש צבא השתתף במספר קרבות, בשנת 1828 הוא מונה על ידי יואניס קפודיסטריאס כמרשל, מפקד הכוחות במזרח יוון, וניסה להפוך את צבא העם היווני לצבא סדיר המבוסס על תקנים אירופיים. ב -25 בספטמבר 1829, הוא הפסיד בקרב מול כוחות עות'מאניים ונאלץ להיכנע במעבר שליד פטרה.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-20 בדצמבר 1821 נבחר לאספה הלאומית שם ייצג עמדות דמוקרטיות וב -15 בינואר 1822 הוא נבחר לנשיא המועצה המחוקקת. אך בשל כישלון מסע הבחירות שלו במרכז יוון, ואי הצלחתו להשיג עמדת מנהיגות בכנס הארצי שנערך באסטרוס, הוא נאלץ לפרוש בשנת 1823. בת זוגו וארוסתו בתקופת המאבק הייתה גיבורת מלחמת העצמאות היוונית מנטו מברוגנוס
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]