לובוש דוברובסקי
.jpg) | |||||
| לידה |
3 בפברואר 1932 קולין, צ'כיה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 בינואר 2020 (בגיל 87) פראג, צ'כיה | ||||
| שם לידה |
Luboš Hammerschlag | ||||
| מדינה |
 צ'כוסלובקיה צ'כיה | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת קארל בפראג | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיההפורום האזרחי  המפלגה הדמוקרטית האזרחית | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
לובוש דוברובסקי (בצ'כית: Luboš Dobrovský; 3 בפברואר 1932 – 30 בינואר 2020) היה עיתונאי, פוליטיקאי ודיפלומט צ'כוסלובקי וצ'כי ממוצא יהודי. כיהן כשר ההגנה של צ'כוסלובקיה בשנים 1990 - 1992. בשנים 1996 - 2000 שירת כשגריר צ'כיה ברוסיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשם לובוש המרשלג לאב יהודי ואם צ'כית בעיר קולין שבבוהמיה המרכזית. במהלך הכיבוש הנאצי של צ'כוסלובקיה נכלא אביו של לובוש בגטו ובהמשך גורש לאושוויץ, שם נספה. אמו של לובוש הצליחה להסתתר יחד עם בנה באחד הכפרים בסביבת קולין. לאחר המלחמה היא התחתנה בשנית עם יוזף דוברובדקי, קצין בצבא הצ'כוסלובקי, אשר אימץ את לובוש ונתן לו את שם משפחתו.
לובוש דוברובסקי סיים בית הספר תיכון בעיר הולדתו קולין. בהשפעת אביו החורג התקבל ללימודים בבית הספר לקצינים, אך כעבור שנה עזב את הלימודים ועבר למכללה לחינוך. עבד תקופה כמורה בבית הספר יסודי. בשנים 1953 - 1955 שירת שירות חובה בצבא הצ'כוסלובקי. לאחר שחרור מן הצבא למד פילוסופיה ושפות (רוסית ופולנית) באוניברסיטת קארל בפראג. לאחר סיום הלימודים עבד כעיתונאי. בשנים 1959 - 1968 עבד ברדיו צ'כוסלובקיה.
דוברובסקי היה חבר במפלגה הקומוניסטית הצ'כוסלובקית, אך לאחר הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, פרש מן המפלגה והפך למתנגד המשטר פעיל. היה בין חותמי אמנת 77. הוא פוטר מעבודתו ונאלץ לעבוד כמנקה חלונות למחייתו (במקביל לכך עסק בפעילות אנטי-קומוניסטית באופן מחתרתי). לאחר מהפכת הקטיפה הפך לפעיל פוליטי. היה דוברו של הפורום האזרחי (איגוד של מפלגות האופוזיציה לשלטון הקומוניסטי), ביוני 1990 הוא מונה לסגן שר החוץ והיה בצוות שניהל משא ומתן על יציאת יחידות הצבא הסובייטי מצ'כוסלובקיה.
באוקטובר 1990 מונה על ידי ואצלב האוול לתפקיד שר ההגנה. לובוש דוברובסקי היה לאזרח הראשון (והיחיד) בתפקיד זה, מאז כינון צ'כוסלובקיה מחדש בסיום מלחמת העולם השנייה. ביוני 1992 עזב מיוזמתו את התפקיד והפך למנהל משרד הנשיא של צ'כוסלובקיה ולאחר מכן נשיא צ'כיה. בשנת 1996 הוא מונה לשגריר צ'כיה במוסקבה. בשנת 2000 סיים את תפקידו ופרש לגמלאות.
