לדלג לתוכן

ויינה אלטונן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויינה אלטונן
ויינה אלטונן
ויינה אלטונן
לידה 8 במרץ 1894
קארינאיינן, פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 במאי 1966 (בגיל 72)
הלסינקי, פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Wäinö Waldemar Aaltonen עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • Turun piirustuskoulu
  • בית ספר ואינו אאלטונן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1916 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אמנות, פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות ראו בהמשך הערך
פרסים והוקרה
  • מדליית הנסיך אויגן (1947)
  • מפקד במסדר אולב הקדוש (1 ביולי 1950)
  • קצין בכיר במסדר כוכב הסולידריות האיטלקי (15 במאי 1952)
  • מפקד דרגה ראשונה במסדר הוורד הלבן של פינלנד (6 בדצמבר 1959)
  • מפקד במסדר הוורד הלבן של פינלנד (6 בדצמבר 1950)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הלסינקי (1950)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לונד (1941)
  • אביר בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Aino Pietiläinen (19201929) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מאטי אאלטונן, Maija Aaltonen עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אלטונן ליד שולחן עבודתו, שנת 1957 לערך.
אלטונן עובד על היצירה "טורון ליליאה", 1924.

ויינה ואלדמר אלטונןפינית: Wäinö Valdemar Aaltonen; ‏ 8 במרץ 189430 במאי 1966) היה פסל פיני. נחשב לאחד מגדולי הפסלים של פינלנד במאה העשרים.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלטונן נולד בכפר קארינאיינן שבפינלנד והיה בנו של חייט. בילדותו הפך חירש ונשלח לבית ספר לציור של אגודת האמנות של טורקו בגיל 16. אלטונן למד בבית ספר זה בין השנים 19101915. בבית הספר למד ציור, אולם לימד את עצמו פיסול.

בשנת 1923 נסע לאיטליה, שם הושפע מהקוביזם ומהפוטוריזם.

עם הקמת רפובליקת פינלנד ולאחר מלחמת העולם הראשונה פיסל אלטונן אנדרטאות לנופלים במלחמות אלה, והיה לפסל הלאומי של פינלנד. יצירותיו הציגו פסלים מונומנטליים של תושבי פינלנד, ושל אישי תרבות וציבור פיניים. ב-1925 יצר פסל ברונזה של פאבו נורמי, שהוצב בחזית אצטדיון הלסינקי.

ב-1927 הוצגה תערוכה מיצירותיו בסטוקהולם.

פסל נודע נוסף שיצר אלטונן היה פסלו של ז'אן סיבליוס בשנת 1928, העשוי ברונזה.

מרבית פסליו של אלטונן עשויים ברונזה, אך הוא פיסל גם באבן ובזכוכית.

אלטונן נישא ארבע פעמים.

יצירות רבות שלו מוצגות כיום בתצוגת קבע במוזיאון ויינה אלטונן לאמנות שבטורקו.

  • Tytön pää, 1917
  • Graniittipoika, 1917-1920
  • Maria Jotuni, 1918-1920
  • Opettajani, 1919
  • Aaro Hellaakosken pronssipää, 1919
  • Savonlinnan sankaripatsas (קבר הגיבורים), 1919-1921
  • Punagraniittinen neito, 1923
  • Mustagraniittinen neito, 1924
  • פאבו נורמי, juoksijapatsas, 1924-1925
  • Seisova nainen, 1920-1924
  • Istuva nainen, 1920-1925
  • Uimaan lähtevä nainen, 1924
  • Turun Lilja, 1924-1926
  • Musica, 1926
  • אלכסיס קיווי, Aleksis Kiven patsas, 1926-1927
  • Tampereen Hämeensillan patsaat: Eränkävijä, Veronkantaja, Kauppias ja Suomen neito, 1927-1929
  • Myrsky (אנדרטה ל-53 הקורבנות של טביעת ספינת טרפדת פינית), 1930
  • Eduskuntatalon täysistuntosalin syvennyksien alastonfiguurit, 1930-1932
  • Aleksis Kiven patsas, 1930-1939
  • Marjatta, 1934
  • Delaware-muistomerkki, 1937-1938
  • Vapauden jumalatar seppelöi nuoruuden, 1939-1940
  • Tampereen Osuustoimintamuistomerkki, 1949-1950
  • Ystävyys solmitaan (אנדרטה לערים טורקו וגוטנברג), 1948-1955
  • Lahden sankaripatsas, 1952
  • Rautatienrakentajien muistomerkki, 1957, Hyvinkää
  • Genius ohjaa nuoruutta (הפסל ניצב בחזית ספריית אוניברסיטת טורקו), 1958-1960
  • Presidenttien patsaat eduskuntatalon edessä: K. J. Ståhlberg, 1957-1958 ; P. E. Svinhufvud, 1957-1959
  • Genius Montanus (הפסל ניצב על קברו של אלטונן בטורקו), 1960

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסליו של אלטונן באולם המליאה של הפרלמנט הפיני