המועצה המחוקקת הפלסטינית
המועצה המחוקקת ה-2 | |||
| מדינה |
 הרשות הפלסטינית | ||
|---|---|---|---|
| סוג | בית מחוקקים חד-ביתי | ||
| מנהיגים | |||
| יושב ראש |
עזיז דוויק1, חמאס מאז 2009 | ||
| מושבים | |||
| מספר מושבים |
132  | ||
 | |||
| |||
| בחירות | |||
| בחירות קודמות | 25 בינואר 2006 | ||
| משכן | |||
 | |||
| רמאללה | |||
| אתר אינטרנט | |||
|
www.plc.ps (הממשלה ברצועת עזה) http://www.pal-plc.org (הממשלה בגדה המערבית) | |||
| הערות שוליים | |||
| 1דוויק אמור היה להיות יושב ראש הרשות הפלסטינית בפועל, מאחר שבאופן רשמי הסתיימה כהונתו של מחמוד עבאס, נציג הפת"ח, בשנת 2009. | |||
  | |||
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של הרשות הפלסטינית |
המועצה המחוקקת הפלסטינית (בערבית: المجلس التشريعي الفلسطيني; תעתיק מדויק: אלמג'לס אלתשריעי אלפלסטיני) היא בית המחוקקים של הרשות הפלסטינית. במועצה המחוקקת יש 132 מושבים, שנבחרים ב-16 מחוזות בחירה בגדה המערבית וברצועת עזה. שיטת הבחירות למועצה המחוקקת היא שיטה מעורבת בה חצי מהמועצה נבחר בבחירות אזוריות והחצי השני בבחירות יחסיות. בבחירות הראשונות למועצה ב-1996 נבחרו למועצה 88 מושבים בשיטה האזורית. המועצה הפסיקה להתקיים הלכה למעשה ולא התכנסה מ-2007, לאחר הקרע בין חמאס לפת"ח בעזה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות 1996 התמודדו הרשימות השונות על 88 מושבים.[1] חלוקת המושבים הייתה כדלקמן:
- פת"ח: 68 מושבים (47 רשמיים, 21 לא רשמיים, מסווגים כ"עצמאים").
- חילוניים לא משויכים מפלגתית: 12 מושבים.
- איסלמיסטים לא משויכים מפלגתית: 7 מושבים.
- האיחוד הדמוקרטי פלסטיני (FIDA): מושב אחד.
מאז 7 באוקטובר 2003 הפך יו"ר המועצה המחוקקת אחמד קריע לראש ממשלת הרשות הפלסטינית.
ביוני 2005 חוקקה המועצה המחוקקת חוק שהגדיל את מספר המושבים מ-88 ל-132, וקבע כי חצי מהמושבים יבחרו בבחירות יחסיות והחצי השני בבחירות אזוריות (כפי שהיה לפני כן).
ב-25 בינואר 2006 נערכו שוב בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. הפעם השתתף החמאס בבחירות. בבחירות אלו זכה החמאס ברוב סוחף של 42.9% מהקולות שהתבטא ב-76 מושבים במועצה (כ-58% מסך המושבים), הפתח ב-43 (כ-33% מסך המושבים) ומספר רשימות עצמאיות נוספות זכו במספר בודד של מושבים. האיחוד האירופי שלח משלחת של 260 משקיפים ברשות חברת הפרלמט הבלגית ורוניק דה קייזר לפקח על תקינות הבחירות.[2] המשקיפים אישרו שבחירות התנהלו בצורה תקינה.[3]
חלוקת המושבים הייתה כדלקמן (בסוגריים - החלוקה בין מושבים בבחירות היחסיות והאזוריות ואחוז הקולות בבחירות היחסיות):[4]
- השינוי והרפורמה (חמאס): 76 מושבים (30/46, 42.9%)
- פתח: 43 מושבים (27/16, 39.8%)
- החזית העממית: 3 מושבים (3/0, 4.1%)
- האלטרנטיבה (קואליציה של החזית הדמוקרטית, מפלגת העם, FIDA ועצמאים): 2 מושבים (2/0, 2.8%)
- פלסטין העצמאית (מוסטפא ברגותי ועצמאים): 2 מושבים (2/0, 2.6%)
- הדרך השלישית (סלאם פיאד, חנאן עשראווי ואחרים): 2 מושבים (2/0, 2.3%)
- עצמאים: 4 מושבים (4/0)
נכון לאפריל 2015, כלואים בישראל 16 מבין חברי המועצה, מהם 9 במעצר מנהלי.
אזורי הבחירה למועצה המחוקקת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחצית מחברי המועצה המחוקקת (שישים ושישה מושבים) נבחרים בבחירות אזוריות, על פי חלוקת נפות הרשות הפלסטינית כדלקמן:
- נפת אל-קודס: שישה מושבים (מתוכם שניים שמורים לנוצרים)
- נפת טובאס: מושב אחד
- נפת טולכרם: 3 מושבים
- נפת קלקיליה: 2 מושבים
- נפת סלפית: מושב אחד
- נפת שכם: שישה מושבים
- נפת יריחו: מושב אחד
- נפת רמאללה ואל-בירה: חמישה מושבים (אחד שמור לנוצרים)
- נפת ג'נין: ארבעה מושבים
- נפת בית לחם: ארבעה מושבים (שניים שמורים לנוצרים)
- נפת חברון: תשעה מושבים
- נפת צפון עזה: חמישה מושבים
- נפת עזה: שמונה מושבים (אחד שמור לנוצרים)
- נפת דיר אל בלח: שלושה מושבים
- נפת ח'אן יונס: חמישה מושבים
- נפת רפיח: שלושה מושבים
סה"כ 66 מושבים (שישה שמורים לנוצרים)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
- ^ תמר מרכוס, מסמך רקע בנושא: בחירות ברשות הפלסטינית, מוגש לחה"כ יצחק הרצוג, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, ד' בתמוז תשס"ד, 23 ביוני 2004.
- ^ Eeckelaert, Rouba Al-Fattal., Transatlantic trends in democracy promotion : electorial assistance in the Palestinian territories, Farnham: Ashgate Pub, 2013, עמ' 98
- ^ Kaya, Taylan Özgür., The Middle East peace process and the EU : foreign policy and security strategy in international politics, London: I.B.Tauris, 2012, עמ' 142
- ^ חברי המועצה המחוקקת שנבחרו בשנת 1996, 2006, באתר MiddleEastReference.org
