הצגת המקור של הדף "חיים רמון"

{{מנהיג
| שם = חיים רמון
| שם לידה = חיים וישניא
| מקום לידה = [[תל אביב-יפו]], [[ישראל]]
| תמונה = [[קובץ:Haim Ramon - Kadima 2.jpg|250px|מרכז|רמון, 2011]]
| כיתוב = רמון, 6 בפברואר 2011
| מדינה = {{דגל|ישראל||+}}
| השכלה = [[אוניברסיטת תל אביב]]
| עיסוק = [[משפטן]], [[פוליטיקאי]]
| מפלגה = [[מפלגת העבודה הישראלית]], [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]
| סיעה = [[המערך]], [[ישראל אחת]], [[העבודה-מימד]], [[העבודה-מימד|העבודה-מימד-עם אחד]], [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=ה[[משנה לראש הממשלה]]
|התחלת כהונה=[[4 ביולי]] [[2007]]
|סיום כהונה=[[31 במרץ]] [[2009]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[אהוד אולמרט]]}}
| תפקיד2 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[משרד המשפטים|שר המשפטים]]
|למניין=20
|התחלת כהונה=[[4 במאי]] [[2006]]
|סיום כהונה=[[22 באוגוסט]] [[2006]]
|הקודם בתפקיד=[[ציפי לבני]]
|הבא בתפקיד=[[מאיר שטרית]] {{כתב מוקטן|([[ממלא מקום שר|מ"מ]])}}
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[אהוד אולמרט]]}}
| תפקיד3 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[משרד הפנים|שר הפנים]]
|למניין=16
|התחלת כהונה=[[22 בנובמבר]] [[1995]]
|סיום כהונה=[[18 ביוני]] [[1996]]
|הקודם בתפקיד=[[אהוד ברק]]
|הבא בתפקיד=[[אליהו סויסה]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[שמעון פרס]]}}
| תפקיד4 = {{תפקיד מנהיג
|התחלת כהונה=[[11 באוקטובר]] [[2000]]
|סיום כהונה=[[7 במרץ]] [[2001]]
|הקודם בתפקיד=[[נתן שרנסקי]]
|הבא בתפקיד=[[אלי ישי]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[אהוד ברק]]}}
| תפקיד5 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[משרד הבריאות|שר הבריאות]]
|למניין=16
|התחלת כהונה=[[13 ביולי]] [[1992]]
|סיום כהונה=[[8 בפברואר]] [[1994]]
|הקודם בתפקיד=[[אהוד אולמרט]]
|הבא בתפקיד=[[יצחק רבין]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[יצחק רבין]]}}
| תפקיד6 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[חבר הכנסת]]
|התחלת כהונה=[[16 במאי]] [[1983]]
|סיום כהונה=[[17 בינואר]] [[2006]]
}}
| תפקיד7 = {{תפקיד מנהיג
|התחלת כהונה=[[17 באפריל]] [[2006]]
|סיום כהונה=[[2 ביולי]] [[2009]]
|כנסות=[[הכנסת העשירית|10]]–[[הכנסת השש עשרה|16]], [[הכנסת השבע עשרה|17]]–[[הכנסת השמונה עשרה|18]]
}}
| תפקיד8 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=תפקידים בולטים נוספים
|פירוט=
* [[שר]] ב[[משרד ראש הממשלה]]
* [[שר בלי תיק]]
}}
}}
[[קובץ:Haim Ramon & Avi Bettelheim.jpg|250px|ממוזער|שמאל|חיים רמון באירוע "[[שבתרבות]]" עם [[אבי בטלהיים]] ב[[נווה מונוסון]]]]
'''חיים רמון''' (נולד ב-[[10 באפריל]] [[1950]]) הוא איש ציבור [[ישראלים|ישראלי]]. כיהן כ[[חבר הכנסת]], [[שר]] ב[[ממשלת ישראל|ממשלות ישראל]], ו[[הסתדרות העובדים הכללית החדשה|יושב ראש ההסתדרות]]. יוזם [[חוק ביטוח בריאות ממלכתי]]. התחיל את דרכו ב"[[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]]" והיה בין הדוחפים להקמת מפלגת "[[קדימה (מפלגה)|קדימה]]". בשנת 2006 הורשע ב[[מעשה מגונה]] בקצינה בלשכת ראש הממשלה, נדון ל[[עבודות שירות|שירות לתועלת הציבור]] ול[[פיצויים|פיצוי]] המתלוננת, ללא [[קלון (משפט)|קלון]], וחזר לממשלה לתפקיד ה[[משנה לראש הממשלה]]. לאחר פרישתו מ[[הכנסת]] שימש יו"ר [[קבוצת כדורגל|קבוצת הכדורגל]] "[[הפועל תל אביב (כדורגל)|הפועל תל אביב]]".

==ביוגרפיה==
חיים רמון נולד בשנת [[1950]] לבינה לבית נודלברג ואשר וישניא, יוצאי [[מיינדזיז'ץ פודלסקי|מזריטש]] שליד [[לובלין]] ב[[פולין]] ולו אח אחד גדול ממנו. את ילדותו עשה ב[[יפו]], בבית הממוקם מול [[מאפיית אבולעפיה]], שאליו הגיעו הוריו שנתיים קודם לכן לאחר תקופה מסוימת ב[[מעברה]]. למד ב[[תיכון עירוני ז]]' ביפו. את [[שירות בצה"ל|שירותו הצבאי]] עשה כקצין מודיעין ב[[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]], והשתחרר בדרגת [[דרגות צה"ל#סרן|סרן]]. בוגר [[הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב|הפקולטה למשפטים]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]] והוסמך כ[[עורך דין]].

===ראשית פעילותו הציבורית===
חיים רמון החל את פעילותו הציבורית לאחר שחרורו מצה"ל, בשנת [[1972]], בתפקיד מרכז ארצי של ארגון "[[נוער לנוער]]". מזכ"ל מפלגת העבודה, [[לובה אליאב]], הביא את רמון לפעילות פוליטית במפלגת העבודה לאחר שרמון התוודע אליו בעקבות קריאת הספרון של אליאב "[[יעדים חדשים לישראל]]". בעת שלמד [[משפטים]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]], הקים וניהל עם חברים במשך 3 שנים [[מסעדה]] הסמוכה לאוניברסיטה שהתחרתה בקפיטריה המקומית. במקביל, התמודד על תפקיד יו"ר [[אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב|אגודת הסטודנטים]] במסגרת התא של מפלגת העבודה.

ב-[[1978]] נבחר לתפקיד מזכיר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, תפקיד אליו נבחר בהמשך פעמיים נוספות, ובסך הכול כיהן בו 6 שנים ברציפות. כן שימש כחבר בלשכת מפלגת העבודה.

ב[[הבחירות לכנסת ה-10|בחירות לכנסת ה-10]] ב-1981 שימש כמנהל המטה הצעיר של מטה הבחירות של מפלגת העבודה, ונבחר על ידי הוועדה המסדרת של המפלגה למועמד ברשימת [[המערך]] לכנסת במקום ה-50. באותן בחירות, זכה המערך ב-47 מנדטים, ורמון הצטרף ל[[הכנסת|כנסת]] רק בחודש מאי 1983, לאחר חילופים בסיעת המערך בכנסת.

בתחילה שימש כחבר בוועדת החוקה של הכנסת, בוועדה לביקורת המדינה וכן כממלא מקום חבר ב[[ועדת הכספים|וועדת הכספים]]. תוך זמן קצר, בעקבות התבלטותו בעבודתו בוועדת הכספים, החל לשמש כמרכז סיעת המערך בוועדה. כח"כ צעיר היה היחיד בוועדה שהתנגד ל[[משבר מניות הבנקים|הסדר מניות הבנקים]], ופעל להקמת [[ועדת חקירה ממלכתית]] למפולת המניות הבנקאיות – [[ועדת בייסקי]], וכן חשף את תנאי העסקתו ופרישתו של מנכ"ל [[בנק לאומי]], [[ארנסט יפת]], שנחשבו כשערורייתיים בזמנם. קידם חקיקה בתחומים שונים, לרבות [[חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד]], [[חוק ביטוח נפגעי חיסון]] ועוד.

בשנת [[1989]] נבחר ליו"ר סיעת העבודה בכנסת, תפקיד שאותו מילא עד [[1992]]. באותן שנים התנגד לחברות מפלגתו ב[[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת האחדות]] בראשות [[יצחק שמיר]], ונטל חלק פעיל במה שכונה לימים על ידי יצחק רבין "[[התרגיל המסריח]]" – הניסיון להקים ממשלה בראשות [[שמעון פרס]]. בהיותו חבר אישי של [[אריה דרעי]], שימש איש קשר לעסקה שנרקמה עם [[מפלגת ש"ס]].

בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] ובתחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], נחשב למנהיג [[השמינייה (מפלגת העבודה)|השמינייה]], קבוצת חברי הכנסת היוניים של מפלגת העבודה.

===שר הבריאות===
בעקבות [[הבחירות לכנסת ה-13]], ב-[[1992]], מונה ל[[שר הבריאות]] בממשלתו של [[יצחק רבין]]. [[חוק ביטוח בריאות ממלכתי]], שיצר מהפכה בזכויות [[תושב ישראל|תושבי ישראל]] לקבלת [[שירותי בריאות]], בדרכי מימונם ובתכולתם, נחשב להישג אישי שלו (החוק אושר בכנסת ב-[[15 ביוני]] [[1994]], לאחר שרמון סיים את כהונתו כשר הבריאות, וכיהן כ[[חבר הכנסת]] וכ[[יו"ר ההסתדרות]], תפקידים שגם בהם תרם רבות לקידום החוק){{הערה|{{ביטחון סוציאלי|ניסים כהן|יזמי מדיניות ועיצוב מדיניות ציבורית: המקרה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי|89|10-nisim|יולי 2012, עמ' 5–42}}}}.

ב-[[30 בינואר]] [[1994]] נשא, בוועידת מפלגת העבודה, נאום דרמטי שקיבל את השם "[[נאום הלווייתנים]]"{{הערה|1=[http://www.ramon.co.il/speach_item.asp?page_id=4&id=19 נאום הלווייתנים], באתר של חיים רמון}}{{הערה|חיים רמון, '''נגד הרוח''', עמ' 225-220, הוצאת "ידיעות ספרים", 2020}} בנאום זה, שניתן במסגרת דיון בוועידת המפלגה על חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אמר רמון לחברי מפלגת העבודה:
{{ציטוט|תוכן=כמו [[החפת לווייתנים|לווייתן שאיבד את חוש הכיוון]], אתם מסתערים על החוף שוב ושוב, ורוצים להתאבד. ואני, בכוחי הדל, דוחף אתכם אל המים החיים, ואתם לא רוצים, ואתם לא רוצים. אתם מתעקשים להתאבד}}
הקהל קרא לעברו "תתפטר", וכך למעשה החל רמון את מלחמת הבחירות שלו לראשות [[ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל|ההסתדרות הכללית]].

===יו"ר ההסתדרות===
ב-[[8 בפברואר]] [[1994]] פרש רמון מתפקיד שר הבריאות, על-מנת לעמוד בראש סיעת "חיים חדשים" בהסתדרות, שאותה הקים בשיתוף עם [[עמיר פרץ]]. בבחירות להסתדרות ניצחה הסיעה, תוך שהיא מביסה את מפלגת העבודה בראשות [[חיים הברפלד]].

אחד הצעדים הראשונים שעשה רמון בהסתדרות הוא לשנות את שמה מן "[[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל]]" ל"[[הסתדרות העובדים הכללית החדשה]]". כמו כן, שינה את תוארו מ"[[מזכ"ל ההסתדרות]]" ל"[[יו"ר ההסתדרות]]" ואת "הוועד הפועל של ההסתדרות" הפך ל"[[בית נבחרי ההסתדרות]]". ההסתדרות הוקמה על פי עקרון היסוד שהיא צריכה לתת מענה חברתי וכלכלי כולל לעובדים, לרבות מוסדות לעזרה הדדית, בריאות, חינוך ותרבות, מפעלים כלכליים השייכים לכלל ציבור העובדים ולקבוצות עובדים, ו[[קואופרציה]] יצרנית ושירותית. בהתאם לעקרונות אלה נכללו, במסגרת ההסתדרות, [[חברת העובדים]], [[שירותי בריאות כללית|קופת חולים]], [[קרנות הפנסיה ההסתדרותיות|קרנות פנסיה]], מוסדות לעזרה הדדית, רשתות [[סופרמרקט]]ים וצרכניות, ה[[קיבוץ|קיבוצים]] וה[[מושב]]ים. במסגרת חברת העובדים, שכל חבר הסתדרות היה אוטומטית חבר גם בה, נכללו כל מפעלי משק ההסתדרות ובהם [[סולל בונה]] ו[[שיכון עובדים]] (שהתאחדו ל[[שיכון ובינוי]]), [[כור תעשיות|כור]], [[בנק הפועלים]]. בכל מפעל כלכלי במסגרת ההסתדרות ניתנה [[מניית שליטה|מניית זהב]] לחברת העובדים. ההסתדרות אף נטלה על עצמה, עם ייסודה, לפעול למען המפעל ה[[ציונות|ציוני]] (בנושאי התיישבות, עלייה וביטחון). היו שראו בשינוי השמות התנתקות של ההסתדרות מן ה[[אידאולוגיה]] הישנה שלה.

הניתוק של ההסתדרות מערכיה המסורתיים החל, למעשה, עוד לפני בואו של רמון. בפני ההסתדרות עמדה הברירה בין התחדשות הערכים הישנים, שנזנחו במידה רבה (התחדשות בה רצה מזכ"ל ההסתדרות <small>(1973–1969)</small>, [[יצחק בן-אהרן]]) ובין הפיכת ההסתדרות ל[[איגוד מקצועי]] גרידא, תוך חיסול כל המבנה שאפיין את ההסתדרות בעולם כ[[ארגון עובדים]] מיוחד במינו. רמון בחר בדרך השנייה, ובכך הביא לסיום תהליך שהחל לפניו, לאחר הקמת המדינה, עוד בתקופת [[דוד בן-גוריון]], שהביא להלאמת מוסדות חברתיים ([[שיטת הזרמים בחינוך|זרם העובדים]], [[שירות התעסוקה|לשכות העבודה]]) והעברתם לידי המדינה (לפי העיקרון הממלכתי "ממעמד לעם"). במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ניתק רמון את [[שירותי בריאות כללית|קופת חולים]] מההסתדרות, הניח את הבסיס לניתוק [[קרן פנסיה|קרנות הפנסיה]] על גירעונותיהן האקטואריים העצומים מההסתדרות ומכר את שארית מפעליה, שנותרו בידיה אחרי התמוטטות [[בנק הפועלים]] ו[[כור תעשיות|כור]] ב[[שנות השמונים]]. נותרו כמה ספיחים למבנה שאפיין את ההסתדרות המקורית (כמו רשת בתי האבות [[משען (דיור מוגן)|משען]]), אולם ההסתדרות שרמון הותיר אחריו הפכה ביסודה לאיגוד מקצועי המייצג עובדים שכירים (ויש הסבורים כי בעיקר קבוצות עובדים חזקות כמו עובדי הנמלים, [[חברת החשמל]] ו[[מקורות]]).

רמון קיבל לידיו הסתדרות ו[[שירותי בריאות כללית|קופת חולים]] עם חובות והתחייבויות כוללים בהיקף של מיליארדי שקלים, ממש לפני [[פשיטת רגל]] וקריסה מוחלטת. קופת חולים היוותה חלק אינטגרלי של ההסתדרות והמס האחיד שנגבה מחברי ההסתדרות כלל הן תשלום עבור קופת חולים (כ-70%) והן תשלום למימון מנגנון ההסתדרות, [[איגוד מקצועי|האיגודים המקצועיים]] ופעילויות אחרות (כ-30%). ההצמדה של החברות בקופת חולים עם החברות בהסתדרות (שנבעה במקורה מה[[אידאולוגיה]] שלפיה הוקמה) הביאה לכך שחברים רבים השתייכו להסתדרות אך ורק בשל רצונם ליהנות משירותי קופת החולים.

[[חוק ביטוח בריאות ממלכתי]], למענו פעל רמון כשר הבריאות וכיו"ר ההסתדרות, הפריד את [[קופת חולים הכללית]] מההסתדרות והעביר את הטיפול בגירעונות קופת חולים למדינה. דמי [[ביטוח בריאות]] נגבים על ידי [[המוסד לביטוח לאומי]] מכוח חוק זה מכלל אזרחי המדינה ומחולקים בשיטת [[קפיטציה]] בין קופות החולים השונות, דבר ששיפר את מצבה היחסי של קופת החולים הכללית וצמצם את גירעונותיה{{הערה|ניסים כהן, [http://www.btl.gov.il/Publications/Social_Security/bitahon89/Documents/10-nisim.pdf יזמי מדיניות ועיצוב מדיניות ציבורית: המקרה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי], '''ביטחון סוציאלי''' 8, 2012, עמ' 5–42}}.

כתוצאה מהפרדת קופת חולים מן ההסתדרות, ירד מספר חברי ההסתדרות באופן דרסטי וירדו הכנסות ההסתדרות מ[[דמי חבר]]. ההסתדרות לא יכלה להעלות את דמי החבר, מאחר שפעולה כזו הייתה מקטינה את מספר החברים עוד יותר, וכדי לפצות על ירידת ההכנסות ולעמוד בגרעון השוטף הגדול שנוצר, היא הייתה חייבת לערוך צמצום מסיבי של מנגנון ההסתדרות (שקומם על רמון אלפי מועסקים ומתפרנסים מההסתדרות הישנה) ולמכור נכסים. הסרת חובות קופת חולים מן ההסתדרות והטלתם על המדינה, כמו גם מכירת הנכסים, הביאה להקטנה ניכרת בחובות ההסתדרות, אך זו המשיכה להיות על סף קריסה עוד שנים אחדות.

את תקופתו במשרד הבריאות ובהסתדרות סיכם חיים רמון בחוברת "ההסתדרות וחוק ביטוח בריאות" (אוגוסט 2002).

===שר וחבר כנסת===
בנובמבר [[1995]], לאחר [[רצח רבין]], פרש רמון מתפקיד יו"ר ההסתדרות, כדי לכהן כ[[שר הפנים]] בממשלת [[שמעון פרס|פרס]]. בראשות ההסתדרות הותיר את עמיתו, עמיר פרץ. כשר הפנים פעל להבאת בעיית מספרם הגבוה של העובדים הזרים ששהו ללא היתר בישראל - בפני הממשלה. בחודש אוגוסט 1996 קיבלה לראשונה ממשלת ישראל שורה של החלטות שמטרתן להביא לצמצום מספרם של השוהים הבלתי חוקיים במדינה.

בממשלת [[אהוד ברק]], לאחר [[הבחירות לכנסת החמש עשרה|בחירות 1999]], שימש כשר ב[[משרד ראש הממשלה]] והיה גם השר האחראי לענייני [[ירושלים]].
במסגרת תפקידו זה היה האחראי על [[ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל]]. אחר-כך מונה גם ל[[שר הפנים]] והחל בשורה של רפורמות, שרובן נקטעו עם נפילת ממשלת ברק.

ב-[[2001]] לא הצטרף לממשלת האחדות של [[אריאל שרון]], והעדיף לשמש כיו"ר [[ועדת החוץ והביטחון]].

ב[[פריימריס]] של מפלגתו שהתקיימו בנובמבר [[2002]] התמודד על ראשות מפלגת העבודה מול [[עמרם מצנע]] ו[[בנימין בן אליעזר]], אך זכה למספר קולות נמוך.

ב-[[2003]] הציע רמון, באמצעות הצעת-חוק פרטית שהניח על שולחן הכנסת, לפתור בדרך חדשה ומקורית את בעיית הגידול המתמיד במספרם של תלמידי ישיבות חרדיים, שאינם משרתים בצה"ל ואינם עובדים{{הערה|1=תיקון "חוק דחית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אמונתם", דברי הכנסת, הצעה פ1404, [[2003]]}}. ההצעה אומרת שכל חרדי, שאורח חייו ואמונתו אינם מאפשרים לו לשרת בצבא, יקבל פטור משירות בדומה לבנות דתיות ולערבים. היא באה לפתור את בעיית החרדים שרשומים כתלמידים אך אינם לומדים, ולאפשר להם להצטרף במישרין ובגלוי לכוח העבודה. כך ייחסכו תקציבי עתק המוקצים ללא בקרה לסיוע לצעירים חרדיים שאינם לומדים ולמענקי-סרק לישיבות שהם רשומים בהן. ההצעה נתקלה בהתנגדות חריפה של חברי כנסת חרדיים ולכן לא זכתה לתמיכת הקואליציה שרמון היה חבר בה{{הערה|"נגד הרוח", חיים רמון, עמ' 550}}.

ב[[הכנסת השש עשרה|כנסת ה-16]] שימש כחבר ב[[ועדת החוץ והביטחון|וועדת החוץ והביטחון]] והיה ראש הצוות המדיני של מפלגת העבודה. ב[[ממשלת ישראל השלושים|ממשלת אריאל שרון]], בתקופה בה הייתה מפלגת העבודה שותפה לממשלה (שנת [[2005]]), כיהן רמון כ[[שר בלי תיק]] מטעם המפלגה. בנובמבר 2005 עמד בראש ועדת שרים שהמליצה להפוך את [[מח"ש]] לגוף אזרחי מלא, ללא זיקה למשטרה{{הערה|{{גלובס|הדס מגן|ועדת השרים לביקורת המדינה: להפוך את מח"ש לגוף מנותק מהמשטרה|1000026123|6 בנובמבר 2005}}}}.

רמון העלה את תאוריית "המפץ הפוליטי" ב[[הכנסת|כנסת]]. עם הקמתה של מפלגת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]], בסוף נובמבר [[2005]], פרש ממפלגת העבודה והצטרף למפלגה החדשה, ולשם כך פרש מהכנסת{{הערה|1=הוא לא יכול להצטרף ישירות אליה עקב החוק המגביל מעבר ח"כים בודדים בין סיעות, ולכן היה צריך לפרוש תחילה מהכנסת, ולהיבחר מחדש כחבר "קדימה"}}. הוא מוקם שביעי ברשימתה, ונבחר מטעמה ל[[הבחירות לכנסת השבע עשרה|כנסת השבע עשרה]].

===שר המשפטים===
עם הקמת [[הממשלה ה-31]] בראשות אהוד אולמרט ב-[[4 במאי]] [[2006]], מונה רמון לתפקיד [[שר המשפטים]].

רמון התנגד ל[[שיטת הסניוריטי]] במינוי [[נשיא בית המשפט העליון]] (לפיה ממונה לנשיא [[בית המשפט העליון|השופט]] הוותיק ביותר), אולם תמך במינויה של [[דורית ביניש]], השופטת הוותיקה ביותר, לנשיאת בית המשפט העליון על פי כישוריה{{הערה|{{הארץ|יובל יועז|השופטת ביניש ביקשה להדיח את מנהל בתי המשפט בועז אוקון; שר המשפטים רמון סירב|0000017f-dc65-d3a5-af7f-feefdce80000|14 ביולי 2006}}}}. בסופו של דבר מונתה ביניש לאחר [[התפטרות]]ו של רמון.

ב-[[20 באוגוסט]] 2006 הודיע רמון על התפטרותו מהממשלה, לאחר ש[[היועץ המשפטי לממשלה]], [[מני מזוז]], הודיע על הגשת [[כתב אישום]] נגדו באשמת [[מעשה מגונה ללא הסכמה]]. ב-[[31 בינואר]] [[2007]] הורשע רמון ב[[בית משפט השלום]] בתל אביב, וכעבור זמן נקבע עונשו: 120 שעות ב[[שירות לתועלת הציבור]], ופיצוי כספי של 15,000 ש"ח שישולם למתלוננת. בנוסף נקבע כי ב[[עבירה שיש עמה קלון|עבירה אין קלון]].

===ההרשעה במעשה מגונה===
ב-[[17 באוגוסט]] 2006 החליט [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[מני מזוז]], להגיש [[כתב אישום]] נגד חיים רמון בחשד שביצע [[מעשה מגונה ללא הסכמה]]{{הערה|{{ynet|[[אבירם זינו]]|מזוז החליט: חיים רמון יועמד לדין|3292585|17 באוגוסט 2006}}}}.

המתלוננת ה', קצינה צעירה בלשכת ראש הממשלה, טענה שב-[[12 ביולי]] 2006 (היום בו פרצה [[מלחמת לבנון השנייה]]), השר [[נשיקה|נישק]] אותה, תוך החדרת לשונו לפיה - לאחר שהצטלמה איתו לרגל שחרורה מצה"ל. כל זאת כשהיה בדרך לישיבת ממשלה שהכריזה על לחימה בשטח לבנון.

בעקבות ההודעה על הגשת [[כתב אישום]], ב-[[20 באוגוסט]] 2006{{הערה|{{ynet|ורד לוביץ' ואבירם זינו|רשמית: כתב אישום יוגש נגד השר רמון|3292823|20 באוגוסט 2006}}}} התפטר רמון מהממשלה, מבלי שמיצה את זכות ה[[שימוע]], כדי לאפשר קיום משפט מוקדם ככל האפשר. ב-[[31 בינואר]] [[2007]] הורשע רמון ב[[בית משפט השלום]] בתל אביב{{הערה|{{nrg|גיל סלומון והדס שפר|בית המשפט: חיים רמון ביצע מעשה מגונה|537/704|31 בינואר 2007|1|1}}}}. השופטים מתחו ביקורת על רמון וכתבו שהוא "המעיט וצמצם את מעשיו ואחריותו ומנגד הגזים והפריז באשר לחלקה של המתלוננת, עיוות וסילף את העובדות בדרך מתוחכמת ומתחכמת". הם מתחו ביקורת גם על המסע התקשורתי נגד המתלוננת, שלדבריהם הייתה מושא להכפשות מצד גורמים שונים שלא הכירו את העובדות כהוויתן. לגבי רמון ציינו השופטים כי "מצערת העובדה, שהנאשם בחר לפגוע פגיעה בלתי הוגנת במתלוננת לצורך ניהול הגנתו". רמון לא [[ערעור|ערער]] על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.

====גזר הדין====
ב-[[29 במרץ]] [[2007]] גזר בית המשפט את דינו של רמון, במה שהסתמן כפשרה בין עמדת הסנגוריה והמלצת [[שירות המבחן]] לבטל את ההרשעה, לבין עמדת הפרקליטות שביקשה להותיר את ההרשעה על כנה ולקבוע שיש [[עבירה שיש עמה קלון|קלון]] בעבירה. בית המשפט החליט להותיר את ההרשעה על כנה והטיל על רמון עונש של 120 שעות [[שירות לתועלת הציבור]] ו[[פיצוי]] למתלוננת בסך 15,000 ש"ח. בנוסף נקבע כי בעבירה אין קלון, כיוון ש"האירוע היה נקודתי וחד פעמי, שאין בו כדי להעיד שעסקינן ב[[עבריין מין]] או במי שדבק בו דפוס עברייני", ו"הנסיבות הכוללות של ביצוע העבירה אינן מצדיקות את הקביעה, כי יש בעבירה משום קלון". בית המשפט ציין כי ביקש לאזן בין החומרה שבמעשה ובין השפעתה של ההרשעה על הקריירה הציבורית של רמון{{הערה|גזר הדין במשפט [http://www.snlawyers.co.il/var/5809/566768-תפ%205461-06%20-%20גזר%20דין.pdf ת"פ (ת"א) 5461/06 מדינת ישראל נגד חיים רמון], ניתן ב-29 במרץ 2007}}.

ההחלטה להימנע מביטול ההרשעה עוררה תגובות ציבוריות מגוונות. כך, למשל, חברות הכנסת [[זהבה גלאון]], [[לימור לבנת]] ו[[שלי יחימוביץ']] הודיעו כי "החלטת בית המשפט היא מידתית וראויה". לעומתן, יו"ר [[שדולת הנשים בישראל]], רינה בר טל, הגדירה את הפסיקה כ"סאלטה" משפטית שנבעה מלחצים שהפעילו אנשי ציבור להחזיר את רמון לחיים הפוליטיים. ח"כ [[זבולון אורלב]] טען שההחלטה היא "אות קלון" לממשלת ישראל{{הערה|{{NFC|רונן ליבוביץ|"על רמון לשוב לשולחן הממשלה"|127229|29 במרץ 2007}}}}.

==== הוויכוח סביב ההליך הפלילי ====
כבר מתחילת הפרשה שללו אנשי ציבור ומשפטנים רבים את ההחלטה של מזוז להגיש כתב אישום נגד רמון. בלטה במיוחד התגייסות של מספר נשות ציבור המזוהות כ[[פמיניזם|פמיניסטיות]]{{הערה|{{ynet|חנה בית הלחמי|החברות של רמון|3306476|21 בספטמבר 2006}}{{ש}}{{הארץ|יוכי ברנדס|בנות, הגזמנו|1.1137148|14 בספטמבר 2006}}}}. [[שרה סירוטה]], פרקליטה ושופטת מחוזית לשעבר, ביקרה בחריפות את הפרקליטות ואף הציעה לרמון את עזרתה בהתנדבות{{הערה|חיים רמון, '''נגד הרוח''', עמ' 141-135, הוצאת "ידיעות ספרים", 2020}}{{הערה|{{כלכליסט|ענת רואה ומארק שון|עו"ד הלנה ביילין": "לא מצליחים לסיים כאן קדנציה"|3099022|4 באוגוסט 2008}}}}. פרופ' [[אמנון רובינשטיין]] אמר שהתיק תמוה ויש "עדויות חמורות מאוד על לחץ שהפעילה המשטרה על הקצינה ה'"<ref>{{גלובס|נועם שרביט|פרופ' רובינשטיין: תיק רמון תמוה; יש לעכב המשפט|1000133867|17 בספטמבר 2006}}</ref>. רמון השמיע טענה זו במשפט וגם טען לעוינות של חוקריו ובית המשפט הפריך טענות אלו. רמון לא ערער על פסק הדין<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nevo.co.il/psika_html/shalom/4787475.htm|כותרת=ת"פ (שלום תל אביב-יפו) 5461/06 מדינת ישראל נ' חיים רמון (נבו 31.01.2007)|אתר=www.nevo.co.il|תאריך_וידוא=2023-03-02}}</ref>.

פסק הדין עורר ויכוח ציבורי ער: יש שהתנגדו לו בחריפות, ביקרו את תקפותו המשפטית ואף שללו את עצם העמדתו לדין של רמון, ויש שתמכו בפסק הדין ומצאו אותו ראוי ומנומק היטב. בלטו בביקורתם החריפה פרופ' [[דניאל פרידמן]], שימים אחדים לאחר שפרסם את ביקורתו{{הערה|דניאל פרידמן, [http://www.nakim.org/israel-forums/viewtopic.php?t=1574 משפח רמון], [[ידיעות אחרונות]], מוסף השבת, 2 בפברואר 2007}} מונה ל[[שר המשפטים]] ופרופ' [[ג'ורג' פלטשר]], מומחה למשפט פלילי מ"[[אוניברסיטת קולומביה]]" שאמר כי "הרושם, במקרה רמון, הוא שהשתמשו בהליך פלילי כדי להשיג תוצאה פוליטית ... אם השופטים כאן היו מבינים משפט פלילי, היה עליהם למחוק את האישום על הסף, וכל זאת בלי לגרוע מהעובדה שהיה צורך לפטר את רמון מתפקידו."<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/554/882.html|הכותב=אמנון רובינשטיין|כותרת=חושף הפגמים|אתר=מעריב|תאריך=12 במרץ 2007}}</ref>. פסק הדין ספג ביקורת חריפה מפרופ' [[מנחם פרי]], שהשתמש בכלים של [[תורת הספרות]] לשם ניתוחו{{הערה|{{הארץ|מנחם פרי|הנשיקה: סיפור בשלוש וריאציות|1.1391540|5 במרץ 2007}}}}. ה[[משפטן|משפטנית]] [[אורית קמיר]], שכבר מתחילת הפרשה צידדה בהעמדת רמון לדין{{הערה|אורית קמיר, [http://www.notes.co.il/orit/24210.asp "שוב: רמון (שר המשפטים לשעבר), הטרדה מינית ומעשה מגונה"], בבלוג של אורית קמיר, 18 באוקטובר 2006}} בלטה בין התומכים בפסק הדין, ואף הגיבה במאמר מפורט{{הערה|{{הארץ|אורית קמיר|יש גם פרשנות אחרת. הרבה יותר פשוטה|1.1394088|12 במרץ 2007}}}} על ביקורתו של פרי. פרופ' [[מרדכי קרמניצר]] הסתייג מההעמדה לדין, טען שהכרעת הדין "מוטעית", וקבע כי "הייתה צריכה להיות תגובה במישור הציבורי", ובכללה נטילת תיק המשפטים מרמון{{הערה|{{הארץ|גידי וייץ|מזוז, תתבגר|1.1425089|11 ביולי 2007}}}}. העיתונאי והמשפטן [[בן-דרור ימיני]] טען בשורת מאמרים ב"[[מעריב]]", מרגע ההחלטה להעמיד את רמון לדין, כי כל ההתנהלות בעניין רמון הייתה מוטעית ובלתי מוצדקת.

ביוני 2009 תיאר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, את הנסיבות שהובילו לפתיחת ההליך הפלילי נגד רמון:
:"כששר בכיר מבצע מעשה מגונה במסגרת תפקידו, במשרד ראש הממשלה, בנסיבות ובעיתוי המסוים, ומציג את העניין כך שאו המתלוננת או השר משקרים, אי אפשר להותיר את הדבר תלוי ועומד באוויר. ... לו רמון היה טוען שמדובר באי הבנה או טעות ומתנצל, יכול להיות שהמערכת הייתה נמנעת מלהתעסק בהיבט המשפטי"{{הערה|שם=mazuz|1={{הארץ|תומר זרחין|מני מזוז: מינוי ליברמן לא היה עובר במדינה מתוקנת|1.1263640|1 ביוני 2009}}}}.

ב-2013 חזר שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, לעסוק בפרשה, וייחד לה פרק בספרו "[[הארנק והחרב|הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושִברה]]"{{הערה|דניאל פרידמן, '''הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושִברה''', הפרק "משפט רמון ואפקט הפרפר", עמ' 509–535, {{כותר|99605538|511.1556.6}}}}, בו הציג את כתב האישום כשגוי ואת ההליך כלוקה ב[[עיוות דין]], על רקע רצון של מערכת [[אכיפת החוק]] לסלק שר משפטים שנחשב עוין.

דיון נוסף בהליך הפלילי נערך במרץ 2016, בפרק בסדרה "דיני נפשות" של הבמאית [[אורנה בן דור]], ששודר ב"[[ערוץ 10]]" והציג את ההליך הפלילי כהחלטה של פרקליטות המדינה "לתפור תיק" לרמון על מנת להדיחו ממשרתו{{הערה|{{נענע10||דיני נפשות - פרק ג'|1180637|16 במרץ 2016}}{{ש}}{{הארץ|ברוך קרא|סרט אימה במסווה של תחקיר עיתונאי|1.2893207|24 במרץ 2016}}{{ש}}{{הארץ|יואב לביא|ברוך קרא מציג תמונה מסולפת|1.2916884|16 באפריל 2016}}}}.

====ההיבט הציבורי====
העיסוק האינטנסיבי בהיבט הפלילי של פרשת הנשיקה, דחק לשוליים את ההיבט הציבורי שלה, שעל עיקר העובדות בה אין מחלוקת: השר חיים רמון נישק קצינה צעירה, לאחר שזו הצטלמה מחובקת איתו, תוך החדרת לשונו לפיה. האירוע התרחש בלשכת ראש הממשלה, ב-[[12 ביולי]] [[2006]], יום [[חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)|חטיפת שני חיילי צה"ל]] על ידי [[חזבאללה]], דקות מעטות קודם לכניסתו של רמון לישיבת ממשלה שהכריעה על תגובה לחטיפה, שהביאה לתחילתה של [[מלחמת לבנון השנייה]].

היו מעטים שעסקו גם בהיבט הציבורי{{הערה|{{ynet|[[יורם קניוק]], [[בילי מוסקונה-לרמן]]|הנשיקה שהלכה לאיבוד|3297010|29 באוגוסט 2006}}}}, וזה עלה לדיון ביתר שאת עם סיום הדיון בהיבט הפלילי. בעקבות החלטת בית המשפט כי אין קלון בהרשעתו של רמון, אמר חבר הכנסת [[יואל חסון]]: "החלטת בית המשפט היום סוללת את דרכו של רמון חזרה לפוליטיקה"{{הערה|{{ynet|ורד לוביץ' ואמנון מרנדה|מקורבי רמון: הוא יחליט אחרי פסח אם לחזור|3382664|29 במרץ 2007}}}}, אך לא הכל סברו כך. ב-[[6 בדצמבר]] [[2007]] נידונו בפני [[בג"ץ]] שלוש עתירות, בעיקר של ארגוני נשים, שעניינן חזרתו של רמון לתפקיד שר בממשלת ישראל. זאת לאחר שהכנסת אישרה את מינויו של רמון ל[[שר בלי תיק]] בתפקיד משנה לראש הממשלה. בהחלטה בעתירה ציינה השופטת [[אילה פרוקצ'יה]], כי התנהגות רמון הייתה "כשל נקודתי, שאינו משקף דופי מוסרי". בג"ץ דחה את העתירות בנימוק "...שהחלטת הכנסת לבחור ברמון כשר בלי תיק ומשנה לראש הממשלה אינה בלתי סבירה במידה כל כך קיצונית שעל המערכת השיפוטית להתערב בהחלטת הרשות המחוקקת"{{הערה|1={{פס"ד עליון|קישור=07058530.r07|סוג=בג"ץ|עותר=אמונה - תנועת האישה הדתית לאומית ואחרים|משיב=ראש הממשלה ואחרים|ניתן ב=6 בדצמבר 2007}}}}. עתירות ל[[דיון נוסף]] נדחו בקביעה שלגבי מינויו של רמון לשר התקיימו "תנאי הסף של הכשירות הסטטוטורית"{{הערה|1={{פס"ד עליון|קישור=07106730.p05|סוג=דנג"ץ|עותר=פורום משפטי למען ארץ ישראל ואחרים|משיב=ראש ממשלת ישראל ואחרים|ניתן ב=9 במרץ 2008}}}}.

===משנה לראש הממשלה===
במאי [[2007]], לאחר שסיים לרצות את עונשו, חזר רמון לכנסת{{הערה|{{גלובס|לילך ויסמן|רמון חזר לכנסת: "ביהמ"ש קבע כי אני יכול לחזור"|1000214101|21 במאי 2007}}}}, אחרי שלא פקד את המשכן מאוגוסט 2006. ב-[[4 ביולי]] 2007 מונה ל[[משנה לראש הממשלה]]{{הערה|{{TheMarker|[[מזל מועלם]]|מליאת הכנסת אישרה: רמון - המשנה לראש הממשלה, בר-און - שר האוצר ושטרית - שר הפנים|0000017f-e5ca-dea7-adff-f5fb0e6f0000|4 ביולי 2007}}}}.

רמון מילא משימות שהוטלו עליו על ידי ראש הממשלה, בעיקר משימות מדיניות. בין התפקידים המדיניים שמילא: יו"ר הוועדה להסדרה החוקית של ההתיישבות היהודית ביו"ש ויו"ר הוועדה לעניין הקריטריונים לשחרור אסירים פלסטיניים. רמון היה גם חבר ב[[הקבינט המדיני-ביטחוני|קבינט המדיני-ביטחוני]] וחבר "בצוות השלושה" המדיני, שכלל את ראש הממשלה [[אהוד אולמרט]] ושרת החוץ [[ציפי לבני]]. העיתון הפלסטיני [[אל-איאם]] דיווח ביוני 2008 שרמון קרא לכנס ועידה בינלאומית במטרה להגיע להסכם ישראלי-פלסטיני המבוסס על קווים כלליים של פתרון סוגיות הפליטים, [[מזרח ירושלים]], הגבולות והביטחון{{הערה|"יוזמת ז'נבה", סקירת התקשורת הפלסטינית{{קישור כללי|כתובת=http://old.heskem.org.il/partners0894.html?page=35&id=15&pid=96|כותרת=יוזמת ז'נבה - הפרטנרים - תקשורת פלסטינית|תאריך_וידוא=2021-01-29|אתר=old.heskem.org.il}}}}. ב-2007 היה יו"ר הוועדה ל[[גדר ההפרדה]] ומתאם הפעולות ב[[מרחב התפר]] של [[עוטף ירושלים]].
פעמים אחדות במהלך כהונתו מתח רמון ביקורת חריפה על מערכת המשפט בישראל:
* בהרצאה שנשא ב[[אוניברסיטת בר-אילן]] ביוני 2008 אמר רמון כי "הייעוץ המשפטי הפך לכפייה משפטית. ייעוץ זה דבר יפה. או שאתה מקבל אותו או שלא, אך לא כך פני הדברים היום. הייעוץ הפך לקביעת מדיניות", והוסיף "אם היה מדובר במצב תקין, [[היועץ המשפטי לממשלה|הייעוץ המשפטי לממשלה]] היה צריך להציג עמדותיו בפני הממשלה ושהממשלה תחליט, אך לא כך קורה בפועל. באופן מעשי, מאז 1985 השלטון בישראל נמסר מסיבות שונות לידי הביורוקרטיה הישראלית."{{הערה|{{ynet|מורן זליקוביץ'|רמון: הייעוץ המשפטי הפך לכפייה משפטית|3554781|12 ביוני 2008}}}}
* ביום עיון שנערך ב[[לשכת עורכי הדין]] בתל אביב מתח רמון ביקורת חריפה על [[משטרת ישראל]] ו[[פרקליטות המדינה]], בין השאר ביחס להתנהלותן בחקירתו{{הערה|1={{הארץ|תומר זרחין|חיים רמון: הפרקליטות פוגעת ברצון העם|1.1554770|9 בספטמבר 2008}}}}.

ב-[[2008]] העלה רמון את הצעתו לחסל את הנהגת החמאס, שהשתלטה ב-[[2007]] על כל רצועת עזה וסילקה משם את נציגי הרשות הפלסטינית{{הערה|{{יוטיוב|taTMJhwt4p4|שם=ניתן היה לחסל ב-2008 את כל צמרת החמאס - אורי מילשטיין עם חיים רמון|אורך=33:32|ערוץ=Alex Tseitlin}}}}. מאז חזר והשמיע את עמדתו, שיש לחסל את הנהגת החמאס בעזה בפעולה כלל-צה"לית לפני שהדבר יהפוך לבלתי אפשרי. ב-[[2014]] קבע בריאיון עיתונאי כי "נתניהו מעדיף את חמאס כדי לא להתקדם בתהליך המדיני בגדה."{{הערה|ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 22 באוגוסט 2014. חיים רמון: "התהליך המדיני מאיים על נתניהו"}}. בראשית [[2016]] הוא כיוון את דבריו במישרין לנתניהו: "[[אבו מאזן]], שמעוניין בעצמאות פלסטינית מפורזת, מסוכן בעיניך יותר מאשר הנייה, ראש ממשלת חמאס. לכן אתה מעדיף את שיתוף הפעולה השקט עם חמאס הטרוריסטי ומבטיח את שלטונו. הרי הוא לעולם לא ידרוש ממך משא ומתן לפתרון מדיני של הבעיה הפלסטינית"{{הערה|{{ידיעות אחרונות|חיים רמון|זה לא המנהרות, ביבי|4766667|15 בפברואר 2016}}}}. ב-2020 כתב כי "הדבר הכי הומניטרי שאפשר לעשות לטובתם [של תושבי רצועת עזה] הוא למוטט את שלטון החמאס"{{הערה|"נגד הרוח", הוצאת "ידיעות ספרים", [[2020]], "עזה: כך נפרדנו מהגיהנום", עמ' 409-418}}.

===לאחר כהונתו בממשלה===
לקראת [[הבחירות לכנסת השמונה עשרה|הבחירות לכנסת ה-18]] נבחר רמון ב[[בחירות מקדימות|פריימריס]] במקום ה-17 ברשימת קדימה, ונבחר מטעמה לכנסת. ב-[[2 ביולי]] [[2009]] פרש מהכנסת לאחר 26 שנות כהונה רצופה{{הערה|{{גלובס|לילך ויסמן|אחרי 26 שנה: ח"כ חיים רמון הודיע על פרישה מהכנסת|1000475954|29 ביוני 2009}}}} (למעט שלושה חודשים בשלהי הכנסת ה-16, כשנאלץ להתפטר כדי שיוכל להיבחר לכנסת ה-17 מטעם סיעת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]). לאחר התפטרותו נבחר ליושב ראש מועצת קדימה{{הערה|{{הארץ|יובל אזולאי|החיים החדשים של חיים רמון: בעל חברה, דירקטור, יועץ - ויו"ר מועצת קדימה|0000017f-e6dc-da9b-a1ff-eeff69f90000|22 ביולי 2010}}}}.

ב-[[29 ביולי]] [[2010]] פרסמה העיתונאית [[איילה חסון]] תוכן שיחה, שנטען שאזרח צותת לה באקראי במהלך מפגש עם ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, [[סאיב עריקאת]]. המקור טען, שרמון יעץ לעריקאת, בשליחות הנשיא [[שמעון פרס]], שלא לנהל משא ומתן ישיר עם נציגי ממשלת ישראל{{הערה|{{nrg|[[מיה בנגל]] ו[[אריק בנדר]]|"רמון אמר לעריקאת שאין טעם במו"מ ישיר"|138/621|29 ביולי 2010|1|2}}}}. פרס, רמון ועריקאת הכחישו את הטענה הזאת. המשנה לשעבר לראש השב"כ ישראל חסון ציין בנאום בכנסת, שהוא מכיר את הטענה המוזרה שאלמונים מאזינים באקראי לפגישות: "חבר'ה, אנחנו לא אידיוטים. עושים פה שימוש בחומר מודיעיני עם תרגילי הלבנה{{הערה|דברי הכנסת, 9 באוגוסט 2010}}." 

ב-9 במאי [[2012]], לאחר התפטרות [[ציפי לבני]] מחברותה בכנסת, בעקבות בחירת [[שאול מופז]] לראש המפלגה, ומיד אחרי הצטרפות קדימה לממשלה בראשות [[בנימין נתניהו]], הודיע רמון על התפטרותו מתפקיד יו"ר מועצת קדימה ועל ביטול חברותו במפלגה{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי|חיים רמון פרש מקדימה: "חזרנו להיות הליכוד"|4227100|9 במאי 2012}}}}.

בתחילת [[העשור הראשון של המאה ה-21]] שימש ב[[התנדבות]] כיו"ר הנהלת קבוצת הכדורגל [[הפועל תל אביב (כדורגל)|הפועל תל אביב]]. בחודש יולי [[2012]] נרכשה הקבוצה מידי [[אלי טביב]] על ידי קבוצת רוכשים בניהול רמון ו[[משה תאומים]]{{הערה|{{nrg||רמון: "טביב לא יחזור להפועל ת"א"|383/315|4 ביולי 2012|71|2}}}}. רמון התמנה ליו"ר הקבוצה והציע מודל חדש של בעלות, שלפיו יהיו למועדון מספר בעלים, שכל אחד מהם יחזיק בשיעור מסוים של מניות, ולצדם אלפי אוהדים בעלי מניה בודדת או מספר מניות. לאחר הרכישה הגיש רמון [[קובלנה פלילית]] נגד שדרן הספורט [[רון קופמן]], אחרי שזה הופיע בטלוויזיה וברדיו ותקף בבוטות את רמון, האשים אותו בהולכת שולל, ורמז שאיש העסקים האוסטרי [[מרטין שלאף]] עומד מאחורי רכישת המועדון במהלך שיש בו [[שוחד]] והלבנת כספים, כדי לתמוך במפלגה החדשה שרמון עמד אז להקים{{הערה|{{גלובס|נדב נוימן|חיים רמון בקובלנה פלילית נגד רון קופמן: "רקח קונספירציה"|1000769029|25 ביולי 2012}}}}. בהסכם פשרה, שאושר באפריל 2013 על ידי בית משפט השלום בתל אביב, התנצלו רון קופמן ותחנת [[רדיו ללא הפסקה]] על דברי קופמן והוא התחייב שלא יזכיר יותר את רמון מבלי לדבר איתו תחילה{{הערה|אלכסנדר כץ,[http://www.ice.co.il/article/view/357536 הוא יודע גם לבקש סליחה - אם חייבים: רון קופמן יתנצל הערב בפני חיים רמון], באתר "אייס", 22 באפריל 2013}}. בפברואר 2015, לאחר שנכשלו מאמציו להעביר את הקבוצה לידי משקיע בעל אמצעים מחוץ לישראל, ומצבת החובות של המועדון הלכה וגדלה, העביר רמון את זכויות הניהול לקבוצת ניהול מטעם עמותת האוהדים של הפועל תל אביב, שהחזיקה ב-20% מהבעלות על הקבוצה, והתפטר מתפקיד היו"ר. בשלוש השנים של כהונתו הגיעה הפועל תל אביב למקומות השלישי, הרביעי והשמיני ב[[ליגת העל בכדורגל|ליגת העל]] (בהתאם), ובעונת 2013 הגיעה לשלב הבתים של [[הליגה האירופית]]. באוקטובר 2015 חייב בית המשפט המחוזי את חיים רמון לשלם 7 מיליון ש"ח לאלי טביב, ו-3 מיליון ש"ח לקבוצת הפועל תל אביב{{הערה|{{ספורט 5|מוטי פשכצקי|חיים רמון חוייב לשלם לטביב 7 מיליון ש"ח|198404|64|16 באוקטובר 2015}}}}. הצדדים הגיעו להסדר חובות מוסכם מחוץ לכותלי בית המשפט.

רמון משמש [[דירקטור]] ויועץ בכמה חברות תעשייה, הֶזנק, ביטוח ותקשורת, ובכללן [[כתר פלסטיק]], מרחב, [[מפעלים פטרוכימיים בישראל]], ו[[איי.די. איי. חברה לביטוח]]{{הערה|{{TheMarker|צבי זרחיה ו[[שרון שפורר]]|החיים החדשים של חיים רמון: רוקח דילים ורוקד על כל החתונות|1.581966|6 באוגוסט 2010}}}}.

ב-[[2015]] נמנה רמון עם מייסדי "התנועה להצלת ירושלים היהודית", שפועלת למען הוצאת רוב הכפרים הפלסטיניים שסופחו ב-[[1967]] מתחומי העיר [[ירושלים]]{{הערה|אתר התנועה להצלת ירושלים היהודית {{קישור כללי|כותרת=בית|אתר=ירושלים של זהב|כתובת=https://www.savejewishjerusalem.org.il/|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2021-01-29}}}}, והקמת גדר ביניהם לבין מרכז ירושלים המזרחית ומערב העיר. ב[[מאי]] [[2016]], הוא אמר על השכונות הערביות בירושלים: "הן גידול ממאיר, עוד עשר שנים הגבעה הצרפתית תהפוך לגבעה הפלסטינית"{{הערה|{{ערוץ7|חזקי ברוך|"השכונות הערביות - גידול ממאיר"|321485|7 במאי 2016}}}}.

במאי 2018, לאחר שנודע כי רמון מיועד להרצות בקורס ב"אוניברסיטת תל אביב", פנו סטודנטיות באוניברסיטה במכתב גלוי לרשויות האוניברסיטה בדרישה לבטל את העסקתו משום שהורשע ב[[עבירת מין]]{{הערה|{{מעריב אונליין||סטודנטיות בת"א נגד העסקתו של חיים רמון: "עבריין מין"|news/israel/Article-640608|30 במאי 2018}}}}. רשויות האוניברסיטה דחו את הדרישה. בעקבות המכתב הגיש רמון [[תביעת לשון הרע]] כנגד יו"ר תא "התל אביביות" על שקראה לו "עבריין מין" וסירבה לדרישתו שתתנצל{{הערה|{{מעריב אונליין||חיים רמון תובע את הסטודנטית שכינתה אותו עבריין מין|news/law/Article-647929|28 ביוני 2018}}}}. הפרשה עוררה דיון ציבורי ער.{{הערה|{{ש}}
* {{הארץ|רביב דרוקר|העוול שעושים לרמון|1.6224205|2 ביולי 2018}}
* {{הארץ|ברוך קרא|מסכן רמון, ממש מסכן|1.6227830|2 ביולי 2018}}
* {{mako|יובל עופר|דרוקר, אל תלמד אותנו איך לנהל את המאבק נגד פגיעות מיניות|3a38fdd82ae5461006|video-blogs-specials|3 ביולי 2018}}
* {{הארץ|נועה אסטרייכר|חיים רמון, גם לשתוק זו אופציה|1.6241642|4 ביולי 2018}}
* {{מעריב אונליין|[[אבישי גרינצייג]]|אות קין מקועקע על מצחו של חיים רמון לעולמי עד|journalists/opinions/Article-648691|4 ביולי 2018}}
* {{גלובס|[[חן מענית]]|חיים רמון החזיר את ההרשעה האישית לשיח ציבורי|1001244716|7 ביולי 2018}}
* {{ynet|אדיר ינקו|בשל "תביעת ההשתקה": מרצות בת"א נגד חיים רמון|5305809|7 ביולי 2018}}
* {{ערוץ עשר|[[עמרי מניב]]|חיים רמון על מכתב המרצים נגד העסקתו: "ניסיון להשתיק אותי"|167391|8 ביולי 2018}}
* {{הארץ|יובל אלבשן|אני מקנא בראשי אוניברסיטת ת"א|1.6247831|9 ביולי 2018|מנויים=לא}}
* {{הארץ|חיים רמון|אני דווקא לא מקנא בסטודנטים של יובל אלבשן|1.6249502|9 ביולי 2018|מנויים=לא}}}} ב-17 בינואר 2019 קבע בית המשפט, לפי הסכם ה[[גישור]] בין הצדדים, שהנתבעת הבהירה שלא היה מקום לכנות את רמון "עבריין מין" ולא לייחס לו טענות אחרות שפרסמה נגדו{{הערה|ת"א 67621-06-18, פסק דין, בית משפט השלום, כב' השופט אבים ברקאי, 17/01/2019}}{{הערה|{{הארץ|בר פלג|רמון והסטודנטית מאוניברסיטת ת"א הגיעו להסדר; חזרה בה מהכינוי "עבריין מין"|1.6828942|10 בינואר 2019|מנויים=לא}}}}.

בסוף שנת 2018 פרסמה העיתונאית [[חנה קים]] שבשנות ה-80 המאוחרות, כאשר רמון היה חבר כנסת, הוא הציע לה טרמפ ובדרך עצר את המכונית ונישק אותה בניגוד לרצונה, תוך שהוא תוחב את לשונו לפיה. רמון טען כי אינו זוכר אירוע כזה{{הערה|{{מעריב אונליין|מעריב אונליין|חנה קים: "לא יכולה למות בלי לספר את הסיפורים על מרגלית ורמון"|news/israel/Article-666133|17 באוקטובר 2018}}}}{{הערה|{{הארץ|רויטל חובל|העיתונאית לשעבר חנה קים: חיים רמון נישק אותי ללא הסכמה|1.6569026|17 באוקטובר 2018}}}}.

ב-[[2018]] תבע רמון את עו"ד [[יורם שפטל]] לדין על שכינה את רמון בתוכניתו ב[[רדיו 103FM]] "פושע שידיו מגואלות בדם", "שקרן פתולוגי" ובכינויים אחרים, עקב חלקו של רמון בקבלת [[הסכמי אוסלו]] ב-1993. בסיום דיון [[קדם-משפט]] בתביעת הדיבה קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, שלפיה שפטל יחזור בו מאמירותיו הקשות נגד רמון ויתנצל בשידור חי בתוכניתו ב-רדיו 103FM{{הערה|{{גלובס|אבישי גרינצייג|פשרה בתביעת רמון נגד שפטל: העו"ד יתנצל בשידור חי ברדיו|1001309241|1 בדצמבר 2019}}}}.

רמון הוא בעלים של חברת DLN.RM הרשומה ב[[קפריסין]]. בשנת 2016 רכשה החברה בבעלותו, במחיר סמלי, מ[[מרטין שלאף]] את חברת ביגובה ביי העוסקת בהקמת [[אתר נופש]] ב[[מונטנגרו]]{{הערה|שם=כלכלmey|{{כלכליסט|דניאל דולב ואורי בלאו, שומרים|מה גרם לחיים רמון לרכוש ממרטין שלאף חברה עם חובות של עשרות מיליוני יורו?|local_news/article/rkmeibmey|3 באוקטובר 2021}}}}. ביגובה ביי הייתה חייבת 44 מיליון [[אירו]] לבנק ב[[אוסטריה]] ורמון פעל להקטנת החוב ל-13 מיליון אירו. הסכם המכירה של ביגובה ביי מותיר בידי שלאף את האופציה לרכישה חוזרת של החברה תמורת חצי מיליון אירו, כאשר תמורת אופציה זו קיבלה החברה 1.25 מיליון יורו{{הערה|{{מעריב אונליין||עיתונאי בכיר חושף: כך לכאורה קיבל חיים רמון שליטה בחברה של איל ההון מרטין שלאף|news/israel/Article-868398|4 באוקטובר 2021}}}}{{הערה|שם=כלכלmey}}

רמון הוא בעלים של חברת די. וי. אן. ניהול בע"מ שהוקמה ב-2009 ורשומה בישראל. באוקטובר 2018 נתנה החברה [[הלוואה]] בסך 2.5 מיליון ש"ח בריבית של 34.5% לשנה. לדברי רמון, זה מקרה חד-פעמי שבו עסק במתן בהלוואה בריבית{{הערה|{{כלכליסט|עמיר קורץ|בלעדיחיים רמון מציג: הלוואה בריבית קצוצה של 39%|local_news/article/hjvqq3yrt|18 באוקטובר 2021}}}}. עסק נוסף שרמון מעורב בו הוא המרכז הרפואי הפרטי "שי מדיקל", שרמון הוא יו"ר ה[[דירקטוריון]] שלו ומחזיק ב-11% מהבעלות עליו, ובנובמבר 2021 נסגר עקב קשיים כספיים{{הערה|{{כלכליסט||חיים רמון, מבעלי שי מדיקל שקרס: "הושג הסכם למכירת המרכז הרפואי"|local_news/article/r1pz51out|21 בנובמבר 2021}};{{ש}}{{כלכליסט|ליטל דוברוביצקי|ש.י מדיקל בקשיים: צברה חובות של 32 מיליון שקל|local_news/article/bjnt9l200t|24 בנובמבר 2021}}}}.

בשנת 2020 החל לשמש כפרשן קבוע בתוכנית "[[חמש עם שרון גל]]" המשודרת ב[[ערוץ 13]]. בסוף אותה שנה יצא לאור ספרו ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] "נגד הרוח"{{הערה|{{הארץ|דימיטרי שומסקי|המדריך להצלת מדינת היהודים|1.9700762|11 באפריל 2021}}}}{{הערה|{{ynet|יוסי שיין|האוטוביוגרפיה של חיים רמון: זיכרונות של אדם ססגוני ומנהיג טרגי|entertainment/article/HkbDd7NJu|19 בינואר 2021}}}}{{הערה|{{הארץ|יחיעם ויץ|"נגד הרוח": חיים רמון מציג את עצמו כקורבן תמים של מערכת המשפט|1.10222267|23 בספטמבר 2021}}}}.

במהלך [[2023]], הביע רמון תמיכה ברפורמה משפטית, שאת עקרונותיה פירט בספרו "נגד הרוח"{{הערה|נגד הרוח, הוצאת "ידיעות ספרים", [[2020]], עמ' 121-123}}. בכללם היו הקמת בית משפט לחוקה, חקיקת "חוק יסוד: חקיקה" (שיאפשר, בין כלל סעיפיו, רק לרוב של 65 ח"כים לפחות לבטל החלטות בג"צ) וקביעת קריטריונים לשימוש בהגדרת מושג הסבירות, לפי מה שהיה נהוג בשנות ה-70. הוא ביקר את מהלכי ממשלת נתניהו, שניסתה ליישם את תוכנית הרפורמה המשפטית שלה בחטף, ללא הדרגתיות וללא הסברה מספקת, שהיו מונעות את המחאה החריפה נגדה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/13784189|הכותב=אמיר אטינגר|כותרת=האם היה אפשר לקדם את הרפורמה המשפטית בדרך שהייתה מונעת את ההתנגדות?|אתר=www.israelhayom.co.il|תאריך=9/3/2023|תאריך_וידוא=2023-11-12}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.hidabroot.org/article/1182041|כותרת=גדי טאוב וחיים רמון: "חייבים רפורמה במערכת המשפט"|אתר=www.hidabroot.org|תאריך=2023-05-21|שפה=he|תאריך_וידוא=2023-11-12}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/news/yoman/583687/|הכותב=מיכאל טוכפלד|כותרת=חיים רמון: "יש שטיפת מוח חסרת תקדים נגד הרפורמה"|אתר=www.makorrishon.co.il|תאריך=25.2.2023|תאריך_וידוא=2023-11-12}}</ref>{{הערה|{{מעריב אונליין||"צעד אחר צעד - אין פרטנר": המסר של חיים רמון למובילי הרפורמה המשפטית|news/israel/Article-1038872|18 בספטמבר 2023}}}}.

==עמדותיו==
===התחום הביטחוני - מדיני===
רמון הציע לסגת באופן חד צדדי מ[[רצועת עזה]] החל בשנת [[1987]]. הצעה בנושא הוא העלה בכנסת ב-27 באוקטובר 1987, עוד לפני פרוץ [[האינתיפאדה הראשונה]]. במענה להצעה שלל שר הביטחון [[יצחק רבין]] את הרעיון בכל תוקף{{הערה|[https://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:jlKa-c_RSDUJ:https://fs.knesset.gov.il/11/Plenum/11_ptm_236170.DOC הצעה לסדר היום: אוטונומיה חד-צדדית ברצועת-עזה], הישיבה השלוש-מאות-וחמישים ושבע של הכנסת האחת-עשרה, דברי ימי הכנסת, 27 באוקטובר 1987}}{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|רבין אמר לא ל"עזה תחילה"|19871028|55}}}}. מאז המשיך רמון להטיף לנסיגה מרצועת עזה{{הערה|[https://www.youtube.com/watch?v=DHx23IIKkUs שיחות עם חיים רמון (4) - ניתן היה לחסל ב-2008 את כל צמרת החמאס], יוטיוב, 11 במאי 2021, דקות 5:00-9:00}}.

במהלך הפריימריס של מפלגת העבודה ב-[[2002]] קרא רמון לנסיגה ישראלית חד-צדדית משטחים ב[[יהודה ושומרון]] ומ[[רצועת עזה]], תוכנית שאומצה על ידי מפלגת העבודה לקראת [[הבחירות לכנסת השש עשרה]]. לימים התפתחה תוכנית ההפרדה החד-צדדית ל[[תוכנית ההתנתקות]].

== משפחתו ==
רמון היה נשוי לפנינה, סגנית [[מלכת היופי]] לשעבר, ולהם בן ובת{{הערה|{{חדשות|שרית ישי לוי|חיים ואני|1991/11/29|92}}}}.

ב-[[10 באוקטובר]] [[2007]] נישא רמון בשנית לוורד שרון ריבלין (היום [[ורד רמון-ריבלין]]), [[עיתונאי]]ת בעיתון הכלכלי [[גלובס]] ועורכת הירחון [[ליידי גלובס]]{{הערה|{{TheMarker|איילה צורף|ורד שרון-ריבלין וחיים רמון מציגים: הון-שלטון ועיתון - המתכון|1.459833|16 באוקטובר 2007}}}}. 

רמון מתגורר ב[[רמת השרון]].

==לקריאה נוספת==
* אמנון ברזילי, '''רמון, ביוגרפיה פוליטית''', [[הוצאת שוקן]], 1996.
* חיים רמון, '''ההסתדרות וחוק ביטוח בריאות ממלכתי''', הוצאה עצמית, 2003.
* חיים רמון, '''נגד הרוח''', [[ידיעות ספרים]], 2020.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=חיים רמון}}
* {{קישורי ח"כ|115}}
* [http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-4592,00.html הכרעת רמון] – כל הכתבות והפרשנויות במשפט רמון, באתר [[ynet]]
* {{הווידאופדיה|39MLNR0OwZ8|הנשיקה של חיים רמון}}
* ת. פ. 5461/06 מדינת ישראל נ' חיים רמון, [http://arnona.co.il/index.asp?Article=792 הכרעת הדין המלאה] ([https://web.archive.org/web/20131023203945/http://www.civil-service.gov.il/NR/rdonlyres/D092F5F7-C6E3-4E26-81C8-8357A70A7B63/0/546106.pdf מקור נוסף]), [https://web.archive.org/web/20151208024119/http://www.snlawyers.co.il/var/5809/566768-תפ%205461-06%20-%20גזר%20דין.pdf גזר הדין] [http://www.lawguide.co.il/articles/1/גזר--דין---חיים-רמון/ תקציר גזר הדין]
* {{הארץ|יואב לביא|האמת על סיפור חיים רמון|1.2916884|16 באפריל 2016}}
* חיים רמון, [http://hapoelta-fc.co.il/הבלוג-של-חיים-רמון-900-הימים-שלי-עם-הפועל/ הבלוג של חיים רמון: 900 הימים שלי עם הפועל], באתר הפועל תל אביב, 23 בינואר 2015
* {{הערוץ האקדמי|חיים רמון|שיקולים פוליטיים ומדיניים בקבלת החלטות בתחום הביטחון הלאומי|1258|17 ביוני 2008}}
* {{הארץ|אלוף בן|הכנסת נפרדה מחיים רמון - האיש שהגה, אבל לא ביצע|1.1269249|3 ביולי 2009}}
* {{הארץ|משה בוקר|חיים רמון: "עידן התמימות מת אצלי, מעכשיו רק קיצוצים ומכירות שחקנים"|1.2208642|6 בינואר 2014|מנויים=לא}}
* גיל פלוטקין, [http://www.davar1.co.il/special/23-שנה-לבחירת-חיים-רמון-ונפילת-ההסתדרות/ הנאו-ליברל שכבש את ההסתדרות], באתר [[דבר ראשון (אתר אינטרנט)|דבר ראשון]], 22 במאי 2017

'''ראיונות''':
* {{nrg|יהודה שרוני|חיים רמון בראיון בלעדי: "מי שכשל לא צריך להיות בעל השליטה"|954/513|16 באוקטובר 2009|16|1}}
* {{מעריב אונליין|בן כספית|חיים רמון עצבני: על הפועל, השמאל הישראלי וגם על נתניהו|news/israel/Article-460955|24 בינואר 2015}}
* {{מקור ראשון|[[יהודה יפרח]]|"השמאל התייאש מהדמוקרטיה והפך את בג"ץ למועצת החכמים"|news/10795|12 בינואר 2018}}
* {{מעריב אונליין|אייל לוי|כמו לווייתנים ששחו אל החוף: ראיון אישי וטעון פוליטית עם חיים רמון|news/israel/Article-695074|20 באפריל 2019}}
'''מאמרי דעה''':
* {{הארץ||חוק הלאום והמקרה התמוה של השמאל הציוני|1.6386280|16 באוגוסט 2018}}
* {{דיומא||חיים רמון|חיים-רמון}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{ניווטים
|רוחב=100%
|יישור=ימין
|רקע=#8888ff
|צבע=black
|כותרת=חיים רמון - תבניות ניווט
|יישור טקסט=ימין
|תוכן={{שרי המשפטים}}
{{שרי הפנים}}
{{שרי הבריאות}}
{{שרי ירושלים}}
{{מזכירי ההסתדרות}}
{{יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון}}
}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל: רמון, חיים}}
<!--
לדף זה ניתן להוסיף את התבנית:
{{יוזמות חקיקה|458|3}}
-->
[[קטגוריה:שרי ממשלת ישראל]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם העבודה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם ישראל אחת]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם עבודה-מימד]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם העבודה-מימד-עם אחד]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת מטעם קדימה]]
[[קטגוריה:מזכירי ההסתדרות הכללית]]
[[קטגוריה:שרי ממשלות ישראל שהורשעו בדין]]
[[קטגוריה:מורשעים בעבירות מין בישראל]]
[[קטגוריה:מופללים שנענשו בשעות לתועלת הציבור]]
[[קטגוריה:רטוריקנים ונואמים ישראלים]]
[[קטגוריה:שרים בלי תיק בממשלות ישראל]]
[[קטגוריה:חברי הקבינט המדיני-ביטחוני]]
[[קטגוריה:עסקני כדורגל ישראלים]]
[[קטגוריה:הפועל תל אביב (כדורגל)]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת העשירית]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת האחת עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השתים עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השלוש עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת הארבע עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת החמש עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השש עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השבע עשרה]]
[[קטגוריה:חברי הכנסת השמונה עשרה]]
[[קטגוריה:דירקטורים ישראלים]]
[[קטגוריה:יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון]]
[[קטגוריה:שרי ממשלת ישראל העשרים וחמש]]
[[קטגוריה:בוגרי תיכון עירוני ז' (יפו)]]
[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת תל אביב: משפטים]]
[[קטגוריה:כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים]]
[[קטגוריה:השרים לענייני ירושלים]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1950]]