לדלג לתוכן

הארמייה הראשונה (הונגריה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הארמייה ה-1
1. hadsereg
חיילים מהארמייה הראשונה 1944.
חיילים מהארמייה הראשונה 1944.
חיילים מהארמייה הראשונה 1944.
פרטים
מדינה הונגריה (1940–1945)הונגריה (1940–1945) ממלכת הונגריה
שיוך צבא הונגריה
סוג ארמייה
בסיס האם בודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1 במרץ 19408 במאי 1945 (5 שנים)
מקים היחידה וילמוש נאגיבצון
מלחמות מלחמת העולם השנייה
פיקוד
מפקדים מפקדים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הארמייה הראשונה של הונגריההונגרית: 1. magyar hadsereg) הייתה ארמיית שדה של צבא הונגריה, שלחמה בחזית המזרחית בתקופת מלחמת העולם השנייה.

ממלכת הונגריה, בהנהגת העוצר מיקלוש הורטי, שיתפה פעולה עם מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה, והכריזה מלחמה על בעלות הברית. ב-1 במרץ 1940, המטה הכללי של צבא הונגריה הורה על הקמת שלוש ארמיות שיילחמו לצד מדינות הציר. כל שלוש הארמיות ההונגריות השתתפו בלחימה בחזית המזרחית נגד הצבא האדום. אולם בניגוד לארמייה השלישית שלקחה חלק בפלישה ליוגוסלביה בשנת 1941, והארמייה השנייה שלקחה חלק פעיל בקרב סטלינגרד (1942), הארמייה ההונגרית הראשונה לא הייתה פעילה במיוחד בשנים הראשונות של המלחמה, ולקחה חלק במספר פעולות קטנות באזור גליציה והקרפטים.

בשנת 1940, הוצבה הארמייה הראשונה כחיל כיבוש בטרנסילבניה, שנלקחה מרומניה והוענקה להונגריה במסגרת תכתיב וינה. ב-4 באפריל 1944, נשלחה הארמייה לחזית המזרחית במטרה לחזק את קבוצת ארמיות צפון אוקראינה. מ-13 ביולי עד 29 ביולי לחמה נגד הצבא האדום במסגרת מבצע לבוב-סנדומייז'. היא סופחה בפועל לארמיית הפאנצר הראשונה, והמשיכה לנהל קרבות מגננה נגד הצבא האדום. בספטמבר 1944 חצו הרוסים את גבולה של הונגריה. ב-15 באוקטובר 1944 ניסה העוצר הורטי להכריז על שביתת נשק עם ברית המועצות. ניסיון זה הגדיש את הסאה אצל הגרמנים. הורטי נעצר ונשלח לגרמניה, ועל הונגריה השליטו הגרמנים את פרנץ סלשי מנהיג המפלגה הפשיסטית צלב החץ. בהמשך נכבשה הונגריה כולה בידי הצבא האדום, אולם הכוחות ההונגריים המשיכו להילחם לצד הגרמנים. הארמייה נכנעה רק עם כניעת גרמניה הנאצית ב-8 במאי 1945.

מפקדי הארמייה[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הארמייה הראשונה באתר אקסיס היסטורי