כריסטיאן קאנאביך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריסטיאן קאנאביך
Christian Cannabich
לידה 28 בדצמבר 1731
מנהיים, נסיכות הבוחר מפפאלץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בינואר 1798 (בגיל 66)
פרנקפורט, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סימפוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים קרל קאנאביך עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כריסטיאן קאנאביךגרמנית: Johann Christian Innocenz Bonaventura Cannabich;‏ נטבל ב-12 בדצמבר 1731 – מת ב-20 בינואר 1798 בפרנקפורט,[1]) היה כנר, מלחין וקפלמייסטר מן התקופה הקלאסית.

כריסטיאן קאנאביך היה מלחין פורה, שכתב כ-200 יצירות. כממשיך מורשתו של יוהאן שטאמיץ, טיפח וקידם את תזמורת מנהיים לאחת הטובות באירופה, ברמת שלמות שלא נודעה כמותה עד אז.

ערך מורחב – אסכולת מנהיים

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאנאביך נולד במנהיים, בנו השלישי של מרטין פרידריך קאנאביך (1690 - 1773), חלילן, אבובן ומורה למוזיקה בחצר של מנהיים. קאנאביך האב היה המורה לחליל של הנסיך הבוחר קרל תיאודור, שפעל בבוא העת לקידום הקריירה של כריסטיאן קאנאביך. מקור המשפחה באלזס, וייתכן שמכאן שאב כריסטיאן את ידיעותיו בשפה הצרפתית, שהקלו בהמשך על מהלכיו בחוגי האצולה הצרפתית בתקופות שהותו התדירות בפריז ובוורסאי.

לימודים במנהיים וברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילדותו, למד קאנאביך כינור אצל יוהאן שטאמיץ. הוא הצטרף לקבוצת הכינורות בתזמורת כמועמד מתלמד בגיל 12 וכעבור שנתיים היה לחבר מלא. בשנת 1748 הוא רשום ב"לוח השנה של החצר והמדינה" (Churpfälzischer Hof- und Staatskalender) ככנר, המתגורר עם אביו בסמטת מוריץ. בשנת 1750 שלח קארל תיאודור את קאנאביך לרומא, להמשיך שם בלימודיו אצל ניקולו יומלי, maestro coadiutore בקאפלה של האפיפיור ומלחין אופרות מצליח. קאנאביך נשאר ברומא עד 1753, אז נסע עם יומלי לשטוטגרט. יומלי מונה לקאפלמייסטר ראשי בבירה השוואבית וניסה לעשות שם מה שחולל שטאמיץ האב במנהיים - ליצור תזמורת מן המעלה הראשונה. ב-1756 נסע קאנאביך לאיטליה בפעם השנייה, הפעם למילאנו, שם הוסיף והשתלם אצל ג'ובאני בטיסטה סמרטיני.

נגן ראשי (1773-1757)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1757, אחרי מותו בטרם עת של יוהאן שטאמיץ, נקרא קאנאביך לשוב למנהיים לקבל עליו את משרתו של שטאמיץ ככנר ראשון לצד קרל יוזף טשי.

בשנת 1759 קאנאביך נשא לאישה את מריה אליזבת דה לה מוטה, גבירת הלשכה בחצרה של הדוכסית מצווייבריקן. לזוג נולדו שישה ילדים, בהם קרל קאנאביך, שהיה בהמשך למלחין בזכות עצמו. מנובמבר 1777 עד מרץ 1778 למדה בתם רוזה נגינה בפסנתר אצל מוצרט, שהקדיש לה את הסונאטה מס' 7 בדו מז'ור שלו. אף כי קאנאביך חי בעידן האורות שאיפשר, ואף עודד, מידה מסוימת של ניעות בין מעמדות חברתיים, עדיין היה זה בגדר יוצא דופן כי אדם מפשוטי העם יישא אישה ממעמד האצולה. כפי שהסתבר בהמשך, לברית נישואים זו היו תוצאות מרחיקות לכת לקאנאביך.

הדוכס כריסטיאן הרביעי מצווייבריקן הסמוכה חיבב את קאנאביך והעניק לו תמיכה ותשומת לב. ב-1764 נלווה קאנאביך אל הדוכס לארמונו בפריז, שקהל מאזיניה רחש אהדה למוזיקה ומוזיקאים ממנהיים. במהלך מסע זה פגש קאנאביך את משפחת מוצרט, ששהו בין נובמבר 1763 לאפריל 1764 בבירת צרפת. במהלך שנות ה-60' וה-70' של המאה ה-18 הרבה קאנאביך לבקר בפריז, יצירותיו בוצעו בקונסרט ספיריטואל והסימפוניות והשלישיות שלו הודפסו שם. רוב יצירותיו של קאנאביך ממועד זה ואילך הודפסו בפריז.

מנהל תזמורת מנהיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1774 התמנה קאנאביך למנהל התזמורת של חצר מנהיים. בתפקידו זה היה עליו להנהיג את התזמורת ככנר ראשי ואף היה חייב לחבר את המוזיקה לבלטים שיצר אטיין לושרי, כוריאוגרף החצר. כעבור ארבע שנים, בשנת 1778, עבר קאנאביך עם החצר למינכן כשקארל תיאודור, אדונו ומושלו, היה לנסיך הבוחר של בוואריה. קאנאביך המשיך למלא את חובותיו במינכן כמקודם, אך על שנותיה הטובות ביותר של תזמורת מנהיים, הקיץ הקץ בשלב זה.

בשנות ה-80' של המאה ה-18 קיצץ הנסיך הבוחר את תקציב התזמורת וצימצם את מספר נגניה מ-95 ל-55. הנגנים התלוננו על קיצוצי שכר והפחתה בהכנסה. על פי השמועה, קאנאביך עצמו נאלץ להתקיים על שליש מקצבתו הקודמת בשנות חייו האחרונות, מצב שכפה על הנגן הקשיש לצאת למסעות קונצרטים ולחוות, אולי לראשונה בחייו, מה שנגנים אחרים, שמזלם שיחק להם פחות, חוו כל חייהם - מאבק על עצם הקיום.

קאנאביך מת כששהה בביקור אצל בנו, קארל, בפרנקפורט, בשנת 1798.

קאנאביך ומוצרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאנאביך ומוצרט נפגשו פעמים אחדות במהלך תקופה בת עשרים שנה. הפגישה השנייה הייתה בחורף ובאביב של השנים 1777-78, כשמוצרט נמצא במסע הביש שלו, תחילה למנהיים ומשם לפריז. מלווה באמו (אביו נאלץ להישאר ולהרוויח את הכסף, שנדרש להרפתקה יקרה זו), יצא מוצרט מזלצבורג לבקש עושר ותהילה - ומעל לכל, משרה בחצרו של אחד הנסיכים הגרמנים הרבים. העובדה, שהאם והבן קטעו את מסעם במנהיים והתעכבו שם לאורך זמן, לא הייתה מפתיעה. בשלהי המאה ה-18 הייתה תזמורת מנהיים הטובה והמפורסמת ביותר בכל אירופה. נגנים מעולים ומלחינים מחוננים (רבים מהם מבוהמיה), משמעת אימונים קפדנית ומחמירה ותקציב נדיב מן הנסיך הבוחר של הפאלאטינאט, חברו כולם לעשות את מה שהיה לפנים לא יותר מקאפלת נסיכים אחת מרבות להרכב רב-עוצמה ומנוהל למשעי. גבירות היו מתעלפות, כך דווח, כשנגני מנהיים התירו את חרצובות הקרשנדו האדיר שלהם - תחבולה תזמורתית, אחת מרבות שהומצאו שם.

מוצרט עצמו הילל את התזמורת פעם אחר פעם, אחת מהן במכתב שכתב אל אביו:

עכשיו עלי לספר לך על המוזיקה כאן. בשבת, יום כל הקדושים, השתתפתי בטקס המיסה. התזמורת טובה מאד ורבת נגנים. מכל צד עשרה או אחד-עשר כינורות, שני אבובים, שני חלילים, ושתי לקרניתות, שתי קרנות, ארבעה צ'לי, ארבעה בסונים, וארבעה קונטרבסים, מלבד חצוצרות ותופים גדולים. אפשר להשמיע כאן מוזיקה יפה - ...

[2]

מבחר מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אזאקי" (1778)

בלטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

40 בלטים

מוזיקה תזמורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה קאמרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריסטיאן קאנאביך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ אלפרד איינשטיין, "מוצרט", עמ' 43