היאצינט פון שטראכוויץ
 | |
| גנרל היאצינט פון שטראכוויץ | |
| לידה |
30 ביולי 1893 גרוסשטיין, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
25 באפריל 1968 (בגיל 74) טרוסטברג, גרמניה המערבית  |
| מדינה |
גרמניה  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1912–1945 (כ־33 שנים) |
| דרגה |
 גנרל לויטננט (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד דיוויזיית פאנצר להר | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
  | |
גנרל היאצינט גראף שטראכוויץ פון גרוס-צאוכה אונד קמינץ (בגרמנית: Hyacinth Graf Strachwitz von Groß-Zauche und Camminetz; 30 ביולי 1893 – 25 באפריל 1968) היה מפקד בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה, ואחד מהבודדים שקיבלו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון, חרבות ויהלומים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
פון שטראכוויץ נולד ב-30 ביולי 1893 בגרוסשטיין, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית, להיאצינט גראף פון שטראכוויץ ולאלואיזה לבית מטושקה פריין פון טופולצן אונד שפטגן. למשפחתו היו אחוזות גדולות בשלזיה העילית, ולאחר מות אביו בשנת 1942, ירש פון שטראכוויץ את כל האחוזות, יחד עם התואר גראף. בשנת 1912 התגייס פון שטראכוויץ לצבא הקיסרי הגרמני, והצטרף לרגימנט הפרשים של המשמר (משמר הצבא). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה לחם פון שטראכוויץ בחזית המערבית במסגרת דיוויזיית הפרשים של המשמר, ובאוקטובר 1914 נפל בשבי לאחר שנפצע אחד מאנשיו בשעה שהיו מעבר לקווי האויב. פון שטראכוויץ נכלא בכלא אביניון, וסבל שם למשך שנה מעינויים קשים, ולאחר מכן הועבר למחנה שבויים, שם שהה עד סוף המלחמה. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה שוחרר פון שטראכוויץ, ולאחר תקופת התאוששות בלוצרן שבשווייץ חזר לגרמניה. בשנת 1919 התחתן עם אלכסנדרינה פון פריין זאורמה-ילטש "אלדה", ובשנת 1920 נולד בנו הבכור. בין השנים 1921–1922 שירת פון שטראכוויץ בפרייקור, ונלחם כנגד הפולנים בשלזיה. בשנת 1922 נולדה בתו, ובשנת 1923 נולד בנו השני.
בשנת 1931 הצטרף פון שטראכוויץ למפלגה הנאצית, ובשנת 1932 הצטרף לאס אס, שבו קיבל בשנת 1936 דרגת שטורמבאנפיהרר. במקביל שירת פון שטראכוויץ בכוחות המילואים של הרייכסווהר, ובשנת 1935 הועלה לדרגת ריטמייסטר.
בשנת 1935 מונה פון שטראכוויץ כקצין מילואים ברגימנט הפאנצר ה-2, עמו השתתף באנשלוס של אוסטריה, בסיפוח חבל הסודטים, ובכיבוש צ'כיה.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ המלחמה מונה פון שטראכוויץ לקצין הלוגיסטיקה של דיוויזיית הפאנצר ה-1, אולם הוא לחם עם הדיוויזיה במהלך המערכה בפולין ובמהלך המערכה על צרפת, שבה לקח בשבי יחד עם 4 לוחמים למעלה ל-100 חיילים צרפתיים. ב-2 באוקטובר 1940 הועבר רגימנט הפאנצר ה-2, ופון שטראכוויץ עמו, לדיוויזיית הפאנצר ה-16 בפיקוד הנס הובה. בסוף שנת 1940 הועלה פון שטראכוויץ לדרגת מיור ומונה למפקד הגדוד ה-1 ברגימנט הפאנצר ה-2, ובמהלך המערכה בבלקן לחם עם גדודו שכבשה את סרביה, ובכלל זה את בלגרד. במהלך מבצע ברברוסה לחם פון שטראכוויץ עם גדודו כחלק מדיוויזיית הפאנצר ה-16, ובמהלך קרב אומן נפצע אך המשיך להילחם, ועל כך קיבל ב-25 באוגוסט את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. לאחר מכן השתתף פון שטראכוויץ בקרב קייב ובקרב חרקוב הראשון, ובאוקטובר הועלה לדרגת אוברסט לויטננט. בינואר 1942 נשלח לבית חולים בשלזיה לטפל בפציעותיו הרבות, וב-17 במרץ קיבל את אות הפציעה בכסף.
בקיץ 1942 לחם פון שטראכוויץ עם גדודו במבצע מקרה כחול, וגדודו היה הראשון שהגיע אל הוולגה מצפון לסטלינגרד. פון שטראכוויץ לחם עם גדודו בקרבות הקשים בסטלינגרד, וב-13 באוקטובר נפצע באורח קשה, ונשלח לבית חולים בגרמניה לצורך החלמה. ב-13 בנובמבר 1942 קיבל פון שטראכוויץ באופן אישי מהיטלר תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-1 בינואר 1943 הועלה לדרגת אוברסט ומונה למפקד רגימנט הפאנצר גרוסדויטשלנד. פון שטראכוויץ לחם עם הרגימנט בקרב חרקוב השלישי, וב-16 בפברואר קיבל את אות הפציעה בזהב. ב-28 במרץ קיבל פון שטראכוויץ תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל, והיה הקצין הראשון שלא היה מפקד דיוויזיה ומעלה שקיבל את העיטור. במהלך קרב קורסק לחם פון שטראכוויץ עם כוחותיו כחלק מקורפוס הפאנצר ה-48, ובמהלך הקרב נפצע קשה בזרועו השמאלית. בנובמבר נשלח פון שטראכוויץ להחלמה בבית חולים, וב-1 באפריל 1944 הועלה לדרגת גנרל מיור מונה למפקד כוחות השריון של קבוצת ארמיות צפון. פון שטראכוויץ פיקד על הכוחות בקרבות הקשים בלטביה, וב-15 באפריל קיבל תוספת יהלומים לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. במהלך מבצע בגרטיון השתתף פון שטראכוויץ בקרבות הקשים בליטא, ואף כבש את ריגה מחדש. אולם ב-24 באוגוסט התהפכה מכוניתו והוא נפצע קשה ונשלח לבית חולים בברסלאו, ועל כך קיבל בפעם השלישית את עיטור אות הפציעה בזהב. ב-1 בינואר 1945 הועלה פון שטראכוויץ לדרגת גנרל לויטננט, ולאחר מכן השתתף במבצע ויסלה-אודר בראש כוח שריון שפגע קשות בכוחות הסובייטיים. פון שטראכוויץ המשיך להילחם בקרבות בשלזיה ובצ'כוסלובקיה, וב-8 במאי הצליח לפרוץ עם כוח קטן לבוואריה, שם נכנע לצבא האמריקני.
התנגדותו להיטלר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפברואר 1943 נפגש פון שטראכוויץ עם הנס שפיידל והוברט לאנץ, ותכנן עמם לעצור את היטלר בשעת ביקורו בפולטבה, אולם לבסוף שינה היטלר את מסלולו והדבר לא יצא אל הפועל. לאחר קשר העשרים ביולי הועלה שמו של פון שטראכוויץ בחקירות הגסטאפו, אולם עקב היותו חייל מאוד מעוטר לא נטפל אליו הגסטאפו, ואף לא הזמין אותו לחקירה.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פון שטראכוויץ איבד במהלך המלחמה את אשתו, בנו הצעיר ואת אחוזתו. בשנת 1946 נהרגה אחותו בתאונת דרכים עם משאית צבאית אמריקנית, אולם פון שטראכוויץ שהיה בשבי לא הורשה להשתתף בהלווייתה. בשנת 1947 השתחרר פון שטראכוויץ מהשבי, והתחתן שוב עם נורה לבית פון הולצהאוזן, ממנה היו לו 4 ילדים. בשנת 1948 נסע פון שטראכוויץ לסוריה, שבה כיהן כיועץ צבאי במהלך המלחמה עם ישראל, ובשנת 1951 חזר לגרמניה. פון שטראכוויץ השתקע בטרוסטברג, שבה גר עד למותו מסרטן הריאות ב-25 באפריל 1968.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היאצינט פון שטראכויץ באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)