חנוך שינמן

חנוך שינמן
	אין תמונה חופשית
לידה	1966 (בן 58 בערך)
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת פרינסטון
מוסדות	אוניברסיטת רייס; אוניברסיטת בר-אילן ;
תחומי עניין	תורת המשפט
עיסוק	חוקר משפט, פרופסור
מדינה	ישראל

חנוך שֶיְנמן (נולד ב-1966)^[1] הוא פרופסור למשפט ופילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן. קודם לכן היה פרופסור זוטר לפילוסופיה באוניברסיטת רייס שביוסטון, ארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1984–1987 שירת בצה"ל ככתב בשבועון "במחנה". בשנת 1992 קיבל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. התמחה אצל עו"ד אסנת מנדל במחלקת בג"ץ של משרד המשפטים, ואצל שופט בית המשפט העליון, תאודור אור. בשנת 1993 הוסמך כעורך דין.

בשנת 1996 קיבל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת אוקספורד, על עבודה שכותרתה "Hart's Postscript to The Concept of Law", בהנחיית פרופ' יוסף רז. בשנת 1997 קיבל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת ייל. בשנת 2006 קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה מאוניברסיטת פרינסטון, על עבודה שכותרתה "Putting Justice in its Place: Three Essays on Law and Justice", בהנחיית פרופ' ג'ון קופר. בשנת 2007 קיבל תואר דוקטור במשפטים מאוניברסיטת ייל, על עבודה שכותרתה "Promises, Agreements, and Practices: Essays in Social Philosophy", בהנחיית פרופ' אנתוני קרונמן.

מאוגוסט 2004 עד יוני 2012 היה פרופסור זוטר לפילוסופיה באוניברסיטת רייס שביוסטון, ארצות הברית.

באוקטובר 2012 מונה לפרופסור למשפט ופילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן. מחקריו עוסקים בפילוסופיה משפטית ובפילוסופיה חברתית. תחומי התמחותו כוללים גם דיני חוזים, דיני נזיקין, משפט פלילי והיסטוריה של אתיקה נורמטיבית.

ערך את הספר "Promises and Agreements - Philosophical Essays", שיצא לאור בשנת 2011 בהוצאת Oxford University Press.^[2]