ויקטור גרישין
 | |
| לידה |
5 בספטמבר 1914 (יוליאני) סרפוחוב, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
25 במאי 1992 (בגיל 77) מוסקבה, רוסיה |
| מדינה |
ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| פרסים והוקרה | |
| |
  | |
ויקטור וסילייביץ' גרישין (ברוסית: Виктор Васильевич Гришин; 18 בספטמבר 1914 – 25 במאי 1992), מדינאי סובייטי, במשך 18 שנים היה המזכיר הראשון של סניף המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, האישיות הבכירה בעיר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקטור גרישין נולד בכפר בקרבת העיר סרפוחוב בקרב, מחוז מוסקבה למשפחת פועל. בשנת 1928 הוא סיים בית הספר המקצועי בתחום מסילות הברזל. בשנת 1933 סיים את בית הספר לטכנאים והוסמך כמודד. הוא עבד בתחום מספר שנים ואז החל ללמוד בבית הספר לטכנאי הרכבת. בשנת 1937 גרישין החל לעבוד במערכת מסילות הברזל הסובייטית.
בשנים 1938-1940 גרישין היה בצבא האדום בו שירת כפוליטרוק. עם שחרור מהצבא הוא החל לעבוד במנגנון המפלגתי בעיר סרפוחוב ועבד בו כל תקופת מלחמת העולם השנייה. בשנת 1952, בהמלצת ניקיטה חרושצ'וב, גרישין התמנה למזכיר השני של סניף המפלגה במוסקבה. במקביל לקבלת תפקיד זה הוא נכנס כחבר לוועדה המרכזית של המפלגה.
בשנים 1956-1967 גרישין היה יושב ראש איגוד מקצועי של ברית המועצות. כל אותה תקופה הוא היה גם סגן נשיא של האיגוד העולמי של האיגודים המקצועיים (ארגון בו היו חברים בעיקר ארגוני עובדים מהגוש הסובייטי).
בשנת 1967 בהמלצת ליאוניד ברז'נייב הוא נבחר למזכיר ראשון של סניף המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות במוסקבה, האישיות הבכירה בעיר. גרישין כיהן בתפקיד זה במשך 18 שנים. במהלך השנים הוא תרם רבות לפיתוח העיר. גרישין התנגד נחרצות להקמת תחנת כוח גרעינית בקרבת העיר. בתקופתו כראש עיר בפועל הוא פעל רבות לפיתוח בנייה למגורים ותעשייה. גרישין פעל לבניית מספר תיאטראות חדשים, אך כמה יוזמות בתחום התרבות אסר ולא נתן לקדם. כל מאמר עם ביקרות על נעשה בעיר הוא ראה כביקורת אישית ופעל שמאמרים מסוג זה לא יופיעו כלל.
בשנת 1971 גרישין התקבל כחבר בפוליטביורו והיה חבר בגוף זה עד לשנת 1986. בשנת 1979 גרישין היה בין תומכים לפלישה סובייטית לאפגניסטן.
בשנת 1984 הק.ג.ב החל בחקירת מעשי שחיתות במערכת המסחר בעיר מוסקבה והסדרים חלוקת דירות בעיר. מספר בעלי תפקידים נעצרו ונשפטו. נפוצו שמועות שגרישין עצמו היה בקשר עם חלק מהמעורבים בפרשה. כתוצאה מכך מעמדו של גרישין נפגע.
בשנת 1985 גרישין נחשב למועמד לרשת את קונסטנטין צ'רניינקו. על רקע זה התחיל מאבק כוחות בינו לבין מיכאיל גורבצ'וב. זמן קצר לאחר עלייתו של גורבצ'וב לשלטון בברית המועצות, גרישין פוטר מתפקידו ובמקומו מונה בוריס ילצין. בשנת 1987 החלה מערכה בעיתונות ואמצעי תקשורת אחרים בה תקופת הנהגתו של גרישין בעיר הוגדרה כשלילית. הוא פוטר מכל יתר תפקידיו במנגנון המפלגתי ואף בני משפחתו נותרו ללא עבודה. בני משפחתו טוענים שנלקחו ממנו כל ההטבות המגיעות והם נאלצו למכור את הדברים האישיים.
על פעילותו המדינית והציבורית גרישין קיבל מספר עיטורים ופעמיים קיבל תואר גיבור העמל הסוציאליסטי.
בהיותו בגמלאות כתב גרישין ספר זיכרונות שפורסם בשנת 1996.
גרישין נפטר בשנת 1992 מהתקף לב במשרד לעזרה סוציאלית במהלך ביקורו להסדרת זכויות פנסיה. הוא נטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויקטור גרישין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)