ק.ג.ב.

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ק.ג.ב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הוועדה לביטחון המדינה של ברית המועצות
Комитет государственной безопасности
Emblema KGB.svg
סמל הקג"ב
RIAN archive 142949 Lubyanka Square in Moscow.jpg
מטה הקג"ב בכיכר דזרז'ינסקי 1, מוסקבה
מידע כללי
מקור סמכות ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
משרד אחראי מועצת השרים הסובייטית
סוכנות אם המפלגה הקומוניסטית
הקמה 13 במרץ 1954
סוכנות קודמת מ.ג.ב.
פירוק 6 בנובמבר 1991
סוכנות מחליפה שירות הביטחון הפדרלי
מנהל/ת ואדים בקאטין (אחרון)
מטה מרכזי כיכר דזרז'ינסקי 1, מוסקבה, רוסיה
עובדים 480,000 (נכון ל־1990)
צו החתום על ידי קלימנט וורושילוב, יו"ר נשיאות הסובייט העליון המורה על הקמת הקג"ב.

הק.ג.ב (КГБ, "קומיטט גוסודרסטוונוי בזופסנוסטי", רוסית: Комите́т Госуда́рственной Безопа́сности – "הוועדה לביטחון המדינה", ; בעברית מתועתק גם בצורת: קג"ב, קרי: קָה-גֶה-בֶּה) היה הגוף המרכזי שעסק בריגול והיה ארגון הביון והמשטרה החשאית של ברית המועצות, החל מ־13 במרץ 1954 ועד ל־6 בנובמבר 1991. המפקדה הראשית של הק.ג.ב. הייתה בכיכר דזרז'ינסקי 1 (כיום לוביאנקה) שבמוסקבה.

תפקידי הקג"ב כללו ריגול נגדי, מודיעין חוץ, חקירת פשיעה חמורה, אבטחת אישים ומתקנים רגישים, אבטחת הגבולות, פיצוח צפנים וריגול אלקטרוני ומאבק בחתרנות ומתנגדי המשטר הסובייטי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של סטלין במרץ 1953, לברנטי בריה איחד את המוו"ד ("משרד הפנים" הסובייטי, אם כי משמעות כינוי זה שונה מאשר ברוב מדינות העולם) ואת המ.ג.ב ("המשרד לביטחון המדינה") לגוף אחד, המוו"ד. כעבור שנה הוצא בריה להורג, והמוו"ד פוצל. המוו"ד החדש שמר על סמכויותיו בתחומי ביטחון פנים (המשטרה ושמירת החוק) בעוד הק.ג.ב. החדש קיבל את האחריות על שאר הפונקציות של ביטחון הפנים והחוץ.

תולדות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודת קצין ק.ג.ב.

היוזמה להקמת הארגון הגיעה ב-4 בפברואר 1954 כאשר שר הפנים הסובייטי סרגיי קרוגלוב פנה בהצעת להקמת הארגון אל הוועד המרכזי של המפלגה. ההצעה נידונה בנשיאות הוועד המרכזי של המפלגה ב-8 בפברואר 1954 כאשר הצעתו נתקבלה והוקמה הוועדה לענייני ביטחון המדינה של מועצת השרים הסובייטית (Комитет по делам государственной безопасности при Совете Министров СССР).

ב-13 במארס 1954 הונפק הצו להקמת הוועדה לביטחון המדינה (ק.ג.ב.) שהוקם מתוך מחלקות ייעודיות לביטחון פנים של משרד הפנים הסובייטי. לראשות הק.ג.ב. מונה סגן שר הפנים הקולונל איוואן סרוב.

זמן קצר לאחר הקמתו הק.ג.ב. עבר ארגון מחדש וקיצוץ מסיבי במצבת כוח האדם שלו עקב אווירת הדה-סטאליניזציה, מדיניות הטיהור והכפשת מנהיג ברית המועצות, יוסף סטלין, שאך זה הלך לעולמו. כוח האדם בק.ג.ב. קוצץ ב-50% כמעט. למעלה מ-3,500 מחלקות אזוריות פורק וכמה יחידות מבצעיות אוחדו למנגנון מרכזי.

בתקופת המרד ההונגרי בשנת 1956 אנשי הארגון נטלו חלק פעיל הדיכוי המהומות בהונגריה. אנשי הק.ג.ב עצרו את שר ההגנה ההונגרי פל מאלטר ולאחר מכן ביצעו מעצרים המוניים כאשר 846 מהם נשלחו למאסר בבתי כלא סובייטים.

יורי אנדרופוב, יושב ראש הק.ג.ב. בשנים 1967 - 1982.

החל משנות ה-60 ובעיקר תחת יורי אנדרופוב שניהל את הארגון במשך יותר מעשור הק.ג.ב. התעצם וסמכויותיו גדלו; הק.ג.ב. השתמש נגד הנחקרים בשיטות כוחניות לחילוץ הודאות ונודע כמנגנון דיכוי אלים. כאשר ראשו זכה בנשיאות המפלגה.

ב־5 ביולי 1978 שינה הק.ג.ב. את שמו ל"ק.ג.ב. של ברית המועצות" ויושב ראש הק.ג.ב. קיבל מושב במועצת השרים.

הארגון פורק לבסוף בשל השתתפות ראשו, הגנרל-קולונל ולדימיר קריוצ'קוב בניסיון ההפיכה הכושל של אוגוסט 1991 כנגד נשיא ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב. קריוצ'קוב השתמש ברבים ממשאבי הק.ג.ב. על מנת לעזור לניסיון ההפיכה. קריוצ'קוב נעצר והגנרל ואדים בקאטין מונה ליושב-ראש ב-23 באוגוסט 1991 על מנת להוביל את פירוק הארגון. עם מינויו ניסה הגנרל בקאטין להוביל רפורמה להפיכת הק.ג.ב. מ"החרב והמגן של המפלגה" לגוף מודיעיני מודרני. באותה עת גורבאצ'וב הקים את הוועדה לחקירת פעילות גופי הביטחון בראשותו של סרגיי סטפאשין, אז חבר הסובייט העליון. צעדים אלה הובילו לרפורמה מבנית במבנה הק.ג.ב. לקראת פירוקו הסופי.

באוגוסט 1991 המחלקה לתקשורת ממשלתית, מינהל 8 של הק.ג.ב. (הצפנה ותקשורת ממשלתית) ומינהל 16 (מודיעין אותות) הופרדו מהארגון והפכו לוועדה לתקשורת ממשלתית שהוכפפה לנשיא ברית המועצות. בספטמבר 1991, מינהל 9 שהיה אחראי לאבטחת מנהיגי המפלגה פורק והפך למינהל האבטחה והוכפף אף הוא לנשיא. באותו הזמן פורקה גם המחלה למעקב אחר ארגונים דתיים ועד אוקטובר 1991 קוצצו מרבית מסמכויות המעקב של הק.ג.ב.

ב-22 באוקטובר 1991 הוקם שירות הביון המרכזי של ברית המועצות מתוך מינהל 1 בק.ג.ב. ושירות הביטחון הבין-רפובליקני מתוך מינהל 2 כאשר תפקידי אבטחת גבולות המדינה עברו לידי הוועדה לאבטחת גבולות המדינה.

ב־6 בנובמבר 1991 כבר חדל הארגון מלהתקיים באופן רשמי.

יורשי הק.ג.ב.[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פירוק ברית המועצות התפצל הארגון למספר רב של ארגונים נפרדים, לרבות: שירות הביטחון הפדרלי (פ.ס.ב.) - האחראי על ענייני פנים ברוסיה, וסו"ר - סוכנות הביון הרוסית; משרד הביטחון הלאומי של אזרבייג'ן; שירות הביטחון האוקראיני; הק.ג.ב. של ארמניה; הקד"ב של בלארוס (שהיא המדינה הפוסט-סובייטית היחידה שבה הארגון עדיין מתקרא ק.ג.ב והיא היחידה שבה פליקס דזרז'ינסקי, ממקימי הק.ג.ב., נחשב עדיין גיבור לאומי) ואחרים.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המינהל הראשי הראשון: סוכנות הביון האחראי על ביון-חוץ (הפך לסו"ר)
  • המינהל השני הראשי: ביטחון פנים וסיכול ריגול (הפך לפס"ב)
  • מינהל 3: סיכול ריגול צבאי (הפכה למחלקה לסיכול ריגול צבאי של פס"ב)
  • מינהל 4: ביטחון התחבורה
  • מינהל 5 (1954-1960): ביטחון כלכלי
  • המינהל החמישי (1967–1989) - המינהל האידאולוגי: מאבק ביסודות אנטי-סובייטיים, בכנסייה ובכתות שונות (הפכה למשטרת המס הפדרלית של רוסיה)
  • מינהל 6 (1981): ביטחון התעשייה וסיכול ריגול כלכלי (הפך לשירות הביטחון הכלכלי של פס"ב)
  • מינהל 7: מבצעי איתור מבצעי (חיפוש אחר מתנגדי המשטר)
  • מינהל 8: ביטחון מידע, הצפנה ופענוח צפנים (הפכה לפאפס"י)
  • מינהל 9: אבטחת מנהיגי המפלגה והממשל (הפכה לפסא"ו)
  • מינהל 10 (1954-1959): מפקדת אבטחת הקרמלין של מוסקבה.
  • מינהל 14: רפואה/בריאות
  • מינהל 15 (1969-1974), המינהל הראשי ה-15 (1974-1991): אבטחת מתקני ממשל (הפכה לחלק מפסא"ו)
  • מינהל 16 (1973): האזנה, פענוח צפנים וביון אלקטרוני (הייתה לפאפס"י)
  • מינהל טכני מבצעי
  • המינהל לבניית אובייקטים צבאיים
  • המרכז לתקשורת ציבורית (22 באפריל 1990 - 26 באוקטובר 1991): משרד דובר הקג"ב

ראשי הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל מפקד הקג"ב, 1964.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה הקרה
אירועים חשובים

(1945–1967)

אירועים חשובים

(1968–1991)

ערכים נוספים

שנות ה-40:

שנות ה-50:

שנות ה-60:

שנות ה-60:

שנות ה-70:

שנות ה-80:

שנות ה-90:

סכסוכים אחרים: