הצגת המקור של הדף "הנרי קיסינג'ר"

{{מנהיג
| שם = הנרי קיסינג'ר
| תאריך לידה = [[27 במאי]] [[1923]]
| תאריך פטירה = [[29 בנובמבר]] [[2023]]
| מקום לידה = {{דגל|רפובליקת ויימאר}} [[פירט (עיר)|פירט]], [[בוואריה]], [[רפובליקת ויימאר]]
| מקום פטירה = קנט, [[קונטיקט]], [[ארצות הברית]]
| תמונה = [[קובץ:Henry Kissinger Shankbone Metropolitan Opera 2009.jpg|200px|מרכז]]
| כיתוב = הנרי קיסינג'ר, [[2009]]
| שם בשפת המקור = Henry Kissinger
| מדינה = {{דגל|ארצות הברית||+}}
| מפלגה = {{סמל|המפלגה הרפובליקנית||+}}
| שם מלא = הנרי אלפרד קיסינג'ר
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[מזכיר המדינה של ארצות הברית]]
|למניין=56
|התחלת כהונה=[[22 בספטמבר]] [[1973]]
|סיום כהונה=[[20 בינואר]] [[1977]]
|הקודם בתפקיד=[[ויליאם רוג'רס]]
|הבא בתפקיד=[[סיירוס ואנס]]
|שם תפקיד מעל=[[נשיא ארצות הברית]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[ריצ'רד ניקסון]], [[ג'רלד פורד]]}}
| תפקיד2 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[היועץ לביטחון לאומי]]
|למניין=8
|התחלת כהונה=[[20 בינואר]] [[1969]]
|סיום כהונה=[[3 בנובמבר]] [[1975]]
|הקודם בתפקיד=[[וולט רוסטו]]
|הבא בתפקיד=[[ברנט סקוקרופט]]
|שם תפקיד מעל=[[נשיא ארצות הברית]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[ריצ'רד ניקסון]], [[ג'רלד פורד]]}}
}}
[[קובץ:Henry Kissinger visit to Israel (997009326814505171).jpg|ממוזער|קיסינג'ר במהלך ביקור בישראל, 1961]]
'''הנרי אלפרד קיסינג'ר''' (ב[[אנגלית]]: '''Henry Alfred Kissinger''';{{כ}} [[27 במאי]] [[1923]] – [[29 בנובמבר]] [[2023]]) היה [[מדינאי]] [[יהדות ארצות הברית|יהודי]]-[[אמריקאים|אמריקאי]], שכיהן כ[[היועץ לביטחון לאומי|יועץ לביטחון לאומי]] ובהמשך כ[[מזכיר המדינה של ארצות הברית]], בממשלים שכיהנו מטעם [[המפלגה הרפובליקנית]]. הוא היה ל[[יהודי]] הראשון שכיהן כמזכיר המדינה, וכן לראשון שכיהן במקביל בשני התפקידים, יועץ לביטחון לאומי ומזכיר המדינה.{{הערה|history.state.gov, [https://history.state.gov/departmenthistory/people/kissinger-henry-a Biographies of the Secretaries of State: Henry A. (Heinz Alfred) Kissinger (1923–)]|כיוון=שמאל}}

על מעורבותו במשא ומתן ל[[הסכם פריז (1973)|הסכם הפסקת האש בווייטנאם]], זכה ב[[פרס נובל לשלום]] בשנת [[1973]]. שנה קודם לכן זכה בתואר [[איש השנה של המגזין טיים]].

במסגרת תפקידו כיועץ לביטחון לאומי ומזכיר המדינה בתקופת הנשיאים [[ריצ'רד ניקסון]] ו[[ג'רלד פורד]], ניהל קיסינג'ר את מדיניות החוץ של ארצות הברית לפי תפיסת ה[[ריאליזם (מדע המדינה)|ריאל-פוליטיק]], בין השנים 1969–1977, וכחלק מתפיסה זו השתתף באופן משמעותי בתהליך ה[[דטאנט]], שעיקרו הפשרת היחסים שבין [[הגוש המערבי]] ל[[הגוש המזרחי|גוש המזרחי]]. כחלק מתהליך זה פעל למיסוד היחסים הדיפלומטים עם [[סין העממית]] ולחתימה על [[הסכם פריז (1973)|הסכם פריז]] בשנת 1973, במטרה להביא לסיומה של [[מלחמת וייטנאם]] שהייתה שנויה במחלוקת בארצות הברית.

גישת הריאליזם הפוליטי הקר של קיסינג'ר, הובילה להתנהלות אמריקאית שנויה במחלוקת, דוגמת התמיכה שהעניקה לפקיסטן במהלך מלחמת העצמאות של [[בנגלדש]], על רקע [[רצח העם הבנגלי]] שבוצע על ידי ממשלת [[פקיסטן]],{{הערה|Gary Bass, "[http://www.economist.com/news/books-and-arts/21586514-new-history-sheds-fresh-light-shameful-moment-american-foreign-policy-blood Blood Meridian]", The Economist, September 21, 2013|כיוון=שמאל}} ללא כל ניסיון התערבות אמריקאי.

לצד השפעתו הרבה בזירה המדינית נותר קיסינג'ר דמות שנויה במחלוקת. חוקרים ואנשי אקדמיה רבים רואים בו כאחד ממזכירי המדינה האפקטיביים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20,{{הערה|[http://foreignpolicy.com/2015/02/03/top-twenty-five-schools-international-relations/ The Best International Relations Schools in the World], Foreign Policy, February 3, 2015|כיוון=שמאל}} ישנם פעילי זכויות אדם ואקטיביסטים המגנים חלק מפועלו ורואים בו כאחראי לפשעי מלחמה.{{הערה|Larry Rohter, "[http://www.nytimes.com/2002/03/28/world/door-opens-for-legal-actions-chilean-coup-kissinger-numbered-among-hunted.html As Door Opens for Legal Actions in Chilean Coup, Kissinger Is Numbered Among the Hunted]", The New York Times, March 28, 2002|כיוון=שמאל}}{{הערה|AFP, "[http://www.timesofisrael.com/protesters-heckle-kissinger-denounce-him-for-war-crimes/ Protesters Heckle Kissinger, Denounce Him for 'War Crimes]". The Times of Israel, January 30, 2015|כיוון=שמאל}}

בנוסף לעבודתו המדינית כתב קיסינג'ר ספרים רבים העוסקים במדיניות חוץ ובדיפלומטיה.{{הערה|[https://www.goodreads.com/author/list/28442.Henry_Kissinger Books by Henry Kissinger], goodreads.com|כיוון=שמאל}} הוא המייסד והנשיא של חברת הייעוץ [[קיסינג'ר ושות']] {{אנ|Kissinger Associates}}, אשר הוקמה בשנת [[1982]] ועוסקת במכירת שירותי ייעוץ מדיני ודיפלומטי לראשי מדינות וראשי תאגידים רב-לאומיים.

== ראשית חייו ==
נולד בשם '''היינץ אלפרד (אברהם) קיסינגר''' (ב[[גרמנית]]: '''Heinz Alfred Kissinger''') ב[[פירת|פירט]] במדינת [[בוואריה]] שב[[גרמניה]]{{הערה|מקור שם המשפחה, אשר אומץ בשנת 1817, הוא עיירת הספא "Bad Kissingen" שבמדינת בוואריה.}} למשפחה [[יהודים|יהודית]] מסורתית, בתקופת [[רפובליקת ויימאר]].{{הערה|שם=:0|[http://www.biography.com/people/henry-kissinger-9366016 Henry Kissinger Biography], Biography.com|כיוון=שמאל}} אביו, אליעזר לודוויג (לואיס) קיזינגר, עסק בהוראה, ואמו פולה (לבית שטרן) הייתה [[עקרת בית]]. לקיסינג'ר היה אח קטן בשם ולטר. אחד מתחביביו העיקריים של קיסינג'ר בתקופת ילדותו היה כדורגל, והוא שיחק תקופה מסוימת בקבוצת הילדים של [[גרויטר פירט]], אשר הייתה אחד מהמועדונים הבולטים באותה תקופה.{{הערה|Uli Hesse, "[http://www.espnfc.com/story/1022970/uli-hesse-go-furth-and-conquer Go Furth and Conquer]", ESPN Soccernet, February 17, 2012|כיוון=שמאל}} בנעוריו בפירת שבגרמניה היה חבר פעיל בצעירי [[אגודת ישראל]].{{הערה|שם=מקור|[http://web.nli.org.il/sites/JPress/Hebrew/Pages/maariv.aspx עיתון מעריב], ינואר 28, 1979; עמוד 17}} ב-[[20 באוגוסט]] [[1938]], בשל רדיפות המשטר ה[[נאצי]], נמלטה משפחתו ללונדון ומשם הגיעה לניו יורק ב-[[5 בספטמבר]] 1938.{{הערה|שם=:0}} לאחר הגעתו לארצות הברית, שינה היינץ קיסינגר את שמו ל"הנרי קיסינג'ר".{{ש}}הוא למד בתיכון בשכונת [[וושינגטון הייטס (מנהטן)|וושינגטון הייטס]] שבמנהטן, והשתלב במסגרת קהילת המהגרים היהודים מגרמניה, שרבים מתוכה התגוררו בשכונה. על אף העובדה שקיסינג'ר השתלב בארצות הברית, הצטיין בלימודיו ולמד במהירות את השפה האנגלית, הוא לא הצליח להיפטר לחלוטין מהמבטא הגרמני שלו (המשויך לאזור מזרח [[פרנקוניה]] שבבוואריה). אחת מהסברות לכך היא ביישנותו של קיסינג'ר בצעירותו אשר הקשתה על הסרת המבטא.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20110713124002/http://fr.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1198517217372&pagename=JPost/JPArticle/ShowFull Bygone Days: Complex Jew. Inside Kissinger's soul]. The Jerusalem Post, July 13, 2011|כיוון=שמאל}}

לאחר שנתו הראשנה בתיכון ג'ורג' וושינגטון, ובשל מצבה הכלכלי הרעוע של משפחתו, החל קיסינג'ר לקחת שיעורי ערב, כאשר במהלך היום עבד במפעל לייצור מברשות גילוח. עם סיום לימודיו התיכוניים בשנת [[1940]], נרשם ללימודי [[חשבונאות]] ב[[הסיטי קולג' של ניו יורק|סיטי קולג' של ניו יורק]], אך נאלץ להפסיק את לימודיו בשנת [[1943]] עם גיוסו לצבא האמריקאי.

=== שירות צבאי ===
לאחר גיוסו, ב-[[19 ביוני]] [[1943]], קיבל קיסינג'ר אזרחות אמריקאית. במסגרת שירותו, נשלח ללימודי הנדסה בקולג' לאפייט שב[[פנסילבניה]], אך התוכנית בוטלה, והוא הוצב מחדש באוגדה 84. בשל שליטתו בגרמנית, הוצב קיסינג'ר במחלקת המודיעין. במסגרת תפקידו, השתתף במבצעים שונים בהם השתתפה האוגדה, בהם [[הקרב על הבליטה]].

עם התקדמות הצבא האמריקאי בגרמניה, בעודו בדרגת [[טוראי]] בלבד, מונה למושל העיר הגרמנית [[קרפלד]], עיר בינונית בגודלה, הסמוכה ל[[דיסלדורף]]. בעקבות הצלחתו זו הועלה לדרגת [[סמל (דרגה)|סמל]] והוצב בגייס [[סיכול ריגול|המודיעין הנגדי]], במאמץ לתפוס [[פושעי מלחמה נאצים]] שנמלטו מכוחות הברית. על תפקודו ואומץ ליבו בתפקיד זה קיבל את [[כוכב הארד]], העיטור הרביעי בחשיבותו ב[[צבא ארצות הברית]].

במהלך [[מלחמת העולם השנייה|המלחמה]] גמלה בליבו ההחלטה לנטוש את לימודי החשבונאות אותם התחיל ולפנות לעולם האקדמי, תוך התמקדות בהיסטוריה פוליטית.{{הערה|שם=:0}}

=== השכלה אקדמית ===
בשנת [[1950]] סיים קיסינג'ר לימודי תואר ראשון [[מדע המדינה|במדעי המדינה]] ב[[אוניברסיטת הרווארד]]. בשנת [[1952]], השלים את לימודי התואר השני ובשנת [[1954]] הגיש את עבודת [[דוקטור|הדוקטורט]], אשר עסקה בנושא המדיניות הפוליטית של [[לורד קאסלריי]] ו[[קלמנס ונצל פון מטרניך]], אשר השפיעה רבות על תפיסת העולם של קיסינג'ר, בין היתר בצורך של מדינאי ליצור סדר מדיני המבוסס על [[מאזן כוחות]] כבסיס ליציבות בעולם.

לאחר קבלת תואר דוקטור, נבחר קיסינג'ר לסגל המרצים בפקולטה לממשל באוניברסיטה. בשנת 1957, זכה לתהילה אקדמית, לאחר שבמסגרת ספרו "נשק גרעיני ומדיניות חוץ", ביקר את מדיניותו של הנשיא [[דווייט אייזנהאואר]] בנושא השפעת האיום הגרעיני על יחסי הכוחות עם ברית המועצות.{{הערה|שם=:0}}

על אף פיתוח הקריירה האקדמית, החל קיסינג'ר למלא תפקידים שונים במסגרת הממשל האמריקאי. בשנים 1961–1968, במקביל לעבודתו בהרווארד, שימש, בין היתר, כיועץ מיוחד לנשיאים [[ג'ון קנדי]] ו[[לינדון ג'ונסון]] בנושאים של מדיניות חוץ.

בשנת [[1969]] עזב קיסינג'ר את עבודתו באוניברסיטה לאחר שמונה על ידי [[נשיא ארצות הברית הנבחר]] [[ריצ'רד ניקסון]], לתפקיד [[היועץ לביטחון לאומי]]. הוא נכנס לתפקידו זה ב-[[20 בינואר]] 1969.

== קריירה פוליטית ==
=== יועץ לביטחון לאומי (1969–1973) ===
==== מעורבות ביחסים עם ברית המועצות ====
במסגרת תפקידו כ[[היועץ לביטחון לאומי|יועץ לביטחון לאומי]] תחת הנשיא ניקסון, וכחלק ממדיניות הריאל פוליטיק בה דגל, פעל קיסינג'ר למימוש תהליך הדטאנט ולהפשרת היחסים עם מדינות [[הגוש המזרחי]]. במסגרת הליך זה תרם קיסינג'ר להורדת המתיחות בין ברית המועצות לארצות הברית. כחלק ממאמץ זה, היה מעורב קיסינג'ר בשיחות [[סאל"ט]] שהתקיימו בין המדינות בנוגע לסוגיית הגבלת נשק. השיחות, שהחלו כבר בשנת 1967, הובילו לחתימת שני הסכמים בנושא (הראשון בשנת 1972 והשני בשנת 1979). אמנה נוספת, שעסקה בהגבלת השימוש ב[[טיל נגד טילים|טילים נגד טילים]] ונקראה "ABMT", נחתמה בשנת 1972, לאחר משא ומתן שניהלה ארצות הברית עם מנהיג ברית המועצות [[ליאוניד ברז'נייב]].

כחלק מתהליך הדטאנט, השתתף קיסינג'ר במשא ומתן שהוביל לחתימה על [[הסכמי הלסינקי]] בסוף יולי ותחילת אוגוסט 1975.

==== קידום היחסים עם סין ====
[[קובץ:Kissinger, Ford and Mao, 1975 A7912.jpg|ממוזער|250px|פגישה בין קיסינג'ר למנהיג סין [[מאו דזה-דונג]] בשנת 1975]]
כחלק מניסיון להפעלת לחץ דיפלומטי על [[ברית המועצות]], פעל קיסינג'ר לקידום היחסים עם [[הרפובליקה העממית של סין|סין הקומוניסטית]]. ביולי 1971 נסע קיסינג'ר בחשאי לסין ונפגש עם ראש הממשלה [[ג'ואו אנלאי]], אשר כיהן במקביל גם כשר החוץ. כעבור שלושה חודשים ביקר בה פעם נוספת. המאמצים הדיפלומטים נשאו פרי והובילו למפגש פסגה היסטורי שנערך בשנת 1972 בו השתתפו הנשיא ניקסון, ראש הממשלה אנלאי ושליט סין [[מאו דזה-דונג]], ואשר סיים תקופה של 23 שנים בה לא התקיימו בין המדינות יחסים דיפלומטים.

במהלך ההתקרבות לסין ניצל קיסינג'ר את הבנתו לפיה קיימים חילוקי דעות בין ה[[מאואיזם]] הסיני ל[[לניניזם]] הסובייטי, הבנה שונה במדיניות החוץ האמריקאית, שנטתה לראות עד אותו זמן, את כל המדינות ה[[קומוניזם|קומוניסטיות]] כמקשה אחת. התקרבות ארצות הברית לסין, שכללה את הכנסתה כחברה ב[[או"ם]] וב[[מועצת הביטחון]] במקום [[טאיוואן]] (שייצגה את סין בעיני ארצות הברית עד אז), הרחיבה את הטריז בין סין לברית המועצות, עצרה את ההתערבות הסינית בווייטנאם, והכניסה את ברית המועצות ללחץ שאיפשר סחיטת ויתורים והגעה להסכמים בהמשך.{{הערה|'''דיפלומטיה''', פרק 28 (עמודים 681-710)}}

==== מלחמת וייטנאם והסכם פריז ====
עוד בטרם התמנה לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, בעודו בהרווארד, קיבל קיסנג'ר הזמנה משגריר ארצות הברית בסייגון לבקר בווייטנאם. לאחר מספר ביקורים במדינה בשנים 1966 ו-1967, הגיע קיסינג'ר למסקנה כי הסיכוי של הצבא האמריקאי להביא להכרעה צבאית במדינה (כחלק מ[[מלחמת וייטנאם]], שהחלה ב-1959) הוא אפסי, ועל כן יש לבסס מציאות פוליטית חדשה שתלווה בהסכם הפסקת אש יציב ושתשרוד גם לאחר יציאת ארצות הברית וצבאה מהמדינה.{{הערה|Henry Kissinger, White House Years. Boston: Little, Brown and Company. pp. 231–32 (1979)|כיוון=שמאל}}

לאחר היבחרו לנשיאות בשנת 1969, הודיע הנשיא ניקסון על כוונתו לסיים את המעורבות האמריקאית במלחמה בווייטנאם באופן הדרגתי. בסיועו של קיסינג'ר, גיבש ניקסון את מדיניות ה"Vietnamization", לפיה תעביר ארצות הברית באופן הדרגתי את סמכויותיה ל[[דרום וייטנאם]], שתאפשר לה ולצבאה שליטה ולחימה עצמאית נגד צבא [[צפון וייטנאם]] וה[[וייטקונג|וויטקונג]], אשר פעלו יחדיו במטרה לאחד את וייטנאם תחת שלטון קומוניסטי. לקיסינג'ר היה תפקיד מפתח בתוכנית להפצצות בקמבודיה, שבוצעו ממרץ 1969 ועד ליולי 1970, במטרה לסכל התקפות של כוחות הצפון מתוך המדינה, וכן כדי לקטוע את קו ההספקה דרך [[נתיב הו צ'י מין]].

ההתקפות האמריקאיות המסיביות בקמבודיה גבו מחיר כבד מהאוכלוסייה הקמבודית ועוררו ביקורת רבה, שהופנתה בין היתר גם כלפי קיסינג'ר. לפי ההערכות, בין 4,000–150,000 אזרחים קמבודיים נהרגו כתוצאה מהתקפות אמריקאיות בשנים 1969–1973, ומאות אלפי בני אדם הפכו לפליטים לאחר שנסוגו מאזורי הקרבות אל עבר הערים.

בשנת 1969 החלו בפריז שיחות לקידום [[הפסקת אש]] ותהליך שלום בין ארצות הברית, שיוצגה על ידי קיסינג'ר, לצפון וייטנאם, שיוצגה על ידי [[לה דק טהו]]. לאחר מספר שנים של סבבי שיחות, חלקן גלויות וחלקן חשאיות, נחתם [[הסכם פריז (1973)|הסכם להפסקת אש בין הצדדים]] ב-[[27 בינואר]] [[1973]]. ההסכם קבע כי [[ארצות הברית]] תפנה את כל כוחותיה מ[[וייטנאם|ווייטנאם]]. מאוחר יותר באותה שנה, נאסרה כל פעילות צבאית אמריקנית ב[[הודו-סין]] על ידי ה[[קונגרס ארצות הברית|קונגרס האמריקאי]]. עם זאת, נמשכה הלחימה בין הצדדים, והיא פסקה באופן רשמי רק ביולי [[1976]], עם איחוד דרום וייטנאם וצפון וייטנאם, ולאחר נפילת הבירה הדרומית סייגון לידי כוחות הצפון.

==== מלחמת העצמאות של בנגלדש ====
בבחירות דמוקרטיות שנערכו ב-1969 במזרח פקיסטן, נבחרה מפלגת "הליגה האוומית" שתמכה בהתנתקות של [[מערב פקיסטן]] (בה ישב השלטון המרכזי) ממזרחה (שלימים תהפוך לבנגלדש). בתגובה, החליט ראש הצבא הגנרל יחיא חאן (ששלטונו הצבאי הופל ב-1969) על [[רצח העם הבנגלי|טיהור נרחב]] במזרח המדינה בניסיון למנוע את שאיפות העצמאות של תושבי מזרח פקיסטן. ב-[[25 במרץ]] [[1971]], פלש הצבא הפקיסטני למזרח המדינה והחל בטיהור אתני, שהוביל, לפי נתונים של הממשל האמריקאי, ל-200 אלף הרוגים ול-10 מיליון פליטים שנסו מאזורי הקרבות מערבה לתוך הודו.{{הערה|Gary Bass, [http://www.nytimes.com/2013/09/30/opinion/nixon-and-kissingers-forgotten-shame.html?_r=0 Nixon and Kissinger's Forgotten Shame], The New York Times, September 29, 2013|כיוון=שמאל}}

ביקורת רבה הופנתה כלפי הממשל האמריקאי, בעיקר כלפי הנשיא ניקסון וכלפי קיסינג'ר, שלטענת מבקריהם לא עשו דבר כדי למנוע את רצח העם הבנגלי, וזאת על רקע העובדה שפקיסטן הייתה בת ברית של ארצות הברית. בהקשר זה מתייחסים המבקרים לשני מברקים אותם שלח הקונסול האמריקאי במזרח פקיסטן ארצ'ר בלאד לוושינגטון בהם הוא מפרט על אודות הטבח שמבוצע באזרחים הבנגלים שלא הובילו לנקיטת עמדה אקטיבית מצד הממשל, ואף זכו לפקפוק בנוגע לאמיתות המצב מצידו של קיסינג'ר, שאף לחץ להעברתו של בלאד מתפקידו כקונסול. המלחמה הסתיימה לבסוף ב-[[16 בדצמבר]] [[1971]], לאחר פלישת הודו למזרח פקיסטן.

==== מעורבות בצ'ילה ====
[[קובץ:Reunión Pinochet - Kissinger.jpg|ממוזער|250px|[[לחיצת יד]]יים בין קיסינג'ר לשליט צ'ילה [[אוגוסטו פינושה]] (1976)]]
בשנת 1970 נבחר ראש המפלגה הסוציאליסטית [[סלבדור איינדה]] לנשיא [[צ'ילה]]. בחירה זו עוררה דאגה בקרב הממשל האמריקאי וזאת בשל דעותיו הסוציאליסטיות ותמיכתו בקובה. בשל כך, הורה הנשיא ניקסון ל-[[CIA]], בתמיכתו של קיסינג'ר, לפעול להפלתו של איינדה על ידי עידוד גורמי האופוזיציה במדינה להביא להפיכה צבאית ולסיום שלטונו. ב־[[11 בספטמבר]] [[1973]] בוצעה כנגד איינדה [[הפיכה]] צבאית אלימה בהנהגת חונטה בראשותו של הגנרל [[אוגוסטו פינושה]] ובתמיכתה של ארצות הברית. הצבא כיתר את ארמון הנשיאות, הפציץ אותו והרג את איינדה. בעקבות ההפיכה תפס פינושה את השלטון. ההפיכה הפאשיסטית דרדרה את צ'ילה לתקופה אפלה של דיכוי דמים. כ-50 אלף מבני העם הצ'יליאני נרצחו על ידי שליחי הכת הצבאית בראשות פינושה. רבבות עונו ואלפים "נעלמו".{{הערה|יורם גוז'נסקי, [http://gozansky.co.il/?p=467 צ'ילה: דמוקרטיה שהוטבעה בדם], באתר זו הדרך, 19 בספטמבר 2003}}{{הערה|Andy Piascik, [http://www.globalresearch.ca/crimes-against-humanity-why-is-henry-kissinger-walking-around-free/5358322 Crimes against Humanity: Why Is Henry Kissinger Walking Around Free?], GlobalResearch, May 19, 2016|כיוון=שמאל}}

מלבד ביקורת רבה שהופנתה כלפיו בשל מעורבותו בהפיכה הצבאית בצ'ילה, זכה קיסינג'ר לקיתונות של ביקורת לאחר ההתנקשות בדיפלומט הצ'יליאני הגולה [[אורלנדו לטלייה]], שבוצעה [[וושינגטון די. סי.|בוושינגטון]] בשנת 1976. לדעת המבקרים, על אף העובדה כי קיסינג'ר ידע על כוונותיה של צ'ילה לפעול לחיסול מתנגדיה ברחבי העולם, כחלק מ[[מבצע קונדור]], הוא לא פעל להעברת מסר תקיף לממשל הצ'יליאני, על מנת למנוע פעולות אלה.{{הערה|{{ynet||מסמך: קיסינג'ר סירב להזהיר, צ'ילה רצחה מתנגד|3874406|11 באפריל 2010}}}}

==== שערורייה סביב הזכייה בפרס נובל ====
על המאמץ הדיפלומטי שהוביל ל[[הסכם פריז (1973)|הסכם הפסקת האש בווייטנאם]], זכו קיסינג'ר ו[[לה דק טהו]] ב[[פרס נובל לשלום]] ב-[[10 בדצמבר]] [[1973]]. לפי ההיסטוריון האמריקאי ארווין אברהמס, הייתה זו הזכייה המעוררת מחלוקת ביותר בהיסטוריה של פרסי נובל עד לאותה תקופה.{{הערה|Irwin Abrams, The Nobel Peace Prize and the Laureates: An Illustrated Biographical History, 1901–2001. Science History Pubns. p. 219, 2001|כיוון=שמאל}} בפעם הראשונה אי פעם, עזבו במחאה את הוועדה שני נציגים ואילו דק טהו סירב לקבל את הפרס, כל עוד המלחמה בווייטנאם עדיין מתחוללת. קיסינג'ר ציין כי הסכים לקבל את הפרס "בהכנעה ובענווה".

=== מזכיר המדינה (1973–1977) ===
ב-[[21 בספטמבר]] [[1973]] מונה קיסינג'ר על ידי הנשיא ניקסון לתפקיד מזכיר המדינה והיה היהודי הראשון שכיהן בתפקיד זה בארצות הברית. הוא נכנס לתפקידו כשבועיים בלבד לפני פרוץ [[מלחמת יום הכיפורים]].

==== מלחמת יום הכיפורים ====
[[קובץ:Nixon and Kissinger.png|ממוזער|250px|פגישה בין שר החוץ המצרי [[איסמעיל פהמי]] (משמאל), עם הנשיא [[ריצ'רד ניקסון|ניקסון]] (במרכז), וקיסינג'ר (מימין), שנערכה כשבוע לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים (31 באוקטובר 1973)]]
ב-[[6 באוקטובר]] [[1973]] בשעה 14:00 פרצה [[מלחמת יום הכיפורים]], עם פלישת צבאות סוריה ומצרים לישראל. בראיון שנערך עמו בנובמבר 2013, אמר קיסינג'ר כי קיבל דיווח על המלחמה המתוכננת בשעה 12:30 של אותו יום. עוד הוסיף, כי שיחות טלפון דחופות שביצע עם הסובייטים והמצרים לא הועילו וכי ההחלטה של ראש הממשלה גולדה מאיר להימנע מתקיפה מקדימה הייתה נכונה משום שמנעה מישראל להצטייר בפני הקהילה הבינלאומית כמחרחרת מלחמה והתחשבה באפקטיביות הנמוכה יחסית של מתקפה מקדימה בסמיכות לתחילת המלחמה.{{הערה|שם=:1|{{הארץ|אמיר אורן|הנרי קיסינג'ר: "אתם יודעים שהצלנו אתכם ב-73', נכון?"|0000017f-dbb0-df62-a9ff-dff7b0ba0000|4 באוקטובר 2013}}}}

ב-[[9 באוקטובר]] 1973 הגיעו לארצות הברית שגריר ישראל בוושינגטון [[שמחה דיניץ]] והאלוף [[מוטה גור]] להיפגש עם קיסינג'ר. במהלך הפגישה סקרו השניים את מצבה הקשה של ישראל בחזית המצרית וציינו כי ראש הממשלה [[גולדה מאיר]] מעוניינת להגיע לוושינגטון, לשם בקשת סיוע דחוף מהנשיא ניקסון. קיסינג'ר התנגד לבואה של מאיר, בטענה כי הדבר יתפרש כחולשה מצד ישראל, אך פעל לזירוז הזרמת אספקת תחמושת ומטוסים לישראל, בהתאם לדרישותיה.{{הערה|שם=:1}}

לאורך המלחמה ועל רקע העובדה כי הנשיא ניקסון היה שקוע וטרוד ב[[פרשת ווטרגייט]], ניהל קיסינג'ר את מדיניות החוץ האמריקאית כמעט לבדו. דוגמאות לחוסר המעורבות היחסית של ניקסון במלחמה הובאו בספרו של ההיסטוריון רוברט דאלק, שציין, בין היתר, כי קיסינג'ר המתין כ-3 שעות לאחר שנודע לו אודות הפלישה המתקרבת ובטרם יידע את ניקסון אודותיה.{{הערה|[http://www.haaretz.com/news/book-says-kissinger-delayed-telling-nixon-about-yom-kippur-war-1.217323 Book says Kissinger delayed telling Nixon about Yom Kippur War], Haaretz. Reuters., April 3, 2007|כיוון=שמאל}} בראיון שנערך עמו ציין קיסינג'ר כי "הקושי הבסיסי במרוצת כל פרשת ווטרגייט היה בשימור האמינות האמריקאית בעוד הסמכות הנשיאותית נמצאת במתקפה מתמדת. אבל עזרה לנו העובדה שהמנהיגים הסובייטים לא העלו בדעתם עד כמה באמת התפוררה הסמכות בתוככי המערכת (האמריקאית)".{{הערה|שם=:1}}

הדיונים עם השגריר הסובייטי דוברינין ברגעים הקשים ביותר של המלחמה, כמו גם השיחות עם ישראל ומדינות ערב, התנהלו כולן דרך קיסינג'ר, שמספר על כך בספרו "משבר: מדיניות החוץ במלחמת יום כיפור וביציאה מווייטנאם". במהלך המלחמה נקט ב[[דיפלומטיה בדילוגים]] ויצא ל״מסע דילוגים״ בין ברית המועצות וישראל כדי להביא להפסקת אש בין ישראל ומצרים והיה מהארכיטקטים של [[הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים]] ובין [[הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה|ישראל לסוריה]]. בהמשך היה אחראי קיסינג'ר למסע דילוגים נוסף בין ישראל ומצרים שבסופו, נחתם [[הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975|הסכם הביניים בין ישראל למצרים]].

==== התפטרות ניקסון וביקורת בעקבות פלישת טורקיה לקפריסין ====
[[קובץ:Ford and Kissinger conversing, on grounds of White House, 16 Aug 1974.jpg|ממוזער|250px| קיסינג'ר והנשיא [[ג'רלד פורד|פורד]] משוחחים במדשאות [[הבית הלבן]]. אוגוסט 1974]]
לאחר התפטרותו של הנשיא ניקסון ב-[[9 באוגוסט]] [[1974]] בעקבות "[[פרשת ווטרגייט]]", המשיך קיסינג'ר בתפקיד מזכיר המדינה בקבינט של הנשיא [[ג'רלד פורד]], בעודו ממשיך לכהן כיועץ לביטחון לאומי, עד לעזיבתו את התפקיד ב-[[3 בנובמבר]] [[1975]].

עוד בטרם ההתפטרות, הועלתה ביקורת כנגד קיסינג'ר והממשל האמריקאי אשר, לפי הנטען, קיבלו התראה מוקדמת בתחילת יולי 1974 על כוונת הטורקים [[פלישת טורקיה לקפריסין|לפלוש לקפריסין]] אך לא מנעו זאת.

==== איום בפלישה לקובה ====
ממסמכים מסווגים שנחשפו בשנת 2014 בארצות הברית, עולה כי קיסינג'ר החל בפברואר 1976 בהכנת [[תוכנית מגירה]] לתקיפת [[קובה]], כתגובה לשליחת חיילים קובנים ל[[אנגולה]] במהלך מלחמת האזרחים [[מלחמת האזרחים באנגולה|שהתחוללה שם]], החל מנובמבר 1975. מהמסמכים עלה כי לאורך מספר פגישות שנערכו בבית הלבן תמך קיסינג'ר בפעולה חזקה לעצירת מנהיג קובה [[פידל קסטרו]] מחשש שהתערבותו באפריקה תגרום לארצות הברית להיראות חלשה. לטענת קיסינג'ר, פעולות קובה עוררו חשש בעולם ממלחמת גזע רחבה יותר שעלולה להתפשט ל[[אמריקה הלטינית]] וגם לערער את היציבות במזרח התיכון. בתוכניות המגירה שהוכנו הוצגו כמה אפשרויות פעולה דוגמת סגר צבאי, תקיפות אוויריות ומיקוש נמלים קובניים.{{הערה|{{ynet||מסמכים חשפו: קיסינג'ר תכנן לתקוף את קובה|4577059|2 באוקטובר 2014}}}} לצד האפשרויות לתקיפה, הוצגו גם הסיכונים הגדולים מתקיפה אמריקנית בקובה, דוגמת העמקת הסכסוך עם ברית המועצות ומלחמה קרקעית לשם הגנה על בסיס [[הצי האמריקני]] ב[[מפרץ גואנטנמו]].

==== תמיכה בסיפוח מזרח טימור ====
בשנת 1974 החלו לצמוח ב[[מזרח טימור]] תנועות פוליטיות סוציאליסטיות אשר קראו לעצמאות חלקו המזרחי של האי, אשר נשלט באותה העת על ידי פורטוגל (כשחציו השני נשלט על ידי [[אינדונזיה]]). קריאה זו לעצמאות נתמכה על יד הממשל הפורטוגלי בראשותו של הנשיא הסוציאליסטי [[מריו סוארש]]. מנגד, אינדונזיה אשר ראתה בחומרה את שאיפות העצמאות של אזרחי מזרח טימור, פלשה לטריטוריה המזרחית ב-[[7 בדצמבר]] [[1975]], באצטלה של איום קומוניסטי. הפלישה האינדונזית נדחתה ב-24 שעות על מנת לא להביך את הנשיא [[ג'רלד פורד|פורד]] ואת קיסינג'ר שביקרו ב[[ג'קרטה]] ביקור רשמי ב-5 וב-6 בדצמבר. צמידות זו של הביקור לפלישה תרמה לחשד שהמבצע זכה לאישור סופי של ארצות הברית ועוררה ביקורת רבה, בין היתר כלפי קיסינג'ר על כך שלא עשה דבר על מנת למנוע את הפלישה ואף תמך בה כחלק ממאבק אמריקאי נגד התפשטות קומוניסטית אפשרית במדינות מזרח אסיה.{{הערה|[[מאיר שניצר]], [http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/152/354.html בצל הסכנה: ביקורת על "מה קרה בבאליבו?], 2 בספטמבר 2010, באתר nrg}}

הכיבוש האינדונזי של מזרח טימור נמשך עד [[1999]], במהלכו [[רצח העם במזרח טימור|נהרגו בין רבע לשליש מהאוכלוסייה]] שמנתה כ-700,000 תושבים טרם פרוץ הקרבות.

== תפקידים לאחר הפרישה מהחיים הפוליטיים ==
[[קובץ:Ronald Reagan and Henry Kissinger.jpg|ממוזער|198x198 פיקסלים|פגישה בבית הלבן בין הנשיא [[רונלד רייגן]] וקיסינג'ר בשנת 1981.]]
ב-[[20 בינואר]] [[1977]], פרש קיסינג'ר מתפקיד מזכיר המדינה, וזאת בעקבות הפסדו של פורד ל[[ג'ימי קרטר]], בבחירות לנשיאות ב-[[1976]]. לאחר הפרישה, המשיך קיסינג'ר להשתתף בקבוצות ובארגונים שונים אשר עסקו בהתווית מדיניות חוץ, דוגמת [[ועד השלישייה]].

באותה שנה, קיבל קיסינג'ר הצעה למשרה ב[[אוניברסיטת קולומביה]], אשר בוטלה כעבור זמן מה בשל ביקורת מצד סטודנטים אשר התנגדו למהלך ואף יצרה הד תקשורתי נרחב. בהמשך, הצטרף קיסינג'ר לצוות המרצים ב[[המרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים|מרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים]] שב[[אוניברסיטת ג'ורג'טאון]]. בשנת [[1978]], מונה לדירקטור במנהלת [[NASL (1968-1984)|ליגת הכדורגל הצפון אמריקנית]].

בשנת [[1982]] הקים קיסינג'ר את חברת הייעוץ [[קיסינג'ר ושות']]{{אנ|Kissinger Associates}}, העוסקת במכירת שירותי ייעוץ מדיני ודיפלומטי לראשי מדינות וראשי תאגידים רב-לאומיים. בשנים 1983–1985 קיסינג'ר עמד בראש המועצה הלאומית לענייני [[מרכז אמריקה]], ובשנים 1986–1988 היה חבר בצוות שייעץ לנשיא [[רונלד רייגן]] בנושאים בינלאומיים.

בשנת [[1999]] מונה לדירקטור בחברת [[גאלפסטרים איירוספייס]]. בהמשך מונה לדירקטור בקבוצת המדיה [[סאן טיימס]] {{אנ|Sun-Times Media Group}}. בין השנים 1995–2001, כיהן בדירקטוריון חברת ה[[כרייה]] האמריקאית Freeport-McMoRan {{אנ|Freeport-McMoRan}}. בשנת 2000, מונה ל[[יועץ פוליטי]] ל[[נשיא אינדונזיה]] [[עבד א-רחמן וחיד]]. בהמשך קיבל את התואר "יועץ לשם כבוד" של לשכת המסחר ארצות הברית-[[אזרבייג'ן]]. באותה שנה החליף את [[מרגרט תאצ'ר]] בתפקיד נשיא [[מכללת ויליאם ומרי]] {{אנ|College of William & Mary}}. בין השנים 2000–2006, כיהן כיו"ר [[דירקטוריון]] ארגון אייזנהאואר {{אנ|Eisenhower Fellowships}}. לאחר פרישתו, זכה בפרס מטעם הארגון על תרומתו רבת השנים.

בשנת 2002 מונה על ידי הנשיא [[ג'ורג' ווקר בוש|ג'ורג' בוש]] לעמוד בראש [[הוועדה לחקר אירועי 11 בספטמבר]], אך עזב את התפקיד ב-[[13 בדצמבר]] [[2002]].

נפטר ב-[[29 בנובמבר]] [[2023]], בגיל 100.<ref>{{וואלה!|פרופ' [[איתן גלבוע]]|הפליט היהודי שהפך לאדריכל יחסי החוץ של אמריקה|3625802|30 בנובמבר 2023}}</ref>{{הערה|{{ynet|ירון דרוקמן|הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקני לשעבר, הלך לעולמו בגיל 100|news/article/sjknhdbsa|30 בנובמבר 2023}}}}

== אידאולוגיה ותפיסת עולם מדינית ==
תפיסת העולם של קיסינג'ר הושפעה רבות מהדיפלומטיה של [[הקרדינל רישלייה]], שטבע את המונח [[רזון ד'טה|הגיון המדינה]] (ב[[צרפתית]]: raison d'état - טובת המדינה), לפיה על המדינה לנהל את מדיניות החוץ שלה בכפוף ל[[אינטרס]]ים שלה, בניגוד למדיניות הרואה את המעצמה כאוכפת "סדר עולמי" או דרכי פעולה מוסריות (מדיניות אותה מייחס קיסינג'ר לנשיאים מן [[המפלגה הדמוקרטית]] ובפרט ל[[וודרו וילסון]]).

גיבור נוסף במחשבה המדינית של קיסינג'ר היה שר החוץ האוסטרי, [[קלמנס ונצל פון מטרניך|מטרניך]], שניסה להחזיר על כנו את הסדר הפוליטי באירופה השסועה לאחר תקופת [[נפוליאון]] ו[[המהפכה הצרפתית]] והיה הדמות המובילה ב[[קונגרס וינה]] ב-[[1815]]. מדיניותו עוצבה תוך התחשבות ב[[מאזן כוחות|מאזן הכוחות]] הגלובאלי ותוך שימור מקסימלי של הסדר הקיים תוך סלידה מ[[מהפכה|מהפכנות]]. מאזן כוחות בין המעצמות הוא לדידו של קיסינג'ר הבסיס לשלום וליציבות בעולם.

קיסינג'ר התנגד להסתמכות על הסמכות האוניברסלית של האו"ם והסביר: {{ציטוטון|תומכי הסמכות האוניברסלית טוענים שהמדינה היא הגורם הבסיסי למלחמות ולא ניתן לסמוך עליה לשם הבאת צדק; אם הפוליטיקה תוחלף בחוק, השלום והצדק ינצחו. אולם די בסקירה שטחית של ההיסטוריה כדי להיווכח שאין ראיות התומכות בתיאוריה שכזו. תפקידו של המדינאי הוא לבחור בברירה המיטבית תוך ניסיון לקדם את השלום והצדק ומתוך הבנה כי לעיתים קרובות ישנו מתח בין השניים וכי כל ניסיון פיוס יהיה חלקי}}.{{הערה|{{השילוח|רפאל בן לוי|להשיב את הצדק למלחמה|להשיב-את-הצדק-למלחמה|13, פברואר 2019}}}}

=== יחסיו עם היהדות וישראל ===
[[קובץ:President Nixon, Henry Kissinger and Israeli Prime Minister Golda Meir, meeting in the Oval Office - NARA - 194491.tif|ממוזער|194x194 פיקסלים|פגישה שנערכה ב-1 במרץ 1973 בין הנשיא ניקסון, ראש הממשלה [[גולדה מאיר]] וקיסינג'ר.]]
בספרו "[[פנקס שירות]]", מתאר [[יצחק רבין]] את תגובתו של קיסינג'ר להתנהלות ישראל במגעים הכושלים שהתקיימו בשנת 1971 לפתיחת [[תעלת סואץ]] לתנועת אוניות, במחיר של התרחקות ישראלית מקו התעלה. לפי עדותו של רבין, ששימש כ[[שגריר ישראל בארצות הברית|שגריר ישראל בוושינגטון]], ביקר קיסינג'ר את ישראל באומרו: "איש אינו מבין אתכם. איש אינו יודע מה אתם רוצים. יש חששות רציניים, כי כל מה שאתם רוצים, באמת, הוא להתחמק מכל הסדר המחייב ויתורים מצדכם ולשבת בגבולות שאתם יושבים בהם היום".{{הערה|{{הארץ|יגאל עילם|תהליך השלום לא נעצר עם רצח רבין|0000017f-e1f2-d38f-a57f-e7f27ce20000|15 באוקטובר 2015}}}}

==== סערה סביב הקלטות הניו יורק טיימס ====
בשנת [[2010]] חשף עיתון [[הניו יורק טיימס]] הקלטות סודיות משיחות שונות שנערכו בבית הלבן, מהם עולה התבטאויות שנויות במחלוקת של הנשיא ניקסון וקיסינג'ר. לפי עדויות של [[בוב הולדמן]], [[ראש הסגל של הבית הלבן]] תחת הנשיא [[ריצ'רד ניקסון|ניקסון]], הוציא ניקסון הנחיה לפיה אין לאפשר לדיפלומטים ואישים בצמרת המדינית שהם יהודים אמריקאים, לרבות קיסינג'ר, מלהשתתף בגיבוש מדיניות כלשהי בנוגע לישראל.{{הערה|שם=:2|{{וואלה!||קיסינג'ר: "תאי גזים ליהודים? לא בעיה שלנו"|1766554|12 בדצמבר 2010}}}} ככלל, היה קיסינג'ר צריך להתמודד עם רקעו היהודי ובשאלה שעלתה לגביו באיזו מידה הוא יכול להיות אובייקטיבי בשאלות הנוגעות לגורל ישראל ומעמדה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], בו כלולות גם מדינות ערב.

באחת מההקלטות הנוספות שנחשפו, נשמע קיסינג'ר אומר לנשיא ניקסון כי "הגירה של יהודים מברית המועצות אינה מטרה של מדיניות החוץ האמריקאית. אם ישלחו יהודים לתאי גזים בברית המועצות, זו לא בעיה אמריקאית. זה אולי עניין [[הומניטרי]]". שיחה זו התקיימה זמן קצר לאחר פגישה שקיים קיסינג'ר עם ראש הממשלה גולדה מאיר, ב-[[1 במרץ]] [[1973]].{{הערה|שם=:2}}

במאמר שפרסם בעיתון [[וושינגטון פוסט]] בדצמבר 2010, הגיב קיסינג'ר לתוכן ההקלטות וטען כי דבריו הוצאו מהקשריו וכי לא הייתה לו כל כוונה לפגוע בזיכרון השואה וביהודים ככלל.{{הערה|Henry A. Kissinger, [http://www.henryakissinger.com/articles/wp122610.html Putting the Nixon Tape in Context], Washington post, December 26, 2010|כיוון=שמאל}}

==== ביקורת בישראל ====
[[קובץ:Yoel Buchwald 03.jpg|ממוזער|178x178px|קיסינג'ר ב[[קריקטורה]] מאת [[יואל בוכוולד]].]]בעת "מסע הדילוגים" שלו לאחר מלחמת יום הכיפורים זכה קיסינג'ר להפגנות מחאה כנגדו בישראל, רובן ביוזמת [[גוש אמונים]], שהמסר שהודגש בהן היה שלמרות יהדותו הוא מוביל למהלכים הפוגעים בישראל.

בשל התנהלותו במהלך מלחמת יום הכיפורים וכן בשל התבטאויות שונות כנגד יהודים וישראל בפרט, זכה קיסינג'ר לשינאה ובוז מקרב גורמים בחוגי הימין, על רקע מה שהם ראו כבגידתו באינטרסים היהודיים, כפי שהם באים לידי ביטוי במדיניות הישראלית. כינוייו בשיח הפוליטי הימני בישראל היו "ג'ו בוי" (יהודון) ו"בעל הגויה", כפי שכינה אותו מנהיג גוש אמונים, הרב [[צבי יהודה קוק]].{{הערה|מאיר גרוס, [http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9232 מקיסינג'ר עד גלאון], באתר ערוץ 7, 27 בדצמבר 2010}}
[[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - IDF Chief of the General Staff, Lt. Gen. Gabi Ashkenazi, meets with Dr. Henry Kissinger, Nov 2010.jpg|ממוזער|173x173 פיקסלים|מפגש בין קיסינג'ר לרמטכ"ל [[גבי אשכנזי]] בנובמבר 2010]]

==== הוקרה בישראל לפועלו ====
על אף הביקורת שהופנתה כלפי קיסינג'ר מצד גורמים שונים בישראל. בשנת [[1984]], קיבל תואר [[דוקטור לשם כבוד]] מטעם [[אוניברסיטת חיפה]].{{הערה|[http://bogcms.haifa.ac.il/.../2011-01.../2011-01-20-11-19-04 מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה], אוניברסיטת חיפה}} ב[[יוני]] [[2012]], קיבל את [[עיטור נשיא מדינת ישראל]] מהנשיא שמעון פרס כאות הערכה על פעילותו למען מדינת ישראל.

קיסינג'ר ביקר מספר פעמים ב[[ישראל]], כאשר הפעם הראשונה הייתה בשנת [[1961]], והפעם האחרונה בשנת 2023 בגיל 100.

== חייו האישיים ==
[[קובץ:Henry Kissinger at Met Opera.jpg|ממוזער|219x219px|קיסינג'ר ואשתו ננסי ב[[מטרופוליטן אופרה|בית האופרה המטרופוליטנית]] (2008)]]
[[קובץ:הנרי קיסינגר.jpg|ממוזער|שלט הרחוב על שמו של קיסינג'ר בעיר נתניה]]
בשנת 1949, התחתן קיסינג'ר עם אן פליישר ונולדו להם שני ילדים, אליזבת ודייוויד, אשר שימש בעבר כבכיר בחברת NBC ומאז 2005 משמש כמנכ"ל חברת ההפקות של [[קונאן או'בריאן|קונאן אובראיין]] "קונקו" {{אנ|Conaco}}. קיסינג'ר התגרש מאן בשנת 1964, והתחתן בשנית בשנת 1974 עם הפילנתרופית ואשת החברה האמריקאית [[ננסי קיסינג'ר|ננסי מגינס]] {{אנ|Nancy Kissinger}}. הזוג התגורר לסירוגין בעיירה קנט [[קונטיקט|שבקונטיקט]] ובעיר [[ניו יורק]].

בסוף [[מאי]] [[2023]] הגיע קיסינג'ר ל[[גיל מאה|גיל 100]]. על שמו [[שמות רחובות בישראל|נקראו בחייו רחובות בישראל]] - בראשון לציון ובנתניה.

==בתרבות הפופולרית==
בשנת [[2023]], לרגל יובל למלחמת יום הכיפורים, הופיעה דמותו של קיסינג'ר בסרטו של [[גיא נתיב]] "[[גולדה (סרט, 2023)|גולדה]]", והוא גולם על ידי [[אייזק לייב שרייבר]].{{הערה|{{IMDb|tt14454876|גולדה|הערה=כן}}}}

בזמן כהונתו כמזכיר המדינה, תוכנית הסאטירה הישראלית הבולטת, [[ניקוי ראש]] הקדישה לקיסינג'ר פרק שלם.{{הבהרה|מתי? איזה פרק?}}

==מספריו==
* '''נשק גרעיני ומדיניות חוץ'''; תרגם יוסף עוזיאל, תל אביב: [[הוצאת סדן]], 1969
* '''מדיניות החוץ האמריקאית'''; תרגם יוסף עוזיאל, תל אביב: [[עם עובד]], תשל"ה 1974
* '''שנותי בבית הלבן'''; תרגם [[אהרן אמיר]]. תל אביב: ידיעות אחרונות, תשמ"א 1980
* '''משבר: ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום כיפור וביציאה מווייטנאם'''; תרגם [[יצחק טישלר]], [[מרכז שלם|הוצאת שלם]], 2004{{הערה|{{הארץ|אורי בר-יוסף|זה כן לטלפון|1.1004310|2 באוקטובר 2004}}}}
* '''דיפלומטיה''', הוצאת שלם, 2007

==לקריאה נוספת==
* [[מרטין אינדיק]], '''בתחבולות תסיים מלחמה: הנרי קיסינג'ר והחתירה לשלום במזרח התיכון''', מאנגלית: נורית גרידינגר, [[ידיעות ספרים]], 2023.{{הערה|{{הארץ|אדם רז|מה אפשר ללמוד מהנרי קיסינג'ר על המלחמה בעזה?|0000018d-0736-d832-a59d-17b7973a0000|16 בינואר 2024}}}}

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=הנרי קיסינג'ר|ויקישיתוף=Category:Henry Kissinger|שם ויקישיתוף=הנרי קיסינג'ר}}
* {{אתר רשמי}}
* {{Find a Grave}}
{{רשתות חברתיות}}
* {{ביו-נובל}}
* [https://nobel.anumuseum.org.il/persona/קיסינגר-הנרי/ הנרי קיסינג’ר], אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר [[בית התפוצות]]
* {{דבר|פיליפ ראוז|קיסינג'ר כוכב עליון|19721027|195}}
* {{דבר|רות בונדי|הנרי קיסינג'ר: שר מול פרופסור|19740111|162}}
* יהונתן אלשך וחן קרצ'ר, [http://www.openu.ac.il/zmanim/zmanim104/zmanim104-review-alshech.html ד"ר קיסינג'ר ומר הנרי, סקירה על ספרו "דיפלומטיה"], '''[[זמנים]]''' 104
* {{הארץ|אבי פרימור|ההיסטוריה על פי הנרי קיסינג'ר, סקירה על ספרו "דיפלומטיה"|1.1448645|10 ביולי 2007}}
* {{הארץ|ליטל לוין|היום לפני 36 שנים: הנרי קיסינג'ר היהודי מתמנה לשר-חוץ, והעולם חושש|1.1281737|22 בספטמבר 2009}}
* {{הארץ|אמיר אורן|הנרי קיסינג'ר: "אתם יודעים שהצלנו אתכם ב-73', נכון?"|1.2132289|4 באוקטובר 2013}}
* {{ידיעות אחרונות|[[רונן ברגמן]], [[אורי בר-יוסף|אורי בר־יוסף]]|געגועי לקיסינג'ר|5486822|30 במרץ 2019}}
* {{זמן ישראל|ד&;ר רמי רום|הפעולות החשאיות של הנרי קיסינג'ר|199939|27 בפברואר 2021}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007263925505171|הנרי קיסינג'ר (1923-)}}
* {{הארץ|אמיר אורן|הנרי קיסינג'ר בן מאה|00000188-29a1-db37-afec-bdf9fad10000|17 במאי 2023}}
* {{מעריב אונליין|אבינועם בר יוסף|קיסינג'ר בריאיון בלעדי למעריב: "חשבנו שבתוך ימים צה"ל יגיע לאלכסנדריה"|news/israel/Article-1039746|22 בספטמבר 2023}}
* {{הארץ|יגאל רביד|חד וברור לגבי העבר, מלא תובנות לגבי העתיד: הנרי קיסינג'ר חוגג 100|00000188-3fcd-d805-a7c9-ffcdc87f0000|22 במאי 2023}}
* {{הארץ|[[עופר אדרת]] ו[[רויטרס]]|הנרי קיסינג'ר, שר החוץ היהודי הראשון של ארה"ב, מת בגיל מאה|00000184-b87e-de87-a9d5-b8fea18e0000|30 בנובמבר 2023}}
* {{בריטניקה}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{מזכירי המדינה}}
{{היועצים לביטחון לאומי}}
{{ריצ'רד ניקסון}}{{פרס נובל לשלום}}
{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:קיסינג'ר, הנרי}}
[[קטגוריה:זוכי פרס נובל לשלום]]
[[קטגוריה:זוכי פרס נובל יהודים אמריקאים]]
[[קטגוריה:מזכירי המדינה של ארצות הברית]]
[[קטגוריה:יהודים פקידי ממשל בארצות הברית]]
[[קטגוריה:היועצים לביטחון לאומי של ארצות הברית]]
[[קטגוריה:יהודים חברי הקבינט של ארצות הברית]]
[[קטגוריה:חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל ג'רלד פורד]]
[[קטגוריה:חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל ריצ'רד ניקסון]]
[[קטגוריה:דיפלומטים יהודים]]
[[קטגוריה:דיפלומטים אמריקאים]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי עיון יהודים אמריקאים]]
[[קטגוריה:חברי המפלגה הרפובליקנית (ארצות הברית)]]
[[קטגוריה:חברי ועד השלישייה]]
[[קטגוריה:אמריקאים במלחמת יום הכיפורים]]
[[קטגוריה:קצינים וחוגרים יהודים בצבא ארצות הברית]]
[[קטגוריה:יהודים מקבלי מדליית החירות הנשיאותית]]
[[קטגוריה:אנשי השנה של המגזין טיים]]
[[קטגוריה:אבירים מפקדים במסדר האימפריה הבריטית]]
[[קטגוריה:מקבלי עיטור מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של פולין]]
[[קטגוריה:מקבלי עיטור הנשיא]]
[[קטגוריה:מעוטרי כוכב הארד]]
[[קטגוריה:זוכי פרס וודרו וילסון]]
[[קטגוריה:אנשי השנה של העולם הזה]]
[[קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים]]
[[קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה]]
[[קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת הרווארד]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת ג'ורג'טאון]]
[[קטגוריה:ניו יורק: אישים]]
[[קטגוריה:מהגרים מגרמניה לארצות הברית]]
[[קטגוריה:יהודים שהגיעו לגיל מאה]]
[[קטגוריה:אמריקאים שהגיעו לגיל מאה]]
[[קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1923]]
[[קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2023]]