דינר פרנקי
הדינר הפרנקי (בלטינית: denarius; באיטלקית: denaro; ביוונית: δηνάριο) או פני היה מטבע מימי הביניים אשר קיבל את שמו מהמטבע של האימפריה הפרנקית שהונפקה לראשונה בסוף המאה השביעית.[1] באנגלית היא מכונה לפעמים כ"פני כסף". המראה שלו מייצג את סוף עידן מטבעות הזהב, שהיה בתחילת השלטון הפרנקי, או רומי (ביזנטי) או "פסאודו-אימפריאלי" (שנטבע על ידי הפרנקים כחיקוי של המטבע הביזנטי). כסף היה הבסיס למטבע הפרנקי מאותו הזמן ואילך. הדינר הוטבע בצרפת, בקפריסין ובחלקים מחצי האי האפניני במשך כל ימי הביניים, במדינות כמו הפטריארכיה של אקוויליה, ממלכת סיציליה, הרפובליקה של ג'נובה, הרפובליקה של סיינה, ממלכת קפריסין, וממלכת ירושלים של המדינות הצלבניות, בין היתר.[2] [3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסביבות שנת 755 לספירה, על רקע הרנסאנס הקרולינגי, פפין הגוץ הציג מערכת מטבעות חדשה אשר הותאמה בסופו של דבר כך ש-12 פני (בלטינית: denarii; בצרפתית: deniers) היה שווה סולידוס אחד (solidi; sols או sous) ו-20 סולידוס היו שווים ליברה (אנ') או לירה אחת (libra, librae, או lirae; livres).[4] מאוחר יותר, שלושה דינרים היו שווים לִיאַרד (אנ') אחד. רק הדינר היה מטבע ממשי, השאר היו יחידות חשבונאיות. מערכת זו והדינר עצמו שימשו כמודל לרבים ממטבעות אירופה, כולל הלירה שטרלינג, הלירה האיטלקית, הדינרו הספרדי והדינרו הפורטוגזי.
שיעורי ריבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-Ancien Régime בצרפת, הדינר שימש כמדד רעיוני לשיעורי הריבית על הלוואות. לפיכך, שיעור של 4% (1/25) יתבטא כ"דינר 25"; שיעור של 5% (1/20) כ"דינר 20"; וכן הלאה.[5]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Peter Spufford (21 בספטמבר 1989). Money and Its Use in Medieval Europe. Cambridge University Press. p. 27. ISBN 978-0-521-37590-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Denier | History and Culture of Cypriot Medieval Coins". coins.cyi.ac.cy.
- ^ METCALF, D. M.; JACOBOWITZ, M. (1996). "A New Type of Anonymous Denier of Cyprus of the Early Thirteenth Century". The Numismatic Chronicle. 156: 243–247. JSTOR 42667959 – via JSTOR.
- ^ William W. Kibler (בינואר 1995). Medieval France: An Encyclopedia. Psychology Press. p. 534. ISBN 978-0-8240-4444-2.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Ammannati, Francesco, ed. (2012). Religione e istituzioni religiose nell'economia europea, 1000–1800: Religion and religious institutions in the European economy, 1000–1800. Florence: Firenze University Press. p. 311. ISBN 9788866551232.