לדלג לתוכן

הטיית החוכמה שלאחר מעשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הטיית החוכמה שלאחר מעשה (באנגלית: hindsight bias)[1] או הטיית החוכמה בדיעבד, היא הטיה קוגניטיבית של בני האדם היודעים מה הייתה תוצאה של אירוע, להגזים בדיעבד ביכולתם להעריך את ההסתברות להתרחשותו מלכתחילה. בדומה להטיית האישור, הטיית החוכמה שלאחר מעשה נובעת מהסתכלות מוטה לאחור, באורח המתמקד במידע המתאים לתוצאה שהתקבלה תוך התעלמות ממידע שאינו מתאים לה. כתוצאה, המאורע שהתרחש בסופו של דבר נתפס כבלתי נמנע (creeping determinism),[2] ולכן ככזה שניתן היה לצפותו מראש. הטיית החוכמה שלאחר מעשה היא תופעה יומיומית המתרחשת בכל תחומי החיים.

גורמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל במחקר הנודע של פישהוף (1975)[1], נערכו מחקרים רבים שתיעדו את הטיית החוכמה בדיעבד.[3] לתופעה זו הוצעו הסברים קוגניטיביים[1], המתמקדים בהשפעת המידע בדבר התוצאה על תהליך ההערכה, והסברים מוטיבציוניים, המתמקדים ברצון של אנשים לתפוס את עצמם כמי שידעו לחזות את הנולד (האדרה עצמית, אפקט ביטחון יתר).[4][5] לדוג', הייזלנטון ונטל (2006) דנים בהיבטים אבולוציוניים של הטיות קוגניטיביות במסגרת תאוריית הטעויות האדפטיביות. במקרה של הטיית החוכמה בדיעבד, הייזלנטון ונטל טוענים שההטיה יכולה לשמש כמנגנון מוטיבציוני שמטרתו לשמור על הערכה עצמית ותחושת שליטה. המנגנון הזה פועל כאשר אנשים מעוותים את זיכרונותיהם כדי להאמין שהם "ידעו את זה כל הזמן", כלומר שהם חזו את תוצאות האירועים בצורה מדויקת. הדבר עשוי להקטין תחושות של כישלון או חרטה, ולהעצים את תחושת היכולת וההצלחה.[5]

אחד ההסברים להטיה זו היא, שמידע הקשור בתוצאה שאמנם התרחשה זמין יותר למשיב, ולכן מעלה את ההסתברות הנתפסת לאותה תוצאה.[6] הסבר נוסף היא העובדה שקיים "רעש" רב (מידע לא רלוונטי) במאורעות שמקשה על ראיית תמונה בהירה בהחלטה עצמה. ידיעת התוצאה מאפשרת שיפוט נקי יותר ומנוטרל מרעשים.[7] ההסבר העיקרי מתקשר לנושא המרכזיות של החשיבה הסיבתית וההסברים הסיבתיים בקוגניציה האנושית[8]. עובדה הבאה לביטוי בהרבה מאוד אופנים. אנשים עסוקים באופן אקטיבי בניסיון להבין ולחפש הסברים להתרחשויות של מאורעות.[9][10] הם מגייסים הסברים להצדיק את טענותיהם.[11] הם מעריכים את ההסתברות לטענות סיבתיות כגבוהה יותר כאשר הם צריכים להסביר אותן.[12] הסבר טוב נותן תחושה טובה הנגזרת מהבנת העולם[8]. המרכזיות של החשיבה הסיבתית בצירוף עם ידע סיבתי על העולם מאפשרת לאנשים בקלות להסביר כמעט כל תוצאה (גם דבר והיפוכו). בראייה לאחור, כל תוצאה נתפסת כמובנית מאליה, ואין לנו קושי להסביר אותה.[13] זאת גם הסיבה כי לעיתים קרובות, יש לנו תחושה כי תוצאות של מחקרים מדעיים בעיקר בתחום מדעי החברה היא צפויה ולכן המחקרים מיותרים.

הטיית החוכמה שלאחר מעשה במחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהטיית החוכמה שלאחר מעשה תועדה כקיימת בהתנהלות היומיומית של אנשים בכל הגילאים,[14] היא זכתה למחקר ניסויי אמפירי רק ב-1975[1]. מאז היא נחקרה רבות בתחום השיפוט האינטואיטיבי וקבלת ההחלטות, והיא צוינה ביותר מ-800 מאמרים אקדמיים (נכון ל-2012).[3]

בניסויים שבוחנים את קיום ההטיה, מציגים לנחקרים סיפור על אירוע שהתרחש (למשל סכסוך בין שני עמים: פטרוסים וכסלוחים) עם ארבע תוצאות אפשריות (למשל: א. הפטרוסים נצחו ב. הכסלוחים ניצחו ג. הסכם שלום ד. הסכם אי לוחמה). הנחקרים מתבקשים לאמוד את ההסתברות להתרחשות כל אחת מארבע התוצאות, על סמך התיאור שקראו כך שיסתכמו ל-100%. הנחקרים מוקצים מקרית ל-5 קבוצות, לארבע קבוצות מסופר כחלק מהתיאור גם מה התוצאה שהתרחשה בסוף (א או ב או ג או ד) והם מתבקשים לאמוד את הסתברות כל אחת מארבע התוצאות "לולא ידעתם מה קרה בסוף". הקבוצה החמישית לא מקבלת מידע מה התוצאה שהתרחשה.

תוצאות המחקרים תמכו בקיום הטית החוכמה שלאחר מעשה. בממוצע, ההסתברות שנתנו הנחקרים לתוצאה כלשהי, כשנאמר להם מראש שהיא התרחשה, הייתה גבוהה יותר מההסתברות שנתנו הנחקרים לאותה תוצאה כשלא נאמר להם מה קרה בסוף. במילים אחרות, בבואם לשפוט אנשים אינם יכולים להתעלם מידיעת התוצאה. הידיעה שתוצאה מסוימת התרחשה, תוביל להערכת הסתברות גבוהה יותר להתרחשותה מאשר אי-ידיעת העובדה שהתוצאה התרחשה. יתרה מזאת, אנשים נוטים לזכור בצורה מסולפת את ההערכה ההסתברותית שנתנו לפני ידיעת התוצאה.[15][16]

הניסויים שנערכו על התופעה התמקדו באירועים היסטוריים[1]. בנוסף, היא נחקרה בקרב רופאים כשמדובר בהערכות הסתברותיות לאבחנות רפואיות[17]. היא אף הודגמה כשמדובר בהערכה של ההסתברות לקבלת תוצאות של מחקרים מדעיים[18].

דוגמאות להטיית החוכמה שלאחר מעשה ביומיום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לעיתים קרובות לאחר שינויים לא צפויים בבורסה נוטים פרשנים למהר ולטעון כי השינוי לא ממש מפתיע שכן "השוק חייב לתקן את עצמו".[19]
  • בשנת 2005 ההוריקן קתרינה גרם לשיטפונות והצפות רחבי היקף בניו-אורלינס. מיד לאחר מכן נשמעה הטענה מהסוג של "הכתובת הייתה על הקיר" – הממשל היה אמור לחזות את התוצאה הרת האסון לנוכח חולשת הסכרים וחוסר היכולת של אוכלוסייה ענייה להתמודד עם סערה, שעל פי תחזיות מטאורולוגיות הסיכוי להתרחשותה היה גבוה מאוד.[20]
  • יום לאחר מתקפת ה-11 בספטמבר, בארצות הברית החלו גורמים שונים לבדוק את האירועים שהתרחשו לפני המתקפה. החוקרים שביצעו את הבדיקה מצאו הרבה סימנים לכך שהמתקפה תתרחש. דו"ח חקירה של הסנאט האמריקני מנה שלל סימנים שהוחמצו או שזכו לפירוש מוטעה (לדעתם) כמו: סוכנות הביון המרכזית האמריקאית ידעה שפעילי אל־קעידה נכנסו לארצות הברית. סוכן של הבולשת הפדרלית שלח תזכיר למפקדה כשהוא מזהיר מפני האפשרות שאוסמה בן-לאדן ישלח לארצות הברית סטודנטים שילמדו באוניברסיטאות ובמכללות לתעופה אזרחית. במקום לקשר אזהרה זו לדוחות נוספים המעידים על כך שמחבלים מתכננים להשתמש במטוסים ככלי נשק, הבולשת הפדרלית התעלמה. יתרה מכך, הנשיא קיבל תדריך יומי בו הכותרת הייתה "בן לאדן נחוש לערוך פיגוע בתוך ארצות הברית", ולא הפסיק את חופשתו. מובן שמה שנראה כתובת על הקיר לאחר מעשה, לפניו קשה אם לא בלתי אפשרי לנבא. המידע המודיעי מעצם טבעו כולל ים של מידע מיותר וחסר תועלת ("רעש") שבתוכו חלקיקי מידע חשובים ("סיגנל"). תפקידו של מנתח המידע הוא להוציא את המוץ (המידע החשוב) מתוך התבן (המידע המיותר), ולתת הערכות מודיעיניות. מסתבר כי היחידה נגד טרור בבולשת הפדרלית קבלה 68,000 רמזים במשך שש השנים שלפני ה־ 11 בספטמבר שלא נחקרו. זו כמות אדירה וספק אם ניתן היה לעקוב אחריה.[19]

לאחר התרחשות אסון גדול, הטיית החכמה שלאחר מעשה מזמינה האשמות ודיון נרחב בשאלה מי אחראי ומי צריך לתת את הדין.[21] ישנם חוקרים המסתייגים מוועדות חקירה משום שאלה מושפעות מההטיה של החוכמה לאחר המעשה ועל כן יש ספק ביעילותן.[22][23]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 B. Fischhoff, Hindsight ≠ foresight: the effect of outcome knowledge on judgment under uncertainty, BMJ Quality & Safety 12, 2003-08-01, עמ' 304–311 doi: 10.1136/qhc.12.4.304
  2. ^ Senders J, Moray N., Human error: cause, prediction, and reduction. 1991, Hillsdale, NJ:,: Erlbaum, 1991, עמ' 369
  3. ^ 1 2 Neal J. Roese, Kathleen D. Vohs, Hindsight Bias, Perspectives on Psychological Science 7, 2012-09, עמ' 411–426 doi: 10.1177/1745691612454303
  4. ^ Therese A. Louie, Mary T. Curren, Katrin R. Harich, "I knew we would win": Hindsight bias for favorable and unfavorable team decision outcomes., Journal of Applied Psychology 85, 2000, עמ' 264–272 doi: 10.1037/0021-9010.85.2.264
  5. ^ 1 2 Martie G. Haselton, Daniel Nettle, The Paranoid Optimist: An Integrative Evolutionary Model of Cognitive Biases, Personality and Social Psychology Review 10, 2006-02, עמ' 47–66 doi: 10.1207/s15327957pspr1001_3
  6. ^ Asher Koriat, Sarah Lichtenstein, Baruch Fischhoff, Reasons for confidence., Journal of Experimental Psychology: Human Learning and Memory 6, 1980-03, עמ' 107–118 doi: 10.1037/0278-7393.6.2.107
  7. ^ Martin Hilbert, Toward a synthesis of cognitive biases: How noisy information processing can bias human decision making., Psychological Bulletin 138, 2012-03, עמ' 211–237 doi: 10.1037/a0025940
  8. ^ 1 2 A. Gopnik, Explanation as orgasm and the drive for causal understanding: The evolution, function and phenomenology of the theory-formation system, 2018
  9. ^ Saporta-Sorozon, K. - 13., God is in the Details": The effect of directional verbs in process explanations on text coherence., Global Journal of Management and Business Research: E Marketing (1) 18, 2018, עמ' 1-13
  10. ^ Woo-kyoung Ahn, Charles W. Kalish, Douglas L. Medin, Susan A. Gelman, The role of covariation versus mechanism information in causal attribution, Cognition 54, 1995-03-01, עמ' 299–352 doi: 10.1016/0010-0277(94)00640-7
  11. ^ Amnon Glassner, Michael Weinstock, Yair Neuman, Pupils' evaluation and generation of evidence and explanation in argumentation, British Journal of Educational Psychology 75, 2005-03, עמ' 105–118 doi: 10.1348/000709904X22278
  12. ^ Craig A. Anderson, Mark R. Lepper, Lee Ross, Perseverance of social theories: The role of explanation in the persistence of discredited information., Journal of Personality and Social Psychology 39, 1980-12, עמ' 1037–1049 doi: 10.1037/h0077720
  13. ^ Watts, D. J, Everything is obvious:* Once you know the answer, Currency, 2011
  14. ^ Daniel M. Bernstein, Edgar Erdfelder, Andrew N. Meltzoff, William Peria, Geoffrey R. Loftus, Hindsight bias from 3 to 95 years of age., Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition 37, 2011, עמ' 378–391 doi: 10.1037/a0021971
  15. ^ Baruch Fischhoff, Ruth Beyth, I knew it would happen, Organizational Behavior and Human Performance 13, 1975-02, עמ' 1–16 doi: 10.1016/0030-5073(75)90002-1
  16. ^ Hartmut Blank, Steffen Nestler, Gernot von Collani, Volkhard Fischer, How many hindsight biases are there?, Cognition 106, 2008-03-01, עמ' 1408–1440 doi: 10.1016/j.cognition.2007.07.007
  17. ^ Hal R. Arkes, Robert L. Wortmann, Paul D. Saville, Allan R. Harkness, Hindsight bias among physicians weighing the likelihood of diagnoses., Journal of Applied Psychology 66, 1981, עמ' 252–254 doi: 10.1037/0021-9010.66.2.252
  18. ^ Paul Slovic, Baruch Fischhoff, On the psychology of experimental surprises., Journal of Experimental Psychology: Human Perception and Performance 3, 1977-11, עמ' 544–551 doi: 10.1037/0096-1523.3.4.544
  19. ^ 1 2 Myers, D. G., & Twenge, J. M, Social psychology, McGraw-Hill, 2019, עמ' 15
  20. ^ Daniel M. Bernstein, Edgar Erdfelder, Andrew N. Meltzoff, William Peria, Geoffrey R. Loftus, Hindsight Bias from 3 to 95 Years of Age, Journal of experimental psychology. Learning, memory, and cognition 37, 2011-3, עמ' 378–391 doi: 10.1037/a0021971
  21. ^ The Federal Response to Hurricane Katrina: Lessons Learned, georgewbush-whitehouse.archives.gov
  22. ^ י. ליבליך, ועדת חקירה מן ההיבט הפסיכולוגי או – הדלות שברטרוספקציה., הפרקליט, 1987
  23. ^ בייט-מרום, ר' וזכאי, ד', ועדת חקירה מן ההיבט הפסיכולוגי – הפוטנציאל שבלמידה מהניסיון., הפרקליט, 1987
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הטיית_החוכמה_שלאחר_מעשה&oldid=39539921"