המועצה המחוקקת הפלסטינית

המועצה המחוקקת הפלסטינית
المجلس التشريعي الفلسطيني
	המועצה המחוקקת ה-2;
מדינה	הרשות הפלסטינית
סוג	בית מחוקקים חד-ביתי
היסטוריה
תקופת הפעילות	7 במרץ 1996 – הווה (29 שנים)
הרכב
מספר מושבים	132
קב' פוליטיות	ממשלה (74) חמאס (74); אופוזיציה (58) אש"ף (50); פת"ח (45); החזית העממית לשחרור פלסטין (3); החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין (1); מפלגת העם הפלסטינית (1); היוזמה הלאומית הפלסטינית (2); הדרך השלישית (2); עצמאים (4);
בחירות
בחירות קודמות	25 בינואר 2006
מנהיגים
יושב ראש	עזיז דוויק, חמאס; מאז 2009
משכן
	רמאללה
אתר אינטרנט
	www.plc.ps ‏(הממשלה ברצועת עזה)‏; ‏http://www.pal-plc.org ‏(הממשלה בגדה המערבית)

המועצה המחוקקת הפלסטינית (בערבית: المجلس التشريعي الفلسطيني; תעתיק מדויק: אלמג'לס אלתשריעי אלפלסטיני) הוא בית המחוקקים של הרשות הפלסטינית. במועצה המחוקקת יש 132 מושבים, שנבחרים ב-16 מחוזות בחירה ביהודה ושומרון ורצעות עזה. שיטת הבחירות למועצה המחוקקת היא שיטה מעורבת, בה חצי מהמועצה נבחר בבחירות אזוריות, והחצי השני בבחירות יחסיות. בבחירות הראשונות למועצה ב-1996 נבחרו למועצה 88 מושבים בשיטה האזורית. המועצה הפסיקה להתקיים הלכה למעשה ולא התכנסה מ-2007, לאחר העימות בין חמאס לפת"ח בעזה.

היסטוריה

בבחירות 1996 התמודדו הרשימות השונות על 88 מושבים.^[2] חלוקת המושבים הייתה כדלקמן:

פת"ח: 68 מושבים (47 רשמיים, 21 לא רשמיים, מסווגים כ"עצמאים").
חילוניים לא משויכים מפלגתית: 12 מושבים.
אסלאמיסטים לא משויכים מפלגתית: 7 מושבים.
האיחוד הדמוקרטי פלסטיני (FIDA): מושב אחד.

מאז 7 באוקטובר 2003 הפך יו"ר המועצה המחוקקת אחמד קריע לראש ממשלת הרשות הפלסטינית.

ביוני 2005 חוקקה המועצה המחוקקת חוק שהגדיל את מספר המושבים מ-88 ל-132, וקבע כי חצי מהמושבים יבחרו בבחירות יחסיות והחצי השני בבחירות אזוריות (כפי שהיה לפני כן).

ב-25 בינואר 2006 נערכו שוב בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. הפעם השתתף החמאס בבחירות. בבחירות אלו זכה החמאס ברוב סוחף של 42.9% מהקולות שהתבטא ב-76 מושבים במועצה (כ-58% מסך המושבים), הפת"ח ב-43 (כ-33% מסך המושבים) ומספר רשימות עצמאיות נוספות זכו במספר בודד של מושבים. האיחוד האירופי שלח משלחת של 260 משקיפים ברשות חברת הפרלמנט הבלגית ורוניק דה קייזר לפקח על תקינות הבחירות.^[3] המשקיפים אישרו שהבחירות התנהלו בצורה תקינה.^[4]

חלוקת המושבים הייתה כדלקמן (בסוגריים - החלוקה בין מושבים בבחירות היחסיות והאזוריות ואחוז הקולות בבחירות היחסיות):^[5]

השינוי והרפורמה (חמאס): 76 מושבים (30/46, 42.9%)
פת"ח: 43 מושבים (27/16, 39.8%)
החזית העממית: 3 מושבים (3/0, 4.1%)
האלטרנטיבה (קואליציה של החזית הדמוקרטית, מפלגת העם, FIDA ועצמאים): 2 מושבים (2/0, 2.8%)
פלסטין העצמאית (מוסטפא ברגותי ועצמאים): 2 מושבים (2/0, 2.6%)
הדרך השלישית (סלאם פיאד, חנאן עשראווי ואחרים): 2 מושבים (2/0, 2.3%)
עצמאים: 4 מושבים (4/0)

בעקבות עימות חמאס–פת"ח ברצועת עזה והשתלטות חמאס על רצועת עזה ביוני 2007 התפזרה למעשה המועצה ולא כונסה עוד. נציגי חמאס במועצה המחוקקת הקימו מועצה ברצועת עזה. מועד קיום בחירות חדשות למועצה, שנועד להיות ב־2010, נדחה מפעם לפעם.

בדצמבר 2018 קבע בית המשפט החוקתי של הרשות הפלסטינית כי המועצה התפזרה וקרא לקיום בחירות חדשות.^[6]^[7]

ב־15 בינואר 2021 הודיע יושב ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן על קיום בחירות למועצה המחוקקת ב־22 במאי 2021.^[8] בסוף אפריל 2021 הודיע אבו מאזן על דחיית הבחירות למועד לא ידוע, בנימוק שאין לקיים את הבחירות כל עוד לא ניתן לקיימן גם במזרח ירושלים.^[9]

אזורי הבחירה למועצה המחוקקת

מחצית מחברי המועצה המחוקקת (שישים ושישה מושבים) נבחרים בבחירות אזוריות, על פי חלוקת נפות הרשות הפלסטינית כדלקמן:

נפת אל-קודס: שישה מושבים (מתוכם שניים שמורים לנוצרים)
נפת טובאס: מושב אחד
נפת טולכרם: 3 מושבים
נפת קלקיליה: 2 מושבים
נפת סלפית: מושב אחד
נפת שכם: שישה מושבים
נפת יריחו: מושב אחד
נפת רמאללה ואל-בירה: חמישה מושבים (אחד שמור לנוצרים)
נפת ג'נין: ארבעה מושבים
נפת בית לחם: ארבעה מושבים (שניים שמורים לנוצרים)
נפת חברון: תשעה מושבים
נפת צפון עזה: חמישה מושבים
נפת עזה: שמונה מושבים (אחד שמור לנוצרים)
נפת דיר אל בלח: שלושה מושבים
נפת ח'אן יונס: חמישה מושבים
נפת רפיח: שלושה מושבים

סך הכול 66 מושבים (שישה שמורים לנוצרים).

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של המועצה המחוקקת הפלסטינית (בערבית)
אתר האינטרנט הרשמי של המועצה המחוקקת הפלסטינית (בערבית)

המועצה המחוקקת הפלסטינית, ברשת החברתית פייסבוק

הערות שוליים

עיינו גם בפורטל:
	פורטל המזרח התיכון

^ דוויק אמור היה להיות יושב ראש הרשות הפלסטינית בפועל, מאחר שבאופן רשמי הסתיימה כהונתו של מחמוד עבאס, נציג הפת"ח, בשנת 2009.
^ תמר מרכוס, ‏מסמך רקע בנושא: בחירות ברשות הפלסטינית, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, ד' בתמוז תשס"ד, 23 ביוני 2004
^ Eeckelaert, Rouba Al-Fattal., Transatlantic trends in democracy promotion : electorial assistance in the Palestinian territories, Farnham: Ashgate Pub, 2013, עמ' 98
^ Kaya, Taylan Özgür., The Middle East peace process and the EU : foreign policy and security strategy in international politics, London: I.B.Tauris, 2012, עמ' 142
^ חברי המועצה המחוקקת שנבחרו בשנת 1996, 2006, באתר MiddleEastReference.org
^ 2022 Municipal Election in West Bank/Gaza (עמ' 12), The Carter Center
^ Why was the Palestinian Legislative Council dismantled?, Al-Monitor, ‏28 בדצמבר 2018
^ אליאור לוי, לראשונה מ-2006: אבו מאזן הכריז על בחירות לפרלמנט ולנשיאות ברשות הפלסטינית, באתר ynet, 15 בינואר 2021
^ אבו מאזן הכריז על דחיית הבחירות: לא נקיים אותן בלי ירושלים, באתר וואלה, 29 באפריל 2021

[1] דוויק אמור היה להיות יושב ראש הרשות הפלסטינית בפועל, מאחר שבאופן רשמי הסתיימה כהונתו של מחמוד עבאס, נציג הפת"ח, בשנת 2009.

[2] תמר מרכוס, ‏מסמך רקע בנושא: בחירות ברשות הפלסטינית, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, ד' בתמוז תשס"ד, 23 ביוני 2004

[3] Eeckelaert, Rouba Al-Fattal., Transatlantic trends in democracy promotion : electorial assistance in the Palestinian territories, Farnham: Ashgate Pub, 2013, עמ' 98

[4] Kaya, Taylan Özgür., The Middle East peace process and the EU : foreign policy and security strategy in international politics, London: I.B.Tauris, 2012, עמ' 142

[5] חברי המועצה המחוקקת שנבחרו בשנת 1996, 2006, באתר MiddleEastReference.org

[6] 2022 Municipal Election in West Bank/Gaza (עמ' 12), The Carter Center

[7] Why was the Palestinian Legislative Council dismantled?, Al-Monitor, ‏28 בדצמבר 2018

[8] אליאור לוי, לראשונה מ-2006: אבו מאזן הכריז על בחירות לפרלמנט ולנשיאות ברשות הפלסטינית, באתר ynet, 15 בינואר 2021

[9] אבו מאזן הכריז על דחיית הבחירות: לא נקיים אותן בלי ירושלים, באתר וואלה, 29 באפריל 2021

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]