השידור העברי של "תחנת שלום וקידמה" ממוסקבה

השידור העברי של "תחנת שלום וקידמה" ממוסקבה היה שידור רדיו יומי בשפה העברית ששודר ממוסקבה משנות ה-60 ועד לנפילת ברית המועצות.

בתקופת השלטון הסובייטי שידרה ברית המועצות שידורי תעמולה באמצעות תחנה שנקראה "קול השלום והקידמה". התחנה החלה לשדר בנובמבר 1964, מהמשדרים של רדיו מוסקבה. השידורים היו מיועדים בראשיתם לארצות דרום אמריקה, ושודרו בשפה הספרדית, ובהמשך ליתר ארצות תבל בשלל שפות. זאת בנוסף לשידורי החוץ הקודמים של רדיו מוסקבה באנגלית, בצרפתית ובגרמנית.

ברית המועצות הייתה מעורבת באותן שנים בענייני המזרח התיכון, באספקת נשק למדינות ערב, באימון צבאותיהן, בבניית סכר אסואן ובהתערבות מדינית, ונקטה עמדה אנטי-ישראלית. במסגרת מעורבות זאת מצא השלטון הסובייטי לנכון לשדר שידורי תעמולה לישראל.

רדיו מוסקבה פתח את שידוריו בכינוי "תחנת השידור מטעם ארגוני הציבור הסובייטים". השידורים נקטו בנימה שקטה ובלתי מתלהמת, אך הם ביטאו את עמדתה הקשוחה של ברית המועצות בכל נושא בינלאומי.

תחנת "קול השלום והקידמה" החלה בשידוריה בשפה העברית בסוף שנת 1967. השידור העברי שודר כל ערב בגלים בינוניים ונקלט היטב בישראל. השדרים בעברית, גברים ונשים, דיברו בעברית תקנית שוטפת, כמעט ללא מבטא זר. בישראל רווחה סברה כי השדרים הם בוגרי בתי הספר לשפות של השירותים החשאיים של ברית המועצות. לימים, בגל העלייה של שנות התשעים הגיעו לישראל אנשים שהיו קשורים לתחנה ומפיהם נתברר כי צוות הקריינים של התחנה כלל שניים-שלושה אנשים שאינם קשורים זה לזה, שכולם ישראלים לשעבר, כגון דיצה סילבר, נינה סמנצ'נקו ואביגדור לויט, שעברו להתגורר בברית המועצות מסיבות אידאולוגיות או מסיבות משפחתיות. בסוף שנת 1982 הצטרף כקריין בתחנה העיתונאי הרוסי דמיטרי פרוקופייב.

בנימה מתונה ובעברית תקנית ביטאו השידורים גישה קשוחה כלפי מדינת ישראל ותמיכה בעמדת מדינות ערב בסכסוך הישראלי–ערבי.

לאחר עלייתו לשלטון של מיכאיל גורבצ'וב בשנת 1985 והנהגת משטר הגלאסנוסט והפרסטרויקה התמתנו שידורי התחנה והפכו לענייניים יותר. ההתמתנות לא הייתה מיידית ועוד באוגוסט 1987 נאמר בשידור העברי כי טילי יריחו 2 "מהווים קריאת תגר ישירה על ברית המועצות" וכי "על מנהיגי ישראל לחשוב פעמיים על השפעת פיתוח הטיל היכול לפגוע בטריטוריה סובייטית".

בשנות שלטונו של גורבצ'וב החל לקרוס המנגנון השלטוני הסובייטי וגם העוינות למדינת ישראל נחלשה ופחת הצורך בשידורי תעמולה סובייטית לישראל. בד בבד התעוררו גם קשיי מימון ותקציב לתחנה.

בהמשך תקופת שלטונו של גורבצ'וב החלו גישושים ומגעים לחידוש היחסים בין ברית המועצות לישראל, שנותקו בעקבות מלחמת ששת הימים. בראשונה חודשו היחסים הקונסולריים. בקיץ שנת 1991, לקראת פירוקה של ברית המועצות, חדלה התחנה לשדר את השידור העברי. בשידור הפרידה נאמר כי שורר כיום חופש בברית המועצות והתחנה מתארגנת מחדש והשידור נסתיים בברכת שלום ולהתראות.

תחנת "קול השלום והקידמה", על יתר שלל השפות בהן שידרה, המשיכה בשידוריה עד לנפילת ברית המועצות, עת החלה להקרא "השירות העולמי של קול רוסיה" המשדר במספר רב של שפות, אך תחנה זו לא שידרה יותר שידורים בשפה העברית.