לאונרדו לאו
 | |
| לידה |
5 באוגוסט 1694 סאן ויטו דאי נורמני, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
31 באוקטובר 1744 (בגיל 50) נאפולי, ממלכת נאפולי |
| מקום לימודים |
קונסרבטוריו דלה פיאטה די טורצ'יני |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| סוגה |
אופרה |
| שפה מועדפת |
איטלקית |
| כלי נגינה |
עוגב |
|
www | |
  | |
לאונרדו לאו (באיטלקית: Leonardo Leo; 5 באוגוסט 1694 - 31 באוקטובר 1744), ששמו המלא והמדויק יותר הוא ליונארדו אורונצו סאלוואטורה דה לאו, היה מלחין בארוק איטלקי.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאו נולד בסאן ויטו דליי סקיאבוֹני (כיום סאן ויטו דאי נורמני, במחוז ברינדיזי), שהייתה אז חלק מממלכת נאפולי.
בשנת 1703 התקבל ללימודים בקונסרבטוריון דלה פייאטה דאי טורצ'יני בנאפולי, שם למד תחילה אצל פרנצ'סקו פרובנצאלה ואחר אצל ניקולא פאגו. היו שסברו, כי היה תלמידם של פיטוני ואלסנדרו סקרלטי, אבל לא ייתכן שלמד אצל המלחינים הללו, אף כי אין ספק בהשפעה שהייתה ליצירותיהם עליו. יצירתו המוכרת המוקדמת ביותר הייתה דרמה דתית, L'infedeltà abbattuta שביצעו חבריו ללימודים בשנת 1712. ב-1714 העלה בתיאטרון החצר אופרה בשם Pisistrato, שהתקבלה בתשואות. לאו כיהן במשרות שונות בקאפלה המלכותית והמשיך לכתוב לבימה, לצד הוראה בקונסרבטוריון. אחרי שהוסיף ב-1722 תמונות קומיות ל-Bajazette של פרנצ'סקו גספאריני, לביצוע בנאפולי, חיבר ב-1723 אופרה קומית בשפה הנפוליטנית, La’mpeca scoperta.
האופרה הקומית המפורסמת ביותר שלו הייתה Amor vuol sofferenze משנת 1739, הידועה יותר בשם La Finta Frascatana, שזכתה לשבח מפיו של דה ברוס. לאו התבלט לא פחות כמלחין של אופרות רציניות, Demofoonte משנת 1735 ו-L'Olimpiade משנת 1737, שתיהן לליברית של המשורר מטאסטאזיו, יצירותיו הנודעות ביותר בתחום זה. עם זאת, לאו מוכר יותר כמלחין מוזיקת קודש. הוא מת כתוצאה מאירוע מוחי תוך כדי חיבור אריות חדשות לביצוע מחודש של "לה פינטה פראסקטאנה".
סגנון כתיבתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאו היה הראשון באסכולה הנאפוליטנית שהשיג שליטה מלאה בקונטרפונקט הרמוני מודרני. במוזיקת הקודש שלו באות לביטוי מיומנות והדרת כבוד; ההגיון גובר בה על להט הרגשות ואין בה שמץ מן הרגשנות שביצירותיהם של דוראנטה ופרגולזי. האופרות הרצינות שלו סובלות מן הצינה והחומרה שבסגנון כתיבתן, אבל באופרות הקומיות שלו גילה חוש הומור שנון. פרקי האנסמבל שלו נמרצים ומלאי התלהבות, אך אינם מגיעים לשיא חזק.
דוגמה נאה ואופיינית למוזיקת הקודש שלו היא "דיקסיט דומינוס" בדו מז'ור, בעיבוד סטאנפורד ובהוצאת נובלו. מספר שירים מתוך אופרות כלולים בהוצאות מודרניות.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Leonardo Leo באנציקלופדיה בריטניקה, מהדורה אחת-עשרה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לאונרדו לאו
לאונרדו לאו, באתר ספוטיפיי
לאונרדו לאו, באתר AllMusic (באנגלית)
לאונרדו לאו, באתר MusicBrainz (באנגלית)- לאונרדו לאו, באתר פרויקט מוטופיה
לאונרדו לאו, באתר Discogs (באנגלית)
לאונרדו לאו, באתר Songkick (באנגלית)- לאונרדו לאו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
