לאוניד קוגן
 | |
| לידה |
14 בנובמבר 1924 יקטרינוסלב, ברה"מ  |
|---|---|
| פטירה |
17 בדצמבר 1982 (בגיל 58) מיטישצ'י, רוסיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| מוקד פעילות |
ברית המועצות |
| מקום לימודים |
בית הספר המרכזי למוזיקה במוסקבה, הקונסרבטוריון של מוסקבה |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
רוסית |
| כלי נגינה |
כינור |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
לאוניד בוריסוביץ' קוגן (ברוסית: Леонид Борисович Коган; 14 בנובמבר 1924 - 17 בנובמבר 1982) היה כנר וירטואוז רוסי-יהודי.
קוגן היה בין הכנרים הסובייטיים המפורסמים ביותר. יחד עם דוד אויסטרך ואדוארד גראך, ליאוניד קוגן הוא אחד מטובי מייצגיה של מסורת הכינור הרוסית-יהודית. קוגן התרחק מפרסום וכתוצאה מכך עמדה הקריירה שלו בצל זו של חברו הטוב דוד אויסטרך, שזכה לקידום נמרץ מצד השלטונות הסובייטיים.
חיים וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוגן נולד בדנייפרופטרובסק, אוקראינה, בן לצלם, שהיה כנר חובב. מאחר שקוגן גילה כבר בגיל צעיר עניין וכישרון לנגינה בכינור, עברה המשפחה למוסקבה, שם היה יכול ללמוד. בגיל עשר למד אצל הכנר אברהם ימפולסקי ובבית הספר המרכזי למוזיקה במוסקבה ואחר המשיך ללמוד בקונסרבטוריון של מוסקבה (1943 - 1948), שם גם השתלם בלימודי המשך בשנים 1948 - 1951.
בגיל 17, עדיין כתלמיד, יצא למסע קונצרטים בכל רחבי ברית המועצות. הוא גם זכה בפרס ראשון בפסטיבל הנוער העולמי בפראג. בשנת 1951 זכה בפרס ראשון בתחרות המלכה אליזבת בבריסל, בביצוע מזהיר של הקונצ'רטו הראשון של פגניני, שכלל פרשנות יוצאת דופן לקדנצה של סורה.
הופעת הבכורה הרשמית שלו הייתה בשנת 1941, כאשר ניגן את הקונצ'רטו של ברהמס עם הפילהרמונית של מוסקבה באולם המופעים של הקונסרבטוריון המוסקבאי.
סיורי הסולו שלו בעולם הביאוהו אל פריז ולונדון בשנת 1955, ואחרי כן אל דרום אמריקה וארצות הברית בשנים הבאות. הרפרטואר של קוגן הקיף יותר מ-18 קונצ'רטי ומספר מלחינים מודרניים הקדישו לו קונצ'רטי.
בשנת 1952 התחיל ללמד בקונסרבטוריון של מוסקבה. בשנת 1980 הוזמן ללמד באקדמיה קיאניה בסיינה, איטליה.
השלטונות הסובייטיים העניקו ללאוניד קוגן עיטור כבוד בשנת 1955, את התואר "אמן העם של ברית המועצות" בשנת 1964 ואת פרס לנין בשנת 1965.
קוגן נשא לאישה את יליזווטה גיללס (אחותו של הפסנתרן המפורסם אמיל גיללס), גם היא כנרת קונצרטים. בנו, פאבל קוגן, יליד 1952, היה לכנר ומנצח מפורסם.
קוגן מת מהתקף לב כשהיה ברכבת בין ירוסלבל למוסקבה, בדרכו לקונצרט שבו היה צריך להופיע עם בנו פאבל, בשנת 1982.
טכניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוגן נחשב לאחד מגדולי הנגנים הטכניים והפרשנים. סגנונו נחשב למודרני יותר ובה בשעה פחות מובהק בצביונו משל בני דורו, כמו אויסטרך. נגינתו תוארה כרזה, גרמית ותוקפנית, בעלת ויבראטו מהיר וטהור יותר. הוא שמר על צליל שווה ומלא על כל המיתרים ובכל הפוזיציות, ללא דעיכה בפוזיציות הגבוהות. אולי כתוצאה מן הטכניקה של זרוע ימין שלו, לא הניח למיתר סול להישמע רך ועדין שלא לצורך.
כלי נגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוגן החזיק ברשותו שני כינורות גוארנרי דל ג'זו, כינור קולין לשעבר משנת 1726 וכינור בורמסטר לשעבר משנת 1733. הוא ניגן בקשתות צרפתיות שבנה דומיניק פקאטה. ברור, ששום כלי כזה לא היה מעולם ב"בעלותו" של קוגן. כינור כזה שווה כיום מעל 4 מיליון דולר. כלים בסדר גודל כזה הושאלו כולם על ידי ממשלת ברית המועצות לנגנים נבחרים, להשתמש בהם לזמן מה. (זאת מפי כנר קונצרטים רוסי).
הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוגן הקים שלישייה עם הפסנתרן אמיל גיללס והצ'לן מסטיסלב רוסטרופוביץ' והקליט עמה את שלישיית הארכידוכס של בטהובן, את השלישייה ברה מינור של שומאן, שלישיות של צייקובסקי ושל קמיל סן-סאנס, את שלישיית הקרן של ברהמס ואת הרביעייה בדו מינור של פורה. בהמשך הקים קוגן שלישייה אחרת עם המנצח סווטלאנוב כפסנתרן והצ'לן לוזאנוב. קוגן היה הכנר הסובייטי הראשון שניגן והקליט את הקונצ'רטו לכינור של אלבן ברג. חברת ארלקינו הקליטה יותר מ-30 אלבומים שלו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאוניד קוגן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לאוניד קוגן, באתר AllMusic (באנגלית)
לאוניד קוגן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
לאוניד קוגן, באתר Discogs (באנגלית)
קוגן מנגן פגניני(YouTube), סרטון באתר יוטיוב- קוגן מנגן חצ'אטוריאן(YouTube), סרטון באתר יוטיוב
- שוסטקוביץ' - קדנצה (YouTube)
- לאוניד קוגן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
