ז'אן פרה
.jpg) | |
| לידה |
26 בדצמבר 1930 ווקרסון, במחוז רמות הסן, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
13 במרץ 2010 (בגיל 79) אובנה, מחוז ארדש, צרפת |
| שם לידה | Jean Tenenbaum |
| מוקד פעילות |
צרפת |
| תקופת הפעילות |
1958–2003 (כ־45 שנים) |
| מקום לימודים |
הקונסרבטואר הלאומי לאומנויות ולמלאכות |
| סוגה |
שאנסון |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| חברת תקליטים |
דקה רקורדס |
| בן או בת זוג |
כריסטין סוור (1961–1 בנובמבר 1981) קולט לאפון (1992–2010) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ז'אן פרה (בצרפתית: Jean Ferrat, שמו מלידה: Jean Tenenbaum – ז'אן טננבום; 26 בדצמבר 1930 – 13 במרץ 2010) היה זמר-יוצר, מלחין ומשורר צרפתי. נודע בין היתר בהלחנת שירי לואי אראגון וביצועם. כמה משיריו מבטאים אהדתו לאידיאליים של השמאל בצרפת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות וצעירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]_by_Erling_Mandelmann.jpg)
ז'אן פרה נולד בשנת 1930 בווקרסון (Vaucresson) במחוז רמות הסן (Hauts-de-Seine) כצעיר מבין ארבעה ילדיה של משפחה מעוטת אמצעים. האב, מנשה טננבאום (1942-1886) היה יהודי מיקטרינודר, דרום רוסיה, צורף במקצועו, אשר היגר לצרפת בשנת 1905 והתאזרח בשנת 1928. האם, אנטואנט מאלון (1964-1888) הייתה צרפתייה ילידת פריז בעלת שורשים בחבל אוברן. הייתה בצעירותה פועלת בבית חרושת לפרחים מלאכותיים. בעקבות נישואיה עם בעלה, איבדה לפי החוק את האזרחות הצרפתית והיא הוחזרה לה אחרי התאזרחותו.[1][2][3][4] לז'אן הייתה אחות בכורה, רמונד (ילידת 1916), ושני אחים - אנדרה (יליד 1918) ופייר טננבאום (יליד 1925).[5] בימי מלחמת העולם הראשונה התנדב האב כפועל בסדנה של חיל האוויר[6] בשנים 1918–1921 התגוררו ביישוב דראוויי ואחר כך התיישבו בבית פרטי בווקרסון. טננבאום האב פתח בית מלאכה לצורפות ברחוב טורן 132 ברובע השלישי של פריז.[7] את האהבה למוזיקה ולשנסון קיבל ז'אן מהוריו. הם בקרו תכופות את האופרה קומיק והאם ידעה לשיר אריות מהאופרות "לאקמה של ליאו דליב ומאנון מאת ז'ול מאסנה.[8] בשנת 1935 עברה משפחה לגור בוורסאי, שם למד ז'אן במכללת ז'ול פרי.
ימי מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1939 התנדב שוב האב בשירות הצבא בצרפתי.[9] אולם בעקבות הכיבוש הנאצי אולץ לסבול את המגבלות שנכפו על ידי משטר וישי ובשנת 1942 חויב לשאת גם את הטלאי הצהוב. סירב להימלט ל"אזור החופשי".[10]בקיץ 1942 הוא נעצר, נשלח למחנה הריכוז בדראנסי וב-30 בספטמבר 1942 נשלח בשנת לאושוויץ, שם נספה.[11] תאריך מותו נקבע ב־5 באוקטובר 1942. הזמר הזכיר את מות אביו בשירו "Nul ne guérit de son enfance (איש אינו מתרפא מילדותו) על אותן השנים הוא סיפר בראשיון אצל ברנאר פיבו:
יום אחד ב-1941 אמא קראה לי."אני צריכה לומר לך משהו: אביך יהודי. ..אחר כך אבי נאלץ לשאת את הכוכב. גם אנחנו היינו צריכים אבל לא עשינו זאת. התחילה תקופה קשה עבור משפחתנו. לבסוף, ביום אחד אבי נעצר , ללא ספק, ברחוב. הוא נאסר לחודשים אחדים בתוך צרפת... ואחר כך לא קיבלנו ידיעות עליו. כעבור כמה שנים נודע שגורש ומת באושוויץ. אינני מקרה יחיד אבל התקופה הזאת הייתה מאוד מסעירה למשפחתי, עבורי ועבור צפרת גם כן. חלק בתוכי התבגר במהירות. גיליתי בגיל 11 את הגזענות, את הנאציזם. לא ידעתי שלהיות יהודי זה "רע". באותו רגע הרגשתי כאילו אמרו שאני "איש אוברן".[12] מהר הבנתי שזה בכלל לא אותו דבר. בהתחלה היה זה פצע, אחר כך מרד. לא יכולתי לסבול יותר את הגזענות בכל צורה שהיא
ראול בלאיש, ע' 1–2.
בשנות ה-1950 המוקדמות הופיע פרה בקברטים פריזאים. בהמשך נמנע מלאמץ סגנון מוזיקלי יוצא דופן ובחר להישאר נאמן לעצמו, לידידיו ולקהל שלו. בשנת 1956 העביר לתווים את שירו של לואי ארגון, "Les yeux d'Elsa" ("העיניים של אלזה" ) שבוצע על ידי אנדרה קלאבו ופרסם את שמו כמלחין.[13] ב-1958 הקליט את הדיסק בראשון מבלי לזכות להצלחה. הקריירה שלו פרצה אחרי שיתוף הפעולה שלו עם המוציא לאור ז'ראר מס (Gérard Meys) שהפך לידיד קרוב. חתם חוזה עם בית ההקלטות דקא (Decca) ובשנת 1960 הוציא את הדיסק השני "Ma Môme" בהפקתו המוזיקלית של מס. בשנת 1961 התחתן פרה עם כרסטין סוור, זמרת ששרה כמה משיריו. היא נפטרה בשנת 1981 בגיל 50. [14] באותה תקופה התוודע פרה ללאלן גוראגר שעיבד את שיריו. בשנת 1961 הוציא פרה את אלבום הבכורה שלו Deux Enfants du Soleil ("שני ילדי השמש"). כמו כן כתב שנסונים עבור זיזי ז'אנמר והופיע איתה באולם אלהמברה למשך חצי שנה. האלבום הבא "Nuit et Brouillard" ("לילה וערפל") זיכה אותו בגראן פרי של הדיסק מטעם אקדמיית שארל קרו.[15] בשנת 1965 ערך פרה שוב סיורי הופעות אולם החל משנת 1973 הפסיק להופיע על הבמה.
חיים פרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרה היה נשוי פעמיים:לזמרת כריסטין סוור, ששרה כמה משיריו ונפטרה בשנת 1981 בגיל 50. אחר כך - לקולט לאפון (Colette Laffont), מורה במקצועה, , הוא נפטר בשנת 2010 בגיל 79 באובנה (Aubenas) במחוז ארדש אחרי מחלה ממושכת.[16] את שנותיו האחרונות בילה בכפר הקטן אנטרג-סור-וולאן (Antraigues-sur-Volane) בארדש. [17]
פרסים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1961 - גראן פרי לדיסקים מטעם האקדמיה על שם שארל קרו
- 1990 - פרס SACEM (איגוד המחברים, המלחינים והמוציאים לאור המוזיקליים)
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1961: Deux enfants au soleil («Ma Môme», «Federico Garcia Lorca», etc.)
- 1963: Nuit et brouillard («C’est beau la vie», «Nous dormirons ensemble», etc.)
- 1964: La Montagne («Que serais-je sans toi», «Hourrah !», etc.)
- 1965: Potemkine («C’est toujours la première fois», «On ne voit pas le temps passer», etc.)
- 1966: Maria («Heureux celui qui meurt d’aimer», «Un enfant quitte Paris», etc.)
- 1967: À Santiago («Cuba si», «Les Guérilleros», etc.)
- 1969: Ma France («Au printemps de quoi rêvais-tu ?», «L’Idole à papa», etc.)
- 1970: Camarade («Sacré Félicien», «Les Lilas», etc.)
- 1971: La Commune («Les touristes partis», «Aimer à perdre la raison», etc.)
- 1971: Ferrat chante Aragon («Le Malheur d’aimer», «Robert le Diable», etc.)
- 1972: À moi l’Afrique («Une femme honnête», «Les Saisons», etc.)
- 1975: La femme est l’avenir de l’homme («Dans le silence de la ville», «Un air de liberté», etc.)
- 1979: Les Instants volés («Le Tiers chant», «Le chef de gare est amoureux», etc.)
- 1980: Ferrat 80 («Le Bilan», «L’amour est cerise», etc.) certified platinum record
- 1985: Je ne suis qu’un cri («La Porte à droite», «Le Chataîgnier», etc.)
- 1991: Dans la jungle ou dans le zoo («Les Tournesols», «Nul ne guérit de son enfance», etc.)
- 1995: Ferrat chante Aragon Vol. 2 («Complainte de Pablo Neruda», «Les feux de Paris», «Lorsque s’en vient le soir», etc.)
- 2002: Ferrat en scène
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Doan Bui ,Isabelle Monnin, Ils sont devenus français, Points, 2010
- "הם היו לצרפתים")
- Colette Ferrat, Jean Ferrat, Michel Lafon, 2011
- 2010 Raoul Bellaïche Livret du coffret Jean Ferrat intégrale Decca Barclay, Universal Music France'
(ראול בלאיש - על ז'אן פרה - בחוברת האלבום עם אינטגרלת יצירותיו של ז'אן פרה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אן פרה, סרטונים בערוץ היוטיוב
ז'אן פרה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ז'אן פרה, באתר AllMusic (באנגלית)
ז'אן פרה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ז'אן פרה, באתר Yandex.Music (ברוסית)
ז'אן פרה, באתר Discogs (באנגלית)
ז'אן פרה, באתר בילבורד (באנגלית)- ז'אן פרה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ D.Bui,I.Monnin עמ' 30
- ^ אנטואנט מלון באתר הגניאלוגי geni
- ^ ראיונות של הלן חצרא Helene Hazera עם ז'אן פרה באוקטובר 2003 בערוץ "פראנס קולטור"
- ^ על אף הרישום במסמכיו הרשמיים בצרפת, קיימים ספקיות בנוגע ללידת אביו ביקטרינודר ויש סבורים שהיה יליד יקטרינוסלב, כיום דניפרו, באוקראינה, מכיוון שכך נרשם בתעודות באושוויץ, ובעיר יקטירנודרלא היה ידועות משפחות בשם טננבאום בשלהי המאה ה-19
- ^ Biographie de Jean Ferrat'
- ^ D.Bui,I.Monnin עמ' 164
- ^ D.Bui,I.Monnin
- ^ Raoul Bellaiche עמ' 1
- ^ D.Bui,I.Monnin עמ' 161
- ^ D.Bui,I.Monnin עמ' 164 לפי Brierre
- ^ כתבת הספד מאת פרנסיס מטיס 15.3.2010
- ^ כמו משפחת אמו
- ^ כתבת פרידה מאת ברטאן דיקאל ב"לה פיגרו" 14.3.2010
- ^ http://users.skynet.be/fabicore/sevres_christine/gd193100.htm ביוגרפיה של כריסטין סוור]
- ^ Bertrand Dicale 2010
- ^ כתבת הספד באתר artists
- ^ באתר 20 דקות