ז'אק ריווט
.jpg) | |
| לידה |
1 במרץ 1928 רואן, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
29 בינואר 2016 (בגיל 87) הרובע השישי של פריז, פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות של מונמארטר |
| שם לידה |
Jacques Pierre Louis Rivette |
| מדינה |
צרפת |
| תקופת הפעילות |
1948–2009 (כ־61 שנים) |
| מקום לימודים |
תיכון פייר-קורניי |
| בן או בת זוג |
Marilù Parolini |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ז'אק ריווט (בצרפתית: Jacques Rivette; 1 במרץ 1928 – 29 בינואר 2016) היה במאי קולנוע ומבקר קולנוע צרפתי, מאנשי הגל החדש הצרפתי ומכתבי כתב העת "מחברות הקולנוע". סגנונו מאופיין בשימוש באלתור, בנרטיבים "רופפים" ושוטים ארוכים. ריווט ביים 29 סרטים באורך מלא. עם סרטיו הבולטים נמנים "פריז שייכת לנו", "הנזירה", "דוגמנית עירום" ו"לך תדע".
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריווט בחר בקריירה קולנועית בהשראת ז'אן קוקטו. הוא צילם את סרטו הקצר הראשון בגיל עשרים. הוא עבר לפריז כדי לפתח את הקריירה שלו, והגיע לביקור בסינמטק פרנסייז של אנרי לנגלואה ובמועדוני קולנוע אחרים; שם פגש את פרנסואה טריפו, ז'אן-לוק גודאר, אריק רוהמר, קלוד שברול, שהפכו יוצרים עתידיים של הגל החדש הצרפתי. ריווט החל לכתוב ביקורת קולנועית, ובשנת 1953 נשכר על ידי אנדרה באזאן לעבוד ב"מחברות הקולנוע". בביקורתו הוא הביע התפעלות מקולנוע הוליוודי מסחרי בן זמנו - במיוחד מסרטים של במאי ז'אנר כמו ג'ון פורד, אלפרד היצ'קוק וניקולס ריי - והעלה ביקורת חריפה כלפי הקולנוע הצרפתי המרכזי. מאמריו של ריווט, נחשבו לכתביו הטובים והתוקפניים ביותר של כתב העת. ראויים לציון סדרת הראיונות שקיים יחד עם שותפו טריפו, ובמיוחד מאמרו "על הגועל" משנת 1961 בו פרסם דברי ביקורת נוקבים כנגד הסרט קאפו (איטליה, 1960) וכלפי יוצרו ג'ילו פונטקורבו (אנ'). סרטו של פונטקורבו עוסק בחייהן של אסירות במחנה ריכוז. ריווט ביקר בחריפות את השוט המסיים המתאר את התאבדותה של אחת האסירות. ביקורתו נוגעת בסוגיית הייצוג של מחנה הריכוז בקולנוע ובמתח שבין אתיקה לאסתטיקה. ריווט ראה בהעדפתו של פונטקורבו מעשה בזוי ומעורר "גועל". כפי שכתב אריאל שוייצר בתרגום המאמר: "מאמרו של ריווט העלה סוגיה שיוצרי קולנוע וטלוויזיה, חוקרי קולנוע והיסטוריונים עודם מתמודדים עימה - אתגרי הייצוג, ובפרט "ריכוך המציאות" לכדי מוצר "קל לעיכול" או מסחרי".[1]
אף שהיה הבמאי הראשון של הגל החדש שיצר סרט עלילתי באורך מלא, הסרט "פריז שייכת לנו" לא הוקרן עד 1961, אחרי ששברול, טריפו וגודאר כבר הוציאו את סרטיהם הראשונים ופרסמו את התנועה. ריווט הפך לעורכו השלישי של כתב העת "מחברות הקולנוע" (אחרי מות באזאן, אריק רוהמר ערך את המגזין עד 1963, וריווט, כיהן אחריו בתפקיד עד 1966). הוא נלחם בפומבי בצנזורה הצרפתית של סרטו העלילתי השני, "הנזירה" (1966). לאחר מכן העריך מחדש את הקריירה שלו, ופיתח סגנון קולנועי ייחודי עם "L'amour fou". בהשפעת הטלטלה הפוליטית של מאי 1968, תיאטרון אימפרוביזציה וראיון מעמיק עם הקולנוען ז'אן רנואר, החל ריווט לעבוד עם קבוצות גדולות של שחקנים על פיתוח דמויות ואפשרה לאירועים להתפתח במצלמה. טכניקה זו הובילה ליצירת הסרט עתיר השעות "Out 1" שנמשך שלוש עשרה שעות. הסרט שמוקרן נדירות, נחשב למעין הגביע הקדוש של הסינפילים. סרטיו משנות ה-70, כמו "סלין וז'ולי יוצאות לשוט", שילבו לעיתים קרובות פנטזיה וזכו להערכה גדולה יותר. לאחר שניסתה ליצור ארבעה סרטים המשכיים, עבר "התמוטטות עצבים" והקריירה שלו האטה למשך מספר שנים.
בתחילת שנות השמונים החל בשותפות עסקית עם מרטין מריניאק, שהפיק את כל סרטיו הבאים. התפוקה של ריבט עלתה מכאן ואילך, וסרטו "La Belle Noiseuse" זכה לשבחים בינלאומיים. הוא פרש לגמלאות לאחר שהשלים "סביב הר קטן" (2009), וכעבור שלוש שנים התגלה שהוא סובל מאלצהיימר. ריווט שהגן מאוד על חייו האישיים, התחתן לזמן קצר עם הצלמת והתסריטאית מרילו פרוליני בתחילת שנות ה-60, ומאוחר יותר התחתן עם ורוניק מניז.
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1961 - פריז שייכת לנו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אק ריווט, ברשת החברתית Goodreads
ז'אק ריווט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ז'אק ריווט, באתר AllMovie (באנגלית)
ז'אק ריווט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- ז'אק ריווט, באתר Metacritic (באנגלית)
ז'אק ריווט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- ז'אק ריווט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מאמרים
- "על הגועל", תרגום והקדמה: אריאל שוייצר, סליל –כתב עת להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה, גיליון 14, אביב 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ז'אק ריווט - על הגועל (1961) מתוך סליל – כתב עת להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה