טרכט

טרכט הוא שד המוזכר בספרי שאלות ותשובות של רבי מאיר מלובלין (המאה ה-16) וכן אצל רבי חיים יוסף דוד אזולאי (המאה ה-18), העושה קישור מרומז בין מקרה שהובא לפניו לבין המקרא שהובא בפני רבי מאיר מלובלין. מהטקסטים לא ברור מה מקורו של השד.

שד זה מתואר כמופיע בפני נשים במסווה של דמות אדם ומדבר איתן. העדויות מראות על חשש שנעשה מגע מיני, ומספרות על הוראות שהשד נותן לאנשים שאתם הוא במגע.

שד מבקר אישה בחדרה

דמות השד

אחת ההגדרות של שד, עוד מן העת העתיקה, היא "שוכני עולם הביניים", עולם בין עולמות. פילוסופים הגדירו את השדים בתור האצלה של דמות טהורה ובעלת כוח אשר מעשיה מקרינים על היצורים שבעולם מתחתיה בהשפעה מהדהדת. בנצרות המוקדמת סברו שהשדים הם למעשה מלאכים שכשלו, חטאו וירדו ממעמדם. בעולם הדתי וכן בעולם הכישוף ניסו להתמודד עם השדים בדרכים שונות. אנשי דת ניסו להתמודד אתם על ידי התגוננות מפני השפעתם, ואנשי כישוף ניסו להסב את כוחם של השדים למען מטרותיהם האישיות. יש שהגדירו את השדים ועולם השדים ככל מה שרע ומפחיד את האנושות.

מסורות שונות מתייחסות להיווצרותם של השדים: לפי המשנה, מסכת אבות פרק ה משנה ו, המזיקים נוצרו בערב שבת בין השמשות, כדמות ללא גוף ובשל כך הם מחפשים גוף כדי להיטפל אליו ולהשתמש בגופו. לפי מסורת אחרת, השדים נוצרו לאחר הריגתו של הבל כאשר אדם פרש מחווה, והשדים הם תוצאה של קרי לילה כאשר לילית ושדות אחרות נטפלו לאדם והשתמשו בזרעו כדי ללדת בנים ובנות בני גוף.

לא ברור האם היו אלה יהודים או נוצרים אשר החלו בהפרדה בין שד ממן זכר לשד ממין נקבה. יש מסורת לפיה כאשר בהלווייתו של המת מופיעים בניו ובנותיו השדים ומבכים את מותו ודורשים את ירושתם.

באסלאם מופיעים כמה סוגים של שדים ורוחות, שניים מתוכם הם ג'יני ועפרית. ג'יני הוא שם כולל של שדים בדמות אש המשנים צורה ונושאים משאות כבדים. לא ברור הקשר שבין השד ג'יני לבין השטן. בתקופה הקדם אסלאמית, הג'יני היו נימפות וסאטירים מן המדבר. בחוק האסלאמי יש הכרה בקיומו של הג'יני ובכך שיכול להתקיים מערכת יחסים בין ג'יני לאדם, וכן יש הכרה בהם בחוקי הרכוש. עפרית הוא שם של ג'יני בעל כוח רע ועוצמה שלילית. בחלק מהמקרים השם עפרית הוא שם כולל הן לשטן והן לג'יני. במצרים עפרית הוא שם לאדם שמת מוות אלים.

תיאור דמותו של השד הנקרא טרכט מובא בספר שאלות ותשובות של רבי מאיר בן גדליה מלובלין: "המעשה זר ותמוה אשר בא לידך באשה שנבעלה לרוח או לשד שקורין טרכט ובא אליה בתחילה כדמות בעלה ובשנייה כדמות פריץ והיא אשה בעולת בעל".

דוגמה דומה לפעילות השד נמצאת בספר השאלות ותשובות "חיים שאל" של חיים יוסף דוד אזולאי, סימן נג: "בעלת הבית מתעלפת ביניהן או נכנסת לחדר וככה יעשו הרבה מהן ופשתה המספרות בעניין זה ואומרות שנגלה אליהן דמות אחד ושואל מהן לעשות כך ושואל להן שאלות כגון ללבוש מלבוש מגוון... וכיוצא ואם אינן מקיימות מסתכנות ואמר רב אחד מקבל בקבלה מעשית שידע שהחיצונים מתעוללים בהן... "

בשאלה מתואר מקרה של קבוצת נשים שהתגלתה בפניהם דמות שהורתה להם לבצעה מעשים שונים, היה חשד שגם במקרה זה מדובר בשד כי הדמות הופיעה בחדר סגור בפני אישה הנמצאת לבדה.

קשרי נשים ושדים

בימי הביניים נשים נחשבו לחלשות יותר ובעלות דמיון רב משל הגברים. ההשפעה של הדמיון כך האמינו יכולה להשפיע הן על חייה הדתיים והן על אמונתה באמונות תפלות. הדמיון משפיע על הרגש הנפשי ומחדיר בנפש רגשות רעים. דמיון זה נתפס גם כמאפשר לשד להשפיע על האישה. השדים חודרים אל הדמיון באמצעות נוזלי הגוף וכאשר הם חודרים לדמיון הם משדרים תמונות הדומות למציאות אותה הם רואים.

בנוסף לדמיון, הנשים נחשבו לנושאות כוח רע. השיוך לרוע ולטומאה בא בין היתר בהקשר מיני ובאמירה שנשים מסוימות הן מכשפות. הדמיון הנשי היה לקרקע פורייה לחיבור שבין נשים לבין שד מסוג אינקובוס, הנכנס לתוך החלל המיני. שדים ורוחות הם חסרי גוף ועל כן הם יכולים ללבוש ולפשוט צורה לפי הצורך, וכל רצונם הוא לרצות את הגוף הפיזי אתו בו הם נמצאים ולכן הם יכולים להיות גם ממין זכר וגם ממין נקבה. ג'ון נידר בן המאה ה-15 הסביר שנשים סבלו יותר מגברים ממפגש עם שדים, נשים באמצעות הדמיון וגברים בהתמודדות עם אין אונות ובניסיון להתגבר על היצר.

כאשר האישה מסכימה להינשא לשד הוא עושה פעולה טקסית בה הוא שם יד אחת על רגליה והשנייה על ראשה ובכך חותם את הקשר ביניהם. ברגע שהיא מסכימה לקשר נוצר הסכם מחייב שלא נתן לבטלו, וגם אם האישה תנסה להימנע מעונש בהצהרה שהיא לא הסכימה, הקשר אינו מופסק. המפגש המיני של האישה עם השד היא פעולה שנעשתה בהסכמה. הדרך היחידה שבה האישה יכולה להינתק מקשר עם שד היא על ידי התוודות בתזמון מדויק או באמצעות הצלה על ידי קדושים.

ישנם שני סוגים של שדים מזיקים: אינקובוס וסקובוס. האינקובוס הוא ממין זכר והוא תוקף בעיקר נשים והוא לובש צורה של גבר ופעולותיו הן מיניות, סקובוס הן שדות ממין נקבה התוקפות בעיקר ילדים וחוטפות אותם וכן בגברים. ככלל שדים הם הגורמים העיקריים למחלות כך האמינו לאורך הדורות, ועל כן השדים המזיקים חיכו להזדמנות להכות ולחדור לתוך מי שנקרה בדרכם, כאשר הנפגעות העיקריות היו נשים. יש סיפורים רבים בהם מגפות של חולי אצל נשים התפרשו כפגיעתם של שדים ממין זכר. הפגיעה של האינקובוס, או השדים המזיקים ממין זכר, מוכרת בספרות הכללית וכן בספרות הרבנית. כדי להירפא מפעולתם של השדים היה צורך לשדל אותם באמצעות מנחות כמו דבש או סוכר, ולאחר מכן ניתן היה לבקש מהשד לעזוב את החולה.

השד טרכט במקורות

הרב מאיר מלובלין קיבל שאלה לפיה שד בשם טרכט הופיע בפני אשה בדמות אדם, פעם כבעלה ופעם כפריץ. השאלה הייתה האם היא מותרת לבעלה. המקור מתאר דיון ארוך שבו הוא דן בשאלה אם ביאת שד היא כמו ביאת אדם או כמו של בהמה. אם אנו מקבילים את מעשה השד למעשה אדם הרי שהיא אסורה לבעלה כמו במקרה של ניאוף, אך אם המעשה דומה למעשה של בהמה אזי האיסור אינו נתפס כניאוף ועל כן היא מותרת לבעלה. הרב מאיר מלובלין סבר שהיא אינה נחשדת בזנות ועל כן מותרת לבעלה, מאחר שמפגש מיני בין אדם לבין כל דבר שהוא אינו אדם, כלומר בהמה או רוח, אינו נחשב כביאה במובנה הרגיל.

המקרה השני מופיע בספר חיים שאל של חיים יוסף דוד אזולאי ובו תיאור דומה. במקרה זה קבוצת נשים מעיר אחת המתקבצות בבתים אחת של השנייה וכאשר אחת הנשים חולה התרופה שלהן היא לצאת במחול. בעלת הבית בשלב מסוים נכנסת לחדר לבד ושם מתגלה בפניה דמות, ההשערה היא שמדובר בדמות של שד. גם כאן השואלים מבקשים לדעת האם הנשים מותרות לבעליהן. המשיב עונה באריכות ובדומה לתשובתו של ר' מאיר מלובלין, מנמק שביאת שד אינה כביאת אדם, ושאם במקרה של אדם מעשה זה ייחשב כאיסור, במקרה של שד או בהמה אין מדובר באיסור המונע מנשים לחזור לבעליהן. נקודה נוספת בה נוגע המשיב היא בשאלת מעמדו של ילד ומתי ניתן לומר שהוא הופך לבוגר. אם הילד הוא בוגר הרי הוא איש ולכן האיסורים חלים עליו, אם הוא עדיין ילד המעשה אמנם שלילי אך אין מדובר במעשה ביאה של בוגר.

המקרה השלישי מופיע בספר 'מחנה חיים' של הרב חיים סופר וגם בו סיפור על אישה שנבעלה לשד שנכנס לחדרה כשהחדר היה נעול.

במקור נוצרי מופיע סיפור דומה לזה המופיע במקורות היהודיים. בסיפור מתוארת נזירה שהייתה בטוחה בהיותה טהורה וראויה לאהבתו של האל. לילה אחד בזמן שעסקה במדיטציה בחדרה התגלתה בפניה דמות שבלילה הראשון הייתה בדמות מלך שטען שהוא האל, ובלילות הבאים הופיעה בדמויות שונות, עד שהבינה שהיא שגתה ומי שהתגלה בפניה הוא למעשה שד.

הפסיכולוג והפילוסוף ויליאם ג'יימס כתב בספרו "החוויה הדתית לסוגיה: מחקר בטבע האדם": "... מקרים כאלה, ועמם רבים אחרים שאין להזכירם מפני השעמום, מוכיחים כנראה כי יש במנגנון הרוחני שלנו הרגשה של ריאליות נוכחת מתפשטת וכוללת, יותר מזו הניתנת על ידי חושינו המיוחדים..." במהלך דבריו מביא ג'יימס דוגמאות למקרים בהם אנשים חוו מפגש עם אישיות בלתי נראית, שהרגישו בנוכחותה אך לא ראו אותה, רגע אחד היא הייתה במקום וברגע הבא לא.

טרכט כפריט לבוש

טרכט (Tracht, אנג') שם כולל לפרטי לבוש מסורתיים במדינות דוברות גרמנית. הקישוטים על הבגדים ואיכות של פריטי הלבוש סימלו את מעמדן של הנשים שלבשו את הבגדים. פרטי לבוש אלה משמשים במעמד מיוחד כמו חתונה.

ראו גם

• שד (מיתולוגיה)
• מכשפה
• כישוף
• פטיש המכשפות
• לילית (מיתולוגיה)
• אינקובוס
• סקובוס

קישורים חיצוניים

• ספר שאלות ותשובות ר' מאיר מלובלין ר מאיר בן גדליה מלובלין, שאלות ותשובות ר' מאיר מלובלים, באתר היברובוקס
• ספר שאלות ותשובות חיים שאל לחיים יוסף דוד אזולאי חיים יוסף דוד אזולאי, חיים שאל, באתר היברובוקס

• בגדי טרכט בבווריה שבגרמניהר' חיים יוסף דוד אזולאי, חיים שאל, באתר היברובוקס
• ספר שאלות ותשובות מחנה חיים לרב חיים סופר, מחנה חיים, באתר היברובוקס