טרומן קפוטה

טרומן קפוטה
Truman Capote
לידה	30 בספטמבר 1924; ניו אורלינס, ארצות הברית
פטירה	25 באוגוסט 1984 (בגיל 59); לוס אנג'לס, ארצות הברית
שם לידה	Truman Streckfus Persons
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות ווסטווד וילג'
מקום לימודים	תיכון גריניץ', בית ספר דווייט
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	Southern Gothic
יצירות בולטות	בדם קר, ארוחת בוקר בטיפאני
תקופת הפעילות	1943–1982 (כ־39 שנים)
פרסים והוקרה	פרס או. הנרי (1948)
חתימה

ערך זה עוסק בסופר אמריקאי. אם התכוונתם לסרט על חייו, ראו טרומן קפוטה (סרט).

טרומן קפוטה (באנגלית: Truman Capote; ‏30 בספטמבר 1924 - 25 באוגוסט 1984) היה סופר, מחזאי ותסריטאי אמריקאי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרומן קפוטה נולד בעיר ניו אורלינס, לואיזיאנה שבארצות הברית בשם טרומן שטרקפוס פרסונס (Truman Streckfus Persons) ללילי מאי פאוק (Faulk) ולאיש המכירות ארקיוליס פרסונס. בשנותיו הראשונות גדל אצל קרובי אמו בעיר מונרוויל באלבמה. את חוויותיו מהתקופה ההיא תיאר בסיפור בשם "זיכרון מחג המולד" משנת 1966. בשנת 1933 עבר לעיר ניו יורק לגור עם אמו ועם בעלה השני, ג'וזף קפוטה, שאימץ אותו ושינה את שמו לטרומן גארסיה קפוטה בשנת 1935.

קפוטה היה חבר מילדות ולכל אורך חייו של הסופרת נל הרפר לי, שהייתה שכנתו במונרוויל. יש האומרים שהוא היה הדגם על פיו בנתה את הדמות של "דיל" בספרה רב-המכר "אל תיגע בזמיר". לי סייעה רבות לקפוטה בתחקיר שלו לצורך כתיבת "בדם קר". את ההשראה לספר קיבל מידיעה בעיתון, שתיארה מקרה רצח לא מוסבר של משפחה בת ארבע נפשות בקנזס הכפרית. הספר היה לרב-מכר בינלאומי והוא, לצד הנובלה "ארוחת בוקר בטיפאני", בין יצירותיו הידועות ביותר. שני הספרים האלה עובדו גם לסרטי קולנוע מצליחים.

קפוטה חיבר מספר תסריטים לקולנוע (הנודע שבהם לסרטו של ג'ון יוסטון "הכה בשטן", 1954) וכמה מחזות (בין היתר, המחזמר "בית הפרחים"). הוא אף שיחק בשלושה סרטי קולנוע (באחד מהם דיבב דמות מצוירת) ובשתי סדרות. בתחילת שנות ה-70 התארח מספר פעמים בתוכניתו של ג'וני קרסון, מעשה שלא היה מקובל על סופרים באותה תקופה.

קפוטה, הומוסקסואל גלוי, נודע בקולו הגבוה, השרקני, בלבושו השערורייתי ובמעשיות שנהג לבדות על מכרים ואירועים, לא פחות מאשר בתפוקתו הספרותית. חלק מאישיותו הציבורית הושתת על יריבות ממושכת עם הסופר גור וידאל. מערכת היחסים המשמעותית הראשונה של קפוטה הייתה עם מבקר הספרות ניוטון ארווין, אותו פגש במושבת האמנים יאדו בקיץ 1946. קפוטה אף הקדיש לארווין את "קולות אחרים, חדרים אחרים", הרומן הראשון שפרסם. בשנת 1948 פגש את מי שיהיה שותפו לחיים עד מותו, הסופר ג'ק דאנפי.

מאוחר יותר בחייו שינה קפוטה את אורחותיו, והסתגר מפני הבריות. במקרים בהם נראה בציבור, המשיך להפגין התנהגות אקסצנטרית ופרועה, שנבעה גם מהיותו אלכוהוליסט ושטוף בסמים שונים. התמכרותו לסמים גרמה לו להזיות בשנותיו האחרונות והביאה לאשפוזו. "בדם קר" היה יצירתו הספרותית האחרונה שראתה אור, למעט "מוזיקה לזיקיות", 1980, אסופה של סיפורים קצרים ורשימות. קפוטה לקה ב"חסם-סופרים" ארוך וממושך לאחר פרסום "בדם קר". לאורך שנים טען בעקשות כי הוא עובד על יצירתו הגדולה - "וידויים אמיתיים" (ממנו נתפרסם פרק אחד בלבד) - אבל כתב-יד זה לא נתגלה מעולם. הוא מת ממנת יתר של גלולות בגיל 59, ב-25 באוגוסט 1984. דאנפי נפטר בשנת 1992 ושנתיים לאחר מכן פוזר אפרו יחד עם אפרו של קפוטה בלונג איילנד.

קפוטה זכה פעמיים בפרס הסיפור הקצר על שם או. הנרי, ובשנת 1964 נבחר לעמית באקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות^[1].

ספרי קפוטה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדם קר, תרגמה עליזה נצר, הוצאת לדורי. תרגום נוסף: ליאור שטרנברג, הוצאת כתר, 2009. (הספר בקטלוג ULI)
מוזיקה לזיקיות, תרגמה שלומית קדם, הוצאת לדורי. (הספר בקטלוג ULI)
קולות אחרים, חדרים אחרים/ארוחת בוקר בטיפאני, תרגמה שלומית קדם, הוצאת לדורי. (הספר בקטלוג ULI)
נבל העשב תרגמה ליאורה הרציג, הוצאת מסדה. הופק לסרט קולנוע ב-1995. (הספר בקטלוג ULI)
מהדורה נוספת בתרגומה של רחל פן, הוצאת ספרי פן וידיעות ספרים, 2022^[2]^[3]
ארוחת בוקר בטיפניס: נובלה קצרה ושלושה סיפורים קצרים. תרגמה והוסיפה הערות: עדה פלדור, הוצאת כתר. (הספר בקטלוג ULI)
חציית קיץ, תרגמה איריס ברעם, הוצאת כתר, 2011. (הספר בקטלוג ULI)
כל הסיפורים, תרגמה: רחל פן, הוצאת פן וידיעות ספרים, 2019. (הספר בקטלוג ULI)
נבל העשב, קולות אחרים, חדרים אחרים, תרגמה: רחל פן, הוצאת פן וידיעות ספרים, 2021. (הספר בקטלוג ULI)

ייצוגו בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-(1995) הופק הסרט "נבל העשב" בכיכובם של סיסי ספייסק, וולטר מתאו, ג'ק למון ועוד.
בשנת 2005 יצא לאקרנים הסרט "טרומן קפוטה" שנסוב בעיקר על ההשפעה שהייתה לתחקיר ולכתיבתו של הספר "בדם קר" על חייו.

הסרט "ידוע לשמצה" משנת 2006 עוסק אף הוא בחייו של קפוטה בתקופת כתיבת הספר "בדם קר".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gerald Clarke, Capote: a Biography, Hamilton, 1988 (הספר בקטלוג ULI)
George Plimpton, Truman Capote: In Which Various Friends, Enemies, Acquaintances, and Detractors Recall His Turbulent Career, Anchor, 1997
Gerald Clarke (ed.), Too Brief a Treat: the Letters of Truman Capote, Vintage Books, 2005 (הספר בקטלוג ULI)
Deborah Davis, Party of the Century: the Fabulous Story of Truman Capote and his Black and White Ball, John Wiley Press, 2006 (הספר בקטלוג ULI)
Ralph F. Voss, Truman Capote and the Legacy of In Cold Blood, University of Alabama Press, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
William Todd Schultz, Tiny Terror: Why Truman Capote (Almost) Wrote Answered Prayers, Oxford University Press, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
Tison Pugh, Truman Capote: a Literary Life at the Movies, University of Georgia Press, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
Thomas Richard Fahy, Understanding Truman Capote, University of South Carolina Press, 2014 (הספר בקטלוג ULI)