חלבנה

החֶלְבְּנָה הוא אחד מ־11 סממני הקטורת המוזכר במשנה. כל מנת קטורת (שהוכנה מראש בתחילת השנה) נפרסה על פני ב' זמנים ביום, אחת בבוקר ואחת "בין הערביים", הוקטרה על ידי כהן מעל מזבח הזהב בבית המקדש. החלבנה הוכללה בתוך מתכונת הקטורת במידוד זהיר של שבעים מנה על כמות המחושבת שנתית, בתוספת של ג' מנים שהוקדשו לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.

זיהוי

החוקר יהודה פליקס מזהה את החלבנה עם ferula galbaniflua, galbanum ואילו הרמב"ם הביא מספר דעות בזיהוי החלבנה; "יש שפירשוה ׳אלמחלב׳ ויש אומרים ׳אללאד׳ן׳ וזה בלתי נכון ויש אומרים ׳אלמיעה׳ והוא אפשרי יותר לפי שכבר באר התלמוד שהחלבנה ריחה רע כלומר שיש אי נעימות בריחה".

רש"י כתב שלחלבנה היה ריח רע כדי לאחד את עם ישראל ושגם החוטאים הם חלק מהכלל. רש"י גם כתב שהחלבנה היא הגלבנ"א (גאלאבן).^{[דרושה הבהרה]}

לפי אחת מהדעות, מזהים את החלבנה עם השרף של עץ שמצוי בקפריסין והוא קרוי "ליקוידאמבר מזרחי" ונקרא בערבית מִיעַה, זוהי גם דעתו של הרמב"ם והרס"ג.^{[דרוש מקור]}

משמעותה ביהדות

ה' ציווה את משה להכין קטורת: "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה" (שמות, ל', ל"ד). הסממנים שכתובים בפסוק הם הסממנים שחובה לקחת מהם לקטורת, בנוסף לאלה שכתובים במסכת כריתות דף ו.

הבן איש חי מזהה את ריח הרע של החלבנה עם הכתוב בגמרא כי נישואי בת כהן עם זר אינו בכלל סעודת מצווה.

קישורים חיצוניים

• חלבנה באתר מכון המקדש
• בעניין צירוף ה"חלבנה" למניין, באתר הדף היומי

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.