קוראסאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קוראסאו
Curaçao
Flag of Curaçao.svg Curacao wapen.svg
דגל סמל
מוטו לאומי:
המנון לאומי: הימנו די קוראסאו
מיקום קוראסאו
יבשת אמריקה
שפה רשמית הולנדית פאפיאמנטו
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
וילמסטאד
12°7′N 68°56′W
משטר מונרכיה חוקתית
ראש המדינה
- מלך
- מושל
- ראש הממשלה
מלך
וילם-אלכסנדר
פריץ גודגדרג
גריט סחוטה
הקמה
פירוק האנטילים ההולנדיים

אוקטובר 2010
שטח[1]
- דירוג עולמי
444 קמ"ר 
200 בעולם
אוכלוסייה[2]‏ ()
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
146,836 נפש 
187 בעולם
330.71 נפש לקמ"ר
39 בעולם
תמ"ג[3]‏ ()
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
2,838 מיליון $ 
183 בעולם
19,328 $
69 בעולם
מטבע פלורין האנטילים ההולנדיים ‏ (ANG)
אזור זמן UTC -4
סיומת אינטרנט .הוקצה .cw, עדיין לא מופעל
קידומת בינלאומית 599-9+
מפת קוראסאו
ארכיטקטורה הולנדית בנמל וילמסטאד.
ריקוד בולאוואיה

קוראסאו היא קבוצת איים בדרום הים הקריבי לחופי ונצואלה, הכוללת את האי הראשי קוראסאו ואת קליין קוראסאו, אי קטן ובלתי מיושב. האיים זכו למעמד של אזור אוטונומי בממלכת הולנד בשנת 2010. האי הראשי הוא הרחב ובעל מספר התושבים הגדול ביותר משלושת "איי ABC" (ארובה, בונייר וקוראסאו). עד אוקטובר 2010 היווה חלק מהאנטילים ההולנדיים - טריטוריה בעלת ממשל עצמי המהווה חלק מממלכת ארצות השפלה.

בירת האי, וילמסטאד, נקראת על שמו של וילם מאורנג' מייסד בית המלוכה ההולנדי.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלימה של קוראסאו יבש למחצה, מהיותה מחוץ לחגורת ההוריקנים של הים הקריבי. לפיכך, הצמחייה באי אינה טרופית אלא דומה יותר לסוואנה. באי צומחים קקטוסים, וכן שרכים רבים.

הנקודה הגבוהה באי היא סינט כריסטופלברח, שגובהה 375 מטרים, והיא נמצאת בצפון מערב האי, באזור המהווה שמורת טבע. באי מצויים מספר אגמי מלח ("סליניאס" - Saliñas), המהווים אתר קינון לציפורי פלמינגו.

כ-24 ק"מ דרומית מזרחית לאי מצוי האי הבלתי מיושב קליין קוראסאו (Klein Curaçao - קוראסאו הקטן).

קוראסאו ידועה בשוניות האלמוגים הרבות המצויות סביב האי, המהוות אתרי צלילה פופולריים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התושבים המקוריים של קוראסאו הם האינדיאנים משבט אראוואק. האירופאים הראשונים שגילו את האי היו אנשי משלחתו של אלונסו דה אוחדה הספרדי בשנת 1499. דה אוחדה הכריז על האי כשטח ספרדי, והרג את מרבית תושבי האי המקוריים. האי נכבש על ידי הולנד בשנת 1634 וחברת הודו המערבית ההולנדית הקימה את העיר וילמסטאד על חוף חצי אי שנקרא "סְכוֹטֶחָאט".

קוראסאו לא היוותה אתר התיישבות פופולרי בהיעדר מחצבים באי (בעיקר זהב) אולם הנמל הטבעי באזור וילמסטאד הפך את האי לבעל עניין לחברות הסחר ההולנדיות, והמסחר - ובעיקר סחר העבדים הפך לבסיס כלכלת המתיישבים באי, והעיר אף הפכה למרכז סחר העבדים בים הקריבי.

הסחר בעבדים הביא לעושר רב לתושבי האי, אשר בנו בניינים רבים באי בסגנון ההולנדי המקובל בתקופה זו. אזור זה של העיר, שנשתמר עד ימינו, הפך לאתר מורשת עולמית בהתאם להכרזת ארגון אונסק"ו.

במאות ה-18 וה-19 כבשו האנגלים והצרפתים את האי לתקופות קצרות. הולנד ביטלה את הסחר בעבדים בשנת 1863 - אירוע שהביא לשפל כלכלי בשומטו את הבסיס לכלכלת האי, ולהגירה רבה של תושבי האי לאיים אחרים, ובעיקר לקובה.

בשנת 1914 התגלה נפט בקרבת העיר מנה גרנדה בונצואלה, ובאי הוקמו בתי זיקוק על ידי חברת של המלכותית ההולנדית - בתי זיקוק שהיוו מוקד חדש לכלכלת האי.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 החלו חיכוכים בין הקבוצות האתניות השונות באי, חיכוכים שהגיעו לשיאם ב-30 במאי 1969.

בשנות ה-70 וה-80 הפכה התיירות למרכיב מרכזי בכלכלת האי.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בינואר 1954 הוענקה לאי אוטונומיה כטריטוריה של האנטילים ההולנדיים. במשאל עם שנערך ב-8 באפריל 2005 באי קוראסאו ובאי סן מרטן הצביעו התושבים בעד היפרדות מהאנטילים ההולנדיים והפיכה ליחידה עצמאית כחלק מממלכת ארצות השפלה, בדומה לאי ארובה, ונגד עצמאות מלאה או הפיכה לחלק מהולנד. שינוי זה נכנס לתוקף ב-10 באוקטובר 2010.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר כלכלת האי מתבססת על זיקוק נפט, תיירות ובנקאות. הנמל העיקרי באי מצוי בעיר וילמסטאד.

אוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל ההיסטוריה של האי, באי מתגוררות אוכלוסייה רבגונית מבחינה אתנית. מרבית תושבי האי הם ממוצא אפריקני - קריבי (בני תערובת של אינדיאנים מקומיים ועבדים שהובאו מאפריקה). באי מיעוטים הולנדיים, מזרח אסיתיים, פורטוגזים, ולבנטינים (תושבי הים התיכון). באי התיישבו במאה ה-17 יהודים ספרדים רבים שהגיעו מהולנד. כמו כן, במהלך המאה ה-20 היגרו לאי מהרפובליקה הדומיניקנית, האיטי ואיים נוספים בקריביים.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפות העיקריות המדוברות באי הן פאפיאמנטו, הולנדית, ספרדית ואנגלית. דוברי פאפיאמנטו מהווים רוב באוכלוסייה, אולם תושבים רבים באי מדברים בשפות האחרות ברמת שפת אם. לשפה הספרדית, שהייתה שפה רשמית במהלך השלטון הספרדי באי, יותר דוברים מאשר לשפה ההולנדית - שפה שהפכה רשמית בשנות ה-20 של המאה ה-20. החל משנות ה-20 התקיימו הלימודים בבתי הספר בשפה ההולנדית (במקום בספרדית ופאפיאמנטו). בשנות ה-80 שבו ללמד בבתי הספר בפאפיאמנטו, אולם יש מחלוקת בקרב תושבי האי האם שפה זו תהיה שפת הלימוד היחידה באי.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סקר שנערך באי בשנת 2001, 85% מתושבי האי הינם נוצרים קתוליים. היתרה פרוטסטנטים, אדוונטיסטים של היום השביעי ומתודיסטים. כמו כן, לצד הדת הנוצרית, חלק מתושבי האי מאמינים בוודו וסנטריאה. באי קהילות מוסלמיות, הינדיות קטנות, וכן קהילה יהודית קטנה שהשפיעה רבות על פיתוח האי.

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באי בית הכנסת והקהילה הוותיקים ביותר ביבשת אמריקה - הקהילה נוסדה בשנת 1651 ובית הכנסת בשנת 1730.

היהודי הראשון שהגיע לאי היה שמואל כהן, הוא היה יזם שהגיע על הספינה בראשות יוהאן ון-וולבייק שכבש את האי מהספרדים בשנת 1643. הקהילה נוסדה כאשר בשנת 1651, ז'ואו דה-ילן, הביא כ-10 משפחות מהקהילה היהודית הפורטוגזית של אמסטרדם להתיישב באי. הם הקימו את הקהילה, מקוה ישראל, ומרביתם עבדו במטע התקווה באי. את הקבוצה השנייה הביא לאי יצחק דה-קוסטה בשנת 1659. הקבוצה הביאה איתה גם את ספר התורה הראשון באי, אשר הובא מקהילת הספרדים של אמסטרדם. ספר התורה עדיין משמש את הקהילה בבית הכנסת מקווה ישראל.

בתחילה ניסו היהודים להיות עובדי אדמה, אבל הם היו מתוסכלים מיכולתם להצליח, כך שבסופו של דבר רובם התרכזו בעיר ווילמסטד באי ועברו להיות סוחרים שהיו אחראים על הסחר עם אירופה.

בשנת 1864 שליש מהקהילה נפרדה והקימה בית כנסת רפורמי, בית עמנואל. אך כעבור 100 שנה התאחדו הקהילות שוב ובאי בית כנסת אחד, מקוה ישראל-עמנואל אשר מתפללים בסגנון של יהדות רקונסטרוקטיבית.

מקור שם האי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור שם האי שנוי במחלוקת. לפי אחת הסברות מקור שם האי במילה הפורטוגזית "לב". לפי סברה אחרת (מחקרים של ג'ובארט ובארט משנת 1994) זהו שמם המקורי של תושבי האי. בעקבות שם האי הפכה המילה "קוראסאו" למילה המתארת צבע כחול כהה בפורטוגזית, ובהמשך הפכה לשמו של ליקר בעל צבע זה.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הרבגוניות התרבותית ומספר השפות הרב שבאי נוצרה בעיר תרבות ספרותית ייחודית ברבגוניותה. ייחודה של הספרות באי היא בשימוש בנרטיב של ריאליזם על-טבעי. בין הסופרים העיקריים של האי נמנים קולה דברוט, פרנק מארטינוס אריון, פייר לאופר, אליס ג'וליאנה, באולי ואן ליוון וטיפ מארוג.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באי קוראסאו ארבע אוניברסיטאות:

וילמסטאד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קורסאו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014