חולדת המים
חולדת המים | |
---|---|
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | מכרסמים |
תת־סדרה: | דמויי עכבר |
משפחה: | עכבריים |
סוג: | Hydromys |
מין: | חולדת המים |
שם מדעי | |
Hydromys chrysogaster סנט-אילר, 1804 | |
תחום תפוצה | |
חולדת המים הידועה גם בשל רקָאלִי (שם מדעי: Hydromys chrysogaster) היא מין של מכרסם ממשפחת העכבריים החיה רק בצפון ובמזרח אוסטרליה, באי טסמניה ובגינאה החדשה.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חולדה זו היא מהגדולות שבבני משפחתה, גדולה בהרבה מחולדה מצויה, ואורכה 231–370 מ"מ, אורך הזנב 242–345 מ"מ ומשקלה 340–1,275 גרם בממוצע. חולדת המים בעלת פרווה חומה כהה, סנטר ולחיים צהובות בהירות וזנב ארו ושחור למעט בקצה הלבן שלו.
חולדה זו היא יונק מיימי וגופה בעל התאמה לתנאי שחייה וצלילה עם רגליים עבות בעלות קרומי שחייה, זנב רחב בו מעט שיער, הפרווה דוחה מים וגולגולת ארוכה ושטוחה עם זיפי שפם ארוכים ועיניים ואוזניים קטנות. החולדה היא חיה פעילת לילה, אז היא מסתובבת בין הבריכות, הביצות, האגמים והמנגרובים האוסטרליים ומחפשת טרף של צדפות, סרטני נהרות (המזון החביב עליה), סרטנים נוספים, חרקי מים, דגים וצפרדעים ולעיתים היא תטרוף גם טרף גדול יותר כמו עכברים אחרים או עופות מים קטנים. בחורפים קשים הם יאכלו גם צמחים, אך מדובר במין טורף.
החולדה חיה בגפה באזורים טריטוריאליים ותתקוף באגרסיביות מסיגי גבול. חולדות רבות מראות סימני נשיכה עם זנבותיהם לאחר מאבקים כאלה. החולדות מסתובבות בין קני סוף וצמחיית על גדות המים להגנה מטורפים. בימים הם נחים בחורים באדמה או מתחת גזעים. בחורף החולדות הרגישות לשינויים במזג האוויר יעדיפו לאכול על היבשה. אשר חמים יותר הם ישחו עד 4 ק"מ בכל לילה בחיפוש מזון. עם זאת הם עלולים להיטרף בידי נחשים, תנינים ודגים גדולים וגם בידי עופות דורסים, שועלים וחתולים.
בעבר צדו את חולדה זו כדי להשתמש בפרוותה וגם מפני שהיא מזיקה לצינורות השקיה, אותם היא נושכת בשיניה הגדולות. כיום זהו מין מוגן ואסור לציד. החולדה נחשבת למין חשוב אשר מדביר את אוכלוסיית סרטני הנהרות האוסטרליים. היא מהטורפים הבודדים היודעים לטרוף מבלי להיפגע את קרפדת הקנים, מין פולש באוסטרליה, בעל בלוטות רעל על עורו. כדי להימנע מחשיפה לעור הרעיל, החולדה תוקפת את הקרפדה באזור החזה, שם הרעל שלה חלש יותר, יוצרת חתכים קטנים בעורה בעזרת טפריה מבלי להשתמש בשיניים, ומוציאה את איבריה הפנימיים[2]. לא ברור אם התנהגות זו היא מולדת, ושימשה את החולדות לציד מינים מקומיים של צפרדעים רעילות לפני הגעת קרפדת הקנים, או שזו התנהגות נלמדת.
החולדות מטפלות בגוריהן ארבעה שבועות לאחר שסיימו לינוק, ואפשר שבתקופה זו הן מלמדות אותם שיטות צייד[2].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חולדת המים, באתר ITIS (באנגלית)
- חולדת המים, באתר NCBI (באנגלית)
- חולדת המים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- חולדת המים, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- חולדת המים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- חולדת המים, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חולדת המים באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 יונת אשחר, חולדות מים אוסטרליות משתמשות בשיטות ציד מתוחכמות כדי לטרוף קרפדות קנים, כשהן נמנעות ממגע עם הרעל בעורן, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 17 באוקטובר 2019