כסית האבוב
 כסית האבוב
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | צמחים וסקולריים |
| סדרה: | קטניתאים |
| משפחה: | קטניות |
| סוג: | Cassia |
| מין: | כסית האבוב |
| שם מדעי | |
 Cassia fistulaלינאוס, 1753 | |
| |
כַּסְיָת האַבּוּב (שם מדעי: Cassia fistula) הוא עץ טרופי ממשפחת הקטניות (שעבר הקסאלפיניים) שמוצאו מהודו ועד מיאנמר, גדל בעיקר באזורים הטרופיים עם יובש עונתי והתפשט לאפריקה, אמריקה הדרומית ואוסטרליה. בישראל מין זה גדל כעץ נוי. מלבלב בחודש יוני לאחר הפריחה. בישראל מין זה נשיר מותנה, כלומר הוא משיר את עליו בחורפים קריים בחודשי ינואר ופברואר ובחורפים מתונים, העלים נושרים רק בחודש מאי, סמוך לפריחה שנמשכת מיוני עד אוגוסט.
העץ ניכר בעלעלים דמויי ביצה הערוכים בזוגות ובאשכולות פרחים הבולטים בפריחתם הצהובה. הוא. מפורסם בשל פירותיו המוארכים דמויי צינור, המגיעים עד לאורך של כחצי מטר. הפרי הבשל הוא שחום ובעל ציפה מתוקה, המכיל כ-70%-60% סוכר ובעל ריח אופייני המזכיר מאוד את פירות החרוב. בשל כך, הוא נקרא בערבית בשם העממי "ח'רוב אלהנדי", דהיינו החרוב ההודי. השם הערבי התקני של כסיית האבוב הוא "ח'יאר שנבר" וכך הוא נזכר בכל המקורות הכתובים בערבית ובעברית.[2]
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העץ מגיע בגובהו עד כדי 10 מ'. הגזע קצר ומתפצל מגובה נמוך, נוף העץ מעוגל.
העלה ארוך כדי 30 ס"מ ויותר ומנוצה ל-4 עד 8 זוגות עלעלים דמויי ביצה, שאורכם 7.5 עד 20 ס"מ, מחודדים פחות או יותר אך קהים בראשם וצבעם ירוק בהיר.
התפרחות מופיעות באשכולות גדולים ודלילים, משולשים, אורכם 30 ס"מ ויותר, עוקציהם באורך 5 ס"מ.
האשכולות חיקיים ומשתלשלים כלפי מטה. הפריחה מתחילה מעוקץ האשכול, וממשיכה לכיוון קצה האשכול.
הפרחים צהובים, קוטרם 5 ס"מ, בעלי ריח נעים. החפים חסרים.
אבקנים פוריים 10.
הפרי הוא תרמיל גלילי, אורכו לפחות 30 עד 60 ס"מ, צבעו שחור, מחולק לחדרים חד-זרעיים[3].
שימושי הצמח ברפואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרות ימי הביניים מופיעים שימושים רבים בכסיית האבוב בהם טיפול בנפיחויות בגוף, פצעים פנימיים בגרון, דלקת פרקים וכחומר משלשל.[4]
גידול כסיית האבוב בארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרדב"ז (מאה ה-16) מתאר מציאות בה כסיית האבוב לא גדלה בארץ ישראל. אך, יש מקורות קדומים אליו, אם כי לא מדויקים, המתארים אפשרות בה הוא כן היה גידול המצוי בה.[5]
כסיית האבוב הוא עץ אור מלא, רגיש לקרה ושרב, עמיד בגיר ובמליחות. גדל היטב בקרקעות קלות בשפלה ובבקעה. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו או באביב[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כסית האבוב, באתר (המכון הוולקני)
- כסית האבוב, באתר ITIS (באנגלית)
- כסית האבוב, באתר NCBI (באנגלית)
- כסית האבוב, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- כסית האבוב, באתר Tropicos (באנגלית)
- כסית האבוב, באתר GBIF (באנגלית)
- כסית האבוב, באתר The Plant List (באנגלית)
- כסית האבוב, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כסית האבוב באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ זהר עמר, השימוש בכסית האבוב בארץ ישראל, קורות, יא, תשנ"ה עמ' 57-56.
- ^ 1 2 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 190
- ^ זהר עמר, השימוש בכסית האבוב בארץ ישראל, קורות, יא, תשנ"ה עמ' 59-57.
- ^ זהר עמר, השימוש בכסית האבוב בארץ ישראל, קורות, יא, תשנ"ה עמ' 64-63.
