הני אימן

הֶני אימן
Jan Hendrik Albert "Henny" Eman
	"הני" אימן ראש ממשלת ארובה הראשון, בתמונה רשמית מ-1986
לידה	20 במרץ 1948 (בן 76); אורנייסטאד, ארובה
מדינה	ארובה
מפלגה	המפלגה הנוצרית דמוקרטית שמרנית, הקרויה "המפלגה העממית של ארובה" (Arubaanse Volkspartij / Partido di Pueblo Arubano - AVP)
	1 בינואר 1986 – 9 בפברואר 1989; (3 שנים)
	→ אין נלסון אודובר ←
	29 ביולי 1994 – 30 באוקטובר 2001; (7 שנים)
	→ נלסון אודובר נלסון אודובר ←

יאן הנדריק אלברט "הֶני" אימן (בהולנדית: Jan Hendrik Albert "Henny" Eman; נולד ב-20 במרץ 1948) הוא פוליטיקאי יהודי, שכיהן פעמיים כראש הממשלה של ארובה, אי הולנדי בים הקריבי. היה ראש הממשלה הראשון של האי (1 בינואר 1986 - 9 בפברואר 1989), וכיהן שוב בתפקיד זה, מ-29 ביולי 1994 עד 30 באוקטובר 2001, סך הכל מעל עשר שנים.

קורות חיים

אימן נולד בארובה, אי הולנדי, שהוא כיום חלק מהפדרציה הקרויה ממלכת ארצות השפלה ובה חברות בנוסף לארובה גם הולנד, קוראסאו וסן מרטן. כ-120 אלף תושבים גרים באי זה^[1] והוא חלק מהאנטילים הקטנים שבים הקריבי, סמוך לחופי ונצואלה. הוריו של אימן היו אלברט אימן ("שון"), נוצרי פרוטסטנטי ובלאנש (לבית הרצוג), יהודיה. הני הוא הילד השני מתוך שבעה במשפחה. אחיו הצעיר מייק אימן היה ראש ממשלתה השלישי (חמישי אם סופרים בנפרד כהונות לסירוגין) של הטריטוריה (כיהן בתפקיד זה שמונה שנים: 30 באוקטובר 2009 - 17 בנובמבר 2017). גם אביהם היה פוליטיקאי ידוע בארובה ואף סבם לפני כן.

אימן למד בבית ספר תיכון בהולנד ולאחר מכן בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ליידן, האוניברסיטה הוותיקה ביותר בהולנד, שם סיים את לימודיו ב-1978. בינואר 1979 חזר לארובה והצטרף למפלגה הנוצרית דמוקרטית שמרנית, הקרויה "המפלגה העממית של ארובה" (Arubaanse Volkspartij - AVP), אותה ייסד סבו (הֶני אימן, 1888-1957), ב-1942, ובראשה גם עמד בשעתו אביו. באותה עת היה למפלגה זו מושב אחד בלבד (מתוך 21) בפרלמנט של ארובה. האי נחשב אז לאחד ממחוזותיה של הולנד, כחלק בלתי נפרד ממנה; ה-AVP, הן בתקופת הסב אימן, הן בתקופת האב, ועד ימי הנכד, הייתה המפלגה האופוזיציונית, שדגלה באוטונומיה, ואף בעצמאות מלאה מהמדינה האם.

בבחירות 1979 התחזקה המפלגה, כשקיבלה 4 מושבים, ואימן הפך חבר הפרלמנט של ארובה וגם חבר הפרלמנט של האנטילים הקטנים. ב-1981 הוא נבחר לראשות המפלגה.

בעקבות סגירת בית הזיקוק של אקסון מוביל בארובה, מקום העבודה הגדול באי, ב-1985, זכתה ה-AVP ברוב הקולות בבחירות ואימן נבחר לראשות ממשלת המחוז. פעולתו הראשונה, מיד עם היבחרו, הייתה הפיכת המחוז לאוטונומי, החל מה-1 בינואר 1986, כפי שהתחייב בפני בוחריו לעשות^[2]. הוא כיהן כראש ממשלת ארובה מיום הפיכתה לאוטונומיה (1 בינואר 1986) עד 9 בפברואר 1989, עת הוחלף על ידי מנהיג האופוזיציה של ארובה, נלסון אודובר, שניצח בבחירות^[3].

אודובר כיהן כראש ממשלת ארובה במשך כחמש שנים ואז ניצח אותו אימן שוב בבחירות 1994 וחזר לכהן בתפקיד במשך כשבע שנים נוספות, עד 2001. אימן הפסיד בבחירות 2001 לאודובר ובעקבות זאת פרש מהחיים הפוליטיים. כשנתיים אחר כך נבחר אחיו מייק אימן לעמוד בראשות המפלגה, ניצח את אודובר בבחירות 2009 וכיהן כראש ממשלת האי עד שנת 2017.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הני אימן בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ נכון לנובמבר 2011, לפי האתר "ארובה אונליין"
^ על הֶני אימן, ב"מילון של פוליטיקה עכשווית באמריקה התיכונה"
^ על נלסון אודובר, ב"מילון של פוליטיקה עכשווית באמריקה התיכונה"

[1] נכון לנובמבר 2011, לפי האתר "ארובה אונליין"

[2] על הֶני אימן, ב"מילון של פוליטיקה עכשווית באמריקה התיכונה"

[3] על נלסון אודובר, ב"מילון של פוליטיקה עכשווית באמריקה התיכונה"

[1]

[2]

[3]