ולדימיר קפן
 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1846 סנקט פטרבורג, מחוז סנקט פטרסבורג, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביוני 1940 (בגיל 93) גראץ, Ostmark, גרמניה הנאצית |
| ענף מדעי | גאוגרפיה, מטאורולוגיה, קלימטולוגיה |
| מקום מגורים | רוסיה, גרמניה |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
מגן הנשר של הרייך הגרמני (28 במרץ 1937) |
| צאצאים |
אלזה קופן |
| תרומות עיקריות | |
| פיתח את שיטת קפן לסיווג אקלימים. | |
  | |
ולדימיר פטר קֶפֶּן (בגרמנית: Wladimir Peter Köppen; 25 בספטמבר 1846 – 22 ביוני 1940) היה מטאורולוג, קלימטולוג ובוטנאי גרמני. פיתח את שיטת קפן לסיווג אקלימים, שבה משתמשים (עם שינויים ותוספות) גם בימינו.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קפן נולד בסנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית, במשפחה גרמנית שהתיישבה ברוסיה במאה ה-18 להזמנת הקיסרית יקטרינה השנייה. הוא למד בבית הספר בחצי האי קרים. כבר בהיותו בבית הספר נמשך קפן להתבוננות ביחסי הגומלין בטבע שבין האקלים לסוג הצמחייה שגדלה בו. מאוחר יותר למד קפן באוניברסיטאות של היידלברג ולייפציג בגרמניה אותן סיים ב-1870. עבודת הגמר שלו דנה בהשפעת הטמפרטורה על קצב הגידול של הצמחים.
בין 1872 ל-1873 הועסק קפן בשירות המטאורולוגי הרוסי. אחר כך שב לגרמניה כדי לנהל את חטיבת המטאורולוגיה הימית שהוקמה כחלק ממצפה הכוכבים של חיל הים הגרמני (Deutsche Seewarte) שבסיסה בהמבורג. בחטיבה היה קפן אחראי על שירות תחזית מזג האוויר בחלק הצפון מערבי של גרמניה והאזורים הימיים הסמוכים. אחרי ארבע שנות שירות יכול היה קפן לעבור לתחום העניין העיקרי שלו – מחקר, והוא עזב את השירות המטאורולוגי.
בעקבות מחקריו המוקדמים של אלכסנדר זופאן (1879) החל קפן במחקר השיטתי של האקלים, ואף ערך בעצמו ניסיונות עם בלוני מחקר על מנת להשיג מידע מהחלקים הגבוהים של האטמוספירה. ב-1884, הוא פרסם את הגרסה הראשונה של מפת אזורי האקלים שלו שבה שורטטו תחומי הטמפרטורה העונתיים. עבודה זו הובילה לפיתוח שיטת קפן בשנת 1900 לערך, שהוא המשיך ושיפר במשך שארית חייו. הגרסה המלאה של השיטה הופיעה לראשונה ב-1918 ואחרי כמה שיפורים, פורסמה הגרסה האחרונה ב-1936.
מלבד תיאור סוגי האקלים השונים, הוא התוודע לפאלוקלימטולוגיה. ב-1924 הוא וחתנו אלפרד וגנר (Alfred Wegener) פרסמו מאמר בשם "האקלימים של העבר הגאולוגי" (Die Klimate der Geologischen Vorzeit) ובו סיפקו תמיכה מכרעת לתיאורית מילנקוביץ (Milutin Milanković) בנושא תקופות הקרח.
בסוף ימיו, שיתף קפן פעולה עם הקלימטולוג הגרמני רודולף גייגר (Rudolf Geiger) בכתיבת הספר בן חמשת הכרכים "המדריך לקלימטולוגיה" (Handbuch der Klimatologie). עבודה זו לא הושלמה מעולם, אך כמה חלקים, ששלושה מהם נכתבו בידי קפן, הודפסו. אחרי מותו של קפן ב-1940 בגראץ, אוסטריה, המשיך גייגר לעבוד על שינויים בשיטת סיווג האקלימים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ולדימיר קפן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)