לדלג לתוכן

וילהלם גרנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילהלם גרנר
Wilhelm Groener
לידה 22 בנובמבר 1867
לודוויגסבורג, ממלכת וירטמברג ממלכת וירטמברגממלכת וירטמברג עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 במאי 1939 (בגיל 71)
פוטסדאם, גרמניה הנאצית גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הדרום-מערבי שטאנסדורף עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת וירטמברג, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה גנרל עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה ה-33
מפקד קורפוס המילואים ה-25
מפקד הקורפוס ה-1
ראש המטה הכללי הגרמני
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
וילהלם גרנר ואשתו, 1917

קארל אדוארד וילהלם גרנרגרמנית: Karl Eduard Wilhelm Groener;‏ 22 בנובמבר 18673 במאי 1939) היה איש צבא ופוליטיקאי גרמני.

וילהלם גרנר נולד ב-22 בנובמבר 1867 בוירטמברג, ולמד בגימנסיה באולם ובלודוויגסבורג. בשנת 1884 התגייס לצבא וירטמברג. בשנים 18931896 למד בהאקדמיה הצבאית הפרוסית, ממנה סיים בהצטיינות.

בשנת 1899 הוא הוצב במטכ"ל הקיסרי, במחלקת הרכבות. מהשנים הללו הוא המשיך לטפס בסולם הדרגות ונחשב לאחד האסטרטגים הצבאיים הטובים בגרמניה. בשנת 1912 הוא מונה לראש מחלקת הרכבות במטה הכללי והוא הכין את רשת הרכבות לשימוש על פי תוכנית שליפן. הצלחת השימוש ברכבות לשינוע כוחות הצבא הגרמני הביאה לו אותות הצטיינות ויוקרה רבה[1]. בשנת 1916 צורף למשרד המלחמה הפרוסי כיועץ מיוחד. בשנת 1917 תכנן את כיבוש אוקראינה. גרנר שירת במשך שישה חודשים בחזית המערבית תחילה כמפקד הדיוויזיה ה-33, ואחר כך כמפקד קורפוס המילואים ה-25. במרץ 1918 פיקד על הקורפוס ה-1 במהלך כיבוש אוקראינה, וב-28 במרץ התמנה לרמטכ"ל קבוצת הארמיות אייכהורן. משימה זו חייבה אותו להתמודד עם אתגרים ארגוניים ופוליטיים, בפרט עימותים עם הפיקוד הגבוה של הצבא האוסטרו-הונגרי, ופיקוח על ממשלת אוקראינה שנזקקה לעזרה נגד המהפכנים הבולשביקים. לאחר התפטרותו ובריחתו של אריך לודנדורף בספטמבר 1918, מונה גרנר למחליפו. ב-10 בנובמבר 1918 יעץ, ביחד עם פילדמרשל פאול פון הינדנבורג לקייזר וילהלם השני להתפטר מכיסאו[2]. בשנת 1919 יעץ לממשלה הסוציאל-דמוקרטית בראשותו של פרידריך אברט לחתום על חוזה ורסאי על אף תנאיו המשפילים.

לאחר המלחמה נשאר גרנר במשרד המלחמה ובשנים 19201928 שימש כסגן שר ההגנה. בשנת 1927 יזם חוק שאסר על גיוס נאצים לצבא - חוק אשר המשיך להתקיים עד שנת 1944. בשנת 1928 מינה אותו הנשיא פון הינדנבורג לתפקיד שר המלחמה בממשלת האחדות בין השמרנים והסוציאל-דמוקרטים. בנאום בדצמבר 1931 אמר אל מול המשבר הכלכלי העולמי שאין תרופה מן המוכן ושגרמניה צריכה לדבוק בכוחה המוסרי. הוא גם אמר שיסודות רפובליקת ויימאר איתנים ושהממשלה תדכא כל מהומה[3]בכוונו לנאצים ולקומוניסטים. כשר הפנים והצבא, רוכזו אל גרנר הפניות לדאוג לריסון האלימות והפעילות האנטישמית של הנאצים[4][5]. אולם בגרמניה נשמעה עליו ביקורת על אוזלת ידו בטיפול בנאצים[6][7]. באפריל 1932, גרנר הוציא אל מחוץ לחוק את ה-SS והאס-אה והטיל הגבלות על הרייכסבנר של הסוציאל-דמוקרטים והחזית האדומה של הקומוניסטים. בעקבות זאת העלו הנאצים תלונות נגד הרייסבאנר והנשיא הינדנבורג דרש מגרנר לאחוז בצעדים נגדם[8].

הסכסוך בין גרנר להינדנבורג העמיק ובמאי 1932, בעקבות חוסר שביעות רצון ממנו בצבא, התפטר גרנר מתפקיד שר ההגנה[9]. ההתפטרות גם באה לאחר שהסתכסך עם ידידו ומנהל משרדו, גנרל קורט פון שלייכר[10].

גרנר נפטר ב-3 במאי 1939.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילהלם גרנר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים ובנושא גרמניה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.