ויליאם ס. פיילי

ויליאם ס. פיילי
William S. Paley

פיילי ב-1939
לידה	28 בספטמבר 1901 ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	26 באוקטובר 1990 (בגיל 89) ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	Memorial Cemetery of St. John's Church
מדינה
השכלה	בית הספר וורטון תיכון קארל שורץ האקדמיה הצבאית המערבית
מעסיק	CBS, המוזיאון לאמנות מודרנית
בן או בת זוג	Barbara Cushing (1947–1978)
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	Walter Cronkite Award for Excellence in Journalism (1984) Trustees Award (1979) לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר

ויליאם ס. פיילי (באנגלית: William S. Paley;‏ 28 בספטמבר 1901 – 26 באוקטובר 1990) היה בעליה של רשת השידור CBS משנות השלושים ועד סמוך למותו. לזכותו נזקפת צמיחתה מרשת תחנות רדיו מקומיות לרשת שידור כלל-ארצית בארצות הברית.

ביוגרפיה

שנים ראשונות

פיילי נולד בשיקגו למשפחה יהודית שהיגרה לארצות הברית מאוקראינה. אביו, סמואל, היה בעל חברת סיגרים. בשנות העשרים עברה המשפחה לפנסילבניה. פיילי סיים את לימודיו בבית הספר וורטון של אוניברסיטת פנסילבניה, בציפייה שיסייע לאביו בניהול חברת הסיגרים.

ב-1927 רכשו אביו, חמיו וקבוצת אנשי עסקים את רשת תחנות הרדיו המקומית, שהוקמה כיוזמה של חברת קולומביה רקורדס, Columbia Phonographic Broadcasting System, כצעד שנועד לקדם את פרסום חברת הסיגרים. ב-1928 עברה הרשת לשליטת משפחת פיילי. כעבור עשור היו ברשת 114 תחנות רדיו שהגדולה בהן הייתה WCAU מפילדלפיה. ויליאם פיילי בן ה-26 מונה למנהל הרשת ושמה נקבע ל-CBS.

הזנקת CBS

עד אותה תקופה נחשבו רשתות הרדיו כמקבילה לעיתונות מקומית וכספקי ציוד שידור ו"זמן אוויר", אותו רכשו ספקי תוכן. פיילי שינה את כיוון החשיבה בכך שהשתמש בתוכניות איכותיות כפלטפורמה לקידום ומכירת פרסומות. כיוון שהיה זקוק לתוכן איכותי החליט שהרשת תפיק בעצמה את התכנים והם יהיו בבעלותה. צרכני שירות רשת השידור לא היו עוד ספקי התוכן אלא המפרסמים. שינוי פרדיגמה זה הוביל ליצירת הון שהושקע בתוכניות ולפיתוחה של רשת ארצית מצליחה וחלוצית.

בסוף שנות השלושים, לקראת מלחמת העולם השנייה, זיהה פיילי רצון אמריקאי בתוכניות חדשות ואקטואליה והקים את רשת החדשות CBS News, שהרחיבה את ההיצע הבידורי עד אז של תוכניות הרשת.

מלחמת העולם השנייה ולאחריה

במלחמת העולם השנייה שירת פיילי כקצין לוחמה פסיכולוגית בדרגת קולונל והיה מוצב בבריטניה תחת פיקודו של דוויט דייוויד אייזנהאור. על שירותו זכה בעיטורי לגיון הכבוד, לגיון ההצטיינות וצלב המלחמה. בעת שירותו הכיר את הכתב הבכיר אדוארד מורו. ב-1946 מינה את מורו לסגן נשיא CBS ואחראי על תוכניות החדשות והאקטואליה.

שיא התהילה וההשפעה של מורו בא מההתעמתות שלו במסגרת תוכניתו המובילה "See It Now" עם הסנטור ג'וזף מקארתי. ב-8 במרץ 1954 הקדישו מורו ואנשי צוותו את כל חצי השעה ל"דו"ח על הסנטור ג'וזף ר. מקארתי" שבו חשפו את שיטותיו של מקארתי בעיקר בעזרת הקלטות שלו עצמו. שבועות ספורים לאחר מכן ניתנה למקארתי זכות התגובה בתוכנית שהוקדשה לשם כך. חוסר הניסיון הטלוויזיוני של מקארתי גרם לכך שהתגובה המתלהמת שלו, שבה תקף את מורו כ"מנהיג עדת תנים", רק העצימה את הנזק שנגרם למעמדו הציבורי, והיוותה את אחד השלבים בנפילתו האישית ובסוף המקארתיזם. אולם העימות עם מקארתי תרם לא רק לנפילתו של מקארתי, אלא פגע גם במורו עצמו. הוא הפך להיות דמות שנויה במחלוקת עבור הרשת, ומנהליה ופיילי בראשם חששו שהוא מהווה עבורה נטל. זמן קצר אחר כך, חשף מורו את חילוקי הדעות בפומבי, בנאום שנשא בוועידת "איגוד מנהלי החדשות ברדיו ובטלוויזיה" ^{(RTNDA‏) [1]} , שבו תקף בחריפות את הרשתות המסחריות על כך שהן נותנות לשיקולים מסחריים לרדד את שידוריהן, המסכים נשטפים בתוכניות בידור אסקפיסטיות ואילו תוכניות החדשות הרציניות נדחקות לשוליים. הנאום דירדר עוד יותר את היחסים בין מורו לפיילי, שהרגיש שמורו נושך את היד שמאכילה אותו. ב-1960 הגיעה לסופה הקריירה של מורו ב-CBS.

ב-1959 מינה פיילי את ג'יימס טי. אוברי (.James T. Aubrey, Jr) לנשיא CBS. אוברי ידע לקלוע לטעם הקהל ובעונת 1963–1964 היו 14 מתוך 15 התוכניות בראש טבלת המדרוג של הפריים טיים של CBS ו-12 מתוך 15 התוכניות בשאר שעות השידור. עם זאת, פיילי לא אהב את התוכניות הבלתי איכותיות (קומדיות קלות ושעשועוני טלוויזיה) ולאחר שהעימות שלו עם אוברי הגיע לשיאו ב-1965 פוטר אוברי.

פיילי, שהתעניין באמנות תרם למוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, רכש עבורו מספר ציורים של פבלו פיקאסו והיה לנשיאו של המוסד ב-1962. ב-1976 תרם להקמת "The Paley Center for Media" בלוס אנג'לס שהפך למוזיאון הטלוויזיה והרדיו.

במהלך השנים דילל את החזקותיו ברשת ועם מותו היו בידו רק 9% ממניות הרשת. כחמש שנים לאחר מותו נמכרה השליטה ב-CBS לתאגיד וסטינגהאוס.

ב-1958 וב-1961 זכה בפרס פיבודי.

חייו הפרטיים

פיילי נישא פעמיים. אשתו הראשונה הייתה דורותי הארט (Dorothy Hart Hearst;‏ 1908–1998), לה נישא ב-1932. בזכות קשריה (היא הייתה נשואה לפני כן לבנו של ויליאם רנדולף הרסט), חיברה בין פיילי לבין בכירים בפוליטיקה מחוגו של פרנקלין דלאנו רוזוולט. השניים התגרשו ב-1947.

אשתו השנייה של פיילי הייתה אשת החברה ואייקון האפנה ברברה "בייב" פיילי, בתו של הארווי קושינג. השניים נישאו ב-28 ביולי 1947, ארבעה ימים בלבד לאחר שהתגרש מדורותי. כיוון שפיילי היה יהודי, לא יכלו בני הזוג, שהיו מהנוצצים והמקובלים ביותר בחברה, להתקבל למועדון בלונג איילנד. לפיכך בנו בני הזוג בית קיץ בשם "Kiluna North" בניו המפשייר ושם אירחו את ידידיהם, בהם לוסיל בול, דייוויד או. סלזניק, גרייס קלי ואחרים. לאחר מותה של ברברה ב-1978, נתרם הבית לדארטמות' קולג'. לזוג שני ילדים ויליאם וקייט.

לקריאה נוספת

• As It Happened: A Memoir, Garden City, NY: Doubleday, 1979 אוטוביוגרפיה
• Sally Bedell Smith, In All His Glory: the Life and Times of William S. Paley and the Birth of Modern Broadcasting, Random House Trade Paperbacks, 2002 ISBN 978-0812967760

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם ס. פיילי בוויקישיתוף

• ביוגרפיה במוזיאון הטלוויזיה
• מאמר ב ביזנסוויק, 1 ביוני 2004
• ראיון עם סאלי בדל סמית, מחברת הספר "In All His Glory"
• ביוגרפיה באתר ביוגרפיות
• ביוגרפיה באתר היכל התהילה של חלוצי הרדיו
• ההיסטוריה של CBS
• ויליאם ס. פיילי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ויליאם ס. פיילי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ויליאם ס. פיילי, באתר Discogs (באנגלית)