לדלג לתוכן

הנשיקה (קלימט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנשיקה
Der Kuss
מידע כללי
צייר גוסטב קלימט
תאריך יצירה 1908-1907
טכניקה וחומרים שמן ועלי זהב על בד
ממדים בס"מ
רוחב 180 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 180 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים על היצירה
זרם אמנותי סימבוליזם, אר נובו עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר יצירה 912 (מוזיאון בלוורדה) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום הגלריה האוסטרית בלוודר, וינה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנשיקהגרמנית: Der Kuss) היא יצירה בשמן ועלי זהב, כסף ופלטינה על בד שנוצרה על ידי הצייר והסימבוליסט האוסטרי גוסטב קלימט.[1] היצירה נוצרה בשנים 19071908, והיא הוצגה כבר ב-1908 תחת השם "Liebespaar" (בעברית: האוהבים).[2] בציור מתוארים זוג אוהבים מחובקים השלובים זה בזו עם גלימות בסגנון האר נובו ותנועת האמנויות והאומנויות. כיום, היצירה מוצגת בגלריה האוסטרית בלוודר, וינה, והיא נחשבת לאחת היצירות החשובות ביותר של תנועת "הזצסיון הווינאי" וכן ליצירה המפורסמת ביותר של קלימט.[3]

אודות הציור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהבה, אינטימיות ומיניות הם מוטיבים חוזרים בעבודותיו של קלימט. ניתן לראות שבעבודותיו הקודמות של הצייר, כגון "Stoclet Frieze" ו-"Beethoven Frieze", הוא התמקד ברומנטיקה וכן במוטיב החיבוק הזוגי. קיימת מחלוקת בנוגע מי דגמנה עבור הציור; יש הטוענים כי זו הייתה אמילי פלוגה, בת זוגו של קלימט,[4] ואחרים סוברים שזו הייתה אישה שכונתה 'Red Hilda' שהופיעה ביצירות אחרות של האומן כמו "דניה".[5]

ביצירה מתוארים זוג אוהבים מחובקים על רקע שטוח בצבע זהב. הזוג נמצא בקצה שדה פרחוני שמסתיים היכן שנמצאת רגלה של האישה. האיש לובש גלימה עם תבניות גאומטריות ועם מעט סימנים דמויי מערבולות. האיש חובש כתר העשוי מגפנים, בעוד האישה חובשת כתר העשוי מפרחים. האישה לובשת שמלה עם תבניות של פרחים. פרצופו של האיש לא גלוי לעיניי המתבונן בציור, אלא הוא כפוף לנשק את לחיה של האישה. ידיו של האיש מערסלות את ראשה של האישה. עיניה של האישה עצומות, יד אחת חובקת את צווארו של האיש, יד אחרת נחה על ידו וראשה מופנה כלפי הגבר לקבלת הנשיקה.

סגנון התבניות בציור מזוהה עם תנועות האר נובו ועם תנועת האמנויות והאומנויות. למרות זאת, הרקע ביצירה שונה מיצירות של אמנים דומים כמו אדגר דגה. יצירות כמו הנשיקה מאפיינות את תקופת מפנה המאה העשרים עקב השילוב של החושניות והשפע המתוארות בהן. השימוש בעלי זהב היה נהוג בציורים מימי הביניים, בכתבי יד מוזהבים, בפסיפסים ובבגדים ואמנות מתקופת הברונזה, ולא נעשה בהם שימוש עד לעבודות כמו הנשיקה. כמו כן, היצירה מושפעת מג'פוניזם כפי שמשתקף מהקומפוזיציה הפשוטה בציור וכן מכך שראשו של האיש כמעט יוצא מקצה היצירה.

קלימט הגה את הרעיון לשימוש בזהב מטיול שעשה לאיטליה ב-1903. כשהוא ביקר ברוונה, הוא ראה פסיפס מברונזה בבזיליקת סן ויטאלה. עבור קלימט, השטחיות וחוסר העומק בפסיפס רק העצימו את זוהרו של הזהב, ובעקבות כך הוא החל להשתמש לעיתים תכופות בעלי זהב וכסף ביצירותיו.[6]

מומחים טוענים כי היצירה מתארת את אפולו מנשק את דפנה, כמסופר במטמורפוזות של אובידיוס.[7]

יצירתו הקודמת של קלימט, סדרת ה-"Vienna Ceiling", עוררה ביקורת עזה בקרב קהילת האמנים.[8] בניגוד לכך, הנשיקה שהוצגה ב-1908 התקבלה בהתלהבות, ונרכשה על ידי ממשלת אוסטריה עוד בעודה בתצוגה אף לפני שקלימט סיים להשלימה.[9]

גם כיום יצירה זו פופולרית מאוד. ב-2012, הציור הופיע בסרט זאת מלחמה בכיכובם של ריס וית'רספון, כריס פיין וטום הארדי. בסרט, דמויותיהם של וית'רספון ופיין מבקרות בתערוכה של קלימט כאשר הנשיקה מהווה מרכזה של התערוכה.[10] ב-2013, האמן הסורי טאמם עזאם צייר את הנשיקה על מבנה שהופצץ כתוצאה ממלחמת האזרחים בסוריה. האמן קרא למיצג "Freedom Graffiti", והוא יצר זאת כדי להגביר את המודעות הבינלאומית למלחמה בסוריה.[11]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנשיקה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ https://www.belvedere.at/en/gustav-klimt-and-vienna-around-1900‏Gustav Klimt and Vienna around 1900. Belvedere Gallery(הקישור אינו פעיל, 13.5.2020)
  2. ^ Kunstschau Wien (1908), Provisorischer Katalog der Kunstschau Wien 1908, [Vienna : s.n.], 1908
  3. ^ Partsch, 267, 276
  4. ^ Klimt by Gilles Neret, 57
  5. ^ 15 Things You Should Know About Klimt’s The Kiss, www.mentalfloss.com, ‏2015-06-08 (באנגלית)
  6. ^ Private Life of a Masterpiece, BBC TV
  7. ^ Vives Chillida, Julio (2008). El beso (los enamorados) de Gustav Klimt. Un ensayo de iconografía. Lulu. ISBN 978-1-4092-0530-2.
  8. ^ Schwartz, 29
  9. ^ Chris Dwyer CNN, The legacy of Gustav Klimt and his enduring 'Kiss', CNN (באנגלית)
  10. ^ Nichol, Joseph McGinty, director. This Means War. 20th Century Fox, 2012
  11. ^ "Syrian Artist Pays Homage to Gustav Klimt's 'The Kiss'". Time (באנגלית אמריקאית). 2013-02-06. נבדק ב-2020-05-13.