הבחירות לרשויות המקומיות הערביות ביהודה ושומרון (1972)

הצבעה בקלפי בבחירות לעיריית שכם, 28 במארס 1972

הבחירות לרשויות המקומיות הערביות ביהודה ושומרון התקיימו ב-28 במרץ וב-2 במאי 1972. הבחירות התקיימו תחת פיקוחו של הממשל הצבאי הישראלי בשטחים ובכפוף לחוק הבחירות המקומיות הירדני שחוקק בשנת 1955.

אודות הבחירות

רקע

בתום מלחמת ששת הימים, בה כבשה ישראל מידי ירדן את שטחי יהודה ושומרון, ניהול המדיניות השוטפת של ישראל ביהודה ושומרון הופקד בידי שר הביטחון משה דיין.

מועד כהונתן של המועצות המקומיות הערביות ביהודה ושומרון שנבחרו בשלטון ירדן בשנת 1963 עמד לפוג ב־1 בספטמבר 1967. בחודש אוגוסט הנחה דיין את צה"ל להגיש לו חוות דעת והמלצות באשר להמשך פעולתן של העיריות. ההמלצה שנתקבלה הייתה לדחות ככל האפשר את מועד קיומן של הבחירות. לדברי שלמה גזית, ראש מחלקת הממשל הצבאי במטכ"ל דאז, המניעים המרכזיים להחלטה היו ההערכה כי קיומן של בחירות יעורר תסיסה וחוסר יציבות באזור, והחשש מכך שבעקבותיהן ייבחרו ראשי ערים חדשים, שיהיו פחות נוטים לשתף פעולה עם ישראל. צו שפרסם הממשל הצבאי הישראלי בתחילת ספטמבר האריך את תוקף פעולתן של המועצות המקומיות המכהנות עד לשנת 1971.

בתחילת שנת 1969 החל דיין לבטא תמיכה בקיום בחירות לעיריות הערביות ביהודה ושומרון. בהרצאה לפני פורום אקדמאים הוא טען כי כל עוד ישראל משמרת בתפקידיהם את כל בעלי המשרות הציבוריות שנתמנו בתקופת ירדן, לרבות ראשי הערים, ואינה פועלת לערוך כל שינוי בהרכב המוסדות הציבוריים באזור, היא נוטעת בתושבים רושם שנוכחותה שם זמנית ומעודדת את שימור זיקתם לירדן. בהמשך נכתב במצע של מפלגת העבודה לקראת בחירות 1969 תחת הפרק "המדיניות בשטחים" כי יש לפעול לקיומו של "מינהל מוניציפלי עצמאי".

ב-12 בספטמבר 1971 הביא דיין את ההצעה לעריכת הבחירות לדיון בממשלה, וזו הסמיכה את ועדת השרים לענייני ביטחון לדון בכך. הוועדה אישרה את ההצעה ב־17 באוקטובר 1971. הצו הצבאי על עריכת הבחירות פורסם רק ב־25 בנובמבר 1971, מתוך רצון להפחית את עוצמת ההתנגדויות למהלך. מועדי הבחירות ומיקומן המדויק הוכרזו רק ב־19 בדצמבר 1971. בהמלצת גורמי הממשל, הוחלט כי הבחירות יתקיימו לפי החוק הירדני, כדי להפחית מעוצמת ההתנגדות להן, וכי הן ייערכו בשני שלבים: הראשון - בשומרון וביריחו ב-28 במרץ 1972; והשני ביהודה ב-2 במאי 1972.

תגובות להכרזה על קיום הבחירות

ההחלטה על עריכת בחירות מקומיות ביהודה ושומרון התקבלה בישראל ככלל בחיוב רב, הן כמהלך שמבטא את צביונו ה"ליברלי" של הממשל הצבאי הן כמהלך שעשוי לפתוח אפשרויות מדיניות חדשות. הגורם האופוזיציוני העיקרי שהתנגד למהלך היה רק"ח, אשר טענה כי מהלך זה נועד להקים באזור "שלטון בובות, שלטון קוויזלינגים [...] שיבטיח את המשך הכיבוש והנצחתו". לעומת זאת, גח"ל תמכה בקיום הבחירות, שהוכיחו לשיטתה כי ערביי יהודה ושומרון "רוצים בנורמליזציה של החיים [...] תחת שלטון ישראלי", אף שמתחה ביקורת על ההחלטה לקיימן לפי החוק הירדני.

ההכרזה הרשמית על קיום הבחירות עוררה תגובות גינוי מצד אש"ף ומצד ירדן, ואלה לוו בקריאות לתושבים להחרימן, באיומים לפגוע במי שיצביע, ובייחוד במי שיתמודד בהן. כן התרחשו מספר מקרים של פגיעה בפועל ברכושם של מועמדים ובזימון אישי ציבור באזור לשיחות אזהרה במדינות ערב. עם זאת, ככל שהתקרב מועד הבחירות, פחתה מעט ההתנגדות של ירדן למהלך.

תוצאות הבחירות

בבחירות הצביעו יותר מ־24 אלף איש, המהווים כ־85% מבעלי זכות הבחירה ב־21 היישובים אשר התקיימו בהם הבחירות. בסופן הוחלפו 14 ראשי רשויות מקומיות (להבדיל ממה שאפשר החוק הירדני) וכן כ־55% מחברי המועצות העירוניות.

עם זאת, בעיקרו של דבר, רוב חברי המועצות נותרו חלק מהמשפחות הגדולות ששלטו ברשויות המקומיות באופן מסורתי, ושיקולים פוליטיים שחרגו מההקשר המקומי מילאו במערכת הבחירות תפקיד שולי.

לאחר הבחירות

בשנים לאחר הבחירות התחזק כוחו של אש"ף באזור, וכן חוזקה התשתית הארגונית שלו בתוכה, שהיעדרה נתפס בעיני הארגון כאחד מלקחי כישלונו למנוע את קיום הבחירות המקומיות. על רקע זה הוכרז באוגוסט 1973 על הקמתו בחסות אש"ף של גוף הנהגה פוליטי כלל־גדתי - החזית הלאומית הפלסטינית (חל"ף), שהדמויות הבכירות בו היו ראשי הערים הנבחרים של רמאללה ואל־בירה - כרים ח'לף ועבד אל־ג'ואד צאלח.

באפריל 1976 נערכו בפעם השנייה תחת שלטון ישראל בחירות לרשויות המקומיות הערביות ביהודה ושומרון, ובהן זכו במרבית הערים אישים שהזדהו עם אש"ף.

קישורים חיצוניים

• רונן טראובה, פוליטיקה, משה דיין והסוגיה הפלסטינית בראי הבחירות המקומיות בגדה המערבית 1972, עיונים בתקומת ישראל, כרך 32 (2019), עמודים 7–34