האדרה עצמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האדרה עצמית או שיפור עצמי (באנגלית: Self-enhancement) היא המוטיבציה לשמור על דימוי עצמי גבוה, והיא מונעת מהצורך של הפרט לשמור על הערכה עצמית חיובית ככל האפשר.[1] מניע זה מופיע בעיקר במצבים בהם האדם מרגיש מאוים, עומד בפני כישלון, או חווה פגיעה בהערכה העצמית.[2] התופעה רווחת בתרבות המערב.[1]

אחת העדויות המחקריות לקיומה של האדרה עצמית היא אפקט מעל הממוצע, לפיו אנשים נוטים לדרג את עצמם באופן חיובי יותר מאשר הם מדרגים אחרים בני גילם ומינם, כאשר מדובר בתכונות אופי רצויות.[3] כמו כן, אנשים שנוטים להעריך את עצמם באופן חיובי יותר מאשר אחרים מעריכים אותם.[4] עוד נמצא כי אנשים נוטים לתפוס את המגרעות שלהם כנפוצות מאוד, ובכך להמעיט בערכן, ואילו את תכונותיהם הטובות ואת כישוריהם כנדירים באוכלוסייה, ובכך להוסיף לערכם.[5] מחקרים רבים מצאו כי אנשים זוכרים טוב יותר הצלחות ומידע חיובי על עצמם או תפקודם בהשוואה לכישלונות ומידע שלילי, ואף נוטים לזכור את ביצועיהם כטובים יותר מאשר היו במציאות.[6][7][8] האדרה עצמית ביחס לעצמי נמצאה כמוכללת גם בקשרים בין-אישיים ועמיתים, המוערכים גם בהם באופן חיובי יותר מאנשים אחרים.[9]

בספרות המחקרית קיימת מחלוקת בין גישות הרואות את ההאדרה העצמית כתופעה שכיחה ונורמלית ומדגישות את החלק החיובי וההסתגלותי שבה, לבין גישות המדגישות כי בהאדרה עצמית קיים אספקט שלילי של עיוות מציאות, הנתפס כפוגע בהסתגלות.[10] האדרה עצמית היא אחת משלושה גישות מוטיבציוניות של הערכה עצמית(אנ'), יחד עם תאוריית ההיכרות עם העצמי, ותאוריית אימות העצמי.

צורת התבטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלויה וסמויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדרה עצמית יכולה להתרחש באופן גלוי או סמוי יותר.[11] האדרה עצמית פומבית היא הצגה חיובית ברורה,[12] ובאופן פרטי היא אינה מורגשת אלא לאדם.[11] לפיכך, נוכחותם של אנשים אחרים, יכולה להגביר או לעכב את השיפור העצמי. על אף שהתופעה לא תמיד מתרחשת באופן גלוי, היא עדיין מושפעת מהעולם החברתי.[13]

היבטים מרכזיים ושוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיפור עצמי נוטה להתרחש יותר בתחומים החשובים ביותר לאדם, ופחות בתחומים יותר היקפיים ופחות חשובים עבורו.[14]

אסטרטגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התופעה היא שכיחה והיא יכולה להתבטא במגוון דרכים על מנת להשיג את מטרתה של ניפוח התפיסה העצמית.[1] אנשים בדרך כלל אינם מודעים לכך שהם מאדירים את עצמם שכן, מודעות לתהליכים תחשוף את האמת.[1] הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא דוגמה להאדרה עצמית קיצונית.[15] על פי אהרן בק, תפיסתם וחשיבתם של אנשים הסובלים מדיכאון מאופיינת בהטיות ועיוותים ההפוכים לאשליות החיוביות המתוארים (למשל, ריאליזם דיכאוני).[16]

קוגניציות בשירות העצמי – למשל, לקיחת קרדיט על הצלחות והתנערות מאחריות בעקבות כישלון (למשל, "הרצפה עקומה"), אופטימיות לא מציאותית ואמונה שהאדם טוב מאחרים (אפקט מעל הממוצע, אשליות חיוביות). אחד ההסברים לקיומו של "אפקט מעל הממוצע" הוא שפרטים נוטים לפרש את המושגים החברתיים או הקטגוריות המוצגות בפניהן באופן אידיוסינקרטי המשרת את העצמי. כלומר, כאשר משתתפים שונים נתקלים באותה תכונה (לדוגמה, אינטליגנציה) הם מתייחסים להיבטים שונים שלה באופן המאדיר את עצמם. כך למשל, משתתפים עשויים לתת משקל גדול להיבטים מילוליים של אינטליגנציה (בעל אוצר מילים רחב) או להיבטים כמותיים (יכולת מתמטית) בהתאם לתחום בו הם טובים. המצב נפוץ יותר כאשר התכונה המוערכת היא עמומה (למשל, "מתוחכם" לעומת "גבוה").[3]

צ'ארלס גיטו זקף לעצמו את ניצחונו של ג'יימס גרפילד בבחירות והאמין כי בשל כך מגיע לו לקבל משרה. בקריקטורה המפורסמת נכתב: "משרה או חייך!"

השתקפות בהצלחת האחר – קוגניציה בשירות העצמי לפיה אדם משייך את עצמו לאחרים ידועים, כך שהצלחת המנצח הופכת להישג של האדם עצמו ("זכינו באירוויזיון!"). ההפך מהשתקפות בהצלחת האחר, הוא ניתוק מהשתקפות כישלון האחר – ייחוס הכישלונות לקבוצה "אחרת" ולא אל עצמנו כדי להימנע מהתחברות עם אנשים שנחשבים ככישלון בעיננו ("ידעתי ששוב הם יפסידו!"). השתקפות בהצלחת האחר היא טקטיקה לניהול הרושם על מנת להתמודד עם איומים על ההערכה העצמית ולשמור על יחסים חיוביים עם אחרים.[12] אולם, תכונה זאת יכולה להפוך לשלילית כאשר היא נעשית בצורה נרחבת מדי. למשל, כאשר אדם מייחס לעצמו את ההצלחה ולוקח עליה קרדיט מוגזם.

הכשלה עצמית - אופן פעולה, לפיו אנשים נמנעים ממאמץ ובכך מספקים לעצמם תירוץ עבור כישלון אפשרי במשימה שטרם התרחשה, כדי לא לחוות פגיעה בערך העצמי. החבלה המכוונת מהווה הסבר לכישלון, כך שאנחנו מגוננים על עצמנו מהסברים גרועים יותר (למשל, חוסר יכולת). לדוגמה, הצבת מטרות גבוהות מדי, חוסר אימון או למידה, הנמכת ציפיות וניבוי כישלון, נטילת סמים, פיתוח סימפטומים גופניים פסיכוסומטיים.[7]

השוואה חברתית כלפי מעלההשוואה חברתית כלפי מעלה מתרחשת כאשר בני אדם משווים את עצמם לאחרים הנתפסים כמוצלחים יותר בהיבט כלשהו. בהשוואה הזאת, אנשים מעוניינים להאמין שהם עצמם חלק מאליטה ומבצעים השוואות המראות את הדמיון בינם לבין לבין קבוצת ההשוואה. ההשוואה יכולה להוביל להאדרה עצמית באמצעות הטמעת מאפייני האחר בתפיסה העצמית.[17] אולם הדבר מתרחש רק כאשר:

  • הפער בין האדם לבין יעד ההשוואה אינו גדול מדי[18];
  • המיומנות או ההצלחה בהשוואה ניתנות להשגה[19];
  • יעד ההשוואה נתפס כמתחרה.[20]

לחלופין, ההשוואה עשויה לספק לאדם השראה.[21]

השוואה חברתית כלפי מטה – אף על פי שהשוואות כלפי מעלה הן הנפוצות ביותר,[22] השוואה חברתית כלפי מטה נתפסת כנטייה הגנתית להשוואה עצמית אל מול אנשים הנתפסים כמצויים במצב פחות טוב. למשל, השוואה לאדם הנתפס כנחות או פחות מיומן מהאדם. השוואה חברתית כלפי מטה משמשת כסוג של הגנה על האגו לפיה האגו מנופח בשל תחושת העליונות המושגת מהשוואה כזאת.[23]

מדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנטייה להאדרה עצמית נמצאה כיציבה ומתמשכת, ולא חולפת או ספציפית לסיטואציה.[24] כמו כן, נמצא כי במדידות אמפיריות שונות התקבלו תוצאות דומות לגבי הנטייה להאדרה עצמית וקוגניציות בשירות העצמי, לפיכך נטען כי ניתן להתייחס לנטיה להאדרה עצמית כתכונת אישיות – תכונת האדרה עצמית (self-enhancement trait).[24] התופעה נמדדת בעיקר במסגרות מחקר ובאמצעות דיווח עצמי באמצעות סולמות המודדים רציה חברתית, מדדים תוך-אישיותיים (Intrapsychic Measures), ומדדי חוסר התאמה לקריטריון (Criterion Discrepancy Measures).

בהפרעת אישיות נרקיסיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הפרעת אישיות נרקיסיסטית

הנטייה להאדרה עצמית, נחשבת, באופן מסורתי, למימד מרכזי באבחון האישיות הנרקיסיסטית. גם ממצאים אמפיריים תומכים בקשר שבין נרקיסיזם פתולוגי להאדרה עצמית. למשל, ג'ון ורובינס (1994) מצאו קשר מובהק בין מידת הנרקיסיסטיות של המשתתף, לבין המידה בה נטה להאדרה עצמית.[25] כמו כן בניתוח המשך, נמצא כי הסתגולתם של משתתפים המאדירים בערך עצמם הייתה נמוכה מזו של משתתפים המפחיתים מערכם, או מזו של משתתפים המעריכים את עצמם באופן תואם.[25] נראה ממחקרים אלה כי מאחר שתחושות החשיבות העצמית המופרזת של הנרקיסיסטים פגיעות יותר לאיום, תפיסה לא מציאותית חיובית של העצמי מאפשרת, באופן הגנתי, לשמר תחושת עליונות נוכח מידע חיצוני.[26]

בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הישראלית, נודע הפתגם העברי כי "להצלחה אבות רבים אך הכישלון יתום הוא". פירושו הוא שאנשים אוהבים לקחת תחת אחריותם מעשים שגררו עימם תוצאות חיוביות, אך מסירים מעצמם אחריות כשמדובר במעשים שגררו עימם תוצאות שליליות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרנדיוזיות - תכונת אישיות לא-מסתגלת המאפיינת אנשים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית
  • עקרון פוליאנה - הנטייה של אנשים לזכור פריטים נעימים בצורה מדויקת יותר מאשר פריטים לא נעימים
  • תאוריית אימות העצמי - גישה מוטיבציונית נוספת של הערכה עצמית
  • אפקט פורר - נטייה להעניק נכוֹנוּת לדירוג חיובי המתייחס כביכול לאדם באופן אישי, גם אם בפועל התיאור כללי ומעורפל דיו כדי להתאים למגוון רחב של אנשים
  • אפקט ההתייחסות העצמית - מושג המתייחס להשפעה שיש לקישור אסוציאטיבי של מידע עם התפיסה העצמית על הזכירה של אותו מידע מאוחר יותר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Justin Kruger, David Dunning, Unskilled and unaware of it: How difficulties in recognizing one's own incompetence lead to inflated self-assessments., Journal of Personality and Social Psychology 77, 1999, עמ' 1121–1134 doi: 10.1037/0022-3514.77.6.1121
  2. ^ Keith S. Beauregard, David Dunning, Turning up the contrast: Self-enhancement motives prompt egocentric contrast effects in social judgments., Journal of Personality and Social Psychology 74, 1998, עמ' 606–621 doi: 10.1037/0022-3514.74.3.606
  3. ^ 1 2 David Dunning, Judith A. Meyerowitz, Amy D. Holzberg, Ambiguity and self-evaluation: The role of idiosyncratic trait definitions in self-serving assessments of ability., Journal of Personality and Social Psychology 57, 1989-12, עמ' 1082–1090 doi: 10.1037/0022-3514.57.6.1082
  4. ^ Peter M. Lewinsohn, Walter Mischel, William Chaplin, Russell Barton, Social competence and depression: The role of illusory self-perceptions., Journal of Abnormal Psychology 89, 1980, עמ' 203–212 doi: 10.1037/0021-843X.89.2.203
  5. ^ Jennifer D. Campbell, Abraham Tesser, Patricia J. Fairey, Conformity and attention to the stimulus: Some temporal and contextual dynamics., Journal of Personality and Social Psychology 51, 1986-08, עמ' 315–324 doi: 10.1037/0022-3514.51.2.315
  6. ^ N. A. Kuiper, P. A. Derry, Depressed and nondepressed content self-reference in mild depressives, Journal of Personality 50, 1982-03, עמ' 67–80 doi: 10.1111/j.1467-6494.1982.tb00746.x
  7. ^ 1 2 Self-Handicapping. (באנגלית)
  8. ^ Nicholas A. Kuiper, L. Joan Olinger, Michael R. MacDonald, Brian F. Shaw, Self-Schema Processing of Depressed and Nondepressed Content: The Effects of Vulnerability to Depression, Social Cognition 3, 1985-03-01, עמ' 77–93 doi: 10.1521/soco.1985.3.1.77
  9. ^ Yechiel Klar, Way beyond compare: Nonselective superiority and inferiority biases in judging randomly assigned group members relative to their peers, Journal of Experimental Social Psychology 38, 2002-07-01, עמ' 331–351 doi: 10.1016/S0022-1031(02)00003-3
  10. ^ Shelley E. Taylor, Jonathon D. Brown, Illusion and well-being: A social psychological perspective on mental health., Psychological Bulletin 103, 1988, עמ' 193–210 doi: 10.1037/0033-2909.103.2.193
  11. ^ 1 2 Jonathon D Brown, Frances M Gallagher, Coming to terms with failure: Private self-enhancement and public self-effacement, Journal of Experimental Social Psychology 28, 1992-01-01, עמ' 3–22 doi: 10.1016/0022-1031(92)90029-J
  12. ^ 1 2 Mark R. Leary, Robin M. Kowalski, Impression management: A literature review and two-component model., Psychological Bulletin 107, 1990-01, עמ' 34–47 doi: 10.1037/0033-2909.107.1.34
  13. ^ William M. Klein, Objective standards are not enough: Affective, self-evaluative, and behavioral responses to social comparison information., Journal of Personality and Social Psychology 72, 1997, עמ' 763–774 doi: 10.1037/0022-3514.72.4.763
  14. ^ Constantine Sedikides, Lowell Gaertner, Yoshiyasu Toguchi, Pancultural self-enhancement., Journal of Personality and Social Psychology 84, 2003-01, עמ' 60–79 doi: 10.1037/0022-3514.84.1.60
  15. ^ Simine Vazire, David C. Funder, Impulsivity and the Self-Defeating Behavior of Narcissists, Personality and Social Psychology Review 10, 2006-05, עמ' 154–165 doi: 10.1207/s15327957pspr1002_4
  16. ^ Cognitive therapy of depression, New York: Guilford Press, 1979, מסת"ב 0-89862-000-7
  17. ^ Rebecca L. Collins, For better or worse: The impact of upward social comparison on self-evaluations., Psychological Bulletin 119, 1996-01, עמ' 51–69 doi: 10.1037/0033-2909.119.1.51
  18. ^ Ladd Wheeler, Motivation as a determinant of upward comparison, Journal of Experimental Social Psychology 1, 1966-09-01, עמ' 27–31 doi: 10.1016/0022-1031(66)90062-X
  19. ^ Penelope Lockwood, Ziva Kunda, Superstars and me: Predicting the impact of role models on the self., Journal of Personality and Social Psychology 73, 1997-07, עמ' 91–103 doi: 10.1037/0022-3514.73.1.91
  20. ^ Joanne V. Wood, Theory and research concerning social comparisons of personal attributes., Psychological Bulletin 106, 1989-09, עמ' 231–248 doi: 10.1037/0033-2909.106.2.231
  21. ^ Collins, R. L. (2000), "Among the better ones: Upward assimilation in social comparison", in J. Suls & L. Wheeler (eds.), Handbook of social comparison, New York: Kluwer Academic/Plenum, pp. 159–172
  22. ^ Dale T. Miller, William Turnbull, Cathy McFarland, Particularistic and universalistic evaluation in the social comparison process., Journal of Personality and Social Psychology 55, 1988-12, עמ' 908–917 doi: 10.1037/0022-3514.55.6.908
  23. ^ Biernat, M. & Billings, L. S. (2001), "Standards, expectancies and social comparisons", in A. Tesser & N. Schwartz (eds.), Blackwell handbook of social psychology: Intraindividual processes, Oxford: Blackwell Publishing, pp. 257–283
  24. ^ 1 2 Delroy L. Paulhus, Interpersonal and intrapsychic adaptiveness of trait self-enhancement: A mixed blessing?, Journal of Personality and Social Psychology 74, 1998, עמ' 1197–1208 doi: 10.1037/0022-3514.74.5.1197
  25. ^ 1 2 Oliver P. John, Richard W. Robins, Accuracy and bias in self-perception: Individual differences in self-enhancement and the role of narcissism., Journal of Personality and Social Psychology 66, 1994, עמ' 206–219 doi: 10.1037/0022-3514.66.1.206
  26. ^ Westen, D. (1990). The relations among narcissism, egocentrism, self-concept, and self-esteem: Experimental, clinical, and theoretical considerations. Psychoanalysis & Contemporary Thought, 13(2), 183–239.