דרק ג'רמן
 | |
| דרק ג'רמן, 1991 | |
| לידה |
31 בינואר 1942 נורת'ווד, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
19 בפברואר 1994 (בגיל 52) בית החולים סנט ברת'ולומיו, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
Church of St Clement, Old Romney |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
מ-1970 |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
הפדרציה הבינלאומית של מבקרי הסרטים |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דרק ג'רמן (באנגלית: Derek Jarman; 31 בינואר 1942 – 19 בפברואר 1994) היה במאי קולנוע, מעצב במה, אמן וכותב אנגלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'רמן נולד בשם מייקל דרק אלוורת'י ג'רמן בנורת'ווד, במידלסקס. הוא למד בפנימיית קאנפורד בדורסט ומ-1960 בקינגס קולג' בלונדון. מ-1963 הוא בילה את ארבע השנים הבאות בבית הספר לאמנות סלייד בקולג' יוניברסיטי בלונדון. הוא החזיק סטודיו בבאטלר וורף בלונדון, והיה חבר הסצנה סביב הפסל אנדרו לוגן במהלך שנות ה-70.
ב-22 בדצמבר 1986 אובחן כנשא איידס ומאוחר יותר הרבה לדבר על מצבו בציבור. מצבו הבריאותי אילץ אותו להעתיק את מקום מגוריו למחוז קנט וב-1994 הוא נפטר מסיבוכים שנבעו ממחלתו[1]. להקת צ'מבוומבה שחררה לאחר מותו את השיר Song for Derek Jarman. אמן אחר, Andi Sexgang, הקליט את האלבום Last of England לזכרו.
סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטיו המוקדמים היו סרטים ניסיוניים קצרים במצלמת סופר 8, פורמט שהוא לעולם לא נטש ובהמשך הוסיף לשכלל (בסרט Imagining October מ-1984, The Angelic Conversation מ-1985, The Last of England מ-1987 ו-The Garden מ-1990), במקביל ליצירה העלילתית המסורתית שלו.
ג'רמן פרץ לתודעה תחילה כמעצב בסרטו של קן ראסל משנת 1970, The Devils, ולאחר מכן הודות לסרטו החלוצי משנת 1976, סבסטיאן - ככל הידוע הסרט הבריטי הראשון שהציג הומוסקסואליות באופן חיובי, והסרט הראשון דובר לטינית.
בסרט הבא, Jubliee (צולם ב-1977, שוחרר ב-1978), הנחשב ליצירת המופת הראשונה שלו, אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה, נוסעת קדימה בזמן לארץ שממה הנשלטת על ידי אליזבת השנייה, בת ימינו. Jubilee נחשב סרט הפאנק הבריטי הראשון והשתתפו בו להקות וזמרים רבים, בהם וויין קאונטי (מלהקת Wayne County & the Electric Chairs), ג'ורדן, טויה וילקוקס ולהקת אדם והנמלים.
לאחר עיבוד נועז של המחזה השייקספירי הסערה ב-1979 (סרט שזכה לביקורת חיובית מצד מומחים, אבל מבקרי קולנוע אהבו פחות), ג'רמן בילה את שבע השנים הבאות בהפקת סרטי סופר 8 ניסיוניים ואיסוף הכסף הנחוץ להפקת סרטו הבא, קאראווג'ו (מאוחר יותר הוא טען כי שיכתב את התסריט יותר משבע עשרה פעמים במהלך אותה תקופה). הסרט יצא לאור לבסוף ב-1986 בפני קהל רחב יותר (למעט Jubiliee, שהפך סרט פולחן, הוא נחשב לסרט המוכר ביותר של ג'רמן), בעיקר הודות למעורבות, לראשונה, של ערוץ 4 של ה-BBC במימון והפצה. הסרט מציין תקופה חדשה בקריירה של ג'רמן, אשר כל סרטיו מומנו מעתה חלקית על ידי חברות טלוויזיה, ושם הם גם זכו לחשיפה העיקרית שלהם. ג'רמן גם עבד בפעם הראשונה עם טילדה סווינטון בסרט זה.
סיום העבודה על הסרט ציין גם את נטישת הנרטיב המסורתי ביצירתו של ג'רמן. תסכולו מהפורמליות שמכתיב פורמט 35 מ"מ והתלות בממסד, שגרמה לעיכובים ארוכים (שבע שנים להפקת קראווג'יו ונטישת מספר פרויקטים אחרים), גרמו לג'רמן לחזור לסופר 8 ולשכלל את הפורמט בו עבד בעבר.
הסרט הראשון בפורמט זה, The Last of England, סיפר את קורותיה של מדינה מנוונת הקורסת תחת המדיניות הכלכלית של תאצ'ר. "יפה להכאיב... הסרט הוא אחת היצירות הקולנועיות האישיות הבודדות בשלהי שנות ה-80 -- הוא קורא לנו לפקוח את עינינו ולראות את החורבן שמביאים חמדנות ודיכוי, לראות את הנזק שלא ניתן לתקן לערים, כפרים ונשמותינו, כיצד השמיים שלנו, גופינו, הורעלו," כתב הוילג' ווייס. במהלך שנות ה-80 ג'רמן היה עדיין אחת הדמויות הציבוריות היחידות באנגליה מחוץ לארון, והוא פעל נגד חקיקה מפלה והגברת המודעות לאיידס.
במהלך העבודה על The Garden הדרדרה בריאותו. אף שהצליח להשלים את צילומי הסרט, הוא לעולם לא עבד על פרויקט גדול נוסף לאחר מכן, והסתפק בפורמט הצנוע יחסית של הסרט העלילתי הבא, אדוארד השני (קרוב לוודאי הסרט הפוליטי ביותר שלו, בהשראת האקטיביזם הקווירי שלו) ו-ויטגנשטיין קומדיה טרגית המבוססת על חייו של הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין. ג'רמן התלונן לאחר מכן כי עם היעלמותה של תעשיית הקולנוע העצמאי, הוא לא יכל להשיג מימון לסרטיו עוד. הוא התפרנס מבימוי וידאו קליפים עבור להקות ואמנים אחדים, בהם מריאן פייתפול, הסמיתס והפט שופ בויז.
ב-1989 סרטו War Requiem החזיר לבמה את השחקן האגדי לורנס אוליבייה (שפרש ב-1987). זה היה הסרט האחרון בו הוא השתתף.
בזמן העבודה על Blue הוא כבר היה עיוור וגסס ממחלות וסיבוכים הקשורים באיידס. הסרט כולל שוט בודד של מסך בצבע כחול רווי, המשמש רקע לפסקול שהולחן על ידי סימון פישר טרנס ומוזיקה מקורית של Coil ואמנים אחרים, כאשר ג'רמן מתאר את חייו וחזונו. כאשר הסרט הוצג בטלוויזיה באנגליה, ערוץ 4 הציג את התמונה בזמן שהפסקול הושמע במקביל בערוץ 3 של ה-BBC - פרויקט שיתופי ללא תקדים עד אז.
יצירתו האחרונה, Glitterbug, הופקה עבור התוכנית Arena בערוץ 2 של ה-BBC והיא שודרה זמן קצר לאחר שהלך לעולמו. הסרט הוא אוסף קטעים בסופר 8 שצולמו עם חברים ובני זוג במהלך הקריירה שלו, והוא קולאז' נוגע ללב של זיכרונות, אנשים ורגעים שאבדו בזמן, בליווי פסקול שהלחין בריאן אינו.
עבודות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלוציות של ג'רמן מתבטאת ביצירת והרחבת פורמט הווידאו קליפ, אבל הוא בלט גם כפעיל זכויות הומואים.
ג'רמן ביים את מסע ההופעות של הפט שופ בויז ב-1989 - אירוע תיאטרלי עם תלבושות מיוחדות וקטעי וידאו מקוריים שליוו את השירים השונים. הוא היה מעורב גם באופרה L'Ispirzione של Sylvano Bussotti, שהוצגה לראשונה על במה בפירנצה ב-1998.
ג'רמן יזכר גם בגלל גינת הקוטג' שהוא עיצב מאוחר בשלהי חייו, בצל תחנת הכוח Dungeness, שם התגורר. הקוטג' נבנה מעץ עטוי זפת ועל צידו שורות משירו של ג'ון דון, The Sun Rising, מעוצבות באותיות עץ מוגבהות. לצורך עיצוב הגינה, המתוארת במספר ספרים, הוא השתמש בחומרים שמצא בסביבה. ג'רמן חזר לצייר (ראו הספר: Evil Queen: The Last Paintings, 1994) באותה תקופה.
הוא פרסם מספר ספרים, בהם האוטוביוגרפיה Dancing Ledge, אסופת שירים A Finger in the Fishes Mouth, שני כרכים של יומניו Modern Nature ו-Smiling in Slow Motion, ושתי מסות על יצירתו וסרטיו The Last of England (התפרסם גם תחת הכותרת Kicking the Pricks) ו-Chroma. עוד פורסמו תסריטיו (Up in the Air, Blue, War Requiem, Caravaggio, Queen Edward II ו-Wittgenstein: The Terry Eagleton Script/The Derek Jarman Film), עיון אודות הגינה המפורסמת Derek Jarman's Garden ו-At Your Own Risk, ממואר.
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטים באורך מלא[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סבסטיאן (1976)
- Jubilee (1977)
- The Tempest (1979)
- The Angelic Conversation (1985)
- Caravaggio (1986)
- The Last of England (1988)
- War Requiem (1989)
- The Garden (1990)
- אדוארד השני (1991)
- Wittgenstein (1993)
- Blue (1993)
סרטים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Electric Fairy (1971, nonextant)
- Studio Bankside (1971)
- Garden of Luxor (aka Burning the Pyramids, 1972)
- Miss Gaby (1972)
- A Journey to Avebury (1971)
- Andrew Logan Kisses the Glitterati (1972)
- Tarot (aka Magician, 1972)
- Art of Mirrors (aka Sulphur, 1973)
- Stolen Apples for Karen Blixen (1973)
- Miss World (1973)
- The Devils at the Elgin (aka Reworking the Devils, 1974)
- Fire Island (1974)
- Duggie Fields (1974)
- Ula's Fete (aka Ula's Chandelier, 1975)
- Picnic at Ray's (1975)
- Sebastiane Wrap (1975)
- Sloane Square: A Room of One's Own (1976)
- Gerald's Film (1976)
- Art and the Pose (1976)
- Houston Texas (1976)
- Jordan's Dance (1977)
- Every Woman for Herself and All for Art (1977)
- The Pantheon (1978)
- In the Shadow of the Sun (1980) (אוסף סופר 8 קצרים מהשנים 1974-1980 המלווים קטעים מוזיקליים של Throbbing Gristle)
- T.G.: Psychic Rally in Heaven (1981)
- Jordan's Wedding (1981)
- Pirate Tape (1982)
- Waiting for Waiting for Godot (1982)
- Pontormo and Punks at Santa Croce (1982)
- B2 Tape/Film (1983)
- Catalan (1984)
- Imagining October (1984)
- Aria (1987)
- segment: Depuis le Jour
- L'Ispirazione (1988)
- Glitterbug (1994) (קטעי סופר 8 בליווי מוזיקה של בריאן אינו)
עבודות מוקדמות של ג'רמן בסופר 8 צורפו לאחדים מהסרטים שלו ב-DVD
וידאו קליפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Sex Pistols: The Sex Pistols Number One (1976). קטעים מוקדמים של הלהקה.
- Marianne Faithfull: "Broken English", "Witches' Song", ו- "The Ballad of Lucy Jordan" (כולם מ-1979)
- Throbbing Gristle: TG Psychic Rally in Heaven (1981).
- Language: "Touch The Radio Dance" (1984)[2] (הוצג במוזיאון לאמנות מודרנית)
- Orange Juice: "What Presence?!" (1984).
- Marc Almond: "Tenderness Is a Weakness" (1984).
- The Smiths:
- The Queen Is Dead, סרט קצר עם השירים של הסמית'ס "The Queen Is Dead", "Panic", ו- "There Is a Light That Never Goes Out" (1986)
- הקטע "Panic" מתוך The Queen Is Dead נערך לקליפ עבור הסינגל (1986)
- "Ask" (1986)
- Matt Fretton: "Avatar" (1986)
- Pet Shop Boys: "It's a Sin", "Rent", ו- "Projections".
סרטי תעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Derek: (2008) חייו ועבודתו של ג'רמן, בבימוי אייזק ג'וליאן, עם קריינות של טילדה סווינטון.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Martin Frey. Derek Jarman - Bewegte Bilder eines Malers. (BoD, 2008), ISBN 978-3-8370-1217-0
- Steven Dillon. Derek Jarman and Lyric Film: The Mirror and the Sea. (2004).
- Tony Peake. Derek Jarman (Little, Brown & Co, 2000). 600-page biography.
- Michael O'Pray. Derek Jarman: Dreams of England. (British Film Institute, 1996).
- Howard Sooley. Derek Jarman's Garden. (Thames & Hudson, 1995).
- Derek Jarman. 'Modern Nature' (Diaries 1989 - 1990)
- Derek Jarman. 'Smiling in Slow Motion' (Diaries 1991 - 1994)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרק ג'רמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דרק ג'רמן, באתר AllMovie (באנגלית)
דרק ג'רמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
דרק ג'רמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דרק ג'רמן, באתר Discogs (באנגלית)
דרק ג'רמן, באתר Songkick (באנגלית)- רשימה ביבליוגרפית של ספרים ומאמרים אודות ג'רמן
- Slow Motion Angel - אתר המרכז מידע רב אודות ג'רמן
- Preserving A Harlequin - רטרוספקטיבה מאת ניק קלפסון ב-Spike Magazine
- תמונות גינת הקוטג' & פרטים בפליקר
- דרק ג'רמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Derek Jarman: Radical Traditionalist - כתבה באתר www.sensesofcinema.com.
- ^ Peake, Tony. 1999. Derek Jarman: A Biography. New York: The Overlook Press/Little, Brown. pg. 312: listed as "Steve Hale's 'Touch the Radio, Dance!'"